דילוג לתוכן

המסע למדינה דמוקרטית אחת קורא למאבק בינלאומי נגד תכניות הסיפוח של ישראל

קריאה לפעולה כנגד האפרטהייד בפלסטין: דמוקרטיה אחת לכולם

 

המסע למען מדינה דמוקרטית אחת (ODSC)

 

29 באפריל 2020

 

ישראל ממהרת להשלים את פרויקט מיסוד משטר האפרטהייד הקולוניאלי בכל רחבי פלסטין ההיסטורית. השלב הבא מתוכנן לחודש יולי, כאשר ממשלת הקואליציה של נתניהו מתכוונת לספח רשמית חלקים גדולים של הגדה המערבית. הרחבת ישראל ל-85% מפלסטין ההיסטורית מותירה את הרוב הפלסטיני כלוא בעשרות מובלעות מרוששות על 15% בלבד מהשטח, תחת שלטון ישראלי קבוע, חסרי כל זכויות אזרחיות או לאומיות. זהו אפרטהייד, פשוט וברור.

לאחר ש"נתן" את ירושלים המזרחית הכבושה לישראלים, "עסקת המאה" של טראמפ מאפשרת לישראל להשתלט על שאר הגדה המערבית. הסיפוח החד-צדדי של ישראל לגושי ההתנחלויות חיכה לאור ירוק של ממשל טראמפ, "הסמכות הבינלאומית" היחידה שבה מתחשבת ישראל. בהצהרה פומבית ב-21 באפריל נתן שר החוץ האמריקני פומפאו את האור הירוק הזה. "באשר לסיפוח הגדה המערבית", אמר בהצהרה פומבית, "בסופו של דבר הישראלים יקבלו את ההחלטות הללו. זו החלטה ישראלית."

מדינת אפרטהייד אחת קיימת כבר בפועל בין הים התיכון לנהר הירדן: ישראל. יש רק תגובה אחת אפשרית, "פיתרון" אחד, דרך אחת החוצה. הפתרון הוא להחליף את משטר האפרטהייד במדינה דמוקרטית עם שוויון זכויות לכל תושביה, כולל הפליטים החוזרים.

אנו קוראים לכם, תושבי העולם, לתמוך במאבקנו לדמוקרטיה בפלסטין ההיסטורית. החזון שלנו הוא דמוקרטיה שתעניק לכל תושבי ארצנו זכויות שוות, תביא סוף סוף את הפליטים הביתה ותכבד את התרבויות, הדתות והזהויות של כל האנשים המרכיבים את החברה שלנו – חזרה למסורת הארוכה של רב תרבותיות וסובלנות המאפיינת את העולם הערבי, המזרח התיכון ופלסטין בפרט.

ממשלות, למרבה הצער, אינן רואות בעין יפה עמים הנאבקים על זכויותיהם. אנו, פלסטינים ויהודים ישראלים מתקדמים כאחד, קוראים לכם, החברה האזרחית הבינלאומית, להתגייס לתמיכה במדינה דמוקרטית בין הנהר לים. סולידריות אמיתית עם העם הפלסטיני פירושה תמיכה בתוכנית פוליטית המשחררת את פלסטין ההיסטורית מקולוניאליזם, כיבוש ואפרטהייד – מדינה דמוקרטית לכולם בין הנהר לים, ושיבת הפליטים. הרימו קולכם נגד האפרטהייד! תמכו במאבקנו לשחרור, דמוקרטיה ושלום לכולם!

 

לנוסח הקריאה באנגלית: One Democracy for All

לעמוד הפייסבוק: ODSC

לפרטים נוספים: contact@onestatecampaign.org ‏

סין במבחן הקורונה

העולם נעצר בעקבות מגפת הקורונה. המגפה ממחישה לנו כמה חיינו שבריריים ויכולים לאבד בן רגע. כמה חלשות חומות המגן שבנינו כדי להגן על עצם החיים בעודנו עסוקים ברדיפה אחר דברים שרבים מהם חסרי ערך. עבור רבים זוהי הזדמנות לשאול שאלות יסוד לגבי מה שנראה כמובן מאליו, או אף "חוק טבע", החל מסדר העדיפויות בחיינו הפרטיים ועד לסדרי עולם.

עברו יותר מ-30 שנה מאז הכריז פוקויאמה על קץ ההסטוריה בעקבות התמוטטות הגוש הסובייטי. לכאורה כלכלת השוק הקפיטליסטי ה"ליברלית" היתה אמורה לדאוג לכל צרכינו. היום, כשמסתבר שכלכלת השוק לא טרחה משום מה לדאוג לצורך שלנו בבריאות ובחיים, מדברים רבות על חזרתה של המדינה למלא תפקיד מרכזי.

אולם המדינות, כפי שאנו מכירים אותן, אינן אמא\אבא טובים ומיטיבים. המדינה היא מכשיר פוליטי (שלא לאמר כלי דיכוי) המשרת אינטרסים מסויימים – והמדינות שאנו מכירים משרתות ברובן מעל הכל את מעמד הבורגנות שקונה לשירותו את הפוליטיקאים ואת הפקידים הבכירים.

מעבר לכך, המדינה על גבולותיה וצבאותיה היא שריד מימים עברו: העולם היום הינו עולם אחד. קשה למצוא היום מוצר כלשהו שמיוצר במדינה אחת ללא תלות בתוצר מארצות אחרות. אנו מתקשרים ביננו באינטרנט חובק עולם. זיהום האויר ושאר סוגי הרס הסביבה מסכנים את האנושות כולה ומניעתם דורשת פעולה מאוחדת של כלל האנושות. וכמובן, גם מול האויב עתיק היומין בדמות המחלות והמגפות, כולנו סוג אחד של אורגניזם וחייבים להתגונן ביחד.

סדר עולמי חדש

הרבה יכול להשתנות בעקבות משבר הקורונה. אנשים יחשבו, יתארגנו, יאבקו, יצרו סדרי עולם חדשים שקשה לצפות את כולם כרגע. הרבה יכול גם לחזור להיות כפי שהיה… כוחות אדירים, כלכליים ופוליטיים, נהנים מהסדר הקיים, והם יעשו הכל להחזירו על כנו.

אלמנט אחד של שינוי היסטורי, שהינו כמעט בלתי נמנע, הינו העובדה שארצות הברית איבדה את מעמדה כמעצמה המובילה, מעמד שרכשה בעקבות חורבן אירופה במלחמת העולם השניה, וזאת לאחר שהפכה למעצמה העולמית היחידה מאז נפילת ברית המועצות. כעת מופיעה סין ככוח העולמי המוביל – תהליך שהוא תוצאה של התפתחות כלכלית מסחררת, חסרת תקדים בתולדות האנושות, התפתחות שנמשכה ללא מעצור במשך עשרות השנים האחרונות.

מגפת וירוס הקורונה החלה בסין, עצרה את הכלכלה הסינית ונראה היה שתפגע במעמדה של סין בעולם. מעבר לכך, יש גם מי שניסה להפוך את המגפה למנוף להסתה גזענית, כמו שפעל למשל נשיא ארה"ב טראמפ כאשר התעקש לכנות את הקורונה "הוירוס הסיני".

אולם ממשלת סין, בהנהגת המפלגה הקומוניסטית הסינית, פעלה בנחישות ובזמן קצר יחסית והצליחה לעצור את המגפה. כעת אנו עדים למאמצים זהירים בסין לחזור לחיים נורמליים תוך מניעת התחדשות המגפה. בהשוואה לקשיים בהתמודדות עם המגפה בארצות אחרות, בעיקר באירופה ובארה"ב בהן ההכנסה לנפש גבוהה בהרבה, מהווה פעולתה של ממשלת סין הצלחה מרשימה.

ממשלות רבות בעולם הקפיטליסטי, ובראשן טראמפ וראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, הסבירו בתחילה כי המשך הפעילות הכלכלית הסדירה חשוב יותר מאשר לעצור את המגפה. טראמפ אמר כי אסור שהתרופה תהיה גרועה יותר מהבעיה וג'ונסון הטיף להתפשטות המחלה בבריטניה עד שתתפתח "חסינות העדר". למרבה המזל סין הצליחה לעצור את המגפה בתחומה לפני שמנהיגים אלו הצליחו לקדם את המגפה לנקודת האל-חזור. בכך נוצר סטנדרט עולמי חדש שמגפה אפשר לעצור במקום "להכיל" ונוצר לחץ הציבורי שאילץ לבסוף מנהיגים אלו להיכנע ולנקוט צעדים (חלקיים) לעצירת המגיפה.

כעת מהווה סין לא רק דוגמא למי שהצליחה לעצור את המגפה בארצה, אלא גם מקור עיקרי לציוד רפואי לעולם כולו להתגוננות מול המגפה. כאשר מדינות אירופה מונעות יצוא ציוד רפואי לאחיותיהן שבהן המשבר חמור יותר, וארה"ב מונעת ציוד רפואי חיוני מ"בנות בריתה הקרובות" בקנדה ובדרום אמריקה, מגיעות לארצות רבות משלחות רופאים קובנים וסיניים ותרומות ציוד רפואי מסין ומויאטנאם.

המלחמה על הנרטיב

מודעים לסכנה של אובדן ההגמוניה הכלכלית-פוליטית, שמאפשרת להם לנצל את כלל עמי העולם, מנהיגי המערב, בליווי התקשורת, האקדמיה ומובילי דעת הקהל, עושים הכל כדי להציג את עלייתה של סין באור שלילי. מספיק לראות את הדיווחים על התגובה לקורונה: תמיד מוזכר כי סין פעלה כפי שפעלה בשל העובדה שהמשטר בה "אוטוריטרי" וכי הצעדים שנקטה "דרקוניים" ואכזריים.

כעת, כאשר סין תורמת ציוד לארצות רבות, ממהרים להזכיר ולהזהיר כי היא אינה עושה זאת על מנת לעזור אלא במטרה להשיג "יתרון גיאופוליטי". כאילו שיש סתירה בין הדברים…

מה אומרת לנו עלייתה של סין? קשה להשתחרר מכל רצף הידיעות השליליות על סין שממלא את התקשורת, חלקן נכונות, חלקן מעוותות לחלוטין וחלקן נכונות למחצה. אולם כיוון שסין הופכת לכוח מרכזי בסדר העולמי החדש, חשיבות העניין מצדיקה את המאמץ.

למען השקיפות אודה מראש כי הייתי תומך בעלייתה של סין ובסיום ההגמוניה האמריקאית על "הסדר העולמי" גם אם לא הייתי חושב שסין מייצגת שיטה טובה יותר. בשל צרוף נסיבות הסטורי מיוחד, ארצות הברית תומכת בשיטתיות במשטר ההתנחלות והאפרטהייד בישראל שדן את מרבית תושבי הארץ ופליטיה (הערבים הפלסטינים) לשלילה מוחלטת של זכויותיהם האנושיות והאזרחיות. היהודים בארץ נועדו, לפי סדר עולמי זה, להיות חיילי המשמר האמריקאי נגד הפלסטינים ונגד כל שינוי דמוקרטי אמיתי ומאבק לצדק חברתי במזרח התיכון. העתיד אליו מכינה ישראל את בניה וחייליה, כפי שניתן ללמוד מהעליה לרגל למצדה, הוא למות על חרבם בשרות האימפריאליזם. השיפור היחיד, תוצאת המודרניציה הטכנולוגית, הוא הסיכוי לעלות לשמים באש ובסערה עם מליונים מתושבי האזור במלחמה גרעינית.

סין הינה המעצמה הראשונה בהסטוריה שעולה למרכז הבמה העולמית ממעמד של מדינת עולם שלישי עניה, בזכות עבודתם של תושביה ולא בזכות כיבושים וניצול עמים אחרים. היא מייצגת הסטוריה שונה, תרבות שונה, שיטה פוליטית וכלכלית שונה. אין זה המקום לפרט לגבי כל אלה.

הפרשנים המכורים לקפיטליזם מוצאים עצמם בפני סתירה. מצד אחד הם מזהירים מפני סין הקומוניסטית ומצד שני הם טוענים כי ההתפתחות הכלכלית המהירה בסין הינה תוצאה של אימוץ משק קפיטליסטי… אך מה הוא, אם כך, יתרונה של סין על פני אינסוף מדינות קפיטליסטיות אחרות? במאמרים קודמים (באנגלית ובערבית) הסברתי בפרוט את השקפתי על אופי המשטר הכלכלי של סין, שבו, לאחר ניצחון המפלגה הקומוניסטית ובמסגרת הנסיונות לבניית משק סוציאליסטי, שולבו אלמנטים של כלכלת שוק ושל קפיטליזם (שני דברים שונים) מבלי לאפשר להם להשתלט על המדינה או הכלכלה. מבחן הקורונה הוכיח פעם נוספת כי סדר העדיפויות של סין אינו כפוף לרווח של החברות הפרטיות שעבורן הצלת חיי אדם נחשבת בזבוז משאבים.

האם סין הסתירה את מגיפת הקורונה?

האשמה מרכזית כנגד סין, שחוזרת בימים אלו שוב ושוב בפי פוליטיקאים ופרשנים רבים (וטראמפ בראשם), הינה כי היא הסתירה את מגיפת הקורונה בראשיתה ובכך מנעה משאר ארצות העולם להתכונן כראוי.

לכולנו זיכרון קצר, אולם למרבה המזל האינטרנט עובד גם בימים קשים אלו, ולכן האמת רחוקה מאיתנו רק מספר הקשות על המקלדת. שאלתי את דוד גוגל מה היו השלבים הראשונים בהתפתחות המגיפה והוא הוביל אותי למאמר בניו יורק טיימס (כאן באנגלית) , ממנו אביא רק את עיקרי הדברים:

  • ב-31 בדצמבר 2019, ממשלת סין הודיעה לארגון הבריאות העולמי (WHO) על מקרים של דלקת ריאות שנגרמת מסיבה לא ידועה שהתגלתה בעיר ווהאן, מחוז חוביי.
  • ב-6 בינואר 2020 הניו יורק טיימס מדווח על 59 חולים עד כה במחלה החדשה, כמה מהם במצב קשה, אך מציין כי לא ידוע על מקרי מוות. בהמשך נמסר כי השלטונות חיטאו וסגרו את שוק מאכלי הים בווהאן שנחשד כמקור המגפה. במאמר מתוארים הסימפטומים של המחלה החדשה ונאמר כי הרשויות בהוג-קונג וסינגפור נקטו אמצעי זהירות, כולל בדיקות לבאים מווהאן.
  • ב-8 בינואר הניו יורק טיימס מדווח כי "חוקרים סיניים אומרים כי זיהו נגיף חדש שמאחורי מחלה שהדביק עשרות אנשים ברחבי אסיה." הוא ממשיך ואומר כי "אין שום הוכחה לכך שהנגיף החדש מתפשט בקלות על ידי בני אדם, מה שיהפוך אותו למסוכן במיוחד, והוא לא נקשר למקרי מוות כלשהם. אולם גורמי הבריאות בסין ומחוצה לה עוקבים בזהירות כדי להבטיח שההתפרצות לא תתפתח למשהו חמור יותר."
  • ב-10 בינואר הניו יורק טיימס מדווח כי "כלי תקשורת במדינה הסינית דיווחו אתמול (שבת) על המוות הראשון הידוע כתוצאה מנגיף חדש שהדביק עשרות אנשים בסין ומעורר דאגות ברחבי אסיה… האיש שנפטר היה לקוח קבוע בשוק בווהאן ואובחן בעבר כסובל מגידולים בבטן ומחלת כבד כרונית."
  • ב-12 בינואר ארגון הבריאות העולמי מדווח כי "סין שיתפה את הרצף הגנטי של נגיף הקורונה החדש, דבר שיעזור מאוד למדינות אחרות בפיתוח ערכות אבחון ספציפיות."
  • ב-20 בינואר ארגון הבריאות העולמי מדווח על 6 מקרי מוות, כולם בווהאן, 278 מקרי מחלה בסין (258 מתוכם בוווהאן) ו-4 מקרים מחוץ לסין.
  • ב-23 בינואר, לפי הניו יורק טיימס, "הרשויות הסיניות סגרו את ווהאן (עיר חשובה במרכז סין ובה 11 מליון תושבים) על ידי ביטול מטוסים ורכבות שיצאו מהעיר, והשעיית אוטובוסים, רכבת תחתית ומעבורות בתוכה. בשלב זה לפחות 17 אנשים מתו ויותר מ-570 אחרים נדבקו, כולל בטייוואן, יפן, תאילנד, דרום קוריאה וארצות הברית."

אדגיש שוב כי כל אלו הודעת רשמיות של ארגון הבריאות העולמי וחדשות שפורסמו בשעת מעשה בשפה האנגלית מעל דפי הניו יורק טיימס (ושאר העיתונים והשפות בעולם). היכן היא, איפה, אותה "הסתרה" עליה חוזרים ומדברים הפוליטיקאים והפרשנים?

באותו זמן לא היה "מאוחר מדי" לעצור את המגיפה (או להתכונן לבואה). עובדה היא כי מספר מדינות במזרח אסיה, שנשלטות על ידי משטרים שונים, כמו וייטנאם, טייוואן ויפן, התמודדו עם איום הקורונה ברצינות כבר מההתחלה והצליחו למנוע את התפשטות המגיפה במדינותיהן. למרבה הצער עיני המערב התעוורו לסכנה בשל הגזענות, היהירות, השטחיות והשחיתות של מנהיגיה ורבים מכלי התקשורת והמומחים, ועל כך אנו כולנו משלמים את המחיר.

 

"המסע למדינה דמוקרטית אחת": ממשל האימפריאליזם האמריקני נתן מכת מוות לאשלית פיתרון שתי המדינות הבלתי צודק מיסודו

"המסע למדינה דמוקרטית אחת" פרסם את ההצהרה הבאה ב-29 בינואר 2020, לאחר ההכרזה על תוכניתו החדשה של נשיא ארה"ב לחיסול הזכויות הלאומיות הפלסטיניות המכונה "עסקת המאה".

הנוסח המקורי של ההצהרה בערבית פורסם כאן. תרגום לאנגלית פורסם כאן.

הגיע הזמן

התנועה הלאומית הפלסטינית לא הייתה צריכה להמתין לפרסום פרטי התוכנית הקולוניאלית, אותה החל לקדם נשיא האימפריה האמריקאית מאז שעלה לשלטון, בכדי להבין את חומרת הסכנה הטמונה בתוכנית זו לפלסטין, לעמה ולאזור כולו. ישום הפרקים המסוכנים ביותר של התוכנית החל כבר קודם לפרסומה, בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, הצעדים נגד הפליטים הפלסטינים ומתן ההכשר להתנחלויות.

עם תוכנית זו הנחית ממשל האימפריאליזם האמריקני מכת מוות לאשלית "פיתרון שתי המדינות". הנהגת אוסלו הפלסטינית המשיכה לדבוק באשליה זו תוך שהיא פוגעת בבסיס העמדות הפלסטיניות, כולל קבלת תפקיד של מיופה כוח עבור הכיבוש והקולוניזציה הציונית, ויתור על זכויות הפליטים והפלסטינים בשטחי 48, וכן  אי הכנת העם להתמודד עם פרויקט ההתנחלות שפשט בכל אדמות הגדה המערבית וירושלים, כמו גם באזורים שנכבשו בשנת 1948.

התוכנית הקולוניאלית האמריקאית-ציונית קובעת כי קיימת מדינה אחת – ישראל – בין הנהר לים, ואילו 13 מיליון הפלסטינים – בעלי הארץ שאת מחציתם גרשה התנועה הציונית ממולדתם – מועדים לגלות נצחית או עבדות נצח בישות הקולוניאלית.

מציאות זו לא התרחשה בין לילה, והיא גם לא תוצאה סטיכית של הדינמיקה של פרויקט ההתרחבות הציוני, אלא היא תוצאה של מדיניות והחלטות שהתקבלו ברמות שונות על ידי כל מנהיגי הישות במשך השנים. תפיסת המדינה הפלסטינית, במושגי השמאל הציוני שנעלם, במסגרת פיתרון שתי המדינות, פיתרון לא צודק מראשיתו, הייתה רק שלטון עצמי במסגרת השליטה הציונית על כל אדמת פלסטין כולה. תפיסה זו באה לידי ביטוי על ידי יצחק רבין באמירה "פחות ממדינה ויותר מאוטונומיה."

הממשל האמריקני החדש, בראשות איש העסקים הפופוליסטי הימני דונלד טראמפ, זיהה הזדמנות להנציח את המציאות הקולוניאליסטית הישראלית באמצעות תוכנית המבוססת על כיבוש והכחדה. הוא מנצל לשם כך את החולשה הפלסטינית, הפיצול הרה האסון בין חלקי העם הפלסטיני והנהגותיו, המשבר הקשה העובר על העולם הערבי ושיתוף הפעולה או השתיקה של כוחות בינלאומיים אחרים. תכנית זו מהווה המשך למדיניות ההשמדה כנגד העמים הילידים שביצעו ארצות הברית ומדינות קולוניאליות אחרות במשך שלוש המאות האחרונות.

גורלם של הפלסטינים לא יהיה זהה לגורלם של העמים הילידים בארה"ב או עמים אחרים שהושמדו על ידי הקולוניאליזם המערבי פיזית ותרבותית. הפלסטינים נשארים על הקרקע ומכריזים על דחייתם הקטגורית של פרויקט אימפריאליסטי זה, ופעם אחר פעם הם בוחרים בדרך ההתנגדות. הפלסטינים מהווים חלק ממרחב ערבי דמוגרפי וגאוגרפי, ומאבקם למען זכויותיהם מאומץ על ידי שוחרי החופש בכל רחבי העולם. כך הם יקבעו את גורלם בעצמם, ולא כוחות חיצוניים. עמים רבים בעולם הצליחו להביס ולהפיל משטרים קולוניאליים, כשהאחרון שבהם היה הניסיון של דרום אפריקה. השינוי מתרחש כאשר תנועות השחרור מאמצות חזון שחרור ברור ומסר אנושי ומוסרי, העם מתאחד, מגייס את העולם ואת שוחרי החופש שבו ומביא לצידו שוחרי חופש מהחברה הקולוניאלית.

זה הזמן לקרוא לדברים בשמותיהם ולוותר לחלוטין על האשליות. המציאות בפלסטין היא מציאות קולוניאלית של כיבוש ברוטאלי. המשטר הקיים שייך לעידן אפל, דכאני, שעבר עליו הכלח. שאלת פלסטין אינה סוגיה של סכסוכי גבולות אלא עניין של שחרור לאומי מהקולוניאליזם המתנחל.

כתוצאה מכך, התמודדות עם מציאות זו מחייבת לאחד את העם הפלסטיני, המיליטנטים, האינטלקטואלים, את המסגרות המקצועיות, את ארגוני הפועלים, הסטודנטים, הנוער והנשים בחזית אחת, במטרה לשים קץ למשטר הקולוניאליזם המתנחל. כל זאת במטרה להגיע למדינה דמוקרטית אחת, שתקום על חורבות השיטה הגזענית של זכויות יתר, בה יחיו בשוויון מלא כל תושביה וכל מי שמגורשו מבתיהם בשנת 1948 ובשנת 1967.

חזון זה נותן פתרון למאבק הלאומי הפלסטיני מתוך גישה של חרות והומניזם. באמצעותו אנו יכולים לאחד את העם הפלסטיני, לבנות שותפות במאבק העממי הדמוקרטי במרחב הערבי, לחזק את הקשר עם החברה האזרחית ברחבי העולם ולקיים שותפות במאבק עם היהודים שוחרי החופש המתנגדים לציונות ולקולוניאליזם.

ערעור המשוררת דארין טאטור: האם השיר יזוכה והנאשמת תישאר באשמתה?

הכתבה הבאה פורסמה באתר "העוקץ" ב-2.1.2019

You may also read it in English.

במשפטים רגילים, לאחר שהנאשם או הנאשמת מסיימים לרצות את עונש המאסר, אפשר להיות סמוך ובטוח שהדרמה המשפטית נגמרה. אולם משפט המשוררת דארין טאטור אינו משפט רגיל. למרות שטאטור השתחררה ב-20 בספטמבר ממאסר בן חמישה חדשים שהוטל עליה, ומשנתיים וחצי מאסר בית שהוטלו עליה "לאיון מסוכנותה" במהלך המשפט, היא ממשיכה במערכה המשפטית נגד הרשעתה בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור. ב-25 בדצמבר דן בית המשפט המחוזי בנצרת בערעור שהגישה עו"ד גבי לסקי המייצגת את טאטור.

הדרמה האנושית הגדולה הכרוכה במאסר כבר עברה למקום אחר. באותו יום שבו התקיים הערעור נכנס לכלא רמלה שייח סיאח א-טורי, מנהיג המאבק נגד פינוי הכפר אל-עראקיב שבנגב, ורבים מהפעילים שבעבר ליוו את דארין לישיבות המרובות של משפטה היו שם ללוות אותו. אולם משפטה של טאטור מוסיף להסעיר את עולם התרבות בישראל ולהוות קו חזית במלחמה בין שוחרי חופש הביטוי לבין השלטונות שמנסים למנוע כל ביטוי אמנותי של התנגדות לכיבוש. בימים אלו ממש פעלה שרת ה"תרבות" מירי רגב למנוע את הצגת שירה של טאטור "התנגד עמי", שעמד במרכז כתב האישום נגדה, בתערוכה המתקיימת בירושלים בשם "ברבריות" העוסקת בצנזורה.

על שירה וקווים אדומים

פרוטוקול המשפט מציג מונולוג ארוך של הסנגורית, גבי לסקי, שלא חסכה מאמץ כדי להוכיח כי ההאשמות נגד טאטור בלתי מבוססות וצריכות להידחות, ובעקבותיו מונולוג סותר של נציגת התביעה עו"ד אביטל שרוני. אולם ההצגה שאליה נחשפנו

20181225_consultin_at_break_in_the_hearing

מתייעצות בזמן ההפסקה במשפט: דארין טאטור, ענת וייצמן וגבי לסקי

באולם בית המשפט התנהלה בצורה שונה לחלוטין. ההרכב כלל שלושה שופטי בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת אסתר הלמן. נראה היה שהתקיימה חלוקת עבודה בין השופטים כך שאחת מהם, השופטת יפעת שטרית, למדה את התיק מראש והנחתה את הדיון ביד רמה. כבר בראשית הדיון היא הבהירה כי בית המשפט מתכוון לאחוז באמת המידה של הדין הפלילי לפיה "אם יש ספק – אין ספק". כלומר – אם דבריה של טאטור ניתנים לפרוש אחר ממה שמייחס לה כתב האישום מן הדין לזכותה.

עו"ד לסקי ניסתה לרכז את כל טיעוניה סביב חשיבות חופש הביטוי הפוליטי והאמנותי שאינם רק מזכויות הפרט אלא גם נשמת אפה של הדמוקרטיה ובעלי חשיבות לחברה כולה. השופטים ניסו לכוון אותה לכיוון אחר ולחייב אותה להגדיר בעצמה מתי לדעתה גם שיר חוצה את גבולות הדין הפלילי. לאחר משא ומתן ממושך הצהירה לסקי כי לטעמה, וכפי שטען גם המומחה לספרות מטעם ההגנה פרופ' ניסים קלדרון, אין על המדינה להכיל על השירה את אמות המידה של הדין הפלילי. עם זאת היא הכירה בכך שהחוק כשלעצמו אינו מקנה הגנה כזאת לשירה, אלא שהוא מגדיר אמות מידה להתבטאות פלילית שכוללות "קריאה ישירה לפעולה אלימה" או, במקרה של קריאה לא ישירה, "אפשרות ממשית" שפעולה אלימה תתממש כתוצאה מהדברים. היא הבהירה שדבריה של טאטור לא כללו כל קריאה לפעולה אלימה והתביעה לא הביאה שמץ של ראיה כי דבריה עלולים היו לגרום לאלימות.

לבסוף חזרה לסקי והזכירה כי ידוע לה רק על מקרה קודם אחד בו הואשם בישראל משורר בהסתה בעקבות שיר שכתב. מדובר במשפט שהתנהל נגד המשורר שפיק חביב מדיר חנא בראשית שנות ה-90 בעקבות שיריו שהוקדשו לילדי האבנים מהאינתפאדה הראשונה. חביב הורשע בבית משפט השלום בעכו אך זוכה לאחר מכן בבית המשפט המחוזי בחיפה.

להבין את כוונת המשוררת

תוך כדי הדיון נראה היה שהשופטים מנסים אכן לבחון את משמעות מילות השיר, ובמיוחד את השורה "לך בעקבות שיירת החללים", שאותה פירשה שופטת בית משפט השלום עדי במביליה-אינשטיין כקריאה לבצע פעולות התאבדות. שתי השופטות, הלמן ושטרית, הפגינו תחילה את הדעה הקדומה הרווחת בציבור היהודי כאילו המילה "שהיד" יכולה להיות מפורשת כ"מחבל מתאבד". אולם כאן בא לעזרה השופט השלישי, סאאב דבור, שהסביר שהמילה שהיד מתייחסת לחללים שמתו בנסיבות שונות, כולל קורבנות חפים מפשע של הסכסוך. לאחר שיושבה המחלוקת לגבי משמעות המילה שהיד חזרו השופטים לדון בהקשר של השורה בתוך השיר. הם הכירו בכך שכל החללים המוזכרים בשיר, כמו הדיל אלהשלמון ועלי דוואבשה, הינם קרבנות של הכיבוש ולא נהרגו עקב פעולה אלימה מצידם.

tatour_against_state_of_israel

בערכאה הראשונה נכתב "מדינת ישראל נגד טאטור". בערעור נכתב "טאטור נגד מדינת ישראל"

בשלב מסויים, לכאורה באמצע טיעוני ההגנה, השופטים ביקשו לצפות ב"סרטון" המכיל את השיר, כפי שהוגש לבית המשפט כחלק מחומר הראיות. ציוד הווידאו המשוכלל שהוכן מבעוד מועד באולם לא עבד, וכולם יצאו להפסקה ארוכה עד שהצוות הטכני יתקן את הבעיה. כאשר חזרנו מההפסקה והסרטון הוצג לבסוף נראה היה כי השופטים שינו שוב את דעתם. במהלך המשפט התביעה טענה, ושופטת השלום חזרה על כך בפסק הדין, כי הסרטון מציג פעילות אלימה שמשליכה על משמעות השיר. התביעה ציינה במיוחד גם את המוזיקה המלווה את הסרטון. כעת גם שופטי בית המשפט המחוזי הביעו את דעתם כי המוזיקה מגבירה את האפקט של השיר והסרטון.

עו"ד לסקי עמדה על כך כי הסרטון מציג מציאות יומיומית של התנגשות אלימה בין הצבא לאוכלוסייה שתחת הכיבוש – וכי זו המציאות הקשה שמהווה רקע לכתיבת השיר. את אמירתה של המשוררת, טענה לסקי, יש לחפש במילות השיר עצמו. התובעת חזרה על הטענה כי בסרטון נראים "זריקות אבנים וידוי בקבוקי תבערה" ולסקי תיקנה אותה כי לא נראים בקבוקי תבערה, וכי האלימות בסרטון היא ברף הנמוך של מה שאנו רואים דרך קבע בחדשות. בשלב מסויים, כאשר התובעת והשופטים חזרו ותארו בהגזמה את האלימות שמפעילים הפלסטינים בשיר, לא התאפקה לסקי וציינה כי בעוד שהצעירים הפלסטינים מיידים אבנים החיילים יורים עליהם. "מה יותר אלים?", היא שאלה. לבסוף נראה היה שהשופטים מוכנים לקחת בחשבון גם את האפשרות כי הסרטון הינו הרקע ואינו בהכרח מהווה אמירה מצד המשוררת.

הסכמה או הכרעה

השופטים רמזו לשני הצדדים כי כדאי להם להגיע להסכמה לפיה האישום כנגד השיר "התנגד עמי" יבוטל, אולם הרשעתה של המשוררת בשתי ההתבטאויות האחרות המוזכרות בכתב האישום, שפורסמו כסטטוסים בפייסבוק שלא בצורת שיר, תישאר על

20181225_dareen and gaby posing out of the court b

עו"ד לסקי והמשוררת דארין טאטור – אווירה אופטימית בסיום הדיון בערעור

כנה. בכך ימחק לכאורה אות הקלון שהוטל על מדינת ישראל ומערכת המשפט שלה כמי שרודף וכולא משוררים – אך המשוררת עצמה שנרדפה ונכלאה תמשיך ותישא באשמה. השופטים הסבירו שזה גם האינטרס של המשוררת – שהרי היא רוצה להמשיך ולכתוב שירים. אם יקבע כי השיר לא עבר את גבול הפלילי, השוט המאיים על חופש הביטוי האמנותי יוסר או לפחות יורחק.

השופטים יחכו לתשובת הצדדים להצעת הפשרה ואם זו לא תתקבל יודיעו מאוחר יותר על מועד למתן החלטה בערעור. אי הצדק בפשרה המוצעת מנקר את העין: אחד הסטטוסים שבהם הואשמה טאטור הינו הכיתוב "אני השהיד הבא" – אותו פרסמה במחאה על רצח הנער מחמד אבו-ח'דיר. בהקשר זה טענתה כי הפרסום הוא מחאה על רצח חפים מפשע הינה מובהקת אף יותר. למרות זאת יצאנו בהרגשה שאם יבוטל האישום על השיר יש בכך משום ניצחון מסויים לחופש הביטוי ולמאבקה המסור של דארין טאטור ושל הפעילים והאמנים הרבים שעמדו לצידה במאבק נגד רדיפות המשטר.

 

רג'א אגבאריה הועבר למעצר בית – בתנאים שנועדו למנוע את פעילותו הפוליטית

(הכתבה הבאה פורסמה ב"שיחה מקומית")

ביום שני, ה-15.10, לאחר מעצר שנמשך יותר מחודש, הורתה שופטת המעצרים בחיפה, מריה פיקוס בוגדאנוב, על "שיחרורו" של רג'א אגבאריה, ממנהיגי תנועת אבנא אלבלד (הוא היה המזכ"ל הראשון של התנועה) ואחד המנהיגים המובילים בוועדת המעקב של הפלסטינים אזרחי ישראל, למעצר בית תחת הגבלות קשות. נגד אגבאריה הוגש כתב אישום בסעיפים של "הסתה לטרור" ו"הזדהות עם ארגון טרור" בעקבות 10 פוסטים שונים שפירסם בדף הפייסבוק האישי שלו. התביעה ביקשה את הארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים והדיון התנהל על פני שתי ישיבות ארוכות עליהן דיווחנו קודם לכן (כאן וכאן). ההחלטה האחרונה היא בעיקרה מכה לתביעה שעשתה הכל כדי להשאיר את אגבאריה במעצר וטענה שאין מקום אפילו לשקול חלופת מעצר.

Hassan Jabareen and Ilham Eghbarieh b

עו"ד חסן ג'בארין, מנכ"ל עדאלה, ואילהאם אגבאריה, אשתו של רג'א, מחכים לדיון במרתף המעצרים בבית המשפט בחיפה

 

הישיבה היתה קצרה – השופטת הקריאה רק את עיקרי ההחלטה עם הדגש על התנאים המעשיים של מעצר הבית. חשבתי לצרף לדיוו"ח על השחרור ראיון עם אגבאריה עצמו – שידבר הן על כתב האישום והן על תנאי מעצרו ועל מה שראה בכלא. אולם כאשר קראתי את החלטת השופטת מצאתי כי בין תנאי השחרור נכתב: "אני אוסרת על המשיב להתראיין לכלי תקשורת בכל דרך שהיא או בכל נושא שהוא, לקיים הרצאות בכל דרך שהיא." כמובן שלא אסכן את מעט החופש היקר לו זכה רג'א ואת 22 אלף השקל שנאלצו הוא וארבעת "המפקחים" שהושמו עליו להפקיד בקופת בית המשפט – וויתרתי על הראיון.

גם לפגוע בגדר זה טרור

בישיבות הקודמות ניהל צוות ההגנה, שכלל את עורכי הדין חסן ג'בארין, רביע אגבאריה ואפנאן ח'ליפה מעדאלה ועו"ד עומר ח'מאיסי מ"מרכז מיזאן", מעין חזרה כללית לקראת המשפט עצמו תוך מעבר סעיף סעיף על הפרסומים המוזכרים בכתב האישום. הם העלו טענות קשות נגד התרגום המטעה לעברית, שכלל הוספת מילים שלא נמצאו כלל במקור בערבית, וטענו כי בכל הפוסטים לא נמצאת שום קריאה לפעילות אלימה וכי הפרסומים כלל אינם עוברים על החוק.

השופטת בהחלטתה בעניין הארכת המעצר סוקרת גם היא את עשרת הפוסטים ומחווה את דעתה לגבי כל אחד מהם. לגבי חלק מהם היא קובעת כי גם לפי התרגום שסיפקה התביעה אין בהם אפילו תשתית לכאורה לעבירות המיוחסות. כך, למשל, לגבי הקריאה מיולי 2017 לתושבי אום אל-פחם לנחם את משפחות שלושת הצעירים שהרגו שני שוטרים במתחם אל-אקצא לפני שנורו בעצמם על ידי השוטרים. היא קובעת גם כי השימוש במילה "שהיד" הינו נפוץ ואין לראות בו כשלעצמו הסתה. גם לגבי העלאת זיכרם של ג'ורג חבש במלאת עשר שנים למותו ושל באסל אלאערג' במלאת שנה למותו מצאה השופטת כי יקשה לראות בה "הזדהות עם ארגון טרור" כפי שנטען בכתב האישום.

עם זאת, לגבי מרבית הפרסומים, קבעה השופטת כי הם מהווים לדעתה עבירה. בעוד היא אינה רואה עבירה בעצם השימוש במילה "שהיד", הרי שאת הביטוי הנפוץ בערבית "התהילה והנצח לחללים" היא כבר מפרשת כדברי שבח שיכולים להחשב כהסתה לטרור. פרסום תמונה מהפגנה בגדה שבה המפגינים מניפים דגלים של ארגון החזית העממית וכן פרסום תמונה מכנס לרגל "יום השהיד" בדהיישה שבה נראות תמונות של מנהיגי החזית העממית ההיסטוריים – ג'ורג' חבש, אבו עלי מוסטפא ואחמד סעדאת – מהווים לדברי השופטת בסיס מספיק לאשמה של הזדהות עם ארגון טרור.

From Raja E FB - Gaza demo damaging the fence

אחד הפוסטים נושא כתב האישום – מפגינים פלסטינים בעזה פוגעים בגדר. השופטת הזכירה שגם פגיעה בגדר היא טרור

גם פוסט העוסק במלחמת האזרחים בסוריה ומביע תמיכה בארגון חיזבאללה במלחמתו נגד ג'בהת אלנוסרה מהווה לדעת השופטת תמיכה בלתי חוקית בארגון טרור – כיוון שהוא מתייחס לפעולה מלחמתית של הארגון, הגם שאינה מכוונת נגד ישראל. פרסום אחר מציג מפגינים ברצועת עזה גוררים חלק מהגדר הסוגרת על הרצועה במסגרת הפגנות ההמונים נגד המצור ולמען זכות השיבה. השופטת מזכירה כי על פי החוק גם פגיעה בגדר הינה פעולת טרור. לבסוף היא קובעת כי "נוכח המצב הבטחוני השורר בגבול עזה… קמה אפשרות ממשית כי הפרסום יביא לעשיית מעשה טרור."

מסוכן כמו דארין טאטור

לאחר שקבעה כי עובדות כתב האישום מהוות בסיס להאשמות – דנה השופטת בטענת התביעה כי אגבאריה חייב להישאר במעצר עד תום ההליכים מפאת "מסוכנותו". היא מציינת כי האשמות המיוחסות לו אמנם עוסקות ב"טרור" אך אינן אותן האשמות חמורות שהופכות את המעצר לאפשרות היחידה. עם זאת היא ממשיכה וקובעת כי האשמות בהסתה מעצם טבען מלמדות על מסוכנות, כאשר היא מתבססת על קביעות בתי המשפט במשפטים קודמים, כולל התקדים של המשוררת דארין טאטור.

Vigil Free Raja Haifa Saturday 13 Oct 2018 Martyr Bassel Junction - German Colony

משמרת מחאה נוספת בדרישה לשחרור רג'א אגבאריה נערכה בשבת ה-13.10 בצומת באסל אלאערג' במושבה הגרמנית בחיפה

מה שעזר להחלטה להעביר את אגבאריה למעצר בית היה העובדה שהמשטרה עצמה ניהלה את החקירה בעצלתיים בדרך שמעידה כי היא עצמה לא ראתה סכנה מוחשית בפרסומים. החקירה החלה כבר בפברואר השנה, כאשר רוב הפרסומים כבר היו נגישים לציבור הרחב, והמשטרה לא עשתה דבר כדי להסיר את הפרסומים המסוכנים לכאורה או למנוע פרסומים נוספים. גם כאשר כבר הוצא צו מעצר נגד אגבאריה, ב-7 באוגוסט, חיכתה המשטרה יותר מחודש עד למעצרו בפועל ב-11 בספטמבר (אולי כדי לקבל שכר עבור שעות נוספות בעבודה ביום החג של ראש השנה). במקרים אחרים שהציגה ההגנה היה בעצם השיהוי במעצר עילה מספקת כדי לשחרר את הנאשמים. הפעם הסתפקה השופטת בקביעה כי "בנסיבות אלו ישנו קושי של ממש לטעון למסוכנות מצידו של המשיב שלא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר הדוקה".

השתקה פוליטית

בבואי לבקר את אגבאריה בביתו ביום לאחר שחרור מצאתי שם חלק ממנהיגי תנועת אבנאא אלבלד. הם הסבירו בלהט כי מעצרו נועד להשתיק את הקו הפוליטי שהתנועה מייצגת, אך הם רואים במסע הסולידאריות העולמי למען שחרורו של אגבאריה את התגובה החזקה ביותר שלמעשה כבר סיכלה את מטרת המעצר. אגבאריה עצמו אמר בבית המשפט כי הוא אומר אותם דברים ממש – קריאה למאבק נגד הכיבוש ומשטר האפרטהייד של ישראל – כבר ארבעים שנה. הוא התגאה בכך שבכל שנות פעילותו הפוליטית הוא לא הורשע באף עבירה. המעצר הממושך היחיד שעבר היה מעצר מנהלי ללא משפט בעקבות הפגנות הזדהות עם האינתפאדה הפלסטינית הראשונה ב-1987. מבחינה זו מעצרו היום הינו שינוי בכללי המשחק מצד המדינה והחרפת ההגבלות על מה שמתאפשר לפלסטינים בתוך הקו הירוק לאמר ללא להיפגע.

Hassan Jabareen explains the decision

עורך הדין חסן ג'בארין מסביר את ההחלטה לנוכחים עם סיום הישיבה

נוסף לאנשי תנועתו היה הבית מלא גם במשלחות הזדהות מכל התנועות הפוליטיות השונות באום אל-פחם. רבים משוכנעים שמעצרו נועד גם לפגוע בניסיון, שאכן נכשל לבסוף, לאחד את כל הכוחות הפוליטיים הפלסטיניים בעיר להקמת רשימה מאוחדת בבחירות המקומיות, שתשים קץ לשלטון החמולות ולחופש הפעולה של ארגוני הפשע בעיר.

ביום שחרורו, בשעה 12 בלילה, היגיעו שוטרי משטרת אום אל-פחם לביתו וטענו כי אסור לו לארח מבקרים בבית. הוא הראה להם את ההחלטה בדבר מעצר הבית שאינו כוללת איסור על מבקרים. אולם, כאמור, ההחלטה כוללת איסור על ראיונות לתקשורת והרצאות. היא כוללת גם איסור כל גישה לאינטרנט. גם לארבעת "המפקחים", שלפחות אחד מהם חייב לשהות עימו כל שעות היום והלילה, אסור שיהיה ברשותם כשהם במחיצתו טלפון סלולרי או כל מכשיר שמאפשר גישה לאינטרנט. בצעד יוצא דופן לא רק אגבאריה עצמו חוייב להפקיד סכום גבוה במזומן כערבות לתנאי מעצר הבית אלא גם כל אחד מהמפקחים.

על פי הניסיון ממקרים דומים, בינהם המקרה של המשוררת דארין טאטור, המשפט יכול להמשך שנים שבהם ינותק אגבאריה מהעולם וכל חיי הסובבים אותו ישתבשו. בסוף התהליך הוא עוד עלול להישפט למאסר ממושך כאשר התקופה שבילה במעצר בית אינה נחשבת חלק מהעונש.

מעצר עד תום ההליכים בתיקי הסתה – לערבים בלבד!

משפט רג'א אגבאריה הוכיח אפלייה שיטתית במדיניות התביעה

(הכתבה הבאה פורסמה ב"שיחה מקומית". אפשר לקרוא אותה גם באנגלית.)

הדיון בהארכת המעצר של רג'א אגבאריה, מזכ"ל תנועת אבנאא אלבלד לשעבר הנאשם ב"הסתה לטרור" בעקבות פרסומים בפייסבוק, הפך למאבק משפטי מרתק המעלה שאלות עקרוניות לגבי מדיניות המשטרה והתביעה בכל הנוגע לחופש הביטוי של הפלסטינים אזרחי ישראל.

אגבאריה נעצר ב-11 בספטמבר מביתו באום אל-פחם והוגש כנגדו כתב אישום בעבירות של הסתה והזדהות עם ארגון טרור בבית משפט השלום בחיפה. כתב האישומים מתייחס לעשרה פירסומים שהופיעו בדף הפייסבוק האישי שלו בין יולי 2017 ליולי 2018. ב-2 באוקטובר התנהל בפני השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב דיון בבקשת התביעה למעצרו של אגבאריה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עורכי הדין של ההגנה התנדו בתוקף והתובע לא ידע לענות לרבים מטיעוניהם. לבסוף הורתה השופטת לתביעה לענות בכתב לטיעוני ההגנה וקבעה דיון נוסף ליום ראשון ה-7 באוקטובר.

הדיון התקיים באולם הגדול בקומה מינוס 2, הסמוך למרתף חדרי המעצר, שבו מתקיימת מדי יום שגרת הארכת המעצרים. האולם היה עמוס עד אפס מקום. כיוון שנציגי התביעה כבר הגישו את טיעוניהם בכתב, שמענו תחילה את צוות ההגנה, בראשות עו"ד חסן ג'בארין, מייסד ומנהל "מרכז עדאלה", ובהשתתפות עו"ד עומר ח'מאיסי מ"מרכז מיזאן לזכויות אדם" ועורכי הדין רביע אגבאריה ואפנאן ח'ליפה מעדאלה, עונה לטיעוני התביעה שלא שמענו. אולם מסתבר שלא רק אנחנו לא הבנו את טיעוני התביעה – נראה היה שגם השופטת, שקראה אותם, לא מצאה בהם תשובות לשאלות ששאלה את התובע בישיבה הקודמת. לאחר סיום דברי הסנגוריה היא ניסתה שוב לחלץ תשובות מהתובע, וכך יכולנו סוף סוף להבין על מה הוא אינו מסוגל לענות.

אפליה שיטתית במדיניות האכיפה

הנושא העקרוני והחשוב ביותר שהעלתה ההגנה היה האפליה במדיניות התביעה לגבי הגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים בתיקים של הסתה. בישיבה הקודמת הציגה ההגנה מספר רב של תיקים שבהם הואשמו נאשמים יהודים בהסתה נגד ערבים ובקריאות לפגוע בחיילים (על רקע פינוי מאחזים לא חוקיים). בכל אותם מקרים נציגי התביעה לא ביקשו אפילו מעצר של הנאשמים עד תום ההליכים. לבסוף שאלה השופטת את התובע האם הוא יכול להצביע ולו על מקרה אחד שבו התביעה ביקשה את מעצרו של נאשם יהודי בהסתה עד תום ההליכים.

Vigil in front of Haifa Court 7 Oct 2018 a

משמרת מחאה לשחרור רג'א אגבאריה מול בית המשפט בחיפה – 7 באוקטובר 2018

במסגרת התשובות בכתב שנמסרו לבית המשפט הזכירה התביעה מקרה אחד שבו נאשם יהודי בהסתה ונעצר עד תום ההליכים. אלא שהצוות של עדאלה בדק מבעוד מועד את העובדות באותו תיק ועו"ד ג'בארין הסביר לבית המשפט כי בתיק זה האשמה בהסתה היתה רק חלק קטן ממה שיוחס לנאשם שכלל התפרעות בפועל וגרימת נזק לרכוש. ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים התבססה במפורש על מסוכנותו כמי שגרם נזק בפועל ולא על הסכנה התיאורטית הנובעת מההסתה.

המסקנה המתבקשת, כפי שהציגה ג'בארין לבית המשפט, הינה כי אם עד כה הטענה לאפליה באכיפה התבססה על סדרת מקרים שהציגה ההגנה, הרי בתשובתה של המדינה, שלא הצליחה להציג אפילו מקרה אחד בו התבקש מעצרם עד תום ההליכים של יהודים בשל הסתה, יש משום הוכחה ניצחת לטענת האפליה.

לא משנה מה באמת כתוב – זו הסתה

בישיבה הקודמת הציגה ההגנה סדרת השגות על תרגום הפרסומים כפי שהם מופיעים בכתב האישום בנוסח עברי. כיוון שהן השופטת והן נציג התביעה לא יודעים ערבית, השופטת ביקשה מהתובע לבדוק את העניין ולהגיב במסגרת תשובתו בכתב. את תשובת התביעה בעניין התרגום, המתפרסת על פני רוב שבעת העמודים של המסמך שהגישו, אפשר לסכם בשלוש מילים: "זה לא משנה". לשיטתם, אם התרגום נכון או לא, בכל מקרה מדובר בהסתה. במקרה ספציפי אחד, לגבי הפרסום המתייחס לשלושה צעירים מאום אל-פחם שהרגו שני שוטרים במתחם אל-אקצא ונהרגו אחר כך, לדברי התביעה לא משנה אם נכתב בפוסט שצריך "לכבד את השהיד" או "לנחם את המשפחות" – בכל מקרה זו הסתה.

עו"ד ג'בארין עמד על כך שהניסוחים הם לב ליבו של כתב האישום, ובהעדר תרגום אמין כל תקפותו של כתב האישום מתערערת. השופטת, מצידה, אמרה כי למרות הסתייגויות ההגנה מהתרגום חלק מהפרסומים שבכתב האישום נראים לה חמורים. מצד שני היא לא הסתפקה בטענת התביעה כי "זה לא משנה" ושאלה את התובע האם התביעה בדקה בכלל את טענות ההגנה לגבי התרגום המטעה. התובע לא ידע לענות והתבקש לברר. לאחר זמן מה הוא חזר עם התשובה: התרגומים המופיעים בכתב האישום נעשו בחלקם על ידי המשטרה ובחלקם על ידי השב"כ. לדבריו לא התבצעה בדיקה חוזרת של התרגום בעקבות טענות ההגנה שכן תרגום מחדש הינו פעולת חקירה ו"לא מבצעים פעולות חקירה לאחר הגשת כתב אישום".

הפרסום היחיד מבין העשרה המוזכרים בכתב האישום שניתן לראות בו, לפי הציטוטים המוזכרים בכתב האישום, תמיכה ישירה באלימות הינו סרטון מלווית שלושת הצעירים מאום אל-פחם אותו שיתף אגבאריה ביום השנה למותם. לטענת התביעה ברקע הסרטון מושמע שיר שכולל את המילים "תפזר כדורים בדלתות של אל-אקצא". אגבאריה, כאמור, לא צילם ולא ערך את הסרטון אלא רק שיתף אותו כמו רבים אחרים. לדבריו לא שמע כלל את המילים המוזכרות כחלק מהרקע. השופטת שאלה את התובע האם קיים תמלול מלא של שיר הרקע כחלק מחומר הראיות. הוא לא ידע לענות. לבסוף שלפה ההגנה שפן מהכובע. עורכת הדין המתנדבת אפנאן ח'ליפה, שעובדת על התיק במסגרת הצוות של עדאלה, גילתה מזכר של שוטר ערבי שצפה בסרטון ומתאר כי "ברקע מתנגן שיר שקשה להבין את מילותיו".

מסוכנות לצורך הצדקת המעצר

הנימוק העומד בבסיס בקשת התביעה להארכת מעצרו של אגבאריה עד תום ההליכים הוא טענת המסוכנות. הסכנה, לדברי התביעה, הינה שהנאשם יפרסם פוסטים נוספים. לשיטתם הדרך היחידה למנוע זאת היא החזקתו במעצר ואין כל צורך לבדוק אפילו חלופות למעצר מלא. התביעה רגילה בתיקים רבים כי עצם הזכרת המילה "טרור" בכתב האישום מעבירה אותנו אל המסלול המהיר למעצר בלתי מוגבל וללא צורך בדיונים ממושכים. המלחמה הגדולה של ההגנה בתיק הזה הינה לחסום את התפשטות הנוהג של מעצר אוטומטי עד תום ההליכים כך שלא ישתלט גם בתחום "עבירות" שעיקרן דיון על גבולות חופש הביטוי.

ההגנה משתמשת לערעור טענת ה"מסוכנות" שהעלתה המשטרה בהתנהגותה של המשטרה עצמה במהלך החקירה: העובדה שמאז החלה החקירה בפברואר 2018, ובמשך חודשים ארוכים בהם היו הפרסומים חשופים לציבור וידועים למשטרה, לא נקטה זו שום צעד להסיר את ה"סכנה" לכאורה והשתהתה עם מעצרו של אגבאריה עד ה-11 בספטמבר. השופטת ביקשה הסברים גם בנושא זה, אך בתשובת התביעה בכתב מופיעות בהקשר זה רק ארבע וחצי שורות מעורפלות מתוך 7 עמודים. השופטת שאלה שוב את התובע אם יש בידו לספק הסברים והוא ענה כי "גבירתי יודעת, ככה המערכת עובדת".

Waiting fro remand hearing - Lawyer Afnan with family members

תומכים ובני משפחת רג'א אגבאריה מחכים לתחילת הדיון בהארכת המעצר – בקדמת התמונה עו"ד אפנאן ח'ליפה מעדכנת את בני המשפחה

לבסוף הורתה השופטת על בדיקת "חלופת המעצר" שההגנה מציעה. ההגנה עמדה על כך שלדעתה אין שום הצדקה למעצר עד תום ההליכים, וגם לא לחלופת מעצר, אך הציעה לבסוף ארבעה משמורנים מבני משפחתו של אגבאריה שיוכלו "לפקח" עליו במעצר בית. מחקירת המשמורנים למדנו על נוהל חדש – לדרוש מהמשמורנים להפקיד את הטלפונים הסלולריים שלהם במשטרה לפני התייצבותם לתפקיד… זאת בנוסף לניתוק הבית בו מתקיים מעצר הבית מכל קשר לרשת.

בדרך שמענו שוב על הבעיות הבריאותיות מהן סובל אגבאריה בן ה-66. שירות בתי הסוהר סרב לספק לו תרופה נגד לחץ דם אותה הוא נוטל בדרך קבע וניתנה לו במקומה תרופה חליפית בלתי מתאימה שגרמה לאישפוזו בבית החולים למשך יום אחד.

קודם לדיון עצמו התקיימה שוב משמרת מחאה בהשתתפות כחמישים פעילים פלסטינים מכל המפלגות בדרישה לשחרר את אגבאריה ובטענה כי מעצרו הינו חלק ממסכת של רדיפות פוליטיות שנועדה לפגוע בחופש הביטוי וההתארגנות של הפלסטינים אזרחי ישראל ככלל.

לבסוף, אחרי כל ה"ניצחונות" בהוכחת האפליה במדיניות האכיפה, חשיפת אוזלת ידה והזלזול של התביעה בכל הנוגע לתרגום וחוסר ההסברים לגבי העיכובים בחקירה – נראה היה שההקלה הגדולה ביותר שאפשר לקוות מבית משפט זה הינה הארכת מעצר עד תום ההליכים שתומר במעצר בית בתנאי הגבלה קשים. בכל מקרה, השופטת דחתה את ההחלטה ליום שני הבא ושלחה את אגבאריה לעוד שבוע במעצר.

הישיבה הבאה, בה אמורה השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב להודיע על החלטתה, נקבעה ליום שני ה-15 באוקטובר בשעה 13:00.

 

משפט רג'א אגבאריה: סולידריות ומאבק על הארכת המעצר עד תום ההליכים

(המאמר הבא התפרסם ב"שיחה מקומית")

בעונה פוליטית "מתה", כאשר הפעילים הפוליטיים עסוקים ברובם מעל הראש בבחירות המקומיות, הצליח משפטו של רג'א אגבאריה, מזכ"ל תנועת אבנאא אלבלד לשעבר, המואשם ב"הסתה לטרור" וב"הזדהות עם ארגון טרור" בעקבות פרסומים בפייסבוק, לעורר סדרת פעולות סולידאריות. ביום שבת ה-29.9 התקיימו משמרות מחאה, בקריאה מועדת המעקב של הציבור הערבי, באום אל-פחם, נצרת וסכנין, בהשתתפות רחבה של פעילים פוליטיים מכל המפלגות והתנועות הערביות. ביום שני, לאחר עצרת הזיכרון לחללי אינתפאדת אוקטובר 2000 שהתקיימה בג'ת, מיהרו חלק מהפעילים לעצרת מחאה נוספת במרכז שפאעמר (שפרעם) למען שחרור אגבאריה ונגד הרדיפות הפוליטיות. פעולות סולידאריות נוספות התקיימו בגדה המערבית, בעזה ובכמה ערים באירופה.

ביום שלישי, ה-2.10, דנה השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב בבית משפט השלום בחיפה בבקשת התביעה להארכת מעצרו של אגבאריה עד תום ההליכים המשפטיים. תוצאות דיון זה יכולות להיות מכריעות לגבי התיק כולו, שכן ההליכים המשפטיים בתיק יכולים להימשך שנים. כאשר הנאשם נמצא במעצר במהלך המשפט נוצר עליו לחץ להסכים ל"עיסקת טיעון" ולא לנהל מאבק משפטי ממושך על צדקתו שכתוצאה ממנו יכול המעצר במהלך המשפט להיות ממושך יותר מהעונש עצמו. גם מעצר בית יכול לשתק את חיי הנאשם ופוגע בסובבים אותו, שחייבים להיות מרותקים אליו למשך תקופה ארוכה, ובמידה והנאשם מורשע מעצר הבית אינו נחשב כחלק מהעונש.

vigil in front of Haifa court 2 Oct 2018 b

חלק ממשמרת המחאה מול בית המשפט בחיפה לפני הדיון בהארכת המעצר של רג'א אגבאריה ב-2.10.2018

ועדת המעקב קראה גם למשמרת מחאה מול בית המשפט בחיפה בטרם הדיון על הארכת המעצר – וכמאה פעילים פלסטינים נענו לקריאה, כולל מנהיגים בולטים מבל"ד (שלושה חברי כנסת) והתנועה האיסלאמית. בשעה היעודה קופלו הסיסמאות והפעילים נכנסו לבניין בית המשפט – אולם התברר כי הדיון התקיים בחדר קטן למדי ורוב התומכים נשארו לחכות שעות במסדרון. משמר בית המשפט, שנעזר במספר לובשי המדים הכהים של יחידת פיזור ההפגנות, לא הסתפקו בשמירת "הסדר" אלא אסרו רוב הזמן על תומכים נוספים להיכנס לאולם במקום מי שיצא, ובשלב מסויים אף פינו את המסדרון כולו מהקהל ואסרו להתקרב לאזור הדיון.

באולם עצמו התייצב צוות מתוגבר של עורכי דין לנסות למנוע את הארכת המעצר. בראש הצוות עמד עו"ד חסן ג'בארין, מייסד "מרכז עדאלה", מלווה בעו"ד רביע אגבאריה גם הוא מעדאלה, עו"ד עומר ח'מאייסי מעמותת "מיזאן לזכויות האדם" ועורכי הדין חוסיין אבו-חוסיין, אפנאן ח'ליפה ואחמד ח'ליפה. בגלל חשיבות הדיון הם החליטו "ללכת על כל הקופה", תוך לקיחת סיכון בחשיפת קו ההגנה, ודנו בפרוט בכל אחד מעשרת הפרסומים נושא כתב האישום תוך תקיפת התרגום שמסרה התביעה ומסירת הסברים לגבי תוכן הפרסומים. עיקר הטענה היה כי בכל הפרסומים אין כל קריאה לאלימות אלא הם מהווים הבעת דעה פוליטית לגיטימית, ולכן התביעה עצמה הינה חסרת יסוד.

Raja vigin Manara Ramallah 2 Oct 2018

חלק ממשמרת המחאה ברמאללה לשחרור רג'א אגבאריה – 2.10.2018

בחלק מהמקרים טענו הסנגורים טענות ספציפיות לגבי מילים שהוספו במסווה של תרגום לנוסח העברי וכלל אינן קיימות במקור הערבי – במטרה להחמיר את משמעות הדברים. במקרים אחרים הם הציגו תרגום אלטרנטיבי של אותם טקסטים – שנותן להם משמעות אחרת. הסנגורים ציינו גם כי התביעה מביאה את הטקסטים נושא כתב האישום בנוסח עיברי בלי לציין מי תרגם אותם ובלי שחומר הראיות יכלול עדות של מומחה לתרגום. נציג התביעה והשופטת לא יודעים ערבית ולבסוף ביקשה השופטת מהתובע להביא התייחסות בכתב לטענות בדבר התרגום הקלוקל.

במסגרת ההסברים בדבר הלגיטימיות של הפרסומים, ראוי לציין את הדיון בבפרסום ביום הזיכרון העשירי למותו של ג'ורג' חבש, מייסד החזית העממית לשחרור פלסטין ואחד הדמויות הבולטות והמשפיעות בהיסטוריה של השמאל הערבי בכלל. עו"ד ג'בארין הזכיר כי הפרסום מתרכז בפעילותו של חבש להקמת מרכז מחקר, ולא בפעולות אלימות כלשהן, ותהה כיצד פרסום כזה יכול להתפרש כהזדהות עם ארגון טרור. הוא אף ציין כי אגבאריה עצמו, ביחד עם מנהיגים אחרים של הפלסטינים אזרחי ישראל, עתר בעבר לבג"ץ בדרישה לאפשר לקיים כנס זיכרון לחבש בנצרת. הבקשה נדחתה בטענה של "חשש לאלימות" אך לא נטען כי עצם קיום אזכרה לחבש הינו בלתי חוקי.

נושא נוסף שהודגש על ידי ההגנה הוא העובדה שהחקירה נגד אגבאריה התנהלה במשך חודשים ארוכים (כנראה מפברואר 2018) וכי פרוש הדבר הוא כי הפרסומים היו קיימים באינטרנט ונגישים לכל במשך חודשים אורכים (חלקם אף יותר משנה), וכי המשטרה היתה מודעת לקיומם זמן רב לפני שעצרה את הנאשם. מעבר לכך, המשטרה הוציאה צו מעצר נגד אגבאריה ב-7.8.2018, אך עצרה אותו רק יותר מחודש אחר-כך, ב-11.9. המשטרה לא עשתה דבר כדי להזהיר את אגבאריה או להסיר את הפרסומים, לא סמוך לפרסומם ואף לא לאחר מעצרו. כעת טוענת התביעה כי שחרורו, גם בתנאים מגבילים, מהווה "סכנה לציבור" כיוון שיוכל לפרסם פרסומים נוספים.

Public meeting Vigil Gaza 2 Oct 2018 b

חלק ממשמרת המחאה בעזה לשחרור רג'א אגבאריה – 2.10.2018

בסיום טענותיה הביאה ההגנה שורה ארוכה של מקרים בהם נאשמים יהודים הואשמו בהסתה לאלימות נגד ערבים ואף הסתה לפגיעה בחיילי צה"ל על רקע פינוי התנחלויות שהמדינה הכירה באי-חוקיותן. במקרים אלו היה מדובר בקריאה ישירה ומפורשת לפעולה אלימה, שלא קיימת בפרסומים המיוחסים לאגבאריה, ובחלק מהמקרים אף הראתה התביעה קשר ישיר בין ההסתה לבין פעולות אלימות שהתבצעו בעקבותיה. למרות זאת בכל המקרים שהביאה ההגנה המדינה כלל לא ביקשה הארכת מעצר עד תום ההליכים.

בסיום הדיון נראה היה שהשופטת לקחה ברצינות את טיעוני ההגנה, והפנתה שאלות קשות אל התובע. התובע לא ידע ערבית ולא יכול היה לענות לגבי הניסוחים. הוא לא ידע גם למסור הסבר לסיבת השתהות המשטרה בפעולה כנגד הפרסומים. לגבי הטענה לאפליה באכיפה והימנעות ממעצרם של יהודים שהואשמו בהסתה הוא ניסה לטעון שמדובר בסעיף לגמרי אחר ושאין מה להשוות – אך לא נראה היה שהשופטת השתכנעה מטענתו. לבסוף השופטת שלחה אותו להתייעץ ולענות בכתב עד יום חמישי. המשך הדיון בבקשה להארכת המעצר עד תום ההליכים נקבע ליום ראשון, ה-7.10, בשעה 14:00.

לפני שהישיבה הסתיימה עו"ד ג'בארין הספיק להתלונן כי מאז מעצרו של אגבאריה, לפני שלושה שבועות, "שרות בתי הסוהר" מסרב לאפשר להכניס לו בגדים להחלפה. השופטת רשמה החלטה המורה לשירות בתי הסוהר לאפשר זאת. משהו מסריח בממלכת "הצדק" הישראלית, וזה לא רק בגדי האסירים.

פרטים רבים נוספים על פעולות הסולידאריות ניתן למצוא בעמוד הפייסבוק "ישוחרר רג'א אגבאריה".