Skip to content

חיפה: התמיכה בשביתת האסירים עברה מהמדרכה לרחוב

(הכתבה הבאה התפרסמה היום, 23.5.2017, ב"שיחה מקומית". כתבה זו פורסמה גם באנגלית.)

כאשר ביקור טראמפ מנסה לעורר שוב את אשליות ה"שלום" במסגרת פאקס-אמריקאנה של האזור, מזכירה שביתת הרעב המתמשכת של האסירים הפלסטיניים כי משטר הכיבוש הישראלי מונע מהפלסטינים אפילו את זכויות האדם הבסיסיות ביותר.

בגילוי דעת שפרסמה "התנועה השבויה" (אלחרכה אלאסירה) – כפי שמכנים עצמם האסירים הנאבקים מתוך בתי הכלא – ביום ה-20 לשביתה הם קראו לאיחוד המאבק משני צידי הקו הירוק ובגלות על ידי פעולה מאוחדת של הכוחות הפטריוטיים הפלסטינים שתכלול גם את ועדת המעקב המייצגת את הערבים אזרחי ישראל. בתקדים היסטורי נענו ההנהגות ליזמת האסירים, נפגשו ברמאללה והכריזו על שביתה כללית של כל העם הפלסטיני בכל שטחי המולדת ובגלות, שנקבעה ליום שני ה-22 במאי, היום ה-36 לשביתה. ואכן, ברחבי הגדה המערבית נרשמה אתמול היענות גדולה לקריאה, וברחובות נראו שורות של חנויות ובתי עסק סגורים, וכך גם בירושלים המזרחית ובערים פלסטיניות בתוך הקו הירוק.

כיכר האסיר, חיפה

חיפה ממשיכה להיות מוקד לפעילות המחאה הפלסטינית שבמסגרתה שכבה הולכת ומתרחבת של פעילים מדגישים את השותפות במאבק הפלסטיני מעבר לגבולות המחלקים בין השטחים שנכבשו ב-1967 ובין אלו שבתוך "הקו הירוק". עם זאת המאבק חושף שוב את משבר ההנהגות והקושי להביא לידי ביטוי אפקטיבי את התסכול והרצון למאבק. קושי זה מחריף כיוון שלפי כללי המשחק של "הדמוקרטיה היהודית" דעת הקהל הפלסטינית כלל אינה גורם שיש להתחשב בו.

Nazareth Market street on strike - May 22 2017

חנויות סגורות בזמן השביתה בשוק נצרת – מאי 22, 2017

משמרת המחאה הראשונה בתמיכה בשביתת הרעב של האסירים התקיימה בחיפה כבר ביומה השני של השביתה, ה-18 באפריל. היא התקיימה במושבה הגרמנית, המרכז התיירותי של העיר, ברחבה שקיבלה את השם הסמלי "כיכר האסיר" מאז אוקטובר 2011 כשהתמקמה בה קבוצה של שובתי רעב, תחת הכותרת "רעבים לחירות", בסולידאריות עם שביתת אסירים קודמת.

המשמרת נועדה לציין גם את "יום האסיר הפלסטיני", ה-17 באפריל, שנבחר שלא במקרה גם כמועד התחלת השביתה. ראוי לציין כאן כי המושג "אסיר" בערבית אינו חופף למילה בעלת ההיגוי הזהה בעברית. תרגום מדויק יותר יהיה המונח "שבוי" – שנועד לציין את מעמדם של האסירים הפלסטינים כשבויי מלחמה – מי שמוחזקים על ידי האויב עקב מלחמתם לחרות עמם. הוויתור על התרגום הנכון הוא עוד הנחה שאנו עושים מבלי משים ל"דעת הקהל הישראלית" המתקשה לעכל את הנרטיב הפלסטיני.

Gathering in Prisoners Square

נאספים בכיכר האסיר לקראת ההפגנה

שתי המשמרות הבאות התקיימו ביזמת "חראק חיפה", ב-29 באפריל וב-9 במאי. המקום שנבחר על ידי החראק היה קצת במעלה המושבה הגרמנית, פינת רחוב אלנבי ושדרות הכרמל (בן גוריון), רחבה קטנה יותר בצומת בו עוברת תנועה רבה יותר. כאשר נרצח לפני מספר חדשים פעיל ותיאורטיקן "אלחראק אלשבאבי" בגדה המערבית באסל אלאערג' על ידי כוחות הכיבוש החליטו פעילי חראק חיפה לקרוא את הצומת על שמו. קיום משמרות המחאה בצומת נועד גם לקבע את השם בתודעה הציבורית.

ביום שישי ה-19.5 קיים הנוער הקומוניסטי פעילות סולידאריות נוספת עם האסירים, מעט למעלה יותר במעלה מושבה הגרמנית, בכיכר הבהאים. הם הביאו מים, מלח וכוסות והציעו לעוברים ושבים לשתות מי מלח כצעד סמלי של תמיכה בשובתים. תזמורת תנועת הנוער יצרה אטרקציה נוספת למשיכת תשומת הלב.

יורדים לרחוב

The police brought attack dogs

המשטרה הביאה כלבי תקיפה

בינתיים החלה התארגנות של צעירים, ברוח התנועה שעצרה את מתווה פראוור, לנסות ולארגן פעילות מאוחדת ומיליטנטית יותר. ההפגנה נקבעה ליום שני ה-22 במאי עוד לפני שיום זה הוכרז על ידי ההנהגות הפלסטיניות משני צידי הקו הירוק כיום שביתה כללית לתמיכה במאבק האסירים.

התפרסמה הזמנה לאירוע בפייסבוק תחת הכותרת " עלשווארע" (לרחובות) בהזמנה מ-8 פעילים מזרמים שונים והפעם החברה עבדו ברצינות להזמין ולהכין. בפייסבוק נרשמו 254 "נוכחים" באירוע וביום שני, עוד לפני השעה המיועדת, כבר הייתה "כיכר האסיר" מלאה בצעירות וצעירים וגם פעילים ותיקים לא מעטים מחיפה והאזור.

המשטרה נערכה גם היא בכוחות מתוגברים, כולל מכונית מעצרים, אנשי היחידות המיוחדות לדיכוי הפגנות ואף שוטרים מלווים בכלבים. אולם בפועל העדיפה המשטרה לא להתערב, גם כאשר המפגינים, לאחר כחצי שעה של קריאת סיסמאות בכיכר האסיר, ירדו לשדרות הכרמל, חסמו את הרחוב והחלו לצעוד.

כמאתיים מפגינים צעדו ברחוב הראשי של המושבה הגרמנית לכיוון רחוב אלנבי, בין בתי הקפה והמסעדות העמוסים, מספקים את התמונות האיקוניות האופייניות לחיפה של דגלי פלסטין מתנופפים ברוח כשברקע הגנים הבהאים והמקדש בעל כיפת הזהב. משם המשיכו המפגינים ברחוב אלנבי לכיוון ואדי

Marching up the German Colony

צועדים במושבה הגרמנית

ניסנאס, כאשר המשטרה חוסמת את התנועה משני הצדדים. בהמשך צעדו המפגינים ברחוב ההר ("שדרות הציונות"), רחוב כורי ולבסוף ברח' הוואדי – הרחוב הראשי הצר של ואדי ניסנאס.

כאשר הגיעו לצומת האחרון התכנסו במפגש הרחובות והמארגנים הודו לכולם ובקשו את השתתפותם בתוכנית שנקבעה מראש להמשך המאבק, כולל הפגנות, חלוקת כרוזים ועד "יום זעם" ביום חמישי ה-1 ביוני.

הפגנת אחד במאי אנרכיסטית בחיפה: מהים עד הנהר, פלסטין תשוחרר!

היום (שלישי ה-2.5.2017) התקיימה תהלוכת השיבה ה-20, בהשתתפות עשרות אלפים, בכפר ההרוס כאברי שבגליל. היה זה אירוע מדהים בעוצמתו המוכיח כי ככל שהציבור הערבי הפלסטיני מתאושש בהדרגה מהנכבה של 1948 הוא אינו מוכן לעבור עליה לסדר היום ותובע לבטל את תוצאותיה ההרסניות. אולם בהזדמנות זאת רציתי לכתוב דווקא על הפגנה אחרת, שקרוב לוודאי שלא שמעתם עליה, הפגנה אנרכיסטית שהתקיימה אתמול ב-1 במאי בחיפה.

מסורת ישנה חדשה

כבר בשנה שעברה התקיימה בחיפה תהלוכת אחד במאי ביזמת הארגון האנרכיסטי "אחדות". אחרי ששנים רבות לא היה מי שיציין בחיפה את האחד במאי במתכונת פוליטית המקובלת עלי, שמחתי על ההזדמנות להשתתף בצעדה שהתקיימה מכיכר הבהאים ("אונסקו") שבמושבה הגרמנית ועד כיכר ח'מרה (אלחנאטיר, "פריז") בעיר התחתית. העובדה שהתהלוכה התקיימה גם השנה באותה מתכונת ובאותו מסלול מעוררת תקווה כי מתפתחת מסורת חדשה במפת הפעולה הפוליטית בחיפה.

The demo starts - AntiFa smaller

ההפגנה מתחילה – פעולה אנטי פשיסטית

כשהתאספו הפעילים ברחבה שליד כיכר הבהאים נראה היה כי מספר המשתתפים פחת לעומת השנה הקודמת. אולם כשהחלו לצעוד ולקרוא סיסמאות נראה בעליל כי המסר הפעם יותר חד וברור. אחד הפעילי הסביר כי בגלל שה-1 במאי נפל השנה ב"יום הזיכרון" של מדינת ישראל אותם פעילים שעדיין לא השתחררו מהשפעת הציונות פשוט לא באו.

ההזמנה

ההזמנה בפייסבוק הופיעה ב-4 שפות לפי הסדר: ערבית, עברית, אנגלית ורוסית. את הנוסח העברי אני מצרף כלשונו בסוף כתבה זו. ההזמנה מלמדת הרבה על העולם האידיאולוגי של המארגנים: דגש על האנרכיזם כתנועה ועל המאבק ההיסטורי של העובדים נגד שלטון בעלי ההון, עמדה נחושה נגד הציונות וראיה כוללת של הכיבוש והטיהור האתני הן בשטחים שנכבשו ב-48 והן באלו שנכבשו ב-67, שילוב של סיסמאות בנות השגה ממאבקים בהווה, כמו התביעה להסכם קיבוצי לעובדי התאגידים העירוניים, עם "סיסמאות מעבר" שנועדו לאתגר את השיטה כמו יום עבודה בן 6 שעות.

Demo Kurdish Flag Bahai temple smaller

דגל רוג'אבה בהפגנה בחיפה

ההזמנה להפגנה אף כוללת קריאה למשטרה שלא להפריע להפגנה ולא לחטוף מפגינים. ההנחה המובנת מאליה בימים אלו היא שהמשטרה קוראת את ההזמנות להפגנות המתפרסמות בפייסבוק. המשטרה אכן שמה לב להזמנה והגיעה מבעוד מועד לאזור הכינוס. תחילה הודיעו השוטרים כי לא יאפשרו להפגנה לצעוד, אולם לאחר מכן שינו את דעתם והודיעו כי אם ההפגנה תצעד על המדרכות ולא תחסום רחובות הם לא יפזרו אותה.

הסיסמאות

הסיסמאות שנקראו על ידי המפגינים בעת הצעדה, כל הדרך במורד שדרות הכרמל ומשם ברחוב "העצמאות", הבנקים ורחוב יפו, היו רבות ושונות. אחת הבולטות שבהן הייתה "אלרטה, אלרטה, אנטי פשיסטה", בהתייחס למרכיב החשוב של Anti-Fa בהתארגנות האנרכיסטית המקומית. סיסמאות אחרות קראו להתארגנות עובדים, הסבירו כי "ההון חופשי, אנחנו עבדים", וסיכמו כי "חומות, כיבוש, קולוניאליזם – זה הכול קפיטליזם".

May 1 In down town Haifa

צועדים בעיר התחתית – אחד במאי 2017

חלק חשוב מהסיסמאות הוקדש להתנגדות לדיכוי הפלסטינים, השאלה המרכזית לכל התארגנות בארץ. הדגש זה חשוב עוד יותר בהתחשב בכך שכמעט כל המשתתפים היו יהודים (או צאצאי מי שהיגרו לארץ במסגרת הציונות) וההפגנה צעדה בעיקר בשכונות הערביות של העיר. ההפגנה הביעה תמיכה ברורה בזכות השיבה, הבטיחה לא לשכוח את הנכבה וקראה "זכויות שוות פה לכולם, מהירדן ועד הים" ו"מהים עד הנהר, פלסטין תשוחרר".

להתחיל בהפלת החומות ביננו

כסוציאליסט אני נהנה להשתתף בהפגנות אנרכיסטיות, למרות שהזן המקומי של אנרכיזם סובל מעודף "מפלגתיות" ו"אידיאולוגיות" בניגוד לראיה כוללת של המאבק ההיסטורי בין מנצלים ומנוצלים והסתמכות קודם כול על תנועת ההמונים. לטעמי ההבדל הוא שהסוציאליסטים מוכנים יותר "להתלכלך" בצעדי ביניים שנועדו לשרת את המאבק, צעדים שלפעמים הוכיחו את יעילותם ולפעמים הפכו מלכודת מוות, בעוד האידיאולוגיה האנרכיסטית מנסה לשמר את טוהר המטרה המשותפת לשני הזרמים, אבל אינה מציגה דרך ברורה להגיע אליה.

הבעיה הקשה יותר עם האנרכיזם המקומי היא הרקע החברתי. במידה רבה התנועה התפתחה בחוגים זעיר-בורגניים בקרב חברת המהגרים היהודית כהמשך למחשבה הפוליטית ולאידיאולוגיה האירופית, כמו הזרמים הטרוצקיסטים והשמאל החדש בשנות השישים והשבעים. עבור רבים האנרכיזם הוא פיתרון נוח יחסית, המאפשר לאמור שאני "נגד כל מדינה" ובכך להקל על הצורך להיות במיוחד נגד האפרטהייד הישראלי כמשטר קולוניאליסטי גזעני לא לגיטימי גם במונחי הדמוקרטיה המערבית.

March of return Kabri

תהלוכת השיבה, 2 במאי 2017, כאברי

הפגנת האחד במאי בחיפה, העמדה הברורה בתמיכה במאבק הפלסטיני, ההזמנה שראשיתה בערבית ואף כתיבת שם העיר "חיפא" כמו בכיתוב הערבי – כל אלה מעידים על נכונות פוליטית לעשות את הצעד ההכרחי ולהתחבר עם תנועת השחרור של העם הפלסטיני. אולם הסכנה היא כי החומות האידיאולוגיות והארגוניות של האנרכיזם ישמשו לשימור החומה החברתית המפרידה בין בני המהגרים לבין האוכלוסייה הילידה, ובכך יבטיחו את שימור האנרכיזם כתופעה עקרה מהשפעה פוליטית ממשית. החבורה הנפלאה של צעירים שקראו אתמול לשחרור פלסטין ולשיבת הפליטים לא הופיעה היום לתהלוכת השיבה, נקודת שיא בתנועת ההמונים הממשית למען אותה מטרה. לפני שנוכל לשנות את העולם עלינו להיות מסוגלים לשנות את עצמנו ולהפיל את החומות שהציב המשטר אפילו בין מתנגדיו.

נוסח ההזמנה להפגנה כפי שהופיע בפייסבוק

ב1886 בשיקגו, במסגרת המאבק לקיצור יום העבודה ל-8 שעות, נידונו למוות שמונה פעילים אנרכיסטים במשפט ראווה. מאז מצוין האחד במאי כיום זיכרון למי שנפלו במאבק לשחרור עובדי העולם, וכיום להמשך המאבק בהון ובשלטון.

השנה האחד במאי יוצא בערב יום העצמאות, היום בו הציונים חוגגים את הטיהור האתני שבו הם גרשו 700,000 פלסטינים החל מ-47'. הנכבה ממשיכה להתקיים גם היום, הן בגדה המערבית, הן ברצועת עזה, והן בשטחי 48': שלטון צבאי, גירוש ישובים בדואים, מעצרים מנהליים וכו'. לכן נהפך זה ליום אבל משותף לקורבנות הקפיטליזם והאפרטהייד הציוני כאחד.

Event Facebook May 1st 2017

דף ההזמנה בפייסבוק

אנחנו דורשים/ות מהמעסיקים ובעלי-ההון:

  • יום עבודה של 6 שעות, ללא הרעה בתנאים.
  • ועד עובדים דמוקרטי ומייצג לכל מקום עבודה
  • שכר מינימום 50 ₪ לשעה

אנחנו דורשות מהמשטרה:

  • לא להפריע למרחב הדמוקרטי
  • לא לפגוע בזכות ההפגנה
  • לא לחטוף את המפגינים/ות

השנה חלו (ועדיין נמשכים) מאבקים רבים של עובדיםות בחיפא לשיפור תנאיהם ושיפור זכויותיהן. ביניהם עובדי התאגידים העירוניים (הכרמלית, המוזיאונים, התזמורת הסימפונית ועוד) ועובדי חיפה כימיקלים. נעמוד לצידם בהפגנתנו בתמיכה וסולידריות מלאה בקריאה למעסיקים ולעירייה:

  • לחתום על הסכם קיבוצי עם כל עובדי התאגידים העירוניים
  • להפסיק את תהליכי ההפרטה
  • למצוא מקום עבודה חלופי לכל עובדי חיפה כימיקלים
  • להעסיק ישירות את כל עובדות הניקיון והשמירה באוניברסיטת חיפא ולאפשר להן להתאגד

אנחנו מכירות בשילוב הדיכויים המגביל את אפשרויותיהן של קבוצות מדוכאות רבות כמו נשים, להטבפא"ק, פלסטיניםות, בעלי מוגבלויות ועוד וקוראות למאבק משותף בכל הדיכויים ובכל ההצטלבויות בסולידריות מעמדית.
נתכנס ב- 18:00 בכיכר אונסק"ו במושבה הגרמנית ונצעד לכיוון כיכר פריז.

סמלי מדינות או מפלגות לא יתקבלו בברכה.

 

משפט המשוררת: איפה לשכת עורכי הדין?

(נוסח מקוצר של כתבה זו התפרסם ב"שיחה מקומית")

ישיבה נוספת במשפט המשוררת דארין טאטור, המואשמת ב"הסתה" בעוון כתיבת ופרסום השיר "תתנגד עמי, תתנגד להם", התקיימה ביום חמישי, ה-27.4.2017, בבית המשפט בנצרת. במהלך המשפט, הנמשך כבר יותר משנה וחצי מאז מאסר המשוררת ב-11 באוקטובר 2015, חזינו כבר במחזות אבסורדיים בכל מה שקשור בשירה, תרגום והיחס לרשתות החברתיות. הישיבה הפעם הביאה לכלל אבסורד מושגי יסוד במשפט וביחס שבין עורכי הדין ולקוחותיהם.

בישיבה הקודמת, ב-28 במרץ, לאחר שההגנה הודיע "אלו הם עדי", הפתיעה התובעת, אלינה חרדאק, בבקשה להזמין עד תביעה נוסף. היא התבססה על סעיף בחוק המאפשר לתביעה לזמן "עד הזמה" כדי להפריך טענה "בלתי צפויה" שעלתה במהלך פרשת ההגנה.

הזמנת עורך דין כעד נגד לקוחתו

מה שהתובעת רצתה "להזים" היו דברים שאמרה טאטור בזמן החקירה הנגדית ביחס לחקירתה השנייה במשטרה. טאטור נעצרה בפשיטה לילית על ביתה. בחקירה הראשונית סירבה לדבר עד שיתאפשר לה להתייעץ עם עורך דין. החקירה השנייה התקיימה בשעה 9 בבוקר אותו היום לאחר שטאטור התייעצה עם עורך הדין חוסאם מוועד. בזמן החקירה עדיין לא הוציאו החוקרים את החומר מהמחשב והטלפון הנייד של טאטור והם הטיחו בה האשמות מהאשמות שונות המייחסות לה פרסומים שלא פרסמה.

טאטור הכחישה את ההאשמות באופן גורף והעלתה אפשרות כי הפרסומים הופיעו בחשבון פייסבוק מזויף על שמה. בכל החקירות הבאות, כאשר החוקרים הציגו בפני טאטור פרסומים שאכן פרסמה, היא הודתה באחריות לפרסומים אלו והסבירה את תוכנם כמחאה לגיטימית נגד פשעי הכיבוש. כאשר נשאלה בחקירה הנגדית מדוע הכחישה בתחילה את ההאשמות השיבה שעשתה זאת על סמך התייעצות עם עורך הדין מוועד שאמר לה כי מצבה קשה וכי היא עלולה להישפט לשבע שנות מאסר. בהתחשב בכך שבאותו שלב לא היה ברור כלל מה ההאשמות כנגד המשוררת, וכאשר אנו יודעים היום כי הסעיפים בהם היא מואשמת נושאים בחובם 8 שנות מאסר, נראה כי עו"ד מוועד דייק למדי לפחות בזיהוי הסכנה.

Waiting to trial 27 4 2017

מחכים לתחילת הישיבה

בקשתה של התובעת להביא את עורך הדין איתו התייעצה טאטור כעד כנגדה עוררה התנגדות עזה של הסנגור עו"ד נרי רמתי בישיבה הקודמת. הוא הסביר כי מדובר בפגיעה חמורה בחיסיון היחסים שבין עורך דין ללקוחו. חיסיון זה מהווה מרכיב חיוני ביכולת ליצור יחסי אמון וייצוג הוגן שהם בבסיס התהליך המשפטי. השופטת הסבירה כי על פי החוק משחשף הלקוח חלק ממערכת היחסים בינו לבין עורך דינו רואים בו כמי שויתר על החיסיון לגבי יחסים אלו. יותר מכך, היא הוסיפה כי משחשף הלקוח טפח, אין הוא יכול לשמר את החיסיון כרצונו לגבי חלקים אחרים.

ההחלטה לזמן את עורך הדין מוועד כעד תביעה מעוררת תמיהה לא רק בשל הפגיעה בעקרון החיסיון, אלא גם בשל העובדה שעדותו כלל אינה רלבנטית להאשמות שלגביהן נשפטת טאטור. המשוררת נאשמת ב"הסתה" וב"תמיכה בארגון טרור" בשל שיר ושני סטאטוסים בפייסבוק שהיא הודתה בכתיבתם (בנוסח הערבי המקורי) הן בחקירותיה במשטרה והן בעדותה בבית המשפט. המחלוקת כולה נוגעת לתרגום המשטרתי מערבית לעברית ולפרשנות האם בנוסח שנכתב יש משום עבירה על החוק. ההישג היחיד שיכולה הייתה התביעה לצפות מהזמנת העד הוא להציג את טאטור כשקרנית, וגם זה לא באמת רלבנטי לנושא המשפט.

מי משקר ומי מתעלל?

מרגע שהוכרז עורך דין מוועד כעד תביעה הרי שטאטור עצמה, עורכי דינה ותומכיה מנועים היו מליצור כל קשר עימו מחשש האשמה בשיבוש הליכי משפט. אולם נראה כי גם התובעת נמנעה מליצור קשר עם "העד שלה". הישיבה שנקבעה ל-12 בצהרים החלה הפעם כמעט בזמן כאשר אולם בית המשפט של השופטת במביליה היה ריק ממתדיינים מלבד התובעת, הנאשמת, הסנגורית עו"ד גבי לסקי וחבר תומכים נאמנים של טאטור. עו"ד מוועד עלה על דוכן העדים וניכר בו שאינו יודע על מה ולמה נקרא להעיד.

עוד לפני שהחל להעיד הביע עו"ד מוועד את דעתו כי על הקשר שלו לנאשמת חל החיסיון המוטל על יחסי עורך דין ולקוח ולכן הוא מנוע מלהעיד. התובעת והשופטת אמרו לו – תוך הטעיה ברורה – כי הנאשמת ויתרה על החיסיון. הוא ביקש לשאול את טאטור עצמה האם ויתרה על החיסיון, אך השופטת הבהירה לו שכעד עליו לענות על השאלות שהוא נשאל ואין ביכולתו לשאול שאלות מצידו.

עו"ד מוועד התעקש וביקש לראות את החלטת בית המשפט בדבר הסרת החיסיון. השופטת התנגדה וטענה תחילה כי אם העד יראה את החלטת בית המשפט יהיה בכך כדי לפגוע בנאשמת. עו"ד לסקי אמרה כי מצידה אין התנגדות שהעד יראה את ההחלטה, אבל התובעת והשופטת עמדו על כך שההחלטה והדיון שהוביל אליה כוללים אינפורמציה שעלולה לפגוע בעדותו של העד.

לבסוף סיכמה השופטת לעו"ד מוועד את עיקרי הדברים לשיטתה לפיה העובדה שטאטור הזכירה בעדותה עצה שנתן לה מהווה ויתור על החיסיון מצידה וכי הסרת החיסיון החלקית מצד הנאשמת מאפשרת חקירה רחבה יותר.Dareen in Nazareth court 27 4 2017

הדיון שקדם לעדות היה ארוך יותר מהעדות עצמה. בשאלתה הראשונה של התובעת היא סיפרה לעד על דברי טאטור בבית המשפט בנוגע לעצתו לה ושאלה האם הוא מאשר או מכחיש דברים אלו. עו"ד מוועד השיב כי הוא אינו זוכר את פרטי הפגישה בינו לבין טאטור אותו יום ומה ייעץ לה מבחינה משפטית. אולם הוא הוסיף כי הוא זוכר היטב את טאטור וכי מצבה בעת שפגש בה היה כה קשה עד כי הוא עצמו הזדעזע. הוא אף הוסיף כי הוא זוכר כיצד ייצג את טאטור בדיון בהארכת מעצרה בפני השופטת במביליה עצמה והסביר לה את מצב לקוחתו… הוא נראה מופתע לגלות כי גם שנה וחצי לאחר מעצרה מוצאת מערכת המשפט כל תירוץ אפשרי להתעלל בה.

בשאלה השנייה ניסתה התובעת "לחדד" את הדברים, טענה כי טאטור שיקרה בחקירתה וכי אם אכן הוא כעורך דין ייעץ לה לשקר הרי שהוא עצמו יכול להיות מואשם בהאשמות חמורות. השאלה עוררה גל התנגדויות מצד עו"ד לסקי שנדחו על ידי השופטת. עו"ד מוועד חזר על דבריו כי אינו זוכר יותר פרטים מהשיחה עם לקוחתו והסביר כי חזקה עליו כעורך דין שהוא בא לעזור לבית המשפט ולא יטעה אותו בעדות שקר.

אין לוח זמנים ומעצר הבית נמשך בלי סוף

הסתיימה פרשת העדים משני הצדדים ונותר לקבוע לוח זמנים לסיכומים ולמתן הכרעת הדין. תחילה רצתה השופטת לתת 30 יום לכל צד לכתיבת הסיכומים, אולם התובעת אמרה כי היא תהיה בחופשה למשך שבוע במהלך חודש מאי וביקשה הארכה. השופטת האריכה את המועד לכתיבת הסיכומים ל-45 ימים לכל צד. לבסוף הודיעה שהמועד למתן הכרעת הדין יקבע רק לאחר שהסיכומים ימסרו, שכן יש לצפות שהגשת הסיכומים תתאחר, לא ברור אם לפני או אחרי פגרת הקיץ של בתי המשפט. בינתיים נשארת המשוררת במעצר בית מלא ללא תאריך תפוגה.

קריקטורה אנטישמית ב"הארץ"

ביום שני ה-10 באפריל 2017 פרסם עיתון "הארץ" – נושא הדגל של "הליברליזם" הישראלי – קריקטורה אנטישמית פרי קולמוסו של קריקטוריסט הבית של העיתון, עמוס בידרמן.

נשאיר בצד את האף היהודי שהדביק המאייר לדמותו של חבר הכנסת איימן עודה. בידרמן לא אשם – כך מקובל לצייר מיעוטים נרדפים במדינות גזעניות. ניתן לסמוך על איימן עודה שיישא בכבוד סמל זה של נרדפות וגורל יהודי מדורי דורות, גם אם לא ניחן בו מלידה.

מה שמעורר סלידה בקריקטורה הוא היחס לערבים ככלל. בכל מה שאומר או עושה ערבי אחד אשמים מיד כולם, כי מי בכלל מבדיל בינהם.

הרקע הוא הטבח שערך משטר אסד בתושבי העיירה חאן שיחון באמצעות גז רעיל. הקריקטורה באה לבקר את הנהגת הציבור הערבי שלא גינתה את הטבח. אלא שהגישה של הקריקטוריסט חוזרת לאותו סטריאוטיפ ישראלי גזעני הכורך את כל הערבים בחבילה אחת, "הזועביז" כמו שהגדיר זאת היטב הגזען המתנשא לפיד.

ואכן, בידרמן חוזר לאותה חנין זועבי, הסמל של כל מה שהישראלים אוהבים לשנוא, ומצייר אותה בשורת הפוליטיקאים המסרבים לגנות את הטבח. אלא שאם היה בידרמן טורח לקרוא עד הסוף לפחות את דיווחו של ג'קי חורי בגיליון הקודם של "הארץ" היה למד כי דווקא בל"ד, מפלגתה של ח"כ זועבי, גינתה את הטבח ותמכה בגינויו על ידי הרשימה המשותפת וועדת המעקב.

Syria Caricature

הקריקטורה שפורסמה ב"הארץ"

מי שהכשיל את גינוי המשטר הסורי בעקבות הטבח בחאן שיחון הייתה דווקא עמדת חד"ש, שעדיין לא השתחררה מדפוסי המחשבה הסטליניסטיים. לשיטתם כדאי לפעמים לתמוך במדכא ובמעשי עוול, מתוך תקווה שבחשבון הגלובאלי זה יכול לצאת לטובה. לכן אין טעם לכעוס על חד"ש שעדיין לא מצאו את המצפן למדיניות מוסרית.

בל"ד, לעומת זאת, מנסים לקחת ברצינות את קריאתם לדמוקרטיה, הן בפלסטין והן בעולם הערבי. הנהגת בל"ד, וחנין זועבי ביניהם, שנמצאו בקשרים טובים עם המשטר הסורי לפני פרוץ המהפכה העממית שם ב-2011, הכריעו את הכף ברגע שתנועה עממית דמוקרטית התייצבה כנגד השלטון ודוכאה באכזריות. מאז מנסה בל"ד לייצג קו חילוני התומך בדמוקרטיזציה של העולם הערבי, תוך הסתייגות מקיצוניות דתית אך סירוב לתת לגיטימציה לדיקטטורות חילוניות בשם המאבק נגד הקיצוניות האסלאמית.

אולם, כל הדקויות האלה כמובן שאינן מעניינות את מרבית הציבור היהודי-הציוני. הרי הערבים הם אותם ערבים והגזענות הציונית היא אותה הגזענות כמו בכל מקום אחר.

 

התביעה במשפט המשוררת מנסה למכר את בית המשפט לסרטי סנאף פיגועים

(נוסח מקוצר של כתבה זו התפרסם באתר העוקץ. הכתבה כולה נמצאת גם באנגלית.)

ישיבת בית המשפט בעניין "מדינת ישראל נגד המשוררת הפלסטינית דארין טאטור" שנערכה ביום שלישי ה-28 במרץ 2017 נועדה להיות קצרה ואף משעממת. נשאר רק עד הגנה אחד ועדותו נועדה להיות טכנית בלבד. כיוון שאת הסיכומים ימסרו הצדדים בכתב, כאשר לכל צד יינתן כחודש לכתיבתם, ציפינו כי בעקבות ישיבה זו תיקבע השופטת עדי במביליה-איינשטיין את הישיבה הבאה למתן פסק הדין בעוד חודשיים וחצי או שלושה.

לבסוף צפינו בדרמה משפטית משובחת, עם אלמנטים אמנותיים מקוריים, כאשר במרכז עמדה הפעם על אמנות הקולנוע.

טענת האפליה באכיפה

העד האחרון מטעם ההגנה היה שוטר – פקד יניב המי – שבתוקף תפקידו במשטרה אחראי על תגובת המשטרה לבקשות הציבור במסגרת חופש המידע.

אחת מטענות ההגנה בתיק זה הינה קיום אפליה באכיפה: בעוד שהרשת מלאה בהסתה חמורה ואלימה נגד התושבים הערבים הפלסטינים בארץ, המשטרה והפרקליטות מעדיפים לחקור ולהעמיד לדין כמעט רק ערבים, גם כאשר התבטאו בצורה מתונה יחסית. בשלבים מוקדמים של המשפט הסנגור דאז, עו"ד עבד פאהום, ביקש מהשופטת להורות למשטרה ולפרקליטות למסור לו נתונים סטטיסטיים רלבנטיים כדי שיוכל לבסס את טענתו. השופטת סירבה לבקשה בטענה שאין אפילו בדל ראיה לאכיפה מפלה.

עורכי הדין המנהלים כעת את ההגנה, גבי לסקי ונרי רמתי, מצאו דרך לעקוף מכשול זה. מתברר כי במהלך יוני 2016 הגיש "פורום דו-קיום בנגב" בקשה במסגרת חוק חופש המידע לריכוז נתונים אודות חקירות, מעצרים וכתבי אישום בעבירות שעניינן פרסומי הסתה ברשתות החברתיות. תשובת המשטרה נמסרה למבקשים באוגוסט 2016 בידי פקד המי, וכעת הוא זומן למסור אותה גם כמסמך מטעם ההגנה במשפט טאטור.

בזמנו כיסו ג'ון בראון ונועם רותם את נתוני המשטרה כפי שהתקבלו בכתבה ארוכה ב"שיחה מקומית" תחת הכותרת "נתוני המשטרה: עשרות כתבי אישום נגד ערבים על הסתה, אפס נגד יהודים". נועם רותם פרסם מאמר נוסף בנושא באתר "העין השביעית".

עו"ד רמתי נתן לתביעה מראש את הנתונים כפי שקיבל אותם מפורום דו-קיום, אולם התברר שהנתונים שהביא עימו פקד המי לבית המשפט שונים. התובעת, אלינה חרדאק, טענה כי ההגנה הטעתה וניסתה למסור לבית המשפט נתונים שאינם מגובים על ידי עדות העד. לא, הסביר עו"ד רמתי, כל מה שהוא מבקש הוא להגיש לבית המשפט את הנתונים שהביא העד כפי שהביא אותם. התובעת נאלצה להסכים להגשת הנתונים. את הנתונים שהוגשו בפועל לא ראו הצדדים לפני הגשתם, והם יוכלו ללמוד את הפרטים רק לאחר שהדפים המודפסים ייסרקו לתוך התיק. העד גם לא ידע לענות על שאלות לגופו של עניין לגבי הנתונים בדוחות שמסר. הדוחות הופקו על ידי סטטיסטיקאית מטעם המשטרה והוא רק תיווך בהעברתם לציבור.

התביעה מפתיעה וזוכה בחודש מעצר נוסף למשוררת

בתום עדותו של פקד המי אמר עו"ד רמתי, שהגיע הפעם ללא עו"ד לסקי, "אלו הם עדי". בכך הסתיימה פרשת ההגנה. ציפינו כי ייקבעו לוחות הזמנים לסיכומים ולמתן הכרעת הדין, אך התובעת שלפה הפתעה. היא ביקשה לזמן עד נוסף, עו"ד חוסאם מוועד, שייעץ לטאטור בימים הראשונים שלאחר מעצרה.Waiting for the trial 2

כאן אנו חוזרים בפלאש-בק לטראומה של ה-11 באוקטובר 2015. בשלוש לפנות בוקר הקיף כוח מיוחד של משטרת נצרת בליווי משמר הגבול את ביתה של המשוררת, העיר את בני משפחתה ולקח את טאטור עימו למעצר וחקירות. טפח מהטראומה שמענו בעדותו של אחד השוטרים שחקר את טאטור באותו יום. הוא שאל אותה האם היא דתייה. כשנשאל על ידי הסנגור מדוע שאל זאת השיב שהיא לא חבשה כיסוי ראש בעוד שבתמונות בדף הפייסבוק שערה מכוסה. היא הסבירה כי השוטרים שלקחו אותה לא אפשרו לה אפילו לסיים להתלבש.

את המשך הטראומה תיארה טאטור בעדותה בבית המשפט. היא הוחזקה בניידת בחצר המשטרה כאשר השוטרים שעוברים במקום קוראים לה "מחבלת" ומקללים אותה. בשעה 5:40 בבוקר היא הובאה לחקירה ראשונה אך סירבה לענות על שאלות לפני שתיוועץ בעורך דין. בשעה 9:00 בבוקר הובאה שוב לחקירה לאחר שהתייעצה בעו"ד מוועד. החקירה נערכה לפני שהמשטרה בדקה את החומר במחשב ובטלפון שהוחרמו מטאטור, והחוקר הטיח בה האשמות רבות שרובן אינן מופיעות בכתב האישום שהוגש לאחר מכן. טאטור הכחישה כל מה שיוחס לה. במשך כל החקירות הבאות החוקרים הציגו בפני טאטור את הפרסומים שמצאו במחשב ובטלפון, היא הודתה בפרסומם והסבירה בפירוט את כוונתה מאחורי כל אחד מהם.

כאשר העידה טאטור בנובמבר 2016, בזמן החקירה הנגדית, היא נשאלה על ידי התובעת מדוע "שיקרה" באותה חקירה ביום הראשון למעצרה. היא הסבירה כי בפגישתה עם עורך דין מוועד הוא אמר לה כי מצבה חמור, כי היא עלולה להישפט למאסר 7 שנים, ויעץ לה להכחיש הכול. כיוון שבשלב זה לא היה ברור לא למשטרה ולא לטאטור מה ההאשמות כנגדה, קשה לדעת מה התמונה שעמדה בפני עורך הדין מתוך מה שאמרה לו העצורה המבוהלת והמבולבלת, ומה אכן ייעץ ללקוחתו. ספק עם הוא עצמו יזכור לאחר יותר משנה וחצי את פרטי השיחה ביניהם.

כעת דורשת התובעת להביא את עו"ד מוועד כעד מטעם התביעה כדי להזים את עדותה של טאטור בדבר הייעוץ שנתן לה.

עו"ד רמתי הופתע מהצעד הלא שיגרתי של התביעה להביא עורך דין כעד כנגד לקוחתו והתנגד בחריפות להזמנת העד. הוא ביקש להגיש את התנגדותו בכתב, אפילו למחרת היום, כדי שיוכל לנמקה כהלכה. השופטת לא רצתה לחכות והודיעה לסנגור שאם לא יטען היום היא תחייב אותו להופיע למחרת בבוקר באולם בית המשפט.

לבסוף הסביר עו"ד רמתי כי התנגדותו אינה על בסיס חוקי אלא על בסיס אתי, כיוון שהבאת עורכי דין להעיד נגד לקוחותיהם מהווה פגיעה חמורה ביכולת לקיים יחסי אמון ולאפשר התייעצות כנה, תנאי יסוד למתן הגנה משפטית הולמת לחשודים. לחילופין ביקש רמתי כי גם אם יובא עו"ד מוועד לעדות זו תוגבל למה שאמרה טאטור בבית המשפט לגבי ההתייעצות ביניהם.

השופטת אישרה את העדות וסירבה לבקשה להגביל אותה בהסתמכה על סעיף בחוק הקובע כי חיסיון היחסים בין עורך דין ללקוחו הינו זכות של הלקוח, אולם אם הלקוח בחר להסיר את החיסיון מחלק ממערכת היחסים אין הוא יכול להגביל את הסרת החיסיון לאותו חלק שנוח לו. את העובדה שטאטור התייחסה בעדותה, בעקבות שאלת התובעת, להתייעצות שקיימה עם עו"ד מוועד החליטה השופטת לפרש כהסרת החיסיון מטעם הנאשמת, למרות שברור שהנאשמת לא התכוונה לכך בשום צורה ולא הייתה מודעת להשלכות האפשריות.

בכל מקרה, קשה לראות כיצד עדותו של עו"ד מוועד יכולה לעזור לבית המשפט בהבנת הסוגיות שבמרכז כתב האישום. האישום כולו מתבסס על טקסטים שטאטור מודה בפרסומם וכל מה ששנוי במחלוקת הוא התרגום לעברית והשאלה אם פרסומים אלה מהווים הסתה או ביטוי פוליטי לגיטימי. לכל היותר יתכן כי התובעת רוצה לחזור ולנסות להציג את טאטור כשקרנית, דבר שגם הוא אינו רלבנטי לכתב האישום.

השופטת קבעה ישיבה מיוחדת לשמיעת עדותו של עו"ד מוועד ב-27 באפריל בשעה 12 בצהרים. פרוש הדבר כי המשפט יתמשך חודש נוסף וכך גם מעצר הבית ושלילת חרותה של טאטור.

חיים בסרט

התכוונו כבר ללכת הביתה כאשר התובעת הזכירה כי ברצונה להגיש לבית המשפט סרטונים שהציגה לעד ההגנה דר' יוני מנדל במהלך החקירה הנגדית (בישיבת המשפט הקודמת) וכי הדיון בהתנגדות הסנגור נדחה להיום.

מה שהתובעת הביאה עימה, במטרה לצרפו לחומר העדויות, היו דף נייר שעליו קישור לשלושה סרטוני וידאו באתר יוטיוב ודיסק צרוב שעליו קובץ טקסט ובו קישורים שיאפשרו לשופטת להפעיל בקליק את הסרטונים.Waiting for the trial

עו"ד רמתי התנגד להגשת הסרטונים מכל וכל. ראשית טען כי כיוון שהקישורים לא נרשמו בפרוטוקול בית המשפט בזמן שהסרטונים הוצגו לעד אין שום דרך לוודא כעת שאלו הם אכן אותם קישורים. התובעת מחתה בקול על כך שהסנגור מאשים אותה בניסיון להטעות את בית המשפט והוא השיב שכיוון שמדובר במשפט פלילי מספיק כי יתכן שנפלה טעות כדי שהראיה לא תתקבל ואין לו צורך לטעון לכוונת זדון.

מעבר לכך טען רמתי כי כדי שאפשר יהיה להציג את הסרטונים הם צריכים להיות מוגשים לפי דיני הראיות, כלומר צריך להביא עדים לגבי נסיבות ההסרטה, דבר שלא נעשה, וכי העובדה שהסרטונים הוצגו לעד אינה הופכת אותם לראיה. מנגד טענה התובעת כי הסרטונים אינם ראיה כנגד הנאשמת אלא נועדו לבחון את מהימנותו של העד דר' מנדל ועליהם להיות בפני בית המשפט בבואו להכריע לגבי עדותו כמומחה. טענה זו התקבלה על ידי השופטת שקבעה שלצורך בחינת תגובתו של העד לסרטונים אין חשיבות אם אלו סרטונים שעשו פלסטינים או מפוברקים על ידי השב"כ.

עוד טען עו"ד רמתי כי מאחר שאין מדובר בהגשת הסרטונים עצמם אלא קישורים לאתר יוטיוב, הרי שבעלי הסרטונים יכולים לשנות את תכנם כך שאין כל ביטחון שהקישור היום מוביל בדיוק לאותו תוכן שהוצג לעד לפני תשעה ימים.

סרט מדובר

לפעמים, כשאי אפשר לצפות בסרט עצמו, אפשר לפחות להתענג על סיפור העלילה. כך למשל בילו את זמנם האסירים בסרט המפורסם "נשיקת אשת העכביש". בישיבת המשפט הקודמת הסרטונים הוצגו לעד מתוך לפטופ שהוצב בשולי שולחנה של השופטת כאשר התובעת והסנגורים ניצבים לצדי העד. אנחנו כקהל קופחנו ולא ראינו כלום. הפעם זכינו לפיצוי בשמיעת תקציר עלילות הסרטים לא פעם אחת אלא בשלוש גרסאות שונות, מפי הסנגור, התובעת והשופטת, תוך כדי דיון על קבילות הקישורים כראיה.

הגרסה שהביא הסנגור הייתה המפורטת ביותר. הוא הזכיר כי שני הסרטונים הראשונים הוצגו לעד (שכזכור הובא כמומחה לתרגום) כמעין בחינה ספונטנית ליכולתו כמתרגם. כל מה שנרשם בפרוטוקול היו קטעי תרגום מתוך מה שנכתב ונאמר בסרטים. כיוון שהשופטת אינה יודעת ערבית, ברור כי צפייה בסרטונים לא תעזור לה לגבש חוות דעת מלומדת לגבי יכולתו כמתרגם. לכן לא ניתן לפרש את התעקשות התביעה על צירוף הסרטונים לחומר הראיות אלא כניסיון להכניס תכנים חדשים שיחזקו את פרשת התביעה. הסרטונים אינם חומר ניטראלי למבחן תרגום. בסרטון אחד מודיע פלסטיני על כוונתו לבצע פיגוע בתל אביב ולהיות שהיד. סרטון אחר נקרא "אוהבי הדקירות" ומופיעה בו תמונת הדיל השלמון, המוזכרת בשיר נושא כתב האישום, בין תמונות מבצעי פיגועים.

לגבי הסרטון השלישי, לעד הוצג קטע ממנו והוא נשאל מה ראה.  הוא ענה שראה זריקת אבנים ועוד סבב של האלימות משני הצדדים. כעת הבהיר לנו הסנגור מה מצאה התובעת בסרטון: הוצג בו גם רכב דורס שלושה נערים. עו"ד רמתי הבהיר כי צילום הדריסה שבסרטון מוכר לו כמקרה בו מתנחל דרס נערים פלסטינים. התובעת רצתה להוכיח ככל הנראה כי העד לא הזדעזע מספיק מהאלימות הפלסטינית שבסרטון…

התובעת עמדה על החשיבות שבית המשפט יצפה שוב בסרטונים כדי להבין את ההקשר לעדותו של העד. היא אף הציעה שבית המשפט יצפה שוב בסרטים יחד עם הסנגור כבר בישיבה זו כדי לוודא שלא השתנה בהם דבר מאז הוצגו בבית המשפט בישיבה הקודמת. הסנגור סרב.

הגרסה האלימה ביותר ששמענו, אם כי בצורה מופשטת, הייתה תיאורי העלילות שסיפרה השופטת. למרבה הצער, כמו מרבית דברי השופטת, דברים אלו לא נרשמו בפרוטוקול. היא הסבירה לסנגור כי אם, למשל, הוצג בסרט כיצד מרוצצים ראשי חתולים אבל העד כינה את הסרט "משחק עם חתולים" יש בכך כדי להעיד על גישתו של העד.

שיתוף הקהל

בהצגות המודרניות נהוג לפעמים לשתף גם את הקהל בהצגה. בישיבה הזאת זכינו לכך פעמיים.

בשלב אחד, כאשר הסבירה התובעת מדוע חשוב שבית המשפט יצפה שוב בסרטוני הפיגועים היא אמרה שזה חשוב לא רק כדי להבין את התנהגותו של העד אלא גם כדי להבין התרחשויות מסוימות בקהל…

בשלב הדיון על היכולת לשנות סרט יוטיוב לאחר שכבר פורסם טענה התובעת שידוע לה היטב כי סרט שפורסם אינו ניתן לשינוי בלי שישתנה הקישור. לכן הקישורים שמסרה אינם יכולים להוליך לתוכן שונה ממה שהוצג בבית המשפט קודם לכן.

הסנגור הסביר כי הוא חושב אחרת אך הוסיף כי הוא אינו מומחה כשם שהתובעת אינה יכולה להעיד כמומחית בנושא. העברתי לו פתק בו כתבתי כי יש לי ערוץ יוטיוב וכי אני נוהג לערוך סרטים לאחר פרסומם. הוא הציע להביא בו במקום עד בעל ניסיון בפרסום סרטוני יוטיוב שיוכל להעיד בשבועה.

לבסוף החליטה השופטת כי כיוון שאין בידה להכריע בשאלה העובדתית האם ניתן לערוך סרטונים לאחר פרסומם ביוטיוב היא לא תקבל בשלב זה את הקישורים. היה זה ניצחון ראשון במאבק הסיזיפי של ההגנה במשפט שבו כבר עברה התביעה הרבה גבולות והגיעה למחוזות הזויים.

ישוחרר פעיל זכויות האדם פיראס עומרי!

(כתבה כללית  יותר באנגלית על הרקע למעצר פעילי התנועה האסלאמית לשעבר התפרסמה ב-Free Haifa.)

בשעה 01:00 בלילה, לפנות בוקר יום רביעי ה-22 במרץ 2017, פשטו כוחות משטרה על בית משפחת עומרי בכפר סנדלה, כפר הנמצא בתוך הקו הירוק על הדרך המובילה מעפולה לג'נין. לפני שעצרו את אב המשפחה, פיראס עומרי, בן 45, הם זרעו הרס וטרור בבית, מפחידים את שני הילדים הקטנים שהוערו משנתם, מחפשים בצורה שנועדה לא למצוא דברים אלא לבלגן את הבית בשיטות המוכרות בכל משטר כיבוש צבאי. תמונות הבית שפורסמו בהרחבה בעיתונות הערבית מדברות בעד עצמן.

באותו יום הובא פיראס להארכת מעצר בבית משפט השלום בנצרת. התברר שהוצא כנגדו צו האוסר מפגש עם עורכי דינו. המשטרה ביקשה את הארכת מעצרו ב-12 יום ובית המשפט אישר 6.

פעיל זכויות אדם

פיראס עומרי הוא אחד הפעילים המוכרים בחוגים הפוליטיים בתוך הקו הירוק. הוא היה בעבר אסיר בטחוני וכשיצא מהכלא הקדיש את עצמו לזכויות האסירים הפלסטיניים, בין השאר במסגרת עמותת "יוסף הצדיק".

Firas_Omary_Home_after_Search

משטרת ישראל היתה כאן

בהמשך נהיה פעיל מרכזי ב"ועדת הזכויות" (لجنة الحريات) – אחת הועדות הפעילות ביותר מטעם ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית. הועדה עוסקת באסירים הפלסטינים כמו גם במקרים שונים של רדיפה פוליטית.

כאשר האסיר המנהלי העיתונאי מוחמד אלקיק שבת רעב ושכב באפיסת כוחות בבית החולים בעפולה היה פיראס עומרי בין הפעילים שבילו ימים ארוכים בבית החולים לצד מיטתו. כאשר שתי נשים יהודיות הפגינו נגד המעצר המנהלי בפתח בית החולים והותקפו על ידי אנשי ימין, פיראס בא להגן עליהן ונעצר על ידי המשטרה.

הארכת מעצר תוך מניעת פגישה

היום, שלישי ה-28 במרץ, הובא שוב פיראס להארכת מעצרו בבית המשפט בנצרת. משעה שמונה בבוקר חיכו במסדרונות בית המשפט בני המשפחה ועשרות פעילים ופעילות מהציבור הפלסטיני. בין הנוכחים היו שיח' ראאד סלאח, דר' באסל גטאס, יו"ר בל"ד עווד עבד אלפתאח, ח"כ אוסאמה סעדי ורג'א אגבריה ומחמד כנאענה ממנהיגי אבנא אלבלד.

The lawyers out

עורכי הדין הוצאו מהאולם

עומרי מיוצג על ידי צוות עורכי דין מעמותת מיזאן, אך הוא עדיין אינו מורשה להיפגש עם עורכי דינו. כדי לקיים איסור פגישה זה, ה"נוהל" הוא שהעציר כלל אינו נוכח במרבית הדיון בעניינו. לאחר שהדיון למעשה כבר הסתיים הוצאו עורכי הדין מהאולם כדי שהעציר יוכנס והשופטת, לילי יונג גפר, תוכל לדבר איתו.

שיטה זו מונעת לא רק שיחה והתייעצות בין העציר ועורכי הדין אלא גם מגע עין מרחוק ביניהם. זהו חלק מטרור פסיכולוגי שנועד לבודד את העציר ולשבור את רוחו. רק לאחר שהעציר הוצא מהאולם הורשו עורכי הדין להיכנס כדי לשמוע את החלטת השופטת שהודיעה על הארכת המעצר ב-6 ימים נוספים.

Hearing the news

רוצים לשמוע: בכמה ימים הוארך המעצר? ולמה?

עורכי הדין סרבו למסור לקהל הרב שהמתין לתוצאות הישיבה מה הן ההאשמות המיוחסות לפיראס לפני שיוכלו להיפגש עימו ולשמוע את תגובתו. כרגע ההאשמות הן בגדר אמירות בעלמה שהמשטרה מנפיקה כדי לקבל ימי מעצר – ועורכי הדין מסרבים להיות שופר עיוור לטענות לא מבוססות נגד שולחם שאינו יכול הגיב.

לא תקראו על זה בעברית

המעצר מכוסה בהרחבה באמצעי התקשורת בערבית אך לא תקראו עליו מילה בתקשורת העברית. זהו נוהל מקובל, שבמידה מסוימת נוח לכל הצדדים.

בדרך כלל פירוש מניעת המפגש עם עורכי הדין הוא שהעציר מעונה בחדרי החקירות הסודיים של השב"כ. כל עוד הוא אינו מודה בעבירות שהשב"כ רוצה להדביק לו, נוח לשב"כ להמשיך לנהל את החקירה בשקט. אם הנחקר יודה ויוגש כתב אישום יארגן השב"כ מסיבת עיתונאים חגיגית.

Closed doors

מאחורי דלתיים סגורות

אם החקירה תסתיים, כמו מרבית החקירות מסוג זה, ללא האשמה כלשהי, ילך הנחקר הביתה בשקט ודבר לא יתפרסם. כך השתחררו ראזי נבולסי, מג'ד כיאל וחסן נדף – פעילים בולטים אחרים שדיווחתי בעבר על נסיבות מעצרם.

אם התקשורת העברית תעלה על הנושא תוך כדי החקירה יתחילו הפוליטיקאים להסית נגד העציר ונגד הציבור הערבי בכלל והלחץ על השב"כ לסחוט הודאות בכל האמצעים או לתפור תיק יגבר. כך שהשקט בתקשורת העברית מגביר את הסיכוי שהעציר ילך הביתה…

מצד שני כך גם נשמר השקט הנפשי של הציבור היהודי, כולל זה הדמוקרטי, ששומע על המקרים הבודדים של מי שמורשעים בעבירות טרור אך יכול להתעלם מהשגרה של מעצרים, חקירות, שלילת זכויות יסוד ועינויים שהיא מנת חלקם של רבים מהפעילים הפלסטינים.

אז, בבקשה, אל תשתפו את הפוסט הזה…

עדכון מה-3 באפריל 2017

(מתוך דף הפייסבוק "נעצור את מתווה פראוור")

בית משפט השלום בנצרת האריך את מעצרו של פיראס עומרי, עד יום ראשון ה-9.4.2017. עומרי הוא מהפעילים המרכזים של ועדת החירויות והאסירים של ועדת המעקב, ופעיל לשעבר בתנועה האסלאמית (הצפונית) אשר הוצאה מחוץ לחוק בנובמבר 2015. זוהי הפעם השלישית בה מוארך מעצרו של עומרי, לשישה ימים בכל פעם, ללא הגשת כתב אישום כנגדו.

לפני יומיים, אחרי 10 ימים בתנאים של מניעת מפגש, סוף סוף הותר לפיראס עומרי לפגוש עו"ד.

כמו כן, אתמול הוארך מעצרו של ד"ר סלימאן אגבאריה, שהיה פעיל מרכזי באותה תנועה לפני הוצאתה מחוץ לחוק.

משפט המשוררת: הקרב על הנרטיב

(הכתבה שלהלן על ישיבת המשפט מה-19.3.2017 התפרסמה בשיחה מקומית. כתבה נוספת על אותה ישיבה מאת עפרה ישועה-ליית התפרסמה בהעוקץ. כתבה נוספת באנגלית התפרסמה ב-Free Haifa וב-+972)

מאז נעצרה המשוררת דארין טאטור מביתה שבריינה ב-11 באוקטובר 2015 חלפו כמעט שנה וחצי, שבראשיתן הוחזקה שלושה חודשים בכלא וחצי שנה במעצר בית והגליה בקרית אונו. כעת, בעוד משפטה בעוון פרסום שיר ושני סטאטוסים בפייסבוק מתנהל בבית המשפט בנצרת, היא נתונה במעצר בית בביתה תחת הגבלות קשות.

בנובמבר האחרון העידה המשוררת עצמה והודתה בפרסום השיר והסטטוסים המיוחסים לה בערבית. היא הסבירה שהתרגום שהגישה המשטרה מסלף ומעוות, ועמדה על כך כי כל מה שכתבה מהווה ביטוי לגיטימי להתנגדות פוליטית לכיבוש ולפשעי הצבא והמתנחלים נגד העם הפלסטיני. התובעת עו"ד חרדאק חקרה את טאטור חקירה נגדית במשך שלוש ישיבות ארוכות, שתים בנובמבר והאחרונה ב-26 בינואר, והטיחה בה שוב ושוב שהיא תומכת בטרור, אך המשוררת הכחישה ועמדה על דעתה.

ישיבה נוספת לשמיעת עדי ההגנה נקבעה ליום ראשון ה-19.3 בשעה 11:30 בבוקר. בשעה היעודה התכנסנו בקומה ג' של בית המשפט בנצרת, דארין טאטור, אביה תאופיק, עורכי הדין גבי לסקי ונרי רמתי וכעשרה מתומכיה של המשוררת. אלא שבאותה שעה ממש צבאו על דלת אולמה של השופטת עדי במביליה-איינשטיין עוד מספר חבורות של תובעים, עורכי דין ולקוחות שדיוניהם נקבעו לשעות הבוקר… כיוון שהדיון שלנו היה צפוי להתמשך הוא נדחה לאחר כל האחרים והחל רק בסביבות השעה 14:30.

האם מקובל לעצור משוררים?

עד ההגנה הראשון היה פרופסור ניסים קלדרון, המתמחה בחקר השירה העברית. בחוות הדעת שהגיש הוא מביא דוגמאות של שירים המכילים קריאה להתנגדות אלימה לשלטונות שונים ומציין כי בכל אותם מקרים לא ננקטו כל צעדים משפטיים נגד אותם משוררים. הוא מציין במיוחד שירים שפרסמו ביאליק וטשרניחובסקי ברוסיה הצארית ואת שיריו של אורי צבי גרינברג בתקופת שלטון המנדט הבריטי.

Dareen and Propf Calderon smaller

תאופיק טאטור, פרופ' קלדרון והמשוררת דארין – בהמתנה למשפט

את עיקר חוות הדעת ניתן לסכם בציטוט הבא מתוכה: "אותה מסורת הבחינה היטב בין תגובתו של משורר לבין תגובתו של אדם מן השורה. הקיצוניות, הסירוב לפשרה, והאלימות נתפסו על ידי קוראים, מבקרים, וגם על ידי השלטונות, כחסינים בפני תביעה  משפטית. שכן ביטוי קיצוני של משורר נתפס כזכותו, וחובתו, של המשורר להבעה רגשית מאוד, אינטנסיבית מאוד, וגם נענית לצרכים אסתטיים של ביטוי אמנותי. איש לא טעה בשירי אהבה ארוטיים מאוד שהם גם מעשה מגונה של התערטלות בציבור, ואיש לא טעה בשירי נקמה קיצוניים מאוד שהם גם קריאה אסורה לאלימות בפועל."

בחקירה הנגדית ניסתה התובעת לתקוף את חוות הדעת מכל כיוון אפשרי. האם הפריבילגיה של חופש הביטוי בשירה מותרת לכל משורר, גם למשורר מתחיל? גם למי שכתב רק שיר אחד? ומה פתאום הוא בכלל קובע כי טאטור הינה משוררת וכי מה שכתבה הינו שיר? פרופ' קלדרון לא התבלבל והבהיר שוב ושוב את עמדתו העקרונית בדבר חופש הביטוי הנרחב שצריך להינתן למשוררים. הוא החל להקריא קטעים משירה של טאטור כפי שהוא מופיע בכתב האישום כדי להוכיח לפי הקצב והסגנון שזהו אכן שיר ולבסוף הזכיר כי אף בכתב האישום עצמו מוגדרת האשמה כפרסום שיר. בניסיונה לערער על הגדרת טאטור כמשוררת "שכחה" התובעת טענות שהשמיעה היא עצמה בישיבות קודמות כי הסכנה בטאטור נובעת מעצם היותה משוררת ובכך בעלת השפעה על הציבור…

נראה לי כי הנקודה החזקה בעדותו של קלדרון הייתה ההשוואה למשטר האפל של הצאר ברוסיה ולמשטר המנדט הבריטי שלא התיימר להיות משטר דמוקרטי. למרות זאת משטרים אלו לא מצאו לנכון לעצור משוררים שהתבטאו בצורה חריפה יותר מהביטויים נושא כתב האישום. הוא אף הזכיר כי אורי צבי גרינברג לא נעצר בעוון שיריו גם כשקרא להתנגדות אלימה למשטר המנדט הבריטי בעוד זה נתון במלחמה נגד הנאצים.

בסוף חוות הדעת, כדי להראות שאין מדובר רק בשירה המיועדת לחוגים הספרותיים האליטיסטיים, מצטט פרופ' קלדרון מתוך השיר "מעוז צור ישועתי" את הקטע "לעת תכין מטבח / מצר המנבח". הוא מסביר כי "בכל שנה שרים יהודים יחד עם ילדיהם על אויביהם שמן הדין לכנות אותם כלבים מנבחים, ומן הראוי להכין להם מטבח, שהוא בלשון פשוטה טבח. ובצדק הם שרים. יש להם חשבון מר עם מדכאיהם. והם יודעים ששיר על מטבח איננו מטבח."

אני, כמי שפוצץ בעבר סדר פסח משפחתי מתוך התנגדות לשיר "שפוך חמתך על הגויים", מתקשה להזדהות עם הצדקת "מעוז צור". אך בוודאי שאין זה מקובל להעמיד לדין כל מי שמפיץ קריאה בוטה כזו לאלימות.

מיטב השיר כזבו

פרופסור קלדרון הופיע כמומחה לשירה עברית, אך כאשר נשאל על שירה של דארין נפל בפח התגובה הישראלית הכול-כך צפויה. הוא העריך שהשיר קורא להתנגדות אלימה, וזאת על סמך התרגום המעוות של השיר המופיע בכתב האישום והדעה הקדומה הישראלית המקובלת לפיה המונח "שוהדא" (המתורגם קולוניאליסטית ל"שהידים") מתייחס למי שמבצעים פעולות טרור.

הוא אף נשאל האם לדעתו השיר יכול להוביל לאלימות בפועל. הסנגורים התנגדו: מקובל בבתי המשפט הישראלים כי המומחיות לקבוע מסוכנות של אמירה מסוימת ומה מידת הסבירות שהיא תוביל לאלימות בפועל שמורה ל"מקצוענים" של השב"כ. מאחר שהתביעה לא טרחה להביא עד מומחה שינמק את מסוכנות השיר היא אינה יכולה לסתום את הפער על ידי מומחה לשירה עברית. השופטת אישרה את השאלה ופרופ' קלדרון אמר בביטחון כי השיר יכול להוביל לאלימות, אך זה אינו צריך לשנות את העיקרון כי אין להעמיד את המשוררת לדין על כתיבת שירה. דין טאטור כדין ביאליק וישראל אינה צריכה להיות פחות דמוקרטית ממשטר הצאר.

העד השני והעיקרי בישיבה היה דר' יוני מנדל, חוקר השפה הערבית בהקשריה החברתיים, העוסק בתרגום ספרות ערבית לעברית ומתמחה במקום השפה הערבית ביחסים בין יהודים וערבים בארץ. חוות הדעת שהגיש לבית המשפט, לבקשת ההגנה, כללה תרגום של השיר נשוא כתב האישום לעברית, ביקורת על התרגום המשטרתי המופיע בכתב האישום והערות רבות להסברת עולם התוכן הפלסטיני העומד מאחורי השורות הקצרות של השיר.

Yoni Mendel

דר' יוני מנדל – פותח צוהר לעולם המושגים הפלסטיני

אחד ההבדלים הבולטים בין התרגום המשטרתי לבין הנוסח שהגיש מנדל היה כמובן בשורה העוסקת בשוהדא: השוטר תרגם "ותלך בעקבות שיירת השהידים" ואילו מנדל כתב "לך בעקבות שיירת החללים". בהסבר הוא מתייחס בפרוט לנוהג הישראלי שלא לתרגם את המילה שהיד למונח המדויק, "חלל", תוך יצירת מושג מעוות שסביבו נבנו בקונטקסט העברי הקשרים שליליים שאינם מאפיינים את המושג במובנו הערבי. השארת מילים בערבית בתרגום וההימנעות משימוש במילה עברית מתאימה מסייעים גם ליצור ניכור ולמנוע קבלת הטכסט בהקשר האנושי הכללי שלו.

קטע אחר שבו התרגום המדויק הפוך ממש מהתרגום המשטרתי הוא בשורות: "אל תפחד מלשונות טנק המרכבה / שכן האמת שבליבך חזקה יותר / היא חזקה כל עוד אתה מתקומם במולדת / מולדת שידעה התקפות אך שכוחה לא תש". בתרגום המשטרתי מופיע במקום שתי השורות האחרונות "כל עוד אתה מתנגד במולדת / יחיו הרזוואת ולא יתעייפו". ההיפוך במשפט זה מסכם את ההיפוך שבטקסט כולו: בעוד שהטקסט כתוב מנקודת הראות של קורבן ההתקפות המתנגד להן מתוך הדבקות באמת ובצדק, התרגום המשטרתי המעוות מיחס לכותבת קריאה "יחיו הרזוואת" – מה שהשוטר המתרגם הסביר בעדותו כמתקשר עם פלישות השבטים הערבים לצרכי שוד בימי הג'אהליה שקדמו לאסלאם.

אפשר להתווכח אם יש בכלל תרגום מדויק של שיר. נראה לי כי הטיעון החזק ביותר של ההגנה במשפט שבמרכזו שיר יכול להיות כי כל תרגום של שיר, ואפילו כל קריאה של שיר בשפת המקור, היא בהכרח פרשנות סובייקטיבית. קשה לראות איך הבנת שיר יכולה להיות "מעבר לכל ספק סביר" כפי שנדרש בחוק הפלילי. בכל מקרה דר' מנדל עשה ניסיון כנה להבין את מילות המשוררת מתוך עולם המושגים הפלסטיני, בהתבסס על התמחותו בנושא זה בהקשר החברתי והפוליטי. זאת בניגוד למתרגם השוטר שלא רק נעדר כישורים לתרגום מקצועי אלא אף ביצע הטיה מכוונת של הנוסח כדי להשיג את מטרתו המפלילה.

חקירה נגדית מאוד

בתחילת החקירה הנגדית נהננו מאתנחתא קומית כאשר התובעת שאלה את דר' מנדל, כדרך אגב: "אני מניחה שאתה רגיל לתת חוות דעת מקצועיות ושקיבלת תשלום עבור חוות הדעת?" והוא ענה: "לא קיבלתי שום תשלום, הייתי צריך לבקש?" הוא הבהיר כי הוא אינו מכיר את הנאשמת ומעולם לא נפגש איתה, וכי נענה לבקשה לתת חוות דעת אובייקטיבית ללא תשלום. זו הפעם הראשונה שהוא מעיד כמומחה בבית המשפט.

התובעת הבינה כי עדותו של דר' מנדל חשובה ביותר לבסס את הסברי ההגנה בדבר מהות הפרסומים נושא כתב האישום ועשתה הכול כדי לערער את אמינותו. היא הציגה מאמרי דעה שפרסם בעיתון הארץ ב-2012 תחת הכותרת "מומחים גדולים לערבים" וב-2014 תחת הכותרת "חמאס – באמת אין עם מי לדבר?", ציטטה קטעים שהוצאו מהקשרם ותקפה את דעותיו הפוליטיות של העד. הסנגורים ביקשו מהשופטת להגביל את החקירה הנגדית לשאלות המתייחסות לנושא המשפט ולמומחיותו של העד כמתרגם, אך השופטת דחתה בזו אחר זו כל התנגדות מצידם ואפשרה לחקירה הנגדית להימשך כמעט חמש שעות.

Lawyer Gaby Lasky

עו"ד גבי לסקי: השופטת דחתה את כל ההתנגדויות

חלק גדול מהחקירה הנגדית נסב סביב אותה שורה יחידה בשיר, זו המתייחסת לחללים, ה"שוהדא". מנדל הסביר שוב ושוב כי ההקשר הערבי הפלסטיני של המילה "שהיד" שונה מהתדמית הישראלית שנוצרה לה. בעוד הישראלים רואים בערבי קודם כל את התוקפן שנוקט באלימות מנותקת מכל הקשר הרי הפלסטינים רואים עצמם כקורבנות של נישול וכיבוש וגם אם ישנה התקוממות עממית זוהי בעיקרה תגובה לאלימות הכיבוש. אם תגיד את המילה שהיד הישראלי יחשוב קודם כול על מי שפוצץ עצמו באוטובוס בעוד הפלסטיני יחשוב קודם כל על חולת הסרטן שמתה לאחר שנמנע ממנה לעבור במחסום.

מנדל חיזק את פירושו לתרגום החללים כמתייחס לקורבנות הכיבוש בהקשר המלא של השיר, שכל החללים המוזכרים בו הם קורבנות: הילד הירושלמי שנשרף מחמד אבו ח'דיר, התינוק עלי דוואבשה שנשרף בביתו בדומא והדיל אלהשלמון שנורתה במחסום בחברון. התובעת ניסתה להוכיח "מתמטית" שלא לאלו מתכוונת המשוררת כשהיא אומרת "תלך בעקבותיהם" שכן אף אחד אינו רוצה להירצח כמוהם. מנדל פתר את הפרדוקס בצורה הפוכה: הקריאה ללכת בעקבותיהם אין כוונתה הרצון למות אלא לא לשכוח ולא לזנוח את הקרבנות, לחבק את משפחת השכול הפלסטינית ולא להסכים להסדר שלא יכלול את הבטחת זכויות העם הפלסטיני.

לקראת הסוף, לאחר שעות של התשה, הציגה התובעת בפני דר' מנדל שלושה סרטונים מאתר יוטיוב שמציגים אלימות או קריאות לפגיעה אלימה מצד פלסטינים (אנחנו כקהל לא ראינו מה באמת מופיע בהם) ודרשה ממנו לתרגם אותם בפני בית המשפט. העד תרגם קטעים מהסרטונים תוך שהתובעת גוערת בו "אתה אומר שאתה מומחה לתרגום?" כיוון שלא התובעת ולא השופטת לא הבינו את תוכן הדברים בערבית, הרי שקשה לראות כיצד מבחן זה אכן נועד לבדוק את מומחיותו של העד בתרגום.

בשלב מסוים הציגה התובעת לעד קטע מסרט וביקשה ממנו לתאר לבית המשפט מה ראה. הוא השיב בעייפות שראה עוד קטע מהאלימות הבלתי פוסקת משני הצדדים. נראה כי מבחינת התובעת הוא נכשל בבחינה כיוון שלא מיהר להזדעזע מהאלימות הפלסטינית.

לבסוף נראה שנחשפה כוונתה האמיתית של התובעת בהצגת הסרטים: היא ביקשה להוסיף את הסרטונים שהוצגו לעד כחלק מחומר הראיות לתיק בית המשפט. בסרטונים אלו מנסה התובעת לקבע את הנרטיב הישראלי, בדיוק כפי שהסביר אותו העד, המציג את הפלסטינים כתוקפנים אלימים מחוץ לכל הקשר, ולמכר את בית המשפט ל"סנאף של פיגועים". הסנגורים התנגדו מכל וכול לצירוף הסרטונים וטענו כי העובדה שהסרטונים הוצגו לעד אינה הופכת אותם בשום צורה לחלק מחומר הראיות. הויכוח המשפטי הפך לדו-קרב של צעקות ועלבונות ולבסוף הודיעה השופטת שהדיון בקבילות הסרטונים יערך בישיבה הבאה.

בשעה 20:15 הסתיים סוף סוף יום מתיש של המתנה ודיונים.

מה הלאה?

הישיבה הבאה נקבעה ליום שלישי ה-28 במרץ בשעה 14:00 ובה אמורים להישמע אחרוני עדי ההגנה. התובעת ביקשה שסיכומי שני הצדדים יהיו בעל-פה, אך הסנגורים עמדו על כך שאופי המשפט מחייב טיעונים משפטיים מורכבים ובחינת סוגיות רלבנטיות במשפט המקומי והבינלאומי והצליחו לשכנע את השופטת להתיר להם לסכם בכתב. באם אכן יופיעו עדי ההגנה ביום שלישי הבא תהיה זו כנראה הישיבה האחרונה לפני מתן פסק הדין, שצפוי להינתן בעוד מספר חדשים. בינתיים ממשיכה המשוררת להיות במעצר בית.