Skip to content

בולדוזרי האפרטהייד מאיימים על בתי ראמיה בכרמיאל

דצמבר 13, 2013

בולדוזרי האפרטהייד מאיימים על בתי ראמיה בכרמיאל

כרמיאל נולדה בחטא – חטא התכנית הגזענית של יהוד הגליל. לצורך הקמתה הופקעו שטחים נרחבים מהכפרים והעיירות הערביות בסביבה. הפקעה זו לא הייתה לפיתוח "לצורכי ציבור" – כפי שנטען בצווי ההפקעה – אלא כדי לדחוק את רגלם של ציבור תושבי האזור, לסגור אותם בגטאות העוני וליישב על אדמתם ציבור אחר – בני הדת היהודית.

מציאות האפרטהייד בגליל, אותה מייצגת כרמיאל, כמו גם יישובי משגב, נצרת עילית וכדומה, אינה מתבטאת רק בהפקעת האדמות והקצאתן מחדש על פי קריטריונים גזעניים. היא מתבטאת גם באפליה בבניית התשתיות ובמתן שירותים לתושבים, בקשיים המוערמים בפני בנייה למגורים בכל היישובים הערביים מול עידוד התנחלות יהודית, במניעת פיתוח כלכלי בגטאות מול ההטבות והתמריצים לעיירות האפרטהייד.

אחאב הכרמיאלי וכרם נבות

את ההמחשה הזועקת ביותר לאופיה של כרמיאל כעיר האפרטהייד מבטא היחס לתושבי ראמיה – החיים באדמותיהם הרשומות על שמם בטאבו זמן רב טרם הקמת כרמיאל.

כאשר חשק אחאב הכרמיאלי את כרם נבות ואדמתו, לא בחל, כידוע, באמצעים.

בדרך כלל הטענה נגד הכפרים הערבים הבלתי מוכרים היושבים באדמותיהם הפרטיות הינה שמדובר באדמה חקלאית ולכן לא ניתן לאשר בה בנייה – גם אם זו בנייה ישנה. (כאשר מדובר בהתנחלות יהודית אין כמובן שום קושי לשנות את ייעוד הקרקע.) אולם אדמת ראמיה נמצאת בלב אזור הבנייה של כרמיאל. מדוע לא יוכרו בתי ראמיה ככפר נפרד או כלק מהעיר הבנויה? התשובה ברורה: מפני שהעיר הוקמה ליהודים – ואת הערבים יש לפנות.

צו ההפקעה הגורף נגד אדמות ראמיה הוצא כבר ב-1976 – בטענה של "צרכי הציבור" – בעיצומה של תנופת ייהוד הגליל. לאחר מאבק משפטי ממושך אישר בית המשפט העליון ב-1.3.1992 את ההפקעה.

אולם ההתעללות בתושבי ראמיה לא הסתיימה בהפקעה עצמה. במטרה לכפות על התושבים לוותר על בתיהם ואדמותיהם מנהלים עיריית כרמיאל והמוסדות השונים מדיניות מכוונת של מצור ומניעת צרכים בסיסיים נגד תושבי ראמיה, דוגמת המצור על עזה.

דוגמה אחת זועקת לשמיים היא מניעת חשמל מבתי ראמיה. כאשר הביאו התושבים גנרטורים (בכל זאת – מי יכול ללמוד לאור נרות בימינו?) התלוננו השכנים על כך שהגנרטורים מרעישים. במקום לספק חשמל לתושבים שולחת עיריית כרמיאל פקחים לדרוש את כיבוי הגנרטורים בלילה ולהשאיר את תושבי ראמיה בחושך ובקור.

מאבק והסכם

בראשית שנות ה-90 הפכה ראמיה למוקד המאבק נגד יהוד הגליל. שנה אחת התקיימה ההפגנה המרכזית של יום האדמה בראמיה. בהמשך התקיימה צעדת המונים ממג'ד אלכרום אל ראמיה.

הלחץ הציבורי אילץ את מינהל מקרקעי ישראל להסכים למשא ומתן ולבסוף להגיע לפשרה שנחתמה במסגרת הסכם עם התושבים ב-1995.

ההסכם כפי שהושג רחוק מלהיות צודק. הוא הורס את הכפר ואת מרקם החיים הקיים בו ובמסגרתו נכנעים התושבים להפקעה הגזענית שנכפתה עליהם. הוא מאפשר למדינה להשתלט על אדמות ראמיה תמורת פיצוי המהווה חלק קטן מערכן.

אולם ההסכם שובר במידה מסויימת את עקרון האפרטהייד שלמענו הוקמה כרמיאל באפשרו לתושבים להישאר באזור ולבנות בו את בתיהם. לצורך זה התחייב המינהל לספק 30 חלקות לבנייה בשכונה מיוחדת שתבנה בכרמיאל.

כמו כן כלל ההסכם פיצוי לתושבי רמיה במתן 15 חלקות לבניה ושטח מסויים של אדמה חקלאית מחוץ לכרמיאל.

העיקרון הציוני: יותר שטח, פחות ערבים

מינהל מקרקעי ישראל, שאצה לו הדרך קודם להסכם לנסות ולפנות בכוח את התושבים, לא מיהר לקיים את ההסכם. יותר מחמש שנים חלפו לפני שהכין את האדמה המוצעת ליישובם מחדש של תושבי ראמיה במסגרת שכונה בכרמיאל.

התושבים גם הם לא מיהרו לוותר על בתיהם ואדמותיהם שבהם נשזר כל סיפור חייהם.

לבסוף, בין השנים 2001 ו-2003 החל המינהל בביצוע ההסכם לפי דרכו – לקחת מה שיותר שטח ולאפשר לכמה שפחות תושבים ערבים להישאר בכרמיאל. הוא חתם הסכם פינוי עם שתי משפחות שברשותן היו יותר אדמות אך מספר תושביהן קטן יותר ומסר לידן כ-35% מהשטח שנועד לבניית השכונה החדשה, שבינתיים הצטמקה מ-30 ל-29 חלקות.

לתושבים האחרים הודיע המינהל כי עליהם להסתפק במה שנשאר. בכך מנסה המינהל לכפות מציאות שבפרוש לא מאפשרת לקיים את המינימום שאמור היה להיות מובטח על ידי הסכם הפשרה – לאפשר לתושבי ראמיה להמשיך לבנות את חייהם כקהילה באזור כפרם.

החולות הנודדים של החוק

בשלב זה התרחש עבור תושבי ראמיה נס משפטי.

חלק מהתושבים הגישו תביעה כנגד המינהל לבית המשפט המחוזי בחיפה, בטענה כי המינהל הפר את הסכם הפשרה. פסק הדין שניתן על ידי השופט רניאל ב-24.11.2009 בתיק אזרחי 699/07 מאשר את טענתם של  התובעים כי המינהל הפר את ההסכם. מעבר לכך, פסק הדין קובע כי "קיום ההסכם כמו שהוא, במצב הדברים נכון להיום, אינו אפשרי, לאור החלוקה הבלתי שיוויונית שביצע המינהל. במצב זה יש לבצע את ההסכם בקירוב, ועל המינהל לבצע התאמות, כך שיתוקן העיוות וחוסר השיוויון שנוצרו ושהמינהל הודה בקיומו, בכך שיוסיף על מכסות המגרשים עליהם הוסכם."

הייתם חושבים שהמינהל ימהר לקיים את פסק הדין ויאפשר לכל תושבי ראמיה לבנות את בתיהם בכרמיאל? לא בישראל. כמו שהוכח במקרים רבים בעבר, שהמפורסם בהם הוא מקרה עקורי הכפרים ברעם, איקרית וראבסייה אשר בג"ץ הורה לאפשר להם לחזור לאדמתם, גם אם "בטעות" ניתן בישראל פסק דין המכיר במקצת זכויות האזרחים הערבים, הרי אין זו אלא טעות מצערת שתתוקן או בהחלטה שיפוטית אחרת או ישירות על ידי הרשויות.

במקרה שלנו היפנה המינהל את העותרים שזכו בעתירה להצטרף להליך שיפוטי אחר שעסק בעניינם של תושבים אחרים מראמיה והתקיים גם הוא בבית המשפט המחוזי בחיפה. בהליך זה, תיק אזרחי 35576/12/10, מצא המינהל אוזן קשבת בדמות השופטת למשטרייך-לטר שהצדיקה את כל טענות המינהל, אימצה בחום את כל הטענות כנגד התושבים ואף המציאה טענות חדשות מטעם עצמה. בפסק הדין שניתן ב-5.8.2013, בניגוד למקובל, התעלמה השופטת מקביעותיו של השופט רניאל שניתנו באותו בית משפט עצמו ואף הפכה מהותית את פסיקתו.

אולם השופטת למשטרייך-לטר לא רק סיפקה נימוקים לגזל אדמות תושבי ראמיה ולגרושם מאזור כרמיאל – היא אף הציבה סדר יום מיליטנטי משלה בקבעה כי מי מתושבי ראמייה שלא יחתום על הסכם פינוי עם המינהל תוך 90 יום (כלאמר עד 4.11.2013) יחשב כמוותר מרצונו על זכויותיו במסגרת הסכם הפשרה מ-1995 ויהיה עליו לפנות את השטח באופן מיידי.

התושבים הגישו ערעור על פסק דין דרקוני זה בבית המשפט העליון (ע"א 7198/13). הדיון בערעור לגופו עדיין לא נשמע, אולם בהחלטה מיום 17.112013 סרבה השופטת ברק-ארז לעכב את ביצוע החלטת הפינוי עד לדיון בערעור ואף חייבה את העותרים בתשלום הוצאות.

הפרד ושדוד

הקטע המאוס ביותר בהתנהגות הרשויות בהקשר זה הוא פעולתם לסכסך בין תושבי ראמיה.

השיטה פשוטה: המינהל הכריז כי 30 המגרשים שהיקצה לשכונת ראמיה החדשה בכרמיאל הם סוף הדרך וכי אם מי מהתושבים מערער על כך שאין לו היכן לגור זוהי בעייה פנימית של חלוקה בין התושבים.

כך אנו רואים, למרבה הצער, תביעות משפטיות המציבות תושבי ראמיה נגד תושבי ראמיה.

כאשר הורה השופט רניאל למינהל להקצות חלקות נוספות התעלם המינהל לחלוטין מהוראה זו.

ואילו השופטת למשטרייך-לטר בהחלטתה מאמצת כמובן טקטיקה סכסכנית זו בלב שלם ואף מוצאת לה הצדקות שלא מהעולם הזה.

אולם דווקא פסק הדין השרירותי והשערוריתי, השולל את השגי התושבים בהסכם מ-1995 ומורה על פינויים המיידי ללא מתן פתרונות דיור, היווה לבסוף את הגורם שאיחד מחדש את התושבים ועורר את המאבק הציבורי על הנושא העקרוני כנגד הפינוי וגזל האדמות.

לא לאפרטהייד – כן לזכות כל תושבי ראמיה לגור בכרמיאל

אחרי עשרות שנים של סבל ורדיפות, הדרמה בראמיה מתקרבת לרגע האמת.

האם יתקיים פינוי בכוח? האם העיר כרמיאל תבסס את מעמדה כעיר האפרטהייד באמצעות חגיגה של הרס ואלימות?

או שמא אפשר אחרת ויתאפשר לתושבי ראמיה לפחות לבנות את בתיהם בשכונה שהוקצתה להם בכרמיאל? אחזור ואזכיר כי זה הרבה פחות מצדק – אבל בהחלט סדק בחומת האפרטהייד…

בל נשכח כי המאבק נגד הנישול והגרוש בראמיה מתנהל במקביל ל"תכנית פראוור" לטיהור אתני של הבדואים בנגב וריכוזם בגטאות, כמו גם תכניות נישול ופינוי דומות בדרום הר חברון ובבקעת הירדן ואזורים נוספים. הקו המנחה בכל המקרים האלו וברבים נוספים בכל רחבי פלסטין הינו נישול התושבים המקוריים על בסיס גזעני וגזל אדמתם לטובת ישובי אפרטהייד.

אתם יכולים לעזור לנו להאבק לעצור את האפרטהייד.

מה אפשר לעשות?

·        הצטרפו להפגנה ביום שישי ה-20.12 בשעה 13:30 מול עיריית כרמיאל

ועדת המעקב של האוכלוסיה הערבית קוראת להפגנה נגד פינוי ראמיה ולמען זכותם של כל תושבי ראמיה להתגורר באדמתם, ככפר עצמאי או כתושבי כרמיאל.

ההפגנה תתקיים ביום שישי ה-20.12.2013. ההתכנסות בשעה 13:30 מול עיריית כרמיאל ומשם נצעד אל בתי ראמיה.

·        בואו לבקר בראמיה, ללמוד על המקום ולהביע הזדהות

לתאום ביקורים ניתן להתקשר לסלאח סוואעד 0545975958

·        הצטרפו לידידי ראמיה בפייסבוק

קבוצת ידידי ראמיה בפייסבוק הוקמה כדי לעזור לארגן פעילויות הזדהות.

·        הפצת מידע

פרסם\מי ידיעה זו וכן הזמנות לפעילויות השונות.

סיכום זה פורסם גם בערבית ובאנגלית.

·        שליחת מכתבים

אתם יכולים להתחיל בשליחת מכתב המחאה המצורף למינהל מקרקעי ישראל האחראים למדיניות הגזענית נגד תושבי ראמיה, דרך אתר המנהל:

www.mmi.gov.il

לראש עיריית כרמיאל עדי אלדר:

Adie@karmiel.muni.il

ובבקשה תשלחו העתק גם אלינו (קבוצת ידידי ראמיה): ramiya4ever@gmail.com

מכתב תמיכה מוצע בתושבי ראמיה

לכבוד מר בנצי ליברמן, מנהל רשות מקרקעי ישראל,

לכבוד מר עדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל,

ברצוני להביע את מחאתי נגד נישול תושבי ראמיה ונגד הכוונה להרוס את בתיהם ולפנותם מאדמתם.

נישול ופינוי תושבים ערבים כדי לשכן במקומם תושבים יהודים הינו צעד גזעני שנוגד את ערכי היסוד המקודשים של החברה האנושית.

יש לאפשר לכל תושבי ראמיה לגור בכבוד כתושבים בעלי זכויות מלאות באדמת כפרם.

חתימה: ____________________

To Benzi Lieberman, Manager of the Israel Lands Authority,

To Adi Eldar, Mayor of Karmiel,

I want to express my utmost protest at the expropriation of the people of Ramiya and against the intention to evacuate them from their land and destroy their homes.

Expropriation and evacuation of Arab citizens in order to settle Jewish citizens in their place is a racist measure that contradicts the sacred values of Humanity.

All the people of Ramiya should be allowed to live as equal citizens with full rights on the land of their village.

Signature: __________________

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: