Skip to content

המשוררת דארין טאטור הפריכה בעדותה את אשמת ההסתה

dareen-with-lasky-before-court-oct-31-2016

(נוסח מקוצר של הכתבה פורסם אתמול, ה-27.11.2016, ב"שיחה מקומית".)

ביום חמישי ה-24.11, כשחזרתי מישיבת בית המשפט בנצרת, ראיתי מרחוק את ענני העשן מתמרים מעל חיפה. למרבה המזל רוב הנזק מהאש היה ברכוש ולא היו פגיעות קשות. אולם במקביל ללהבות האש ותמרות העשן עלו גם גלי ההסתה מצד מנהיגים פוליטיים וראשי "כוחות הביטחון" נגד הציבור הערבי. ההסתה התרגמה מיידית למסע ציד דו ראשי: מצד אחד כל ערבי שנראה באזור שהיו בו שריפות הפך לחשוד ונעצר. מצד שני נפתח מצוד אחר "המסיתים בפייסבוק".

העצור הראשון בגל החדש של מעצרי הפייסבוק הזכיר לי מאוד את המקרה של המשורת דארין טאטור. מדובר בעיתונאי מרהט שבנגב, אנס אבו דעאבס, שכתב בשני פוסטים ביקורת נוקבת על אותם ערבים ששמחים על גל השריפות או טוענים שהן עונש משמים על החוק המתוכנן למניעת הקריאה לתפילה מהמסגדים. המשטרה תרגמה דברים בניגוד לכוונת הכותב, הוציאה קטעי משפטים מהקשרם. ביום שישי הוארך מעצרו של העיתונאי "עד שיימצא תרגום מוסמך של דבריו" ובמוצאי שבת הוארך שוב ליומיים נוספים.

סולידאריות בינלאומית והקלת תנאי המעצר לאחר 13 חודש

נחזור לסאגה של המשוררת דארין טאטור, שהפכה לפנים המוכרות בעולם כולו של הרדיפות הישראליות נגד חופש הביטוי הפלסטיני ברשתות החברתיות. ברחבי העולם השתתפו אלפי סופרים, משוררים ופעילים חברתיים במחאות שונות על מעצרה ובדרישה לשחרורה המיידי ולביטול כל ההאשמות נגדה. ב-11 באוקטובר 2016, במלאת שנה למעצרה, פרסמו יותר ממאתיים אנשי רוח, אקדמאים ופעילים דמוקרטיים בישראל מכתב בעברית עם אותן דרישות.

protest-in-london

סולידאריות בלונדון

בינתיים התחלף צוות ההגנה. עורכי הדין גבי לסקי ונרי רמתי מתל אביב, שהחליפו את עו"ד עבד פאהום מנצרת, הגישו "בקשה לעיון חוזר" בהחלטה על מעצר טאטור עד תום ההליכים. לאחר דחיות ועיכובים נקבע הדיון ל-31 באוקטובר. בבוקר היום המיועד עדיין לא נקבע השופט שישמע את הבקשה ונראה היה שהמשימה מועברת משופט לשופט כמו תפוח אדמה חם. לבסוף קיבלה את התיק השופטת הבכירה לילי יונג-גפר.

כאשר נכנסנו עם טאטור לאולמה של השופטת, שזה עתה קיבלה את התיק לידיה, היא התבוננה בנאשמת ונראה היה לה שהיא מזהה אותה. "את מהדקירה שלא יצאה לפועל?" שאלה השופטת… "לא, היא כתבה שיר", ענתה לסקי. לא נראה היה שדקויות כאלו עושות רושם על השופטת.

השופטת ניסתה ללחוץ על הצדדים להגיע לפשרה. מאז מעצרה שהתה טאטור 3 חדשים בשלושה בתי סוהר שונים, אחר כך שישה חודשים במעצר בית מלא עם אזיק בקרית אונו. ביולי הורשתה להמשיך את מעצר הבית בביתה שבריינה, עדיין עם אזיק ואיסור מוחלט על שימוש באינטרנט. בשלב מסויים הותר לה לצאת 6 שעות בשבוע (שעתיים ביום, 3 ימים בשבוע) להתאווררות, כשאחד "המפקחים" צריך להיות צמוד אליה בכל אשר תלך. עתה הציעה השופטת להוסיף שעות התאווררות, שעתיים כל יום. עבור טאטור החשוב ביותר היה לצאת לעבוד והיא דחתה את ההצעה לתוספת התאווררות.

dareen_in_nazareth_demo

דארין בהפגנה בנצרת עם פתיחת המשפט ב-8 במאי

כשכבר כמעט התייאשנו אמרה השופטת כי ברור לה שבתיק הזה על כל החלטה יהיה ערעור למחוזי, וכי המחוזי יבקש בכל מקרה חוות דעת של שרות המבחן, לכן עדיף לחסוך זמן ולבקש חוות דעת זו כבר עכשיו. בצעד חריג, אבל אופייני להתנהלותה בתיק הזה, התובעת התנגדה אפילו לקבלת חוות דעת מקצועית. לבסוף נדחה הדיון בשבועיים כדי לאפשר לשרות המבחן לבדוק האם "מסוכנותה של טאטור" אכן "פחתה במהלך השנה שחלפה" כפי שטענו הסנגורים.

הדיון בתנאי המעצר התחדש ב-14 בנובמבר לאחר ששרות המבחן הגיש חוות דעת חיובית. עו"ד לסקי ביקשה לבטל את מרבית המגבלות על טאטור, להשאיר אולי רק את המעצר הלילי. השופטת הודיעה על כוונתה לפעול ברוח המלצת שירות המבחן אך להקל חלקית בלבד, לאפשר לטאטור לצאת לעבוד ולהסיר את האיזוק.

התובעת התנגדה בתוקף. היא ניסתה לחזור על כל הטיעונים שהועלו בעבר בדבר מסוכנותה של המשוררת. ראשית עצם העובדה שטאטור מואשמת בסעיף "בטחוני" מהווה לדעתה, ולפי החלטות קודמות בתיק, הוכחה למסוכנות ללא קשר לעובדות הספציפיות. שנית "העובדה שהעברה בוצעה באמצעים פשוטים" – כלאמר פרסום בפייסבוק או ביוטיוב – מחזקת גם היא את המסוכנות. מעבר לכך היא ציטטה החלטות של בית המשפט בדבר הצורך לנהוג בחומרה יתרה עם נאשמים בעלי רקע אידיאולוגי. (מתוך כך למדנו שחוסר מצפון או תאוות בצע הינם נסיבות להקלה עם עבריינים). לבסוף הסבירה שטאטור לא לוקחת אחריות על מעשיה, וההוכחה המוחצת לכך היא שהמשוררת מנהלת משפט וטוענת לחפותה.

השופטת קבעה דיון נוסף ליום המחרת, ה-15.11, כדי שהמעסיקה המוצעת תופיעה בבית המשפט ותיבחן התאמתה לפקח על המשוררת. המעסיקה, בעלת סלון יופי קטן בנצרת, הופיעה למחרת באולם בית המשפט וסיפרה כי טאטור עבדה אצלה כמזכירה במשך כחמש שנים קודם למעצרה וכי היא מוכנה לקבל אותה בחזרה. כאשר נשאלה האם היא יודעת מה העברה המיוחסת לטאטור היא חשבה מעט ואמרה: "היא כתבה שיר לאומי". התובע נראה כמי שמוצא טעם לפגם במפקחת המוצעת שאמורה להבין את הסכנות שעליה למנוע. אולם השופטת שקלה את הדברים ונראה היה שהיא מוצאת בדברי העדה סיכום נאות של התיק.

pen-international-dareen

פוסטר מטעם ארגון "פן" הבינלאומי

ה-15 בנובמבר מוכר אצלנו כיום הכרזת העצמאות הפלסטינית שעדיין לא התממשה. בעולם הוא מוכר גם כיום הבינלאומי למען הכותבים האסורים. ארגון "פן" הבינלאומי אימץ את דארין טאטור כאחד הסופרים והמשוררים האסורים שעמדו במרכז הסולידאריות ב-15 בנובמבר השנה.

בסוף, בצעד תקדימי נוסף בתיק זה, התביעה לא ערערה. ב-15 בנובמבר הוסר האזיק מרגלה של טאטור וב-16 בנובמבר היא החלה לעבוד. אולם, מעבר לכך, היא נמצאת עדיין במאסר בית מלא, אסורה עליה הגישה לרשת והיא חייבת להיות בשמירת "המפקחים" עשרים וארבע שעות ביממה.

המשוררת מעידה ומסבירה את פרסומיה

כזכור היתה טאטור אמורה להעיד עוד ב-6 בספטמבר, אלא שאז לא הצליח בית המשפט למצוא מתרגם לעדותה. מועד אחר שנקבע לעדות היה ה-9 בנובמבר, אך הוא בוטל בשל יום עיון של עובדי התביעה. כעת נותרו רק חלונות זמן קצרים לעדות ב-17 וב-24 בנובמבר, שעתיים כל פעם.

israa-abed-after-being-shot-in-afula

תמונת איסראא עאבד אחרי שנורתה בתחנה המרכזית בעפולה – האם פרסום תמונה זו הוא הסתה?

עם תחילת הדיון ביום חמישי ה-17.11, עוד בטרם עלתה טאטור על דוכן העדים, הודיעה עו"ד לסקי על שינוי בנוסח הכפירה מטעם הנאשמת. במקום הכפירה הכוללת שהציג עו"ד פאהום בתחילת המשפט, לסקי הודיעה כי מרשתה מודה בפרסום ארבעת הפרסומים (בערבית) שמיוחסים לה בכתב האישום: השיר "קאוום", סטטוס שקורא לאינתפאדה למען אלאקסא, תמונתה של איסרא עאבד מוטלת על רצפת התחנה המרכזית בעפולה לאחר שנורתה על ידי חיילים ותמונת פרופיל עם הכיתוב "אני השהיד הבא". היא מודה בפרסומים כפי שהם במקור בערבית אך לא בתרגומם כפי שהוגש לבית המשפט וטוענת שפרסומים אלו אינם מהווים עברה.

טאטור עלתה על דוכן העדים בליווי המתרגם מטעם בית המשפט, מר דראוושה. השופטת עדי במביליה הסבירה לה כי אינה חייבת להעיד, אך באם תבחר להעיד עליה לאמר את האמת וכל האמת, שאם לא תהיה צפויה לחמש שנות מאסר. טאטור עמדה על דעתה כי ברצונה להעיד ולאמר את האמת.

darin_with_cats_2

דארין עם חתולים: "לא לעניין"

על השאלה הראשונה, "ספרי על עצמך", החלה טאטור לענות בקצרה: "אדם ככל האדם, למדתי ועבדתי, צמחונית, אוהבת חיות בית…" כאן פקעה סבלנותה של השופטת. "זה לא לעניין" היא פסקה בטרם השלימה טאטור משפט אחד. "כותבת שירים, מצלמת" המשיכה טאטור והשופטת אישרה, "כן, זה לעניין".

עורך הדין לסקי הציגה בפני טאטור את הפרסומים נושא כתב האישום ושאלה אותה לפשרם. ראשית, כמובן, השיר "קאוום". דארין מסבירה כי שיר זה נכתב על רקע שלושה מקרי רצח של אנשים חפים מפשע: הנער מחמד אבו ח'דיר שנשרף בירושלים, הדיל אל השלמון שנורתה במחסום בחברון ובני משפחת דוואבשה שנשרפו על ידי מתנחלים בביתם בדומא. השופטת שואלת את טאטור אם היא יכולה לתרגם את השיר. לסקי מתנגדת, "היא לא מתורגמנית".

02_dawabshe1

משפחת דוואבשה – נשרפו חיים

לסקי ממשיכה לשאול על משמעות פרסום תמונת הפרופיל שבה נכתב "אני השהיד הבא". טאטור מסבירה כי מספר רב של משתמשים בפייסבוק, והיא בינהם, העלו תמונה זו כתמונת פרופיל כמחאה על הרג אנשים חפים מפשע על ידי המשטרה. למשל אחרי שהרגו את ח'יר חמדאן בכפר כנא. גם כתגובה להרג צעיר נוסף, שאת שמו אינה זוכרת, שנורה על ידי שוטרים לאחר מרדף בשכונת פאכורה בנצרת. הכוונה היא שכל אחד מאיתנו יכול להיות קורבן.

היא מסבירה שזו מחאה של צעירים ערבים שרוצים שהמשטרה תתיחס אליהם כאל כל אזרח במדינה. בפועל המשטרה מעדיפה לירות על מנת להרוג ולא לעצור צעירים שהיתה יכולה לעצרם ולא סיכנו איש. כמו כן המשטרה מנעה מאותם צעירים שנורו טיפול רפואי ובכך מנעה את הצלת חייהם. עובדה שהמשטרה ירתה בהם בפלג הגוף העליון. זו "הוצאה להורג". כך גם ירו בהדיל – ירי כדי להרוג.

02_hair

תמונת ח'יר חמדאן מכפר כנא תלויה בבית האבל לאחר שנורה על ידי שוטרים – מי הוא השהיד?

טאטור מזכירה כי במהלך החקירות השוטרים סילפו את דבריה ואמרו כי היא כתבה "אני רוצה להיות שהידה". ההפך הוא הנכון. התמונה נועדה למחות נגד ההרג. טאטור הסבירה את הרגשתה כאישה ערביה, ובעיקר בהיותה דתיה שלובשת חג'אב, כי היא יכולה אכן להפוך לקורבן הבא. כמו שחשדו בהדיל יכולים גם לחשוד בה ללא סיבה ולירות בה. "הגענו למצב שמספיק שיחשדו באדם כדי שיירו בו".

לבסוף שואלת לסקי על הסטטוס הקורא לאינתפאדה למען אלאקסא. טאטור מספרת על הגבלות התפילה על מוסלמים במסגד ועל המאבק למען חופש התפילה. בעת פרסום הדברים היו הפגנות רבות למען זכות התפילה באלאקסא ובשיאן הפגנה ארצית שאירגנה ועדת המעקב של האוכלוסיה הערבית. את הסטטוס עצמו היא לא כתבה אלא העתיקה לדף הפייסבוק שלה, כחלק מתמיכתה במאבק פוליטי לגיטימי. ארגון הג'האד האיסלאמי מוזכר בסטטוס אך אינו הנושא. היא לא העלתה על דעתה שמישהו יכול לפרש סטטוס זה כתמיכה בארגון טרור.

ana_elshaheed_eljay

 תמונת פרופיל: אני השהיד הבא. לא הסתה לאלימות אלא קריאה להפסיקה. Arab Lives Matter

ל

לסיכום מסבירה טאטור כי היא נגד אלימות באופן כללי, גם בשל ניסיונה האישי כקרבן לאלימות. היא כותבת שירה מגיל צעיר ולשירה יש חלק מרכזי בחייה. באמצעות השירה היא מבטאת את עצמה. היא פרסמה ספר שירים אחד אך היא רואה עצמה עדיין כמשוררת מתחילה.

טאטור מספרת על נסיבות מעצרה באישון לילה, כיצד העירו אותה צעקות אביה ואימה, "המשטרה באה לקחת אותך". אל תדאגו, אמרה להם, "לא עשיתי כלום." אחר כך הוחזקה שעות אזוקה בחצר תחנת המשטרה בנצרת. השוטרים כולם "חגגו" את תפיסתה – "זאת המחבלת הבאה". היא לא הבינה מה רוצים ממנה. זו פעם ראשונה שבה מצאה עצמה בתחנת משטרה.

חקירה נגדית אינסופית

התובעת, עו"ד אלינה חרדאק, לא צפתה את התפנית במהלך המשפט. היא התכוננה לחקירה נגדית ממושכת כדי להוכיח שטאטור אכן כתבה את הפרסומים המיוחסים לה. היא שואלת שאלות על חשבון הפייסבוק המזוייף על שם דארין טאטור ומנסה להפריך את הטענה כי טאטור התלוננה על כך בפני חברים ולפייסבוק כבר לפני מעצרה. היא שוכחת כי הפרסומים אליהם מתייחס כתב האישום הופיעו כולם בחשבון "המשוררת דארין טאטור" שאת הבעלות עליו לא הכחישה טאטור גם בחקירות וכי טאטור עצמה כבר הודתה באחריותה לכל הפרסומים המיוחסים לה. לבסוף היא מתעשתת ושואלת את המשוררת "תסכימי איתי שלכל זה אין קשר לכתב האישום?".  טאטור, שעונה בכנות לכל שאלה עניינית, משיבה כי אין זה מתפקידה לקבוע למה יש ולמה אין קשר.

break-in-court-17-nov-2016

מחכים בהפסקה להמשך המשפט – 17 בנובמבר 2016

התובעת עושה כל מאמץ להציג את טאטור כשקרנית. היא מנסה להטעות אותה ואומרת "קודם אמרת לבית המשפט שלא פרסמת את הפרסומים המיוחסים לך". טאטור לא מבינה במה מדובר. מסתבר שהתובעת מתיחסת לכפירה הכללית של הסנגור בתחילת המשפט. טאטור מסבירה כי הסנגור אמר מה שאמר על דעתו והיא אפילו לא הבינה את כל המדובר. בשלב אחר מנסה התובעת לטעון שטאטור אמרה כי יש ברשותה תרגום אחר של השיר שעשה מתרגם מטעם ההגנה. טאטור מתקנת: ההגנה מתכוונת להביא מתרגם אחר והיא סומכת עליו שיעשה את עבודתו נאמנה אך עדיין לא ראתה את התרגום.

בעיית תרגום השיר הופכת ציר מרכזי בחקירה הנגדית. התובעת מנסה לעקוף את טענת המשוררת כי התרגום המשטרתי מעוות את משמעות השיר ומבקשת ממנה הערות לגופו של תרגום. המשוררת מסבירה שוב (בערבית עם תרגום) את תוכן השיר אולם מסרבת להתייחס לבעיות התרגום – זו עבודה למקצוענים והיא אינה שולטת מספיק בעברית כדי לתרגם שירה. התובעת מנסה להביא את דארין להקריא קטעים מהשיר בערבית כך שתרגום הקטעים על ידי המתורגמן מטעם בית המשפט ירשם כדברי המשוררת. לסקי מתנגדת והשופטת, שנראה שכבר החלה להנות מהתסבוכת הספרותית, בולמת את הנסיונות להכניס את התרגום דרך הדלת האחורית.

לבסוף נראה כי התובעת התייאשה והיא עוזבת את תוכן השיר לטובת הסרטון ששימש כרקע להקראת השיר. למרות שהסרטון היה אמור להיות מוצג לבית המשפט כחלק מראיות התביעה, התובעת בוחרת להציג אותו על המסך הגדול כחלק מהחקירה הנגדית. מדובר ב"מיקס אינתפאדה" – קטעי התנגשויות בין חיילים ומפגינים פלסטינים, זריקת אבנים וירי גז, הבערת צמיג במחסום, שום דבר באמת דרמטי. משקיף מטעם האגודה לזכויות האזרח שנכח בדיון אומר לי שהוא "התאכזב לטובה" מכך שתוכן הסרטון מינורי ביחס למה שאנו רגילים לראות בשידורי החדשות.

התובעת מנסה להעביר את הדיון מהשאלה מה כתבה המשוררת לחקירה צולבת בעניין דעותיה הפוליטיות. טאטור לא נופלת במלכודת. היא נגד כל אלימות, אך צריך זכור כי יש כיבוש וכי אלימות הפלסטינים היא תוצאה של האלימות המופעלת נגדם. עו"ד לסקי מנסה למחות נגד הכיוון הפוליטי שלוקחת החקירה. התובעת מופתעת. מה פתאום חקירה פוליטית? היא דיברה רק על האלימות הפלסטינית… מי שדיבר על הכיבוש, כלאמר מי שהתלכלך בדיבור "פוליטי", היתה אך ורק המשוררת.

החקירה ב-17.11 התארכה הרבה מעבר לשעתיים שהוקצו לה, אך לבסוף היו עורכי הדין צריכים ללכת והתובעת אמרה שנשארו עוד כשעתיים לסיום החקירה הנגדית. נקבע שתימשך בישיבה הבאה, יום חמישי ה-24.11.

ההבדל היחיד בישיבה השניה היה החלפת המתרגם, שהפעם נראה כמתקשה להתמודד עם המשימה. הוא אפילו לא ידע כיצד לתרגם לערבית את המילה שיר, "קסידה", בשאלות על השיר שבמרכז כתב האישום. התובעת היתה זורקת שאלות בעברית, המתרגם מתרגם לערבית, טאטור עונה בערבית, המתרגם אומר משהו בעברית, טאטור מתנגדת לתרגום, לסקי מתנגדת לתוכן השאלות, השופטת מכתיבה בעברית לפרוטוקול, מתנגדת להתנגדויות של לסקי ומבהירה שוב למתרגם ולטאטור את תוכן השאלה. בקיצור, סטנד אפ קומדי לבעלי קליטה רב ערוצית.

back_home_and_hungry

בבית אחרי ישיבה מעייפת – 31 באוקטובר 2016

גם הפעם נמשכה החקירה הנגדית הרבה מעבר לשעתיים שהוקצה לה, וגם הפעם הודיעה בסיום התובעת כי נשארו לה עוד כשעתיים להשלמת החקירה הנגדית. בינתיים נקבעה רק ישיבה אחת נוספת, ל-26.1.2017, ישיבה שאמורה להימשך יום שלם. השופטת הבהירה כי היא מצפה שביום זה תסתיים החקירה הנגדית, יישמעו כל עדי התביעה ושני הצדדים יסכמו את טיעוניהם. השופטת מסרבת לבקשת עו"ד לסקי להגיש סיכומים בכתב.

בינתיים נדרשת ההגנה להכין את עדויות העדים המומחים מטעמה ולהגיש אותם לעיון התביעה לפחות שלושה שבועות מראש. לא יכולתי להתאפק מלחשוד כי התובעת מיסמסה והאריכה בכוונה את חקירת המשוררת כדי שיהיה בידה תרגום השיר מטעם ההגנה לפני שתסיים את החקירה הנגדית.

 

פירומנים בראש המדינה

cat-on-fire

בדרך הביתה היום שמעתי חדשות. הרגל גרוע שקשה להיגמל ממנו. הפעם היתה חדשה משמחת. התקדמות בחקירת מקור השריפה ב"בית מאיר". נראה, כך אמרו בחדשות, כי הפלסטינים שנעצרו בקרבת מקום היו גנבי רכוש ולא מציתים. מקור השרפה, נאמר, הוא כנראה נורי התאורה שירו כוחות הביטחון במהלך המרדף אחר הגנבים.

כל כך אירוני. כל כך אופייני. הכוח הבלתי מרוסן שפועל בשם "ביטחון התושבים" הוא גורם הנזק העיקרי.

התוצאה לא תשתנה. הפלסטנים יענשו בחומרה, גם אם לא היו גנבים אלא עוברי אורח שנעצרו על לא עוול בכפם. שניים מהם, כך אמרו בחדשות, הם שוהים בלתי חוקיים – כפי שמכונים עשרות אלפי הפועלים המסכנים את חייהם ואת חרותם בהפרת חוקי האפרטהייד כדי להביא פת לחם למשפחותיהם. "כוחות הביטחון" ימשיכו לחפש קורבנות פלסטינים נוספים ולשכנע את התושבים היהודים שכל זה לטובתם, גם אם בדרך יגרמו לשריפת בתיהם.

רוחות רעות

אני שונא את הרוח המזרחית הקרה בחורף. היא מיבשת את ידי וגורמת לפצעים בעור. הפעם, ביחד עם הבצורת, היא הביאה גם את גל השריפות. היא נמשכת בדרך כלל כשבוע, ואז מתהפכות הרוחות ובאה הרוח המערבית הטובה ומביאה את הגשם.

fire-over-gaza-2014

אש בעזה ב-2014 – וציבור המעודדים והחוגגים

כך פני הדברים ככל שאנו עוסקים במזג האוויר. אולם במה שחשוב לנו עוד יותר, במזג האנשים והחברה, הרוח הרעה של הקולוניאליזם והגזענות באה מהמערב. עונת הבצורת הפוליטית נמשכת כבר דורות והסוף אינו נראה לעין. כדי למצוא את המציתים הפוליטיים לא צריך חקירה – הם עושים את מלאכתם המתועבת בראש חוצות במהדורות החדשות, מעל דפי העיתונים וברשתות החברתיות.

ב-2006, בעקבות תקרית גבול מקומית, החליטה ממשלת אולמרט להצית מלחמה כנגד תושבי לבנון, כולל הפצצה מסיבית של ביירות. כתוצאת לוואי איזור הצפון כולו, כולל חיפה, הפוגז ושותק למשך 33 ימים, מבלי שהממשלה תישא באחריות כלשהיא לשלום התושבים. מול הפלסטינים מנהלת ממשלת ישראל מסע אינסופי של טיהור אתני, אפליה, הרס בתים ושדות, השפלה ודיכוי – בצורות שונות אך במטרה אחת בעזה, בגדה ובתוך הקו הירוק. מסע זה הגיע לשיאים במסע הטבח בעזה בקיץ 2014. ההתנכלות השיטתית לחופש הפולחן של המוסלמים במסגד אלאקסא והחלום המטורף "לבנות את בית המקדש" במקומו עלולים להצית תבערה אזורית גדולה בהרבה.

עבור מר נתניהו וחבר מרעיו השרפות האחרונות היו הזדמנות נוספת להצית את אש ההסתה והשנאה כלפי האוכלוסיה הערבית במטרה להשכיח את השחיתות וההסתאבות של הממשל הישראלי.

פרספקטיבה היסטורית

השר בנט מיהר לרתום את אש השרפות לתדלק את הסטרט-אפ הפוליטי שלו לנישול התושבים הערבים מהארץ. לדבריו לא רק שהערבים הם שעומדים מאחורי גל השרפות, אלא שזה מוכיח כי הם אינם בעלי הארץ האמיתיים, כי "רק מי שהארץ לא שלו מסוגל לשרוף אותה".benet

ראשית כדאי לכולנו לפתח זיכרון היסטורי קצת יותר מעמיק מהשליפות של בנט. בזמן מלחמות נפולאון השתמשו ספרד ורוסיה בהצלחה בטקטיקה של "אדמה חרוכה" כדי להגן על אדמותיהם מול הפולשים הזרים. כך גם התגוננה רוסיה הסובייטית נגד הפולש הנאצי במלחמת העולם השניה.

במהלך מלחמת העצמאות של ארגנטינה, באוגוסט 1812, החליט הלוחמים לעצמאות על פינוי פרובינצית "חוחוי" והרס התשתית החקלאית בה כדי למנוע מהצבא המלוכני הספרדי שהתקדם מכיוון פרו להנות מהם. החלטה קשה זו נחשבת אחד הקורבנות הקשים שהקריב העם הארגנטינאי במאבק לחרותו.

אם מרבית הפלסטינים הנאבקים לחרותם בארץ – ארצם – מתנגדים לשרפות כאמצעי במאבק אין זה משום שהם "בעלי הארץ" או משום שהשרפות הן אמצעי פסול מעיקרו. תנאי המאבק כאן פשוט שונים מעיקרם. כאן אין מאבק בצבא פולש שניתן למנוע ממנו להנות מפרות חבל ארץ על ידי שריפתו. כאן האוכלוסיה הילידית והאוכלוסיה המתנחלת מעורבבים זה בזה במידות שונות בכל רחבי הארץ והרס שיטתי יפגע בכולם ובראש ובראשונה באוכלוסיה הערבית הפלסטינית המוחלשת והפגיעה מכל הבחינות.

exodo_jujeno

משאירים אדמה חרוכה בחוחוי

המאבק כאן הוא למען חיסול הגזענות והאפליה ומציאת הבסיס לחיים משותפים תוך מתן מלוא הזכויות לכולם. מה שמסכן את עתידנו כולנו הם הגזענות, הפחד והשנאה שזורעת הממשלה והמסיתים מטעמה ומטעם "כוחות הביטחון".

עבור נתניהו, בנט ודומיהם הפרוייקט הציוני הוא סטארט אפ שצריך לנפח ולהפיק ממנו מקסימום רווחים עד האקזיט. מי שרוצה להמשיך לחיות בארץ לטווח ארוך, ולהתשתלב במזרח התיכון שבו יותר מ-400 מליון ערבים, לא היה עוסק בהסתה ובזריעת שנאה – הן בדיבורים ומה שחמור יותר במעשים.

לא צריך לחכות לתוצאות החקירה

האחריות לשרפות אינה רק על מזג האוויר אלא גם על המשטר. סיבה אחת היא שינויי האקלים שאבירי הקפיטליזם העולמי זוממים עכשיו להחריף בחוסר אחריות קולוסאלית בהנהגת טראמפ – שהוא כמובן "טוב ליהודים" וידיד ישראל אמיתי. כמו בכל שעת מבחן אמיתית, ממשלת ישראל מגלה כי הצלחתה בהסתה נגד הערבים פותרת אותה מראש מכל צורך לדאוג לדברים טפלים כמו שרותי כיבוי אש.

בינתיים המשטרה עוסקת בכל המרץ בקריאת חשבונות הפייסבוק שלכם במטרה לחפש את מי לעצור כדי להשביע את תאבון המסיתים בממשלה ובתקשורת. העצור הראשון עליו שמענו הוא העיתונאי אנס אבו דעאבס מרהט שבנגב שכתב פוסטים סטיריים חריפים נגד אותם ערבים ששמחו על השריפות או ראו בהן את זעם האלוהים.

fire-over-nahef-in-the-galilee

האש בנחף. צילום באסל גטאס, פייסבוק

הבעיה היא שכשהאש מתפשטת קשה מאוד לעצור אותה והיא פוגעת בכולם בצורה זו או אחרת. עובדה זו נכונה על אש ההסתה לא פחות מאשר על אש השרפות. ואינני מדבר רק על זהבה גלאון שלא מפספסת הזדמנות להצטרף להסתה נגד הציבור הערבי בעקבות הפרחת ההאשמות הגזעניות בשם "כוחות הביטחון".

איימן עודה, שמנסה להציג את העמדה הערבית בצורה שתהיה מקובלת בתקשורת הישראלית הגזענית, אומר כי "עכשיו בואו נציל את מה שניתן להציל. אחרי זה אם יתברר שיהודי או ערבי נבזה עשה את המעשה הזה צריך לגנות אותו ולהעניש אותו בחומרה". יעל מרום בשחה מקומית כותבת "את הסיבות לשריפות צריך לחקור. אבל איך ניתן לקבוע מהם הממצאים עוד לפני שבכלל נפתחה החקירה?"

ידידיי איימן ויעל, מי יחקור ומי יעניש? המשטרה מנהלת ותנהל ציד מכשפות נגד הערבים באשר הם ערבים. השב"כ יענה ואולי יצליח לסחוט הודאות. יהודים שקוראים בגלוי לשרוף ערבים לא ייענשו. את אלה שמציתים מתוך מניע גזעני לא יחפשו בכלל. אולי יציעו להם ג'וב מפתה שבמסגרתו יוכלו להגשים את חלומותיהם האפלים בצורה חוקית.

גם אם יש ערבים שהיאוש וההשפלה הביאו אותם לנסות ולנקום באמצעות הצתת אש האשמים בכך הם האחראים למשטר האפליה והדיכוי.

אל תחכו לתוצאות החקירה – הארץ, כמו הדג, נשרפת מהראש.

(תודה על הקריקטורה לאיריס בר)

מאבק משפטי וציבורי לביטול מעצר המשוררת טאטור

darren-with-flag

הכתבה שלהלן פורסמה היום בשיחה מקומית, לקראת הדיון מחר (שני, 31.10, ב-9 בבוקר) בבקשת המשוררת לביטול מעצרה הנמשך כבר יותר משנה.

עדכון: בינתיים נדחה המשך הדיון בבקשה ליום שני ה-14 בנובמבר בשעה 10 בבוקר. השופטת לילי גפר ביקשה תסקיר קצין מבחן כדי לבדוק אם יש יסוד לטענת הסנגורים כי "מסוכנותה של טאטור פחתה" מאז ההחלטה על מעצרה…

ב-11 באוקטובר מלאה שנה למעצר המשוררת הפלסטינית מריינה שבגליל דארין טאטור. לרגל תאריך זה חתמו יותר ממאתיים משוררים, סופרים, אקדמאים ומי שחופש הדיבור יקר לליבם על מכתב הקורא לשחרורה המיידי ממעצר הבית בו היא שוהה ולביטול ההאשמות נגדה. ביו החותמים א.ב. יהושע ודויד גרוסמן.

המאבק המשפטי

כזכור טאטור מואשמת ב"הסתה לאלימות" בעקבות שיר מחאה נגד הכיבוש שפרסמה ביוטיוב ובפייסבוק. משפטה מתנהל בפני השופטת עדי במביליה בבית המשפט השלום בנצרת. בספטמבר הסתיימה פרשת התביעה וב-17 בנובמבר אמור המשפט להתחדש, כאשר בראשית פרשת ההגנה תעיד המשוררת עצמה, לראשונה מאז מעצרה.

סנגוריה של טאטור צפויים להציג שני קווי הגנה עיקריים. ראשית יטענו כי הפרסומים בהם נאשמת טאטור, השיר ושני סטאטוסים בפייסבוק, הינם ביטוי לגיטימי של מחאה ואינם מהווים הסתה לאלימות משום סוג.

שנית הם צפויים לטעון כי המשטרה והתביעה נוקטות מדיניות שיטתית של אפלייה באכיפה, וכי פרסומים רבים חריפים בהרבה ממה שמיוחס לטאטור, ובמיוחד הסתה וקריאות לאלימות חמורה כנגד הציבור הערבי, מתפרסמים ברשת ומחוצה לה ללא שהמפרסמים יעצרו או שיוגש כנגדם כתב אישום.

התביעה, שכאמור סיימה להציג את עדיה בספטמבר, ממשיכה להתנהג כאילו אשמתה של טאטור מובנת מאליה. פרשת התביעה כולה התמקדה בנושאים טכניים: הוכחה כי הפרסומים בפייסבוק וביוטיוב אכן שייכים לטאטור – לצורך זה הביאו מומחי מחשבים, את החוקרים שחקרו את טאטור ואף זימנו כעדי תביעה את אחיה וחברתה הטובה ש"זיהו" את דפי הפייסבוק שלה.

המשך קו התביעה מתבסס על כך כי טאטור הינה "משוררת מפורסמת" ולכן מסוכנת במיוחד ויש להחמיר עימה הן בתנאי המעצר והן בענישה. אולם בפועל התביעה לא הביאה שום עדות לכך שטאטור אכן היתה מפורסמת לפני מעצרה מלבד ידיד אחד שהודה שהוא "מכיר אותה כמשוררת", והעובדה שהיא הוזמנה להקריא שירים שכתבה ביום הזיכרון לטבח כפר קאסם וביום האישה הבינלאומי בנצרת.

מעבר לכך, בנושא המהותי ביותר, התביעה לא הביאה שמץ של ראיה לכך שבפרסומיה של טאטור אכן היתה סכנה ממשית של גרימת אלימות בפועל, כפי שדורש החוק בענייני הסתה. נראה כי התביעה מניחה שהעובדה כי דארין הינה פלסטינית הקוראת למאבק נגד הכיבוש מספיקה כדי להוכיח את אשמתה.

אופי ההאשמות נגד טאטור מחייב העלאת נושאים עקרוניים של חופש הדיבור והסטנדרטים המקובלים של מחאה בביטוי אמנותי. בפני הסנגורים ניצבים אתגרים לא פשוטים: להבהיר לבית המשפט את דבריה של טאטור שנאמרו בערבית, להציג את משמעות הדברים בהקשר הפוליטי של תנועת המחאה הפלסטינית ולנטרל את הדעות הקדומות הרווחות הרואות בכל פלסטיני תוקפן ובכל מחאה פלסטינית "טרור".

צוות ההגנה התחזק לאחרונה עם הצטרפות עורכי הדין נרי רמתי וגבי לסקי לעורך הדין עבד פאהום. מחכה להם עבודה קשה. אולם כיוון שהגנה מלאה וראויה תדרוש זמן לא קצר, העדיפות של צוות ההגנה כרגע היא להוציא את טאטור ממעצר הבית ולאפשר לה לעבוד ולחיות את חייה עד להכרעה במשפטה.

בקשה לביטול מעצר הבית תידון ביום שני ה-31 לאוקטובר

מעצר הבית המתמשך מהווה לחץ בלתי פוסק על הנאשמת לקצר את פרשת ההגנה או אף להודות בהאשמות במסגרת "עיסקה". במקרים רבים של האשמה בהסתה נאשמים נידונו לפחות משנה מאסר. שיך ראאד סלאח, מנהיג התנועה האיסלאמית, מרצה כעת עונש מאסר של תשעה חודשים לאחר שהורשע בהאשמה דומה. חרותה של טאטור כבר נשללה ליותר משנה ואם תורשע ותידון למאסר התקופה הממושכת במעצר בית לא תחשב חלק מהעונש. למעשה מעצר הבית מהווה עונש נוסף על כך שטאטור עומדת על חפותה ועל זכותה להוכיח זאת לבית המשפט.

ביום חמישי ה-13.10 הגישו הסנגורים בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטה על מעצר הבית. שופט בית המשפט בנצרת שקיבל את הבקשה לא קבע מועד לדיון אלא שלח אותם להביא את תגובת התביעה תחילה. התביעה הודיעה כי אינה פנוייה להגיב עד לאחר החגים. נזכרנו כי בפעם הקודמת שבה הוגשה בקשה ל"עיון חוזר" בתנאי המעצר לקח כמעט שלושה חודשים מהגשת הבקשה ועד להחלטה שאיפשרה לטאטור לחזור מהגלות שנכפתה עליה בקרית אונו ולהמשיך את מעצר הבית בביתה שבריינה.

בינתיים הגישו הסנגורים בקשה נוספת לקבוע מועד לדיון במעצר הבית ולא לחכות לתביעה, שמוכנה לדחייה אינסופית כל עוד טאטור עצורה. סוף סוף ניצחון קטן: הדיון נקבע ל-1 בנובמבר. התובעת הודיע כי לא תוכל להופיע במועד שנקבע וביקשה דחייה. הסנגורים התעקשו ואמרו כי הם מוכנים רק להקדים את הדיון. כך נקבע לבסוף הדיון ליום שני ה-31 באוקטובר בשעה 9 בבוקר בפני שופט המעצרים התורן.

התרחבות הסולידאריות הבינלאומית

בנתיים הפך מעצר המשוררת דארין טאטור לסמל בינלאומי למעצר בלתי צודק בניסיון להשתיק מחאה לגיטימית ולדיכוי שלטוני נגד חופש היצירה. אתרים מרכזיים בארצות הברית כמו "סאלון" ו"מונדווייס" נתנו כיסוי נרחב לפרשה. סרט וידאו שהפיקה "אלג'זירה" באנגלית זכה לכשש מאות אלף צפיות. בדף הפייסבוק "Free Dareen Tatour" ניתן למצוא קישורים למאות מאמרים ופרסומים בעשרות שפות המגנים את מעצר טאטור או מזכירים אותו כמקרה אופייני של דיכוי.

מי שהתגייס במיוחד להגנה על טאטור היא הקהילה הספרותית הבינלאומית. רבים מהשמות הגדולים בספרות העכשווית בארה"ב נמצאים בין אלפי החתומים על קול קורא לשחרור טאטור שפרסמו "קול יהודי לשלום" ו"עדאלה ניו יורק". ארגון "פן הבינלאומי", ארגון של סופרים להגנה על חופש הביטוי, וסניפי "פן" בארצות רבות פרסמו גילויי דעת וערכו פעולות סולידאריות.

"פן" הקדיש את "היום הבינלאומי לתרגום" השנה, ב-30 בספטמבר, לסולידאריות עם טאטור באמצעות תרגום שירה "משוררת מאחורי הסורגים" ל-13 שפות. בועידה השנתית ה-82 של פן שנערכה בסוף ספטמבר  בגליסיה שבספרד צויינה העדרותה של טאטור עלי ידי אחד "הכיסאות הריקים", יחד עם יוצרים נרדפים ממצרים, סין והונדוראס.

כעת ב"פן" מתכננים גם פעילות סולידאריות מיוחדת ב-15 בנובמבר, יום המוקדש לכותבים הנמצאים במאסר. האם יהיה זה מוגזם לקוות שעד תאריך זה תשתחרר המשוררת דארין טאטור ממעצר הבית?

 

 

 

מילים מיומנו של אסיר

prison-clipart-jail

(קטע  משיר) – מאת דארין טאטור

תרגום מערבית לעברית: רג'אא זעבי-עמרי

 

היה היה בית כלא..!

בחיק שמש, וליל רעדים..

באורווה..

אסירים במאות, וחטאים רבים

מי הריח פרח..!

ומי התפלל חמש..!

מי היכה נחש עם קרני שמש..!

ומי רדף גנב עם מקל..

ויש שקם בלילות לשיר לאמונה..

הילל אהבה על ידי שירה..

ועל הסורג סימני שריטות

כי יש גם אחד

הגן על מולדת.. עם ציפורניו

 

זהו בית סוהר של החפים מפשע

השופט פשע.. והגנב

מפשפש עוד בכיס הקרבן

הוא עוד יגנוב..

את טביעת אצבעו.. את זיעת מצחו

ייתכן ויגנוב את ברק עיניו

ואולי יחטוף צבע מלחייו

 

ובתא הכלא מוטל הקרבן..

הוא נמצא אשם..!!

 

* * *

מתוך "הפלישה האחרונה" – קובץ שירים שיצא לאור ב-2010

הופעת תאמר נפאר בחיפה הפכה לחגיגת ניצחון על הפשיזם

tamer-nafar-and-maysa-daw-haifa-18_10_2016

(ביום שלישי ה-18.10 הופיע תאמר נפאר בגן האם בחיפה בפני אלפי צופים, בערב הפתיחה של פסטיבל נווה יוסף לתיאטרון קהילתי. ההופעה התקיימה למרות לחצים לביטולה ואיומים לפוצצה. ב-11 בלילה חזרנו הביתה מאושרים ובשתיים לפנות בוקר כבר הספקתי לשגר כתבה ל"שיחה מקומית". חלק ממחיר העבודה עם מדיה מקצועית, שמגיעה לקהל גדול בהרבה, הוא דחיית הפרסום ב"חיפה החופשית". כעת, לאחר שהכתבה ב"שיחה" זכתה לשבע מאות שיתופים, אני מביא אותם גם כאן – וכפיצוי מיוחד לקוראי חיפה החופשית הוספתי גם כמה הערות ותיקונים.)

ביום שלישי, ה-18.10.2016, נקבע ערב הפתיחה של "הפסטיבל לתיאטרון קהילתי" המתקיים זה השנה ה-11 מטעם המרכז הקהילתי נווה יוסף. בדרך כלל פסטיבל כזה מתקשה לזכות בתשומת לב ציבורית. הפעם החליטו המארגנים להרחיב את מתכונת הפסטיבל וההופעות יתקייימו במוקדים שונים ברחבי העיר. אולם מה שהפך את האירוע לאירוע מתוקשר ארצית היתה ההחלטה להזמין את הראפר תאמר נפאר להופעה בערב הפתיחה החגיגי בגן האם.

איומים לפוצץ את ההופעה

כשבוע לפני הזמן המיועד הודיעו פעילי הליכוד בחיפה כי בכוונתם למנוע את הופעתו של נפאר ואף איימו "לפוצץ את האירוע". תא הסטודנטים של הליכוד פתח אבנט בפייסבוק תחת הכותרת "מבטלים את הופעתו המתוכננת של תאמר נפאר בחיפה", גדוש בדברי הסתה וסילופים נגד הזמר, בו נרשמו 249 "נוכחים".

ברווח שבין הבריונים ה"צעירים" בליכוד ובין הבריונות הרשמית השלטונית לא תצליחו להעביר שערה. בין שני המאיימים בפיצוץ ההופעה, שנחקרו והוזהרו ברגע האחרון על ידי המשטרה, היה גם עורך דין בשם טקאטש, דוברה של חברת הכנסת נאווה בוקר.

וכמובן, באופן בלתי נמנע, גם שרת חוסר התרבות מירי רגב לא החמיצה הזדמנות להצטרף לסותמי הפיות ופנתה במכתב לעיריית חיפה בדרישה לבטל את ההופעה.

יופיע או לא יופיע?

police-horses-in-carmel-center_

קהל מגוון הגיע להופעה – גם הם

השמועה על הלחצים והאיומים לביטול ההופעה עברה גם בחוגי השמאל החיפאי שהחל להתארגן לנוכחות מוגברת והתארגנות למניעת פרובוקציות.

בשלב מסויים היה נראה כי עיריית חיפה נכנעת ללחץ הימין… הופיעה הודעה תמוהה מטעם העירייה כאילו "הוארכה הופעתה של הזמרת דיקלה והראפר התבקש לשנות את מועד תחילת ההופעה לשעה 22:00. בשל כך הוא יבטל, ככל הנראה, את הופעתו".

אלא שתאמר נפאר עצמו הזדרז להזים את השמועות כאילו הוא מבטל את הופעתו. ביום ראשון הוא פרסם וידאו מהחזרות להופעה וכתב:

"לגבי הופעה שלי בגן האם חיפה ביום שלישי

"בדרך הביתה אחרי חזרה עם גילי יאלו ומייסא דאו להופעה בשלישי אני פתאום שומע בתקשורת שעיריית חיפה הודיעה שאני ככל הנראה מבטל את ההופעה שלי. אז אני מבין שהעירייה תחת לחצים של שרת התרבות ולהקת הגזענים שלה, ומקווה שאני אבטל, אבל אין לי שום כוונה לתת להם להשתיק אותי ומחכה לפגוש את כולכם בשלישי בחיפה!

"בינתיים מוזמנים ליהנות מוידיאו שצילמנו היום בחזרה…

"חג סוכות שמח"

לבסוף, ביום שני, הודיעה העירייה כי ההופעה תתקיים כמתוכנן.

זכרונות מהכרמל

ההופעה נועדה להתקיים ב"גן האם" שבמרכז הכרמל. הפעם האחרונה שבה היה עימות בין הימין הפשיסטי לבין "הכוחות הדמוקרטיים" בכרמל היתה בזמן המלחמה בקיץ 2014. החזית הדמוקרטית לשלום ולשיוויון (חד"ש), שהחליטה לא להסתפק בהפגנות נגד המלחמה ברחוב הערבי, קבעה הפגנה למוצאי שבת ה-19 ביולי. ראש עיריית חיפה יונה יהב קרא למשטרה למנוע את ההפגנה, אך בית המשפט חייב את המשטרה להעניק לה רשיון.

בליל ההפגנה היה במקום גיוס ארצי של בריוני הימין, שתקפו את המפגינים עוד בדרכם להפגנה, וכן תקפו כל ערבי שנקלע בדרכם. רבים הוכו ברחובות הצדדיים של מרכז הכרמל, כולל סגן ראש העיר חיפה דר' סוהיל אסעד. אוטובוסים שהביאו מפגינים מחוץ לחיפה הותקפו, חלונותיהם נשברו והם נאלצו לחזור מבלי שהגיעו להפגנה. מי שכן הגיע להפגנה היה קורבן לתקיפות בלתי פוסקות, כולל זריקות אבנים.

במהלך השנתיים האחרונות היו מספר נסיונות של הימין לארגן "גיוס" נגד האוכלוסיה הערבית בחיפה. נסיונות אלו התרכזו במושבה הגרמנית, ובדרך כלל הסתיימו בקול ענות חלושה. פעם אחת התארגנו לקבל פני הפגנה של הימין, ולבסוף התברר כי המפגינים "התבאסו" מהפסד מכבי חיפה ולא הגיעו. במקרה אחר היה צריך כוח משטרתי גדול כדי לאבטח תהלוכה של צועקי "מוות לערבים" בשדרות הכרמל (בן גוריון).

אולם היתה זו הפעם הראשונה בה חזרנו כציבור לכרמל – והמתח לקראת ההופעה והעימות האפשרי היה רב.

הופעה חגיגית ומחשמלת

doubling-tamer-nafar-event

מתוך עמוד הפייסבוק "קונפליקט קיטצ'ן" – האיומים והתוצאה

נוכחותם של פעילי הימין היתה מורגשת היטב. קל היה לזהותם לפי דגלי ישראל בהם התעטפו. עוד קודם לתחילת ההופעה הם ניסו לתקוף את חברת הכנסת חנין זועבי… אולם הקהל הגדול, 4,000 משתתפים לפי הערכת המארגנים, בערך חציו ערבים וחציו יהודים להערכתי, בא לשמוע ולתמוך…

המתח בקהל היה גדול… מתי יעלה תאמר על הבמה ומה יקרה אז?

בינתיים כולנו הרענו ללהקות שבטאו יפה את העשייה הקהילתית של מרכז נווה יוסף. היחיד שקילקל את האוירה היה נאום נמלץ, ממסדי ושחצני של נציג הנהלת המתנ"ס שהתפאר בחופש הדיבור בישראל מול ארצות האזור.

אולם ההודעה "הנה יעלה על הבמה תאמר נפאר" פשוט לא הגיעה. במקום זה, באמצע ההופעה של הזמר גילי יאלו הצטרפה אליו מייסא דאו, ואחריה הצטרף גם תאמר, ופתאום התחילו הצעקות "תאמר, תאמר" ומחיאות הכפיים וקריאות העידוד שהשתיקו את הקולות המעטים של קוראי הבוז.

האוירה המחושמלת המשיכה משך כל הופעתם של תאמר ומייסא. הקהל כולו עמד על הרגלים ורבים נופפו בידיהם לקצב השירים, מי במחיאות כפיים, מי בסימן "ווי" או אגרוף מונף, ומי פשוט בתנועה של ריקוד עם המוזיקה. רבים, כמובן, הניפו גם את הטלפונים, והרשת מוצפת בסירטי וידאו שיאפשרו לכם לקחת חלק בחוויה.

הקטרזיס האמנותי התחבר עם פריקת המתח כשהתברר שההופעה עוברת בשלום. הקהל אהב את תאמר ששלח שוב ושוב את אהבתו לחיפה. הראפר הכושל המכונה "הצל" בא לקלל ונמצא מברך – בוידאו שפרסם הוא אומר בעצמו: תראו כמה הרבה אנשים באו להופעה!

tamer-nafar-haifa-18_10_2016

חשמל את הקהל – הופעה שלא תישכח – תאמר נפאר

כאשר ירד תאמר מהבמה הוא זכה לתשואות אחרונות מהקהל והסביר שהוא מדבר עברית וערבית כי הוא איש של חיבורים. ואל אלו שניסו להפריע הוא אמר "פשוט אינני שומע אותכם". קולות הגזענות  טבעו בים התשואות והשמחה.

דיווח תמוה ב"הארץ"

בערב האירוע פרסם עיתון "הארץ" כתבה שמוקדשת ברובה הגדול לגזעני הימין, כולל ציטוטים רחבים ממה שהיה להם להגיד נגד ההופעה. הכתבה אינה מזכירה כלל את קבלת הפנים החמה לה זכה תאמר נפאר מצד רוב רובו של הקהל.

מה שתמוה עוד יותר הוא הניסוח הבא: "ח"כ חנין זעבי (הרשימה המשותפת) הגיעה גם היא למופע, והתעמתה עם כמה צופים במקום." אכן, אפשר לחשוב שחנין זועבי התנפלה על חבורת הפשיסטים… מה לגבי הניסיון של הבריונים לתקוף את גב' זועבי?

קריאה נוספת

הסמרטעיתון "ישראל היום", שאינו מסתיר את מעמדו כשופרם של שוחרי סתימת הפיות, דיווח על ההופעה בעמודו הראשון תחת הכותרת "קריאות בוז ועימותים בהופעת נפאר בחיפה. אולם בכותרת המשנה של הכתבה המורחבת בעמ' 9 תחת הכותרת "שיר, מחאה" כבר נכתב "הופעתו של הראפר תאמר נפאר התקיימה כמתוכנן". ובגוף הכתבה המציאות כבר מנצחת את התעמולה: "זמן קצר לפני הופעתו של נפאר גדשו כמעט 3,500 איש את המדשאה בגן האם והריעו לראפר הערבי". ובסיכום "אל אף המתיחות הרבה, ההופעה… הסתיימה ללא אירועים חריגים".

שמיעה נוספת של אחד מסירטי הוידאו שפרסם הצל מחייבת גם היא התייחסות. הוא פונה שם בפרוש לעיריית חיפה… להזמין אותו להופעה. אכן מחאה פוליטית מעוררת רחמים.

נענע הפגינו גם היא שיאים חדשים בעיתונות מדווחת ללא חת. אמנם הם מדווחים רק על העשרות שמחו כנגד ההופעה ולא הזכירו אפילו את האלפים שקיבלו את תאמר נפאר בעידוד ובשמחה, אבל בכותרת יש ממש סקופ חיובי: "עימותים בהופעת הראפר הערבי-ישראלי תאמר נפאר בחיפה: "לא קורא לרצח יהודים" " (טוב, עברית זה לא… ועיתונות גם לא.)

טיפ

שמעתי את הצל מדבר בוידאו שוב ושוב על "תאמר נאפר" – מסביר כמה הוא מכיר אותו היטב. הצחיק אותי – כיצד הוא מכיר את נפאר אם אפילו את שמו אין הוא יודע… ככה מקובל אצל האדונים הקולוניאליסטים – לשבש את שמם של בני הארץ כשם שהם מעוותים את דעותיהם.

אז לכל מי שרוצה באמת לשמוע ולהבין, צעד חשוב יהיה ללמוד לבטא נכון את השמות הערביים. כאן אין אותיות קשות לביטוי – אך "נאפר" ו"נפאר" בערבית הן מילים אחרות, וההבדל הוא מיקום התנועה הארוכה במילה. תתאמנו על זה.

תיקון טעות

כאשר ירד תאמר מהבמה שמעתי אותו אומר למפריעים "אינני שומע אותכם". נעה שפיגל כתבה ב"הארץ" כי אמר "אני אפילו לא יכול לשנוא אתכם". לא הייתי בטוח מה האמת וכתבתי מה ששמעתי. בסוף מצאתי הקלטה של הקטע בכתבה על האירוע שפרסמה הטלוויזיה החברתית. תאמר אומר שם "אני אפילו לא מצליח לשנוא אתכם." אין ספק שזה יותר עמוק, ובמקרה זה גם יותר מדויק.

article-by-ari-remez

 

הכפר ראמיה נאבק על חייו כבר 40 שנה – וכעת גם על מתיו

signs-defending-cemetery

הכתבה הבאה פורסמה ב"שיחה מקומית" ב-17.10.2016.

העיר כרמיאל הוקמה ב-1964 במסגרת התכנית ליהוד הגליל, תוך הפקעה מסיבית של אדמות הכפרים שבאזור, דיר אל אסד, מג'ד אלכרום, בענה ונחף. ב-1976, במסגרת גל נוסף של הפקעות להרחבת כרמיאל, הופקעה גם אדמת הכפר הקטן ראמיה, מעין שלוחה דרומית של היישוב בענה. בצו ההפקעה נאמר כי על בעלי הקרקע לפנותה תוך חדשיים. יותר מארבעים שנה אחר-כך תושבי ראמיה עדיין נאחזים במה שנותר מאדמתם ונאבקים נגד נסיונות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י, המוכרת עדיין בציבור בשמה הקודם כ"המינהל") ועיריית כרמיאל לפנותם מהאזור.

מאבקם של תושבי ראמיה כנגד הפקעת אדמתם, למען זכותם לבנות בתים ולגור בתנאים אנושיים ולמען המשך חייהם כקהילה על אדמת אבותיהם, פשט ולבש צורה במשך השנים. בעוד המאבק הבסיסי על זכות התושבים לחיות באדמת מאיים להפוך לעימות גלוי בקרוב, נפתח כעת פרק חדש במאבק עם הופעת סכנה מיידית של הרס בית הקברות של הכפר.

אפלייה זועקת לעין

מאות רבות של תושבים ערבים פונו מהאזור, ואלפים רבים איבדו את אדמתם, כדי לאפשר את בניית כרמיאל כעיר יהודית. אולם ראמיה הקטנה, כ-160 תושבים שמתעקשים להישאר בכפרם למרות התנאים הקשים, רדיפות משפטיות והתעמרות השלטונות, מהווים תזכורת חיה ומוחשית לאי הצדק הבסיסי שנעשה עם הקמת כרמיאל.

ביקור בראמיה הוא חוויה מזעזעת, מעין מוזיאון קטן להמחשת האפרטהייד. בתי ראמיה מוקפים כעת בשיכונים מפוארים ובשכונות ווילות של כרמיאל, אולם על תושבי ראמיה, שגרו שם הרבה לפני שכרמיאל היתה בתכנון, נאסר לבנות והם גרים בצריפי פח רעועים. הניגוד המשווע בין הבקתות לוילות, זה לצד זה, מקומם את העין ואת הלב. הם גרים כאן בשכנות, כולם לכאורה תושבי כרמיאל, אך חלקם, שרק אתמול באו, נהנים ממלוא הזכויות, בעוד התושבים המקוריים נחשבים לפולשים בלתי רצויים.

ramiya-vigil-near-cemetery-our-right-to-build

"זכותנו לבנות באדמתנו" תושבי ראמיה במשמרת המחאה

בנוסף לאיסור על התושבים לבנות על אדמתם המופקעת, במסגרת הניסיון ללחוץ על התושבים להתפנות מאדמתם, נמנע מהם חיבור לחשמל ולמים. בין הבתים אין רחובות סלולים והמקום כולו שוקע בבוץ בחורף ומכוסה באבק בקיץ.

עד עתה מתרכזים העירייה ורמ"י בנסיונות לחץ על התושבים לחתום על הסכמי פינוי, אך חרב הפינוי בכוח מונפת מעל ראשם. במקרה של ראמיה גם התירוצים לפינוי גרועים במיוחד – אין מחלוקת כי האדמות היו בבעלות התושבים מזה זמן רב וכי האזור בו הם גרים נועד לבניה למגורים במסגרת כרימיאל. "צורכי הציבור" שביסוד ההפקעה הוא הצורך לבנות שכונה ליהודים בעוד שהתושבים בעלי הזכויות במקום הינם ערבים. פינוי כזה של אוכלוסיה על בסיס השתייכותה הדתית, האתנית או הלאומית נקרא טיהור אתני. כאשר הוקמה כרמיאל עדיין לא נטבע המושג של טיהור אתני, אך כיום הוא מוכר כפשע חמור במסגרת החוק הבינלאומי. השאלה העומדת על הפרק היא האם ב-2016 או בשנים הקרובות ניתן עדיין לעשות טיהור אתני בגליל?

מאבק עממי ומשפטי

כאשר הוצאו הצווים להפקעת אדמותיהם, תושבי ראמיה כלל לא ידעו על כך. כרמיאל היתה אז מציאות רחוקה. המאבק המשפטי נגד ההפקעות החל בשנות ה-80 והסתיים בהחלטת בית המשפט העליון שאישר את ההפקעות סופית ב-1992.

בראשית שנות ה-90 הפכה ראמיה למוקד המאבק נגד ייהוד הגליל. באחת השנים אף התקיימה בראמיה התהלוכה הארצית המרכזית לציון יום האדמה. בהזדמנות אחרת השתתפו כל המפלגות הערביות בארגון תהלוכת סולידאריות המונית ממג'ד אלכרום אל ראמיה, שהיתה אז עדיין לבד על ההר, ללא כביש גישה סלול.

meeting-in-ramiya-tent-1

קטע מאספה באוהל המחאה – סלאח סוואעד

המאבק הציבורי הוביל להסכם שנחתם ב-1995. ההסכם רחוק מלהיות צודק אבל יש בו גם השג מסויים. הוא מבטיח הקמת שכונה ובה שלושים חלקות לבניה לתושבי ראמיה על חלק מאדמותיהם. בכך שבר את עיקרון האפרטהייד של פינוי התושבים מ"שטח כרמיאל" ואמור היה לאפשר את המשך חייהם כקהילה.

אלא שהמינהל לא הזדרז לקיים את ההסכם. כשהוכן השטח לשכונה החדשה, אחרי יותר מחמש שנים, נהג המינהל בניגוד למוסכם. במטרה להשתלט על מה שיותר אדמות ולהשאיר בשטח מה שפחות תושבים סגר המינהל עיסקה עם מספר מועט של תושבים שהיתה בבעלותם יותר אדמות ומסר להם חלק גדול של השטח המיועד לשכונה החדשה. התושבים האחרים שנותרו ללא פתרון למגורים במסגרת השכונה החדשה פנו לבית המשפט המחוזי בחיפה. בהחלטה מ-2009 קיבל בית המשפט את טענת התושבים כי המינהל הפר את ההסכם ו"הציע" למינהל להגדיל את שטח המוקצה לשכונה החדשה כדי לפתור את הבעיה שנוצרה.

המינהל לא עשה דבר כדי לתקן את העוול הנוסף שהוא גרם אלא המשיך לפעול למען פינוי התושבים גם ללא פיתרון מגורים – ובאוגוסט 2013 השיג החלטה חדשה של בית המשפט המחוזי בחיפה הקובעת כי על התושבים לקבל את תנאי הפינוי שמציע המינהל ואם לא יעשו זאת תוך 3 חדשים יראו כמוותרים על זכויותיהם במסגרת ההסכם.

בתגובה להחלטה זו עבר שוב מרכז הכובד של המאבק למישור הציבורי. ועדת המעקב נכנסה לתמונה והוקם ועד פעולה ציבורי תחת השם "קבוצת ידידי ראמיה", הוקם אוהל מחאה בראמיה ונערכו הפגנות רבות בצמתים, בראמיה ובכרמיאל.

עם התחדשות המאבק ב-2013 סיכמתי בפירוט ב"חיפה החופשית" את השתלשלות העניינים במאבק הציבורי והמשפטי. בהמשך דיווחתי על חלק מהפעולות. הדף של "ידידי ראמיה" בפייסבוק נמחק ולאחרונה פתחנו דף חדש אליו אתם מוזמנים להצטרף.

תקווה ואכזבה

בשנה האחרונה היתה תקווה שעניין הכפר ראמיה תעלה על פסים אחרים. התנהל משא ומתן בין נציגי התושבים ואישי ציבור ערבים התומכים בהם ובין רשות מקרקעי ישראל. התושבים אף הביאו מתכנן מטעמם, דר ראסם ח'מאייסי, שהציג פתרונות תכנוניים להרחבת השכונה המיועדת לתושבי ראמיה בכרמיאל, בצורה שתשתלב עם המרקם העירוני של כרמיאל ותבטיח את המשך קיומה של קהילת ראמיה כקהילה מאוחדת.

ולם למרות הבטחות מצד העירייה והרשות לחפש פתרון מוסכם התחדשו בינתיים הנסיונות להוציא צווי פינוי לחלק מהתושבים, והסכסוך בן 40 השנה (צווי ההפקעה הוצאו ב-1976) חזר לבית המשפט.

מאבק נגד הרס בית הקברות

בינתיים התחדש מאבקם של תושבי ראמיה ותומכיהם מזווית אחרת. לתושבים נודע כי קבלן פרטי קיבל חוזה לבנייה למגורים על אדמת בית הקברות של הכפר, הנמצא ליד "דרך השלום", דרומה ל"כיכר המחתרות". לפי מה שהבינו התושבים יש כעת חשש כי הדחפורים יעלו על בית הקברות בכל יום.

בית הקברות הקטן שימש לקבורה עד לשנות השבעים, הוא מגודר והקברים נראים היטב. למרות זה התברר לתושבים כי האזור מופיע במפות התכנון כמיועד כולו לבניה מגורים.

בעקבות הידיעה על הסכנה המיידית להרס בית הקברות התכנסו בדחיפות נציגי התושבים והועד הציבורי התומך במאבקם. הם החליטו על שורת פעולת מחאה ומאבק ציבורי, תכנוני ומשפטי.

visit-in-ramiya-cemetery

ביקור בבית הקברות של ראמיה

ביום שישי ה-30 בספטמבר התקיימה באוהל המחאה בראמיה תפילת יום השישי המוסלמית בנוכחות פעילים ואישי ציבור מהאזור. אחרי התפילה עדכנו נציגי התושבים את האורחים על הסכנה לבית הקברות ועל המשך מאבקם של התושבים למען זכותם לבנות באדמותיהם. אחרי הדיון פנו הנוכחים לסיור בבית הקברות וקיימו משמרת מחאה ב"דרך השלום".

במשמרת נישאו שלטים שקראו "בית קברות אינו נדל"ן", "כבוד למתים ולחיים", "לא לגירוש ראמיה", "זכותנו לבנות באדמתנו" ועוד.

בין המשתתפים בלטו שלושה חברי כנסת, דר' יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים ועבדאללה אבו מערוף, וראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל מר מחמד ברכה. השתתפו גם נציגים מארגונים יהודים וערביים הפועלים נגד אפליה ולמען שוויון זכויות ורואים בהבטחת מעמדם של תושבי ראמיה, כולל כיבוד קדושת בית הקברות והסדרת ההכרה בו, מבחן חשוב ליחסים בין יהודים וערבים באזור.

בישיבה של  נציגי ראמיה ותומכיה שנערכה לאחר ההפגנה החליטו המשתתפים לקיים עבודה התנדבותית ביום שישי ה-21 באוקטובר לשיפוץ וטיפוח בית הקברות במטרה להמחיש לעיריית כרמיאל את חשיבות הנושא ואת החלטתם הנחושה למנוע את ההרס.

מאתיים חותמים על עצומה לשחרור המשוררת דארין טאטור – הרשימה המלאה

dareen-tatour-poetry-is-noat-a-crime-365-days

גילוי דעת

שנה תמימה במעצר על פרסום שיר –

תשוחרר המשוררת דארין טאטור ויבוטלו ההאשמות נגדה!

(אפשר להצטרף לחותמים על מכתב זה באתר Avaaz. המכתב תורגם לאנגלית)

ב-11 באוקטובר 2015 נעצרה המשוררת דארין טאטור בפשיטה משטרתית לילית על ביתה בריינה שליד נצרת. ב-2 בנובמבר 2015 הוגש נגדה כתב אישום באשמת הסתה לאלימות.

במוקד כתב האישום עומד שיר שכתבה דארין במחאה על הרג מוחמד אבו ח'דיר, הדיל אל-השלמון ובני משפחת דוואבשה בדומא. כתב האישום מצטט במלואו תרגום של השיר שערך שוטר ללא כל הכשרה בתרגום או בשירה. גם לפי תרגום זה הרצוף אי-דיוקים, שרבים מייחסים לו הקצנה מכוונת של השיר, יש קריאה להתנגד לכיבוש אך לא הסתה לאלימות.

דארין שהתה שלושה חודשים במעצר בבתי כלא שונים. אחר כך הועברה למעצר בית עם אזיק והגבלות קשות הרחק מאזור מגוריה. לאחר יותר מחצי שנה בגלות כפויה, ורק לאחר דיונים משפטיים חוזרים ונשנים, הורשתה דארין להמשיך את מעצר הבית בביתה בריינה אך עדיין עם אזיק והגבלות קשות, כולל איסור מוחלט על שימוש באינטרנט. אין היא יכולה לעבוד וגם בשעות המועטות (6 בשבוע) שמותר לה לצאת מביתה היא מחוייבת להיות מלווה על ידי "מפקחים". כל ההתעמרות הנמשכת הזו בעוון פרסום שיר.

בימים אלה תמלא שנה שלמה למעצרה של דארין טאטור.

מצב זה שבו משוררת נעצרת ונשפטת בגין כתיבת שיר סותר את יסודות הדמוקרטיה, חופש הביטוי וחופש היצירה האמנותית.

היחס לדארין טאטור מבטא מדיניות של אפליה חמורה ביחס לחופש הביטוי של אזרחי ישראל הערבים הפלסטינים. הניסיון להציג באור פלילי מחאה פוליטית לגיטימית מונע אפשרות של שיח כן ונועד לחסום כל אפיק להידברות בין יהודים וערבים במדינה. המחאה על רדיפתה של טאטור חרגה מגבולות ישראל ומתפשטת בעולם, והופכת אותה ממשוררת אלמונית לסמל של התעמרות השלטון. בין השאר מחו על הפרשה הארגון "קול יהודי לשלום" מארה"ב, הארגון Pen International שהקדיש לה את "יום התרגום הבינלאומי" ב-30 בספטמבר השנה, נועם חומסקי, אליס ווקר ועוד מאות סופרים ואנשי רוח בעלי שם עולמי שגינו בחריפות את ההתעמרות בה, ועוד.

אנו, משוררים, סופרים, אקדמאים, מחנכים ואנשי רוח, החרדים לחופש הביטוי ולסיכוי להבנה ולחיים משותפים של ערבים ויהודים בארץ, קוראים בזאת להפסיק את רדיפתה של דארין טאטור, לשחרר אותה מיד ולבטל את האישומים המופרכים נגדה.

על החתום:

  1. דויד גרוסמן
  2. א.ב. יהושע, חתן פרס ישראל
  3. טוביה ריבנר, חתן פרס ישראל
  4. פרופ' אבישי מרגלית, חתן פרס ישראל
  5. פרופ' שמעון זנדבנק, חתן פרס ישראל
  6. ציבי גבע, חתן פרס מפעל חיים של משרד התרבות
  7. פרופ' נורית פלד-אלחנן, כלת פרס סחרוב לחופש המחשבה
  8. פרופ' אריאל הירשפלד
  9. פרופ' משה רון
  10. טל ניצן
  11. ד"ר אילנה המרמן
  12. אגי משעול
  13. איימן סיכסק
  14. ניר ברעם
  15. איריס לעאל
  16. אסתי ג. חיים
  17. רלה מזלי
  18. ד"ר דנה אמיר
  19. עודד פלד
  20. פרופ' זהר איתן
  21. ד"ר דרור בורשטיין
  22. ד"ר מיכל בן-נפתלי
  23. ליאת קפלן
  24. רחל פרץ
  25. אסף שור
  26. ד"ר יובל אילון
  27. שרי גוטמן
  28. ד"ר דנה אולמרט
  29. מיטל ניסים
  30. תהל פרוש
  31. נעם פרתום
  32. ד"ר דורית שילה
  33. סיגל בן יאיר
  34. הדס גלעד
  35. שרון אס
  36. ד"ר עמליה זיו
  37. ד"ר דיתי רונן
  38. אלי הירש
  39. לאה פילובסקי
  40. ריקי כהן
  41. אילה בן-לולו
  42. הילה להב
  43. נוית בראל
  44. מי-טל נדלר
  45. לי ממן
  46. עלמה מרים כץ
  47. רועי צ'יקי ארד
  48. דניאל עוז
  49. בת-שבע דורי קרלייר
  50. הילה אהרון-בריק
  51. יונית פלומבה נעמן
  52. אלמוג בהר
  53. אורן אגמון
  54. יולי חרומצ'נקו
  55. עינה ארדל
  56. סוזי רזניק
  57. עפרה שלו
  58. טלי לטוביצקי
  59. חמוטל פישמן
  60. ענבל אשל כהנסקי
  61. סיון בסקין
  62. רון דהן
  63. קרן קוך
  64. עמית מאוטנר
  65. דוד אדלר
  66. פרופ' רון ברקאי
  67. פרופ' יהודה שנהב
  68. ד"ר אופיר מינץ מנור
  69. יובל צורן
  70. הדס כרמי
  71. ג'וזף שפרינצק
  72. ד"ר דיאנה דולב
  73. שרון דולב
  74. נגה איתן
  75. עמרי לבנת
  76. איבתיסאם מרעאנה
  77. עפרה ישועה-ליית
  78. ורדית שלפי
  79. ציפה קמפינסקי
  80. ורד קופיץ
  81. פרופ' יעקב כתריאל
  82. ד"ר אורי דייויס
  83. יוסףה מקיטון
  84. ד״ר חנה ספרן
  85. בלהה גולן
  86. פרופ' אבנר גלעדי
  87. ד"ר ענת מטר
  88. ד"ר אילן סבן
  89. ד"ר יובל יונאי
  90. פרופ' ורד קראוס
  91. פרופ' מיכה לשם
  92. מירה לבנה
  93. ד"ר אבנר כהן
  94. פרופ' תמר כתריאל
  95. מיכל קריסטל
  96. ד"ר אסנת ברתור
  97. צילי גולדנברג
  98. מורן עזרן
  99. עופר ניימן
  100. ריבי דיימונד
  101. יעל בן-צבי
  102. מתן ישראלי
  103. פרופ' יצחק (יאני) נבו
  104. מיכל גולדברג
  105. ד"ר אירנה בוטוויניק
  106. פרופ' דוד אנוך
  107. פרופ' אליזבת פרוינד
  108. פרופ' שלומי סגל
  109. ינאי ישראלי
  110. ד"ר לין חלוזין-דברת
  111. ד״ר זוהר ויימן-קלמן
  112. ד"ר יעל שנקר
  113. פרופ' בן ציון מוניץ
  114. ד"ר מאיר עמור
  115. עלמה יצחקי
  116. ד"ר תמר רזי
  117. פרופ' חיים בראשית
  118. תמרה ריקמן
  119. ניצן שושן
  120. פרופ' רות וינטראוב
  121. פרופ' עודד גולדרייך
  122. ד"ר עמוס גולדברג
  123. ד"ר דליה זק"ש
  124. פרופ' יגאל ברונר
  125. ד"ר סנאית גיסיס
  126. ד"ר תמר הגר
  127. אביטל ברק
  128. פרופ' טל סילוני
  129. ד״ר חיים דעואל לוסקי
  130. ד"ר ניהאיה דאוד
  131. אדם מאור
  132. ד"ר ארנון לוי
  133. ד"ר אייל שמעוני
  134. ד"ר תמר ברגר
  135. פרופ' רחל גיורא
  136. ד"ר ענת ברקאי
  137. עו"ד יפעת סולל
  138. ד"ר דפנה הירש
  139. ד"ר סמדר שרון
  140. פרופ' שלמה מורן
  141. פרופ' יוסי דהאן
  142. ד"ר איתי שניר
  143. ענת אשר
  144. פרופ' אלון הראל
  145. ד"ר מיכל ארבל
  146. ענת אבן
  147. יען מעין
  148. ד"ר יעל ברדה
  149. פרופ' ענר פרמינגר
  150. ד"ר טלי ביתן
  151. נעמן הירשפלד
  152. ד"ר חגית בנבג'י
  153. פרופ' יוסף נוימן
  154. ד"ר רועי וגנר
  155. ד"ר ג'וליה רזניק
  156. פרופ' נעמי שיר
  157. ד"ר ענת רימון אור
  158. פרופ' אורנה ששון-לוי
  159. גדעון ספירו
  160. יוסף גרינפלד
  161. תמי ברקאי
  162. תמרה סנטוס טראובמן
  163. אירית סלע
  164. רון מקלף
  165. עופר שור
  166. ד"ר איילת בן-ישי
  167. פרופ' קובי פתר (פטרזייל)
  168. פרופ' ז'רום בורדון
  169. ד"ר אלישבע סדן
  170. פרופ' אמיר שפילקה
  171. פרופ' חגי גינזבורג
  172. ד"ר יואב קני
  173. ד"ר שאול סתר
  174. ירון כהן
  175. פרופ' דנה רון
  176. פיוטר שמוגיליאקוב (פטיה פתאח)
  177. פרופ' נטלי רותמן
  178. ד"ר עופר כסיף
  179. פרופ' אבנר בן-עמוס
  180. ד"ר נעמי זוסמן
  181. ד"ר קתרין רוטנברג
  182. פרופ' ניב גורדון
  183. ד"ר יונית עפרון
  184. אדריכל יובל גלוסקא
  185. ד"ר ארנון קרן
  186. יפעת מוהר
  187. ליאת סגל
  188. יעל קוטלר-קלדרון
  189. ורד פולישוק-קט
  190. אולג פולישוק
  191. עוז רוטברט
  192. עידן זילברשטיין
  193. עמיר סגל
  194. ד"ר יוסי אמיתי
  195. אילת חן
  196. רותם רפטור
  197. רינה שומרון
  198. תמי ריקליס
  199. איריס בר
  200. יואב חיפאווי
  201. ד"ר יוסי אמיתי
  202. אילת חן
  203. רינה שומרון
  204. איתי טיראן
  205. עינת ויצמן
  206. דורון תבורי