Skip to content

תאטרון האבסורד במשפט דארין בין הוכחת הפייסבוק ופרסום המשוררת

Dareen sitting

דו"ח על ישיבת ההוכחות השלישית במשפט, פורסם היום בשיחה מקומית

(כתבה זו פורסמה גם בערבית)

השביתה הכללית בבתי המשפט הורגשה היטב בבניין המפואר של בית המשפט בנצרת. נראה לי כי היינו ה"לקוחות" היחידים בבניין בשעה 4 אחר הצהרים, שבה נקבע המשך משפטה של המשוררת דארין טאטור. המאבטחים החרוצים ניצלו את הבניין הריק לאימוני חירום והשופטת במביליה לא רק הקלידה בעצמה את הפרוטוכל אלא אף נאלצה לעזוב את חדרה בקומה השניה ולרדת איתנו למרתף במינוס 3 כדי לא להפריע לתרגילי המאבטחים.

מהלך המשפט

הייתה זו ישיבת ההוכחות השלישית במשפט מוזר זה שבו נאשמת המשוררת ב"הסתה" באשמת פרסום שיר אחד, שני סטאטוסים בפייסבוק ותמונתה של איסראא עבד שנורתה בתחנה המרכזית בעפולה.

בישיבה הראשונה שמענו פרשנות משטרתית לשיר. בישיבה השניה שמענו את מומחי המשטרה למחשוב ולמדנו כי המשטרה יכולה להוציא כל מידע מהמחשב ומהטלפון שלנו גם אם הם נעולים ואין בידה את הסיסמאות (באמצעות תכנה מיוחדת הניגשת ישירות לדיסק ולזיכרון).

היום היה אמור להיות היום הקשה ביותר עבורנו במשפט. איני יודע אם אתם מכירים את המצב הנורא בו חבריו של הנאשם שהודו עליו במשטרה מוזמנים להעיד מטעם התביעה בבית המשפט. זה בהחלט עלול להרוס אנשים וחברויות, אפילו משפחות. אולם בתיאטרון האבסורד של ההאשמות ההזויות נגד דארין טאטור גם הטרגדיה הזאת הפכה לקומדיה.

הוכחת הפייסבוק

כיוון שעיקר התביעה הוא פרסומים לכאורה בפייסבוק, וכיוון שדארין סיפרה על חשבון פייסבוק שלה שנגנב, פתחה משטרת נצרת בחקירה מאומצת להוכחת הזיקה שבין חשבונות פייסבוק כאלו ואחרים בהם מופיע השם דארין טאטור לבין העצורה שבידהם.Before entering the court

המשטרה פנתה בעניין לפייסבוק אך לא קיבלה כל תשובה – לא מפתיע למי שמכיר את רמת השרות המקובלת במונופולים השולטים במדיה. חדורים במוטיבציה לפצח את התיק חזרו החוקרים המנוסים לשיטות החקירה הישנות המתבססות על חולשת הגורם האנושי.

אחמד, אחיה הקטן של דארין (כבן 18) הוזמן לחקירה פעמיים. הראו לו תצלומים של דפי פייסבוק שכתוב עליהם "דארין טאטור". שאלו אותו של מי דפי הפייסבוק האלה. על חלק מהם אמר שלא נראה לו כי זה מהפייסבוק של דארין. על אחרים אמר כי אם אף אחד לא גנב את הפייסבוק של דארין זה כנראה שלה.

בחקירה הנגדית הסביר כי זיהה את הדפים כיוון שהיה כתוב עליהם שמה של דארין. אם היה כתוב עליהם שם אחר היה מניח כי הדפים שייכים למישהו אחר.

עדותו של אחמד נראתה לתביעה כנדבך חשוב במסכת ההוכחות. התביעה השתמשה בטענה כי דארין עלולה להשפיע עליו לשנות את עדותו כאחד הנימוקים מדוע עליה להיות מורחקת מביתה-ביתו בריינה. בחקירה החוזרת התובעת ומראה לאחמד תצלומים של דפי פייסבוק. "מה כתוב כאן?" היא שואלת. "דארין טאטור". "ומה כאן?" – "דארין טאטור". הקהל תוהה האם היא מנסה להוכיח שאחמד יודע לקרוא ערבית.

אין ספק כי העולם הוירטואלי מציב בפני עולם המשפט אתגרים חדשים. הפתרון של משטרת נצרת ל"הוכחת הפייסבוק" נראה פשוט וכמעט גאוני (כמעט כמו שיטת האינקוויזיציה לשרוף מכשפות) – אבל אני מתקשה להאמין כי הוא עומד במבחנים משפטיים (או הגיוניים) של הוכחה תקפה. אם אין מקבלים עדות שמיעה כהוכחה כיצד אפשר לקבל עדות של מי שראה תצלום של דף פיסבוק? הנה עוד אתגר המונח לפתחם של המשפטנים שלנו לקראת שלב ההגנה.

דיני נפשות

סמירה ג'ומעאת, חברתה הטובה של דארין, נחקרה אף היא להוכחת הפייסבוק. הן הכירו בקורס להכרת הכפרים שנהרסו ב-1948, והתחברו בזכות האהבה המשותפת לצילום. גם היא נקראה לחקירה במשטרת נצרת ב"מוסקובייה" והתבקשה לזהות תצלומים של דפי פייסבוק. חלק מהם נראו לה שייכים לדארין.

בחקירה הנגדית היא הזכירה כי דארין סיפרה לה על "גניבת" חשבון הפייסבוק שלה. היא אף סיפרה בפרטים כיצד, לבקשת דארין, הודיעה על כך לחברות נוספות. לשאלת הסנגור מדוע לא הודיעה על כך לחוקר יוסף קבלאן הסבירה כי הייתה לחוצה מאוד – אמה היתה בבית החולים והיא הייתה לצידה כאשר יוסף התקשר שוב ושוב ולמרות הסבריה דרש שתבוא לחקירה. לבסוף עזבה את אימה ובאה לחקירה, אך הייתה במצב נפשי קשה. אם הייתה נשאלת בדבר טענת דארין כי החשבון שלה נפרץ הייתה מאשרת זאת.

בחקירה החוזרת מנסה התובעת להגן על החוקר יוסף. מי אמר שהוא זה שהתקשר? העדה מודה שחלק מהטלפונים היו ממספר חסוי… אך לגבי נושא זה (שלעניות דעתי הינו האשמה חמורה שצריכה ברור) החקירה, לצערי, לא מוצתה במלואה.

פרסום המשוררת

העד השלישי הינו ראמי עאמר, ממארגני אירועי הזיכרון לטבח שערך הצבא הישראלי בכפר קאסם ב-29 באוקטובר 1956. הוא הזמין את הזמרת סלאם אבו אמנה לשיר בטכס וביקש ממנה להמליץ על משוררת שתקריא שיר. היא המליצה על חברתה הטובה דארין טאטור ולא דמיינה לעצמה שהמלצה זו תשמש נדבך חשוב בטיעוני התביעה למעצרה ולמשפטה. ההזמנה לטכס ותמונה שבה נראות סלאם ודארין מגיעות לכפר קאסם מוגשות לבית המשפט כמסמכים מטעם התביעה.

בישיבה הקודמת הסביר חוקרה של דארין כי עצם הופעתה של דארין באירוע לזכר הטבח הינו דבר שלילי בהיותו "פוליטי" ו"נגד בטחון המדינה". הפעם מתרכזת התובעת בטיעון כי הזמנתה של דארין להקריא שיר בטכס הינו הוכחה לכך שהיא משוררת מפורסמת ובעלת השפעה על הציבור. עאמר לא התבלבל. כבר בחקירה במשטרה הוא הסביר כי דארין "ידועה כמשוררת" – כלאמר הוא יודע שהיא כותבת שירים – אך אין זה אומר כי היא "משוררת ידועה".

בעניין זה לפחות נראה כי טענתה של התביעה בדבר פרסומה של דארין הפכה לנבואה המגשימה את עצמה. בעקבות מעצרה ומשפטה המתמשך הפכה דארין לסמל של המאבק נגד הפגיעות הישראליות בחופש האמנות ובחופש הביטוי של הפלסטינים בכלל. דווקא בעקבות המשפט תורגמו שירים של דארין לעברית, לאנגלית ולשפות נוספות. אלפים, בהם משוררים, סופרים ואנשי רוח מכל העולם, חותמים על עצומות בדרישה לשחרורה ולביטול המשפט נגדה ומאמרים רבים פורסמו על העוולות נגדן היא מוחה.

ברוח טובה

לבסוף יצאנו כולנו במצב רוח טוב. התביעה סיימה להציג את עדיה ובישיבה הבאה שנקבעה ל-6 בספטמבר תחל פרשת ההגנה.After the court group

הכיבוש, הגזענות והדיכוי נתפסים כמן מכת טבע שכולנו קרבנותיה. הסבל, המעצר, החקירות והטרטורים הם אמיתיים, אבל אם מנגנון הדיכוי נראה גם מטומטם וחסר שחר זה קצת מקל.

המשוררת העצורה והעדים שכנגדה, המשפחה והחברים – כולנו קורבנות אותו דיכוי אך איננו נכנעים לו. לכן הצטלמנו כולנו ביחד מחייכים ביציאה מבית המשפט.

 

מכתב תודה מהמשוררת דארין טאטור לעומדים לצידה

Darin_writing

מי שאינו מודה לבריות לא יודה לבורא

במילים מועטות אלו אני פותחת את מכתבי זה לכל מי שעמד איתי ועם בני משפחתי במצוקתנו ובשעת המבחן הקשה שאנו עוברים.

אני מודה לכם מכל הלב, ואולי הכרת התודה היא המינימום שאפשר להגיד בהיותי בכלא ובגלות, רחוק מכל אשר חייתי לפני המעצר. על אף הקשיים אשר עברתי ועודני עוברת, עמידתכם איתי וקולכם אשר הגיע אלי הינם קרן אור שממנה אני שואבת את הכוח להחזיק מעמד.

מכתבי אל כולכם ללא יוצא מהכלל הינו מסר מאישה אוהבת, השואפת לשלום וביטחה, ומקווה שצדק ושוויון יהיו מנת חלקם של כל בני האדם בכל מקום. אישה שכל חייה מסתכמים בעט ונייר ותמונה, שיום אחד היה לה חלום שיהיו אנשים כמוכם, המחפשים חלום באמצע כל הסיוטים הסובבים אותנו.

כן, אני מודה לכם; ואני מניחה בין ידיכם את כל תקוות האנושות, שאותן אתם רואים, שומעים ומרגישים.

אוהבת אותכם

דארין טאטור

27.6.2016

תורגם מהמקור בערבית על ידי רג'אא זעבי עמרי

המכתב פורסם גם באנגלית.

 

האם יגורשו 68 ערבים מאדמת אבותיהם ללא הליך שיפוטי?

Ramiya_vew_with_Karmiel_building

הפוסט שלהלן פורסם היום ברובו הגדול באתר "שיחה מקומית"

ביום ראשון ה-19.6 נפתח בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופט חננאל שרעבי, הליך חדש בעניין ראמיה, הכפר הערבי שנבלע על ידי כרמיאל, ושלגביו מנסה המדינה כבר 40 שנה להשלים את הליך הטיהור האתני.

קיצור הפרקים הקודמים: ב-1976, במסגרת התוכנית ל"ייהוד הגליל", הופקעו אדמות הכפר ראמיה, יחד עם אדמות רבות נוספות של ערביי האזור, למען הרחבת העיר היהודית כרמיאל. אלא שתושבי ראמיה סרבו להתפנות וניהלו מאבק ציבורי ומשפטי נגד גרושם, שהגיע לשיאו בהפגנות בהשתתפות אלפים מתושבי האזור. ב-1995 הושג הסכם שאמור היה לאפשר לתושבי ראמיה להמשיך את חייהם כקהילה על חלק מאדמותיהם. ב-2009 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי מנהל מקרקעי ישראל הפר את ההסכם והמליץ למנהל להרחיב את השטח המוקצה למגורי תושבי ראמיה. אלא שמנהל מקרקעי ישראל, שהפך בינתיים לרמ"י (רשות מקרקעי ישראל), ממשיך להתעקש לפנות את תושבי ראמיה מאדמותיהם מבלי לספק להם פתרונות מגורים כפרטים ואפשרות להמשך חייהם כקהילה. בינתיים חיים תושבי ראמיה בבקתות פח רעועות, ללא אספקה מסודרת של חשמל ומים וללא דרכים סלולות, כפצע פתוח ואות קלון בלב העיר המשגשגת כרמיאל.

הליך משפטי חדש

הבקשה החדשה, שבה דן השופט שרעבי, הוגשה על ידי 68 מתושבי ראמיה (41 מבקשים עיקריים ועוד 27 ילדים), אנשים שנולדו בכפר, על אדמה השייכת לאבותיהם עוד מלפני קום המדינה, וחיו בו את כל חייהם. הם פונים לבית המשפט שימנע את פינויים. לטענתם, כיוון שלא התקיים עד היום שום הליך משפטי כנגדם, הרי שההליכים שהתקיימו כנגד הדורות הקודמים של תושבי ראמיה וכל ההחלטות וצווי הפינוי שהוצאו כנגד אבותיהם אינם חלים עליהם.

רבים מהמבקשים נכחו באולם בית המשפט. גם לאחר שהדיון הועבר, לבקשת עורכי הדין של ראמיה, לאולם גדול יותר המקום לא הספיק לכולם. היתה זו ההמחשה הטובה ביותר לשופט כי מדובר בבני אדם בשר ודם העומדים להיות מגורשים מכפר הולדתם ואינם ששים להיעלם. באולם נכחו גם עיתונאים ואישי ציבור, בינהם חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים ועיסאווי פריג'.

Waiting_before_the_court_Ayman_Odeh

מחכים לתחילת הישיבה בבית המשפט המחוזי בחיפה – איימן עודה ותושבי ראמיה

"המדינה", כפי שהיא מיוצגת על ידי רמ"י, ובפועל מיוצגת בבית המשפט על ידי עורך הדין ריצ'ארד סאלח מפרקליטות חיפה, אינה מכירה במבקשים כצד לדיון כשם שהיא אינה מכירה בכפרם. בתשובתה, בה היא מבקשת מבית המשפט לדחות את הבקשה על הסף, היא מתייחסת לתושבי ראמיה כחבורת אנשים שקשרה קשר להתקבע בצורה בלתי חוקית במקרקעין. מבחינתה המבקשים הפכו לשותפים לקשר ברגע לידתם באדמת אבותיהם והם מוסיפים חטא על פשע בכל רגע בו אינם מתנדפים באוויר.

עורכי הדין דרור גולדשטיין ופז בית הלחמי, המייצגים את המבקשים, פנו לרמ"י לפני כמעט שנה בבקשה לדון בעניינם, אך לא קיבלו כל תשובה. למעשה הם קיבלו את התשובה בדרך עקיפה. באוקטובר 2015 בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לטיהור אתני, סרב לדון בערעורה של קבוצת תושבים אחרת נגד פינויים וחייב אותם לחתום על הסכם פינוי תוך חודש או שיפונו ללא פיצויים. אולם משהסכימו חלק מאותם תושבים לחתום על ההסכם המוצע התנו זאת נציגי רמ"י בכך שגם בני דור ההמשך של הכפר יחתמו על ההסכם שהם לא היו צד לו ושאינו נותן כל פיתרון לבעייתם. התושבים סרבו לסחטנות רמ"י, שעקב כך פנתה להוצאה לפועל לממש את הליכי הפינוי נגדם בטענה שהם הפרו את החלטת בית המשפט העליון… בכך שאינם דואגים לפינוי שאר התושבים מהכפר!

קושרים מלידה

במלחמתה בתושבי ראמיה רואה רמ"י את התושבים כולם כמקשה אחת וכשותפים לפשע, כאשר החלטה שיפוטית נגד כמה מהם חלה אוטומטית על כולם. אולם כשבאים לדון בפתרונות היא מסרבת להתייחס אליהם כקהילה. תושבי ראמיה, שנואשו מלקבל פתרונות מצד רמ"י או עיריית כרמיאל, פנו אל המתכנן ראסם ח'מאייסי שהכין לבקשתם תכנית לבנייה ופיתוח לכלל תושבי ראמיה בצורה שתאפשר לקהילה לחיות ולהתפתח כשכונת מגורים על חלק מאדמות ראמיה במסגרת כרמיאל.

השופט שרעבי, ששמע מעורך הדין גולדשטיין על התכנית החילופית, מיהר להחרד בשם המדינה: "זה בטח יעלה המון כסף!" לא, הסביר עורך הדין. עיקר התוכנית היא הרחבת שטח הבנייה של כרמיאל כדי לאפשר את בניית השכונה החדשה עם כל התשתיות, בתי המגורים ומבני הציבור הנדרשים. בינתיים המדינה מרוויחה כסף רב ממאות יחידות הדיור שהיא בונה ומתכננת לבנות על האדמה שהיא גוזלת מתושבי ראמיה.

Ramiya_people_after_the_hearing

כמה מתושבי ראמיה לאחר הישיבה – השופט נוכח שהם קיימים

רמ"י ועיריית כרמיאל מסרבים לכל דיון רציני בתכנית החילופית או בכל פיתרון אחר. בינתיים גזלה עיריית כרמיאל גם את כבשת הרש ולקחה קרקע שהוקצתה למבני ציבור לטובת תושבי ראמיה בשכונתם החדשה למטרות אחרות. הודעה חדשה מטעם ועדת התכנון בכרמיאל החרידה את תושבי ראמיה כאשר נודע להם כי עומדים לבנות בתי מגורים על בית הקברות של כפרם. השלט המעיד על מיקומו של בית הקברות הוסר.

לסיכום הודיע השופט כי לשני הצדדים יש טיעונים כבדי משקל. מצד אחד המבקשים אכן קיימים, כפי שנוכח השופט במו עיניו, ועומדים להיות מגורשים מביתם, כפי שהסכים ואף הדגיש נציג רמ"י, ועד כה לא נערך שום דיון משפטי בעניינם. מצד שני אין ברירה לשופט אלא להזדהות עם דאגתה של המדינה שכבר עייפה מהליכים משפטיים ורוצה לסיים את העניין ולהעיף את התושבים הערבים מהאזור אחת ולתמיד. עו"ד סאלח אף איים בשם המדינה שאם יסכים בית המשפט לדון בעניינם של מבקשים אלו מיד יצוצו להם יש מאין עוד רבים אחרים שגם הם יבקשו סעד דומה…

בינתיים הדיון נדחה עד להחלטת השופט אם לשמוע עת הבקשה או לדחותה על הסף. למרות שהשופט סרב להוציא צו על תנאי נגד גרושם התושבים מקווים כי בינתיים יוכלו להמשיך לחיות על אדמת אבותיהם בבקתות הפח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

טיהור אתני אז והיום

כמה מילים על ההקשר הכללי. הטיהור האתני שהגיע לשיאו ב-1948 התחיל הרבה לפני כן ולעולם לא נעצר. הרס הבתים המסיבי שמנסה הממשלה לקדם בימים אלו בכל היישובים הערבים, המשך ההריסות במוקדים מוכרים כמו וואדי עארה ודהמש, התכנית המסיבית לפינוי הכפרים הלא מוכרים בנגב, ההריסות בירושלים, בדרום הר חברון, בג'האלין, בבקעת הירדן ובכל שטח "סי", הפיכת עזה לבלתי ראויה לחיי אנוש – כולם חלק מתמונה אחת של טיהור אתני מתמשך.

את הפרספקטיבה הההיסטורית קיבלנו למחרת המשפט, ביום שני ה-20.6,  בכנס שערכה "זוכרות" בקואופרטיב "אלמחטה" שבעיר התחתית בחיפה. חסן מנסור, פליט מכפר ענאן הסמוך לכרמיאל סיפר על מה שחזו עיניו בעת הנכבה בכפרו באוקטובר 1948. תושבי הכפר קיבלו את פני הצבא הישראלי בדגלים לבנים וללא התנגדות. מפקד הצבא ביקש מאביו של חסן, שהיה מוכתאר הכפר, להודיע

Zochrot_in_AlMahata_Haifa

פגישת "זוכרות" בקואופרטיב "אלמחטה" בעיר התחתית, חיפה

לתושבים שברחו שאין להם מה לחשוש והם יכולים לחזור לכפר. משחזרו התושבים אסף הצבא את כולם בכיכר הכפר והעמיד את הגברים בצד אחד ואת הנשים והילדים בצד שני. שמונה צעירים שנבחרו באופן מקרי הוצאו מהקהל, עיניהם נקשרו והם נורו בו במקום לעיני כל התושבים. עשרות צעירים וגברים אחרים, כולל המוכתאר, נלקחו למעצר. לאחר מכן גורשו כל תושבי הכפר.

גם אז לא הרגישה המדינה צורך לבזבז זמן על הליך שיפוטי. אלא שהמבוגרים של ימינו כבר למדו כמה לקחים ואינם תמימים מספיק כדי לשמש מכשיר להפלת הצעירים במלכודת.

 

הפגנת תמיכה במשוררת העצורה דארין טאטור ובית המשפט מתחבא מאחורי דלתיים סגורות

Dareen_2_We are all Dareen

(מתורגם מהמקור באנגלית)

עברו שבעה חודשים מאז נפלה דארין טאטור, משוררת פלסטינית מריינה (ליד נצרת), לתוך החור השחור של רדיפות מנגנוני הדיכוי הישראלים. המקרה בקושי זכה לתשומת לב ציבורית לפני דיון ההוכחות הראשון בבית המשפט בנצרת ב-13 באפריל, כאשר פורסם כי האשמה העיקרית נגדה הוא שיר שפרסמה באתר YouTube ושיתפה בפייסבוק. שומו שמיים, נזעקו חוקרי המשטרה ופרקליטי התביעה: השיר קורא להתנגדות לכיבוש. ישראל מצפה, כנראה, מהמשוררים הפלסטינים להרעיף בשיריהם שבחים על המשטר ולבטא את אהבם למעניהם.

Dareen_1_We_started

התחלנו – משמרת מחאה מול בית המשפט בנצרת

דף הפייסבוק החדש "תשוחרר דארין טאטור" קרא למשמרת מחאה מול בית המשפט בנצרת ביום ראשון ה-8.5, לפני הדיון השני שהוקדש גם הוא לשמיעת עדי התביעה. בשעה שנקבעה, 12 בצהרים, כבר חיכו כמה פעילים בשמש הקופחת מול בניין בית המשפט. הם קיבלו בשמחה את דארין שנאלצה לנסוע מאה קילומטרים ממקום גלותה-מעצרה בדירה בפרברי תל אביב. רבים מהפעילים (וכמה מבני משפחתה) לא ראו את דארין מאז מעצרה. היה זה מפגש חם ומלבב.

היו שלטים בערבית, עברית ואנגלית, כולם קוראים לשחרור דארין טאטור, למען חופש לאמנות הפלסטינית, חופש הביטוי וחופש לאנשים. אנשים המשיכו להגיע והמשכנו לכתוב שלטים חדשים כדי לאפשר לכולם להביע את הזדהותם. עיתונאים פלסטינים רבים וצוות מעיתון הארץ צילמו ללא הפסקה וערכו ראיונות. ידיעות רבות על האירוע פורסמו בהמשך היום.

Dareen_4_Group of students

מצטרפים – שיעור בדמוקרטיה

קבוצת תלמידי תיכון שבאו לבקר בבית המשפט במסגרת שיעור ב"אזרחות" הצטרפו להפגנה. הם צילמו את עצמם מחזיקים שלטים כהוכחה שהפעם הם באמת למדו משהו על דמוקרטיה, חופש הביטוי והצורך להיאבק עבורם.

בשעה 13:15 קיפלנו את השלטים. כ-50 מתומכי דארין נכנסו לבניין בית המשפט על מנת לחזות בדיון וגדשו את ספסלי ההמתנה בקומה השנייה. נאלצנו להמתין יותר משעה לפני סיום הדיון הקודם (שהתנהל בדלתיים סגורות). למרבה ההפתעה, כאשר יצאו המתדיינים ופנינו להיכנס לאולם בית המשפט בעקבות דארין ועורך דינה, נחסמו הדלתות על ידי השומרים. הם הודיעו כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורים.

Dareen_5_And Grew

הייתי צריך ללכת לקצה הרחבה כדי לצלם את כולם

ללא כל עילה משפטית, השופטת עדי במביליה החליטה שזה יהיה יותר נעים ויעיל להשאיר בחוץ את המשפחה ואת תומכי דארין, בינהם חברי הכנסת חנין זועבי ובאסל גטאס. לאחר זמן מה הורשה להיכנס אביה של דארין לבדו. רק בשעה 16:55, אחרי שכמעט כל ציבור התומכים התפזר מתוך יאוש, כעשרה מאיתנו שעדיין נשארו בסביבה הורשו להיכנס.

הישיבה כולה הוקדשה לשמיעת עד אחד מטעם התביעה, שוטר בשם סלמאן עאמר. שוטר זה, המוסמך מטעם המשטרה כ"מומחה מחשבים", הוא שבדק את הטלפון והמחשב שנלקחו מביתה של דארין, הוציא מהם את תוכנם וחקר את דארין על ממצאיו. מדבריו בבית המשפט נראה היה שהבנתו במחשבים אינה רבה ביותר, בדיוק כמו שהשוטר שתירגם את שירה של דארין, שהעיד בדיון הקודם, נראה חסר כישורים בשירה או בתרגום.

Dareen_6_Waiting for the court to start

מחכים לתחילת המשפט

אולם למדנו רבות מעדותו על השקפת העולם הגזענית שבהשראתה רודפת המשטרה את דארין, כמו גם אלפי פלסטינים נוספים:

  • העד הזכיר פעמים רבות כי מצא בטלפון ובמחשב של דארין "תמונה של 'המחבלת' מעפולה". המילה 'מחבל' היא מילה עברית מיוחדת לתאור לוחמי ההתנגדות הפלסטינית, המיועדת לדה-הומאניזציה שלהם. אבל אסראא עבד, האישה שנורתה בתחנה המרכזית בעפולה, לא תקפה איש והיתה חסרת ישע. למרבה המזל הוא נשארה בחיים לאחר שנורתה בדם קר. היא לא הואשמה כלל על ידי משטרת ישראל בעבירות בטחוניות.
  • "האשמה" נוספת ראויה לציון, המופיעה בעדותו הכתובה של עאמר, הינה הטענה כי דארין הקריאה שיר ב"יום האישה" בנצרת. חברות פמיניסטיות הסבירו לי כי נשים משכילות הן באמת סכנה גדולה למשטר.
  • חשיבות מיוחדת מייחסת המשטרה להשתתפות דארין באירוע זיכרון לקורבנות טבח כפר קאסם כהוכחה לאופייה העברייני. כידוע, ב-29 באוקטובר 1956 הצבא הישראלי הכריז על עוצר בכפר קאסם, ליד תל אביב, והרג 49 פלסטינים חפים מפשע, בעיקר אנשים שחזרו משדותיהם או מעבודתם ולא ידעו כי הם מפירים את פקודת הצבא. לשאלת הסניגור, עו"ד עבד פאהום, מה לא בסדר באירוע לזכר טבח זה השיב עאמר שזה "פוליטיקה" ו"נגד ביטחון המדינה"!

    Dareen_7_Closed doors

    עשיית אי הצדק קלה ונעימה יותר מאחורי דלתיים סגורות

לפני שהתפזרנו השופטת ניסתה לשכנע את הצדדים לנהל משא ומתן לסיום המשפט בעיסקת טיעון. היא הבהירה לסניגור שהוא, כמובן, אינו יכול לבקש את ביטול כתב האישום. אבל היא גם לחצה על התובעת והציעה לה לשים לב שיש כמה פגמים עמוקים בעניינה. התובעת השאפתנית, עו"ד אלינה חרדאק, שאינה חוסך שום מאמץ כדי למרר את חיי דארין, אמרה שאינה יכולה לוותר. היא טענה כי פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה עומדים מאחורי כתב האישום.

הדיון הסתיים בשעה 18:00. ישנם 5 עדים נוספים מטעם התביעה. הדיון הבא נקבע ל-17 ביולי בשעה 16:00. דיון נוסף נקבע ל-6 בספטמבר. לפי לוח זמנים זה יישללו החירויות הבסיסיות מדארין במשך למעלה משנה עוד לפני הכרעת הדין בעניינה.

 

שוטר שמתרגם שירים: פיוט או סיוט?

Darin_v

דיון ראשון במשפט "ההסתה" נגד המשוררת הפלסטינית מהגליל דארין טאטור

(סקירה מלאה יותר של הרדיפות הפוליטיות כנגד דארין טאטור התפרסמה באנגלית ב-Free Haifa)

לפי מיטב הבנתי (המועטה) בשירה – משימתה של המשוררת היא לבחור בקפידה מילים מעטות, להעמיס אותן במטען רגשי כבד, אסוציאציות, כפלי לשון ודו משמעויות, ולשחרר אותן לאוויר העולם, לצוד את תשומת ליבו.

הישיבה הראשונה במשפטה של המשוררת דארין טאטור, המואשמת על ידי "מדינת ישראל" בהסתה, היתה אירוע משפטי מינורי למדי, חלק משגרה יום-יומית של הדיכוי כלפי הפלסטינים בכל רחבי המולדת הכבושה. אולם מבחינה ספרותית ההצגה שהתרחשה (היום, 13 באפריל 2016) באולמה של השופטת עדי במביליה (חדר 27 בבית משפט השלום בנצרת) נסקה לשיאים דרמטיים בשילוב קטעי שירה ופרוזה, תוך פסיפס של סגנונות בין ריאליזם, אבסורד וסוריאליזם. אחרי שישה חודשים של רדיפות, מעצר והתנכלות המשוררת עצמה לא הסתירה חיוכים וסיפוק בראותה את השחקנים החובבים מבצעים פראפרזות סביב בתי השיר.

שוטר חובב ספרות

התביעה פתחה את המערכה בהטלת הקלף החזק שבידה, השיר העומד במרכז כתב האישום. כותרת השיר, "קאוום יא שעבי, קאוומהם", ("התנגד עמי, התנגד להם"), אומרת כמעט הכל. עוד לפני שהביאה הוכחה על מקורו של השיר או את הנוסח המקורי בערבית הציגה התביעה את התרגום העברי באמצעות עד, שוטר שזו לו שנתו ה-30 במשטרת נצרת, אשר עליו הוטל התפקיד לתרגם את השיר לעברית.

נראה שהשוטר עשה את מלאכתו נאמנה כמיטב יכולתו. הוא עמד על דוכן העדים ולא היסס להצביע ביזמתו על טעויות בתרגום שהוא עצמו עשה. שורה שנשמטה פה. אות שהתחלפה באחותה שם. מה אפשר לצפות ממי שלפי עדותו הבנתו בשירה נובעת מלימודי ספרות בבית הספר התיכון ואהבתו לשפה מאז?

את עומק השיר יכולנו להבין, או שלא, מהשורות המעטות אליהן התייחס השוטר בעדותו. חבל שאי אפשר היה להקליט באולם וכל דקויות התרגום ילכו לאיבוד בפרוטוכל שמטבעו אינו יכול להכיל קטעים בערבית.Darin_writing

בשיר נאמר, לדברי השוטר, "אל תחששו מלשונות המרכבה".  המרכבה, לדבריו, מכוון לטנק הידוע בשם זה. הלשונות הן "לשונות האש" אותן פולט הטנק מלועו.

בשורה אחרת מדבר השיר על "נד" (בקמץ). אלו הם קווים מקבילים בערבית, הסביר השוטר. אבל הקווים המקבילים לעולם אינם נפגשים. לכן ה"נד" הוא יריב, אפשר לאמר אף יריב חזק. כאן לא התאפקה חנין זעבי, שנכחה באולם, והעירה כי המילה בערבית הינה "נד" בסגול. השופטת העירה לה וסיכלה את ההפרעה.

במקום אחר הסביר השוטר כי השיר מדבר על "ג'זוואת" שלא יפחתו. ה"ג'זוואת", כך הסביר, הוא מנהגם של השבטים הערבים, קודם לימי האיסלאם, לתקוף את שכניהם, לקחת את רכושם ולשעבד את נשותיהם וילדיהם.

החוויה היתה אחד מרגעי השיא של עולם השירה. הקהל הקטן באולם בית המשפט היה מחושמל, מתפתל בין התדהמה והצחוק הכבוש. אולם בסופו של הדיון הספרותי נשארנו עם טעם רע.

"מדינת ישראל", בבואה לשלול את חרותה של המשוררת, לא מצאה לנכון לטרוח אפילו על תרגום מקצועי של השיר שבמרכז כתב האישום. ובשיר עצמו, גם בתרגומו של השוטר, אין ולו שמץ של עילה ממשית למעצר. הסיבה היחידה שאיפשרה את מעצרה של דארין ועדיין מאפשרת את המשך מעצר הבית שלה ואת התנהלות המשפט כנגדה הינה היותה ערביה פלסטינית בלב הדמוקרטיה היהודית.

קצת פרוזה

עד אחר, "ראמי", היה הראשון שחקר את דארין בתחנת המשטרה בנצרת בבוקר שלאחר מעצרה. לפי הרישומים שערך הוא ביקש והיא הרשתה לו להיכנס לדפי הפיסבוק שלה דרך הטלפון הנייד שהוחרם ממנה. לא, לא היה לו צו חיפוש והוא לא אמר לה שזכותה להתנגד לחיפוש בטלפון. הוא אף הציג לבית המשפט צילומים שערך מדפי הפייסבוק. וכמובן, גם הוא תרגם לטובת בית המשפט את הממצאים.Darin_in_demo

בין הצילומים הוא טרח לצטט סטאטוס אחד מדף הפייסבוק. נאמר שם: "אסראא עבד נורתה על ידי חיילי הכיבוש בעפולה. מצבה התייצב. השבח לאל על בריאותה".

נראה כי מי שלא מאחל למותה של אזרחית פלסטינית שנורתה על לא עוול בכפה על ידי חיילי הכיבוש חותר תחת אושיותיה של המדינה הציונית.

בחקירה במשטרה הוא האשים את דארין בכתיבת סטאטוס אחר, לוחמני יותר. הוא לא ראה את הסטטוס הזה. לדבריו ההאשמה התבססה על "מידעים". מידע מודיעיני סודי זה אינו חלק מחומר החקירה שנמסר לסנגור או שיוצג בפני בית המשפט. כלאמר, מישהו אמר שמישהיא כתבה משהו בדף הפייסבוק שלה. מכאן כבר התגלגל כדור השלג הבטחוני ורמס תחתיו את דארין.

דראמה לילית

"קאסם", שוטר מבוגר בעל מראה פנים רציני ועצוב, ניצב בפני בית המשפט ותיאר בקול שקט את הדראמה שהתרחשה עם הגעת המידע המודיעיני בדבר הסטטוסים והשירים אותם מפרסמת דארין למשטרת נצרת. שלוש ניידות לפחות פשטו באישון ליל על ביתה של דארין בו היא מתגוררת עם הוריה בכפר ריינה. "קאסם" עצמו היה בניידת אחת עם הקצין התורן "זילברשטיין" ועם קצין המודיעין. ברכב אחר היה כוח אבטחה מיוחד של משמר הגבול שהקיף את הבית והשתתף בפריצה הנועזת. "קאסם" אינו יודע כמה מהם פרצו לבית והעירו את הדיירים בסביבות השעה 4 לפנות בוקר. שעת המעצר הרשומה היא 04:20 ועל דו"ח המעצר חתום השוטר "קאסם".Darin_with_cats_2

"קאסם" אינו בורח מאחריות. הוא אומר "החלטנו" לעצור את דארין.

לא, לא היה ברשותם צו מעצר. מה היתה עילת המעצר? היה מידע מודיעיני. "קאסם" לא ראה את המידע, אבל "זילברשטיין" וקצין המודיעין אמרו לו. "זילברשטיין" לא חתום על הצו ולא מילא דו"ח פעולה.

הסנגור, עו"ד עבד פאהום, מנסה להסביר ל"קאסם" את החוק בדבר העילות המצדיקות מעצר ללא צו. צריכה להיות סיבה מוחשית, עברה שזה עתה התבצעה או עומדת להתרחש. הוא טוען שהמעצר אינו חוקי. "קאסם" לא מבין מה יכול לא בסדר. הרי "זילברשטיין" אמר… אז "החלטנו".

לבסוף השופטת מחלצת את "קאסם" מהתקפות הסנגור, "את זה תוכל לטעון בסיכומים".

תובעת אמביציונית

לקראת השעה שתיים מבקש הסנגור לצאת מוקדם מסיבות אישיות. התובעת מתנגדת. הדיון אמור להימשך עד ארבע והוזמנו עדים רבים שעדיין מחכים.

הסנגור מתקרב לשופטת ומשתף אותה בנסיבותיו-סודותיו. השופטת מחייכת ומאשרת להפסיק את הישיבה.Darin_as_detainee_in_Nazareh_court

התובעת "מוותרת" אך רוצה לקבל תמורה בהתאם לגדלות נפשה. היא מסבירה כי כעת הסנגור הוא האשם באם יחול עיכוב במשפט, ולכן דארין לא תוכל לנצל את התמשכות המשפט ולבקש הקלה בתנאי מעצרה הקשים: מעצר בית מלא עם אזיק ושני שומרים בבית אחיה בתל-אביב (בשל הצורך להרחיק אותה שלא תסכן את תושבי נצרת והאזור) תוך איסור על כל בני הבית להשתמש באינטרנט.

זוהי רק חוליה נוספת בשלשלת ההתנכלויות לדארין, לאחר שהתביעה עשתה ככל יכולתה להאריך את מעצרה (יותר משלושה חודשים עד לשחרור למעצר בית) ולהקשות על תנאי מעצר הבית. במשך חודשים התביעה עירערה על כל החלטה של בית משפט השלום שהקלה מעט על דארין.

יש מה לעשות

העובדה שמשוררת נעצרה ונשפטת בתנאים כאלו על האשמות חסרות יסוד אינה רק תוצאה של גזענות המערכת (המשטרה, התביעה, מערכת המשפט) אלא גם של אדישות דעת הקהל.

איפה המשוררים והסופרים שיגנו על חופש הביטוי?

נושא אחד לפחות שבו כולנו יכולים לתרום עלה במהלך ישיבת המשפט היום. בהקדמה לדיון העלה הסנגור כאחד מקווי ההגנה האפשריים את הטענה לאפליה באכיפה. לפי קו הגנה זה הרדיפות כלפי המשוררת דארין טאטור הינן חסרות כל פרופורציה אם משווים את פירסומיה לפרסומים אחרים בפייסבוק שכלפיהם המשטרה לא פעלה ואינה מתכוונת לפעול.

כל נושא האפליה באכיפה הינו, מטבעו, נושא ציבורי ולא פרטי. הוא מחייב איסוף חומר והוקעה של ההסתה והגזענות נגד הציבור הערבי. הוא נוגע לכל היחס הקולוניאליסטי הגזעני של מערכת אכיפת החוק כלפי הציבור הערבי. התגייסותנו להגנה על דארין טאטור היא הזדמנות לחשוף ולהאבק בהתנהלות הגזענית הפוגעת בכולנו.

* * *

נספח היסטורי: ידיעות שהתפרסמו בדף הפייסבוק "נעצור את מתווה פראוור"

 

17.12.2015

דארין טאטור – עצורה בשל שיר זה חדשיים ושבוע (מאז ה-11.10.15) ותמשיך להיות עצורה עד תום ההליכים המשפטיים
בית המשפט המחוזי בנצרת החליט לקבל את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט השלום לשחרר את המשוררת דארין טאטור למעצר בית בבית אביה. דארין טאטור נעצרה ב-11.10.15 בשל פרסום שיר ביוטיוב שכותרתו "התקומם עמי, התקומם כנגדם" אותו הקריאה על רקע סרטון של הפגנות נגד הכיבוש בגדה. הוגש כנגדה כתב אישום באשמת "הסתה לאלימות ולטרור". (בכתב האישום מתואר סרטון ההפגנות במילים "סרטון של פיגועים").

ב-2.12.2015 בית משפט השלום הסכים לשחררה למעצר בהשגחה 24 שעות. המדינה התנתה את הסכמתה בכך שדארין תורחק מנצרת (כי, כידוע, היוטיוב של נצרת שונה מאוד מהיוטיוב של חיפה), ובמאמץ רב הצליחו למצוא קרובה מבוגרת המתגוררת בכפר ג'ש. בחקירת התאמתה למשגיחה הסבירה הקרובה כי בביתה אין מחשב ואינטרנט, והיא לא יודעת מה זה לפרסם שיר ביוטיוב. לפיכך החליט בית המשפט כי איננה מתאימה להיות המשגיחה (שמא יתחמק לו היוטיוב של נצרת לביתה שבג'ש והיא לא תבחין בו ולא תוכל לגרש אותה בצעקות "קישטא יוטיוב רע!"). אחרי שבועות מעצר נוספים, בדקו קציני המבחן את בית המשפחה (בנצרת) וקבעו כי יש בו את כל התנאים לפיקוח במסגרת מעצר הבית. המדינה ערערה, בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את הערעור, דארין טאטור תשאר במעצר עד תום ההליכים.

12.1.2016

בית משפט השלום בנצרת דחה את שחרורה של המשוררת דארין טאטור מהכלא והעברתה למעצר בית + אזיק אלקטרוני + איסור גלישה באינטרנט עד תום ההליכים, וזאת מאחר והפרקליטות הודיעה כי הם מתכוונים לערער על החלטת השחרור ולדרוש את המשך מעצרה.

דארין טאטור מנצרת נעצרה ב-11.10.15 בעקבות פרסום שירה "התקומם עמי, התקומם כנגדם" המלווה בסרטונים מהפגנות בגדה ביוטיוב.

13.1.2016

בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את הערעור של מדינת ישראל על המשך מאסרה, וקבע כי יש לשחררה למעצר בית אצל קרובי משפחה בישוב מרוחק + אזיק אלקטרוני + ניתוק האינטרנט בבית בו תשתכן. אך המדינה בקשה לדחות את שחרורה על מנת לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לעליון.

דארין טאטור – אשר עצורה מאז ה-11.10.2015 באשמת "הסתה" בעקבות פרסום שיר בשם "התקומם עמי התקומם כנגדם" על רקע פוטאג' של הפגנות בגדה ביוטיוב – מוחזקת ביחד עם עוד 23 עצורות עד תום ההליכים/עצורות מנהליות ב-2 חדרים בכלא דמון, אשר הוכרז כבר בשנת 2002 כמתקן שאינו מתאים לאחזקת בני אדם.
העצורות מתלוננות על תנאי מעצר קשים – תא שרותים/מקלחת אחד למעל 10 עצורות. בגלל התנאים הפיזיים הקשים אין אפשרות להשתמש במכשירי חשמל (תנורים) בתאים. כמו כן אין להן מספיק שמיכות/בגדים חמים והן סובלות מהקור בחורף.

14.1.2016

ב-13.1.2016, לקראת חצות הליל, הודיעה מדינת ישראל כי אינה מתכוונת לערער לעליון על החלטת בית המשפט לשחרר את המשוררת דארין טאטור למעצר בית מלא מחוץ לישוב מגוריה + אזיק אלקטרוני + הרחקה מאינטרנט (לצורך כך נותק ביתם של הקרובים אצלם היא מתגוררת מהאינטרנט).

וכך אחרי יותר מ-3 חדשי מאסר – החודש האחרון ביניהם בבית הכלא דמון אשר אינו מתאים למגורי אדם – שוחררה דארין בתנאים מגבילים דרקוניים.

ברוך מתיר אסירים דארין (גם אם זאת התרה חלקית ביותר).

(הערה: תאריך המעצר תוקן בכל הידיעות מ-10.10 ל-11.10)

חופש לכל אסירי החופש!

 

 

מר בורג, אתה לא עושה טובה לאף אחד!

Israel-Palestine-wall_no_Favors

הסתה. שוב הסתה. נמאס כבר לשמוע על הסתה…

בכל זאת רציתי לדבר קצת על ההסתה שעלתה השבוע לממדים חדשים בעקבות ההצהרות של חד"ש ובל"ד שגינו את הכרזת "חזבאללה" כארגון טרור על ידי הליגה הערבית.

ואני לא מדבר רק על ההסתה מצד נתניהו ו"הכלבים הרצים". כולנו כבר רגילים לממשלת המסיתים שליבוי השנאה והאלימות נגד הערבים בארץ ובעולם היא לחם חוקה.

מכרות הבורות והגזענות מכילים מחצבי הסתה שמספיקים לפרנס את כולם. לכן "ליברל" ו"אינטלקטואל" ציוני כמו ירון לונדון לא מתבייש להגיד לרג'א זעאתרה ועבד אבו שחאדה בתוכניתו: "סיתמו את הפה! למה לכם לסכסך בין יהודים וערבים…" הצטערתי רק שהמרואיינים הצטדקו וניסו להסביר במקום לתקוף את הטרוריסטים האמיתיים בממשלת ישראל ואת המקור האמיתי להסתה בתקשורת הציונית.

שונא מתנות יחיה

בעתון הארץ של היום (שישי, 18.3.2016) הצטרף למקהלת ההסתה גם אברהם בורג, במאמר תחת הכותרת: בל"ד וחד"ש, איבדתם אותי.

מוזר איך אפשר לאבד דבר שלעולם לא היה שלך… ככל הזכור לי בא בורג לועידת חד"ש ודיבר נגד הקמת רשימה ערבית מאוחדת שתכלול גם את בל"ד בטענה שמדובר ב"לאומנים ערבים". גם במאמרו החדש מסית מר בורג נגד הרשימה המשותפת בכותבו:

Avraham_Burg_Image_1

אברהם בורג – היה יושב ראש הכנסת ויושב ראש הסוכנות הערבי. היום מאוכזב מקצועי מהערבים

"הכוחות הלאומניים והבדלניים ב"רשימה המשותפת" נראים דומיננטיים יותר ויותר, בדיוק כמו אחיהם היהודים הלאומנים והגזענים בימין. " כלאמר מפלגה כמו בל"ד המציעה להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה הינה "לאומנית בדלנית" ושקולה לימין הגזעני המטיף ופועל לרצח וטיהור אתני של האוכלוסיה הערבית.

 

זה מזכיר את 15 מליארד השקלים שהבטיחה הממשלה להשקעה בצמצום פערים במגזר הערבי. מיד לאחר ההחלטה ולפני שהושקע אפילו שקל אחד הודיעו גורמים שונים בממשלה כי ההשקעה תלויה בהתגייסות של המועצות הערביות להרס הבנייה הבלתי חוקית ולהקמת תחנות משטרה נוספות. הנשיא "הלא גזעני" גם ניצל את טקס ההשקה של התוכנית כדי להחרים ו"להשפיל" את ג'מאל זחאלקה כחלק ממסע ההסתה נגד חברי הכנסת של בל"ד על רקע מאמציהם להחזרת גופות הפלסטינים שנחטפו על ידי ישראל.

לא הייתי מתייחס לדבריו של אברהם בורג, שכבר הפך ל"מאוכזב ערבים" מקצועי, לולא היו מבטאים סימפטום של כמה מחלות ממאירות נפוצות המונעות שיתוף פעולה ערבי-יהודי אמיתי במאבק נגד הגזענות הציונית.

הוי בורות קדושה

יהודים, כידוע, אינם מבינים ערבית. עקב כך גם אין לצפות מהם שיתעניינו או ינסו להבין מה קורה בעולם הערבי הסובב אותם. לכן אין כל טעם לנהל דיון ענייני בשאלה מהו ארגון טרור, או מדוע הכריזה הליגה הערבית על חיזבאללה כארגון טרור או מה הרקע לעמדותיהם (השונות) של חד"ש ובל"ד. זה הכל עניינים של ערבים, ולכן זה פשוט לא קיים. יוק!

London_to_Raja_and_Abed_Shut_Up

ירון לונדון לרג'א זעאתרה ועבד אבו שחאדה: תסתמו את הפה!

מה שמשנה הוא מה שקורה בדעת הקהל היהודית המתנהלת בעברית ובאמצעי התקשורת המכורים שלה. מה פתאום שהערבים האלו יביעו דעות שאינן מקובלות על הציבור היהודי. אם היו רק מתחנפים ומלקקים אולי האווירה היתה קצת משתפרת, רמת הזעם וההסתה היתה יורדת, אולי אפילו היו מוסיפים קצת תקציבים לביוב ולבתי ספר או הורסים פחות בתים…

גם הכותרת בעיתון הארץ שדיווחה על עמדת המפלגות הערביות מטפחת את הבורות הקדושה. המאמר הוא מאת ג'קי חורי, אך את הכותרת נותנים כידוע במערכת… "חד"ש ובל"ד גינו את ההכרזה על חיזבאללה כארגון טרור. המפלגות פרסמו הודעה לפיה החלטת מדינות המפרץ הפרסי והליגה הערבית משרתת את האינטרסים של ישראל ותורמת להמשך הכיבוש. גם בל"ד מתחה ביקורת על מעורבות חיזבאללה בסוריה". ובכן, ההטעיה כפולה ומובנת מגוף המאמר: ראשית המפלגות פרסמו שתי הודעות שונות, שכן עמדותיהן שונות, אך מה זה חשוב, עבור דעת הקהל והתקשורת הישראלית כולם פשוט ערבים. שנית, לא נכון כי "גם בל"ד" מתחה ביקורת אלא צריך להיות "בל"ד גם" מתחה ביקורת, שכן בעוד חד"ש תומכת במשטר הסורי "במאבקו בטרוריסטים" הרי בל"ד נוטה לתמוך בעם הסורי במאבקו לחופש נגד הדיקטטורה… אבל, כאמור, מה לציבור היהודי ולהבדלים קטנים כאלו.

Haaretz_title

הארץ: הכותרת לצורך אילוסטרציה ואינה קשורה לכתבה…

לא עושים טובה

מזה זמן אני טוען כי השיח על שיתוף פעולה בין יהודים וערבים יתחיל להיות אמיתי ויוכל לשאת פרי כאשר היהודים יבינו כי הם צריכים, חייבים, את שיתוף הפעולה הזה בשביל עצמם ואינם עושים טובה לאף אחד.

יהודים רבים שמתחילים להתפכח מהציונות מצפים מהפלסטינים לסימטריה. אני מוותר על "הלאומנות שלי", ולכן עליכם לוותר על "הלאומנות שלכם" כדי שנוכל להקים תנועה משותפת "לא על בסיס לאומי". אבל זוהי סימטריה מלאכותית המעוותת את האמת. במציאות המאבק אינו בין שתי אידאולוגיות לאומניות אלא בין כוח מתנחל, מנשל וכובש לבין עם שנאבק לחופש ולהחזרת זכויות האדם הבסיסיות שנשללו ממנו. כיוון שדיכוי הפלסטינים הוא על בסיס לאומי גם ההתנגדות לובשת אופי לאומי, כפי שמאבק הנשים נגד דיכויין המגדרי הינו במסגרת פמיניסטית.

אותם יהודים שרוצים להשתחרר ממצבם ככובשים ומהפריבילגיות שלהם – ומכאן להשתחרר מהצורך התמידי להילחם כדי לקיים משטר עוול זה – צריכים לתמוך במאבק הפלסטיני לשחרור לאומי ולא לפעול כדי לפלג אותו.

בורג מנסה לסכם בנימה אופטימית, אך תוך כדי איום:

"תמכתי בחד"ש בכל לבי משום שחרטה על דגלהּ באומץ את השותפות היהודית־ערבית. אני מאמין בשותפות הזאת בשל הפוטנציאל העצום הטמון בה הן להחייאת הדמוקרטיה הישראלית הגוועת והן כמודל אפשרי לשותפות מרחבית, שהיא שונה לגמרי מן המציאות הנוכחית… על רקע זה הופכת "הצהרת חיזבאללה" להפרה בוטה של האיזון העדין שבין ההשתייכות לכלל הערבי לבין השותפות התוך־ישראלית. מישהו שם ויתר עלי ועל שכמותי לטובת שיקולים ואיזונים אחרים. אני עוד לא ויתרתי והשותפות קום תקום. אתם או נגדם."

הוא לא מוכן לשמוע את דעתם של שותפיו לכאורה הערבים או לנסות להבין אותה. הוא רק רוצה "ערביי מחמד" איתם אפשר יהיה לבסס שותפות "תוך ישראלית" – כלאמר שותפות תוך שמירת ההגמוניה היהודית.

לשיטתו שותפיו הערבים צריכים להימנע מלדבר במרחב הערבי בצורה שתביך אותו בפני דעת הקהל הגזענית בישראל. בכך כל דיבוריו על "שותפות מרחבית" והשתייכות לכלל הערבי הופכים לסיסמא חסרת תוכן.

רק בהצטרפות למאבק הפלסטיני לשחרור לאומי ופתיחת אוזניים ועיניים למתרחש בעולם הערבי יכולים פעילים יהודים לצאת מהגטו הציוני ולבחון אפשרויות להשתלבות במרחב לאחר נפילת משטרי החסות של האימפריאליזם והדיקטטורות – והציונות בראשם.

 

"אמא, איך עושה שבכ?"

Magician

רונית תהתה אם יהיה זה נאה לאמר שמזל שסבתא נפטרה דווקא עכשיו.

לא מזמן הודיעו לנאור שהוא יצטרך לכתוב מחדש את מרבית עבודת התיזה שלו. הוא יקבל הארכה אך יהיה חייב לסיים תוך שנה. מצד שני הוא לא יוכל להמשיך לעבוד באוניברסיטה. אם יעברו לדירה שהתפנתה בפרבר המרוחק והשקט ויחיו בצמצום יוכלו לעבור את השנה הקשה.

עבור אורי המעבר לבית הספר החדש בפרבר המרוחק היה קשה. גם כך לא היה ילד חברותי במיוחד, אך לפחות בשכונה בה גדל היו לו כמה חברים שהכיר מגיל קטן.

לכן שמחה רונית מאוד כאשר, לאחר מספר חודשים בבית הספר החדש, הגיע אורי בפעם הראשונה הביתה עם חבר מבית הספר, ירון שמו. הם שיחקו ביחד ונאור ורונית התנדבו לעזור להם להכין ביחד את שעורי הבית.

לאחר מכן החל אורי לבקר בביתו של ירון. אביו של ירון היה גבר גבוה ושרירי. הוא לא היה פנוי הרבה למשפחה, אך כאשר התפנה היה מקדיש תשומת לב לילדיו. הוא לקח את אורי איתם למשחקי כדורגל ואף הבטיח לקחת אותם לתל-אביב לראות משחק של הנבחרת.

בינתיים התקרבו ההכנות ליום ההולדת של אורי. אורי רצה לערוך מסיבה בגינת הבית ולהזמין אליה את כל ילדי הכיתה. רונית ונאור עודדו אותו והבטיחו להכין הכל כדי שהמסיבה תהייה כייפית.

אולם כאשר ביקש אורי להזמין קוסם למסיבה התעוררה בעיה. ההורים לא רצו לאכזב אותו, אולם פשוט לא היה להם מספיק כסף לכך. הם הבטיחו להזמין את בת דודתו איילה הלומדת בבית הספר לקוסמים. היא יודעת ללכת על קביים ולהצטבע כליצן ותוכל לנפח בלוני הליום לילדים.

יום אחד בשעת ארוחת הצהרים אמר אורי:

–  אתם יודעים שאבא של ירון עובד בשבכ?

רונית ונאור שתקו, מתקשים להסתיר את מבוכתם.

–  מה בכלל עושה מי שעובד בשבכ?

שאל אורי כדי לשבור את השתיקה המביכה.

הראשון שענה היה נאור:

–  זה סוד, מוטב שלא תדע…

אך רונית אינה אוהבת לשקר לבנה. היא לא רצתה להשאיר אותו ללא תשובה והוסיפה:

–  הם מעלימים אנשים.

אורי לא המשיך "לנדנד"  להוריו שנראה נבוכים מהעלאת הנושא. אולם הוא המשיך לחשוב על כך בינו לבין עצמו.

כאשר ביקר בביתו של ירון, פנה לאביו ואמר לו:

–  דוד, אתה יודע שיש לי יום הולדת בקרוב וכל הכיתה מוזמנת. אמא שלי אמרה לי שיש לך סוד שאתה יודע איך להעלים אנשים. אולי תוכל לבוא למסיבת יום ההולדת שלי ולהעלים ילדים?

אביו של ירון נראה מופתע מחשיפת סודו.

–  מה פתאום, מי אמר לך שאני מעלים אנשים?

אחר רגע הוא נרגע מעט, חייך לעצמו וסרב לבוא ליום ההולדת תוך שהוא מסביר:

–  בכל מקרה, אינני מעלים ילדים.

בימים הבאים לא ביקר ירון בביתו של אורי. אורי היה עסוק בהכנות האחרונות ליום ההולדת, קניית הכיבוד וחלוקת ההזמנות לילדי הכיתה, ולא טרח לברר מה קורה עם ירון. אבל, כמובן, הוא הזמין אותו והזכיר לו מספר פעמים להשתתף בשמחתו…

כאשר אחר ירון להגיע ליום ההולדת התקשר אליו אורי. הטלפון צלצל ארוכות אך לא היתה תשובה. מאוחר יותר עזב אורי את חבריו החוגגים והתקשר שוב ושוב. לבסוף ענתה לו אימו של ירון וביקשה שיפסיק להתקשר. ירון לא יבוא ליום ההולדת.

באמצע החגיגה, כמעט בוכה, פנה אורי לאימו:

–  אבא של ירון אמר שהוא לא מעלים ילדים. אבל הנה, הוא העלים לי את ירון!

* * *

(מבוסס על סיפור אמיתי.)

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 3,038 שכבר עוקבים אחריו