Skip to content

מדוע נעצרו? כיוון שהם ערבים…

imprisoned-behind-bars

שמעון ולוי עברו אותה עבירת תנועה. שמעון העשיר זכה ליחס מתחשב ולהגנה טובה ונענש בתשלום קנס. לרוע מזלו של לוי הוא עני, אינו יכול לדאוג להגנה משפטית ראויה והמשטרה ובתי המשפט מתייחסים אליו בקוצר רוח ובחשדנות. לבסוף הוא מוצא עצמו בכלא. לא נכון לאמר כי לוי יושב בכלא בשל עבירת התנועה. הוא יושב בכלא כיוון שהינו עני.

מדוע נעצרו חברי בל"ד?

לפנות בוקר יום ראשון, ה-18 בספטמבר 2016, במבצע צבאי-למחצה, פשטה המשטרה על בתיהם של 23 מחברי "אלתג'מוע אלווטני אלדימוקראטי" (הברית הלאומית הדמוקרטית – בל"ד) בערים ובכפרים הערביים מהנגב דרך המשולש ועד הגליל, עצרה "חשודים" והחרימה ציוד. בין העצורים מנהיגים מהשורה הראשונה, פעילים מרכזיים וגם מספר עורכי דין ורואי חשבון שטיפלו בענייני המפלגה. לפנות בוקר יום רביעי נעצרו 13 חברים מרכזיים נוספים בפשיטות דומות.

waiting-for-detainees-sunday-18_9_2016

מחכים לדיון בהארכת מעצר חברי בל"ד – יום ראשון ה-18.9.2016, חיפה

ביום ראשון אחרי הצהריים הובאו העצורים להארכת מעצר, חלקם בבית המשפט בחיפה וחלקם בראשון לציון, מקום מושבה של "היחידה החוקרת" לה"ב 433. אחרי המתנה של שעות במסדרונות בית המשפט בחיפה הייתי נוכח בדיוני הארכת מעצרם של החבר עווד עבד אלפתאח, יו"ר מפלגת בל"ד, ושל מספר עצורים אחרים. מסתבר כי ההאשמות מתרכזות בתרומות שהובאו לכאורה מחו"ל ושימשו למימון פעילות המפלגה. נטען כי התרומות לא נרשמו כראוי או כי היה בהן משום הפרה של חוקי מימון המפלגות. לא נטענה שום טענה של שחיתות ורווח אישי.

כל קורא עיתונות בארץ יודע כי האשמות דומות וחמורות יותר, בקנה מידה גדול בהרבה, תלויות ועומדות, פחות או יותר, נגד כל המפלגות בארץ ובמיוחד נגד המפלגות הציוניות המרכזיות, הליכוד ו"המחנה הציוני". לא שמענו על פשיטות ליליות ועל מעצרים המוניים נגד מנהיגי וחברי מפלגות אלו. לכן ההסבר הנכון היחיד למעצרם של חברי התג'מוע הוא כי הם נעצרו בשל היותם ערבים. אם רוצים לדייק עוד יותר אפשר להוסיף כי הם נעצרו כי הם ערבים פלסטינים המעיזים לבקר את המדיניות הגזענית של ממשלת ישראל ולדרוש דמוקרטיה ושיוויון זכויות מלא לבני עמם.

האשמה חמורה

בשנות ה-80 למדתי בטכניון בחיפה. באותה תקופה נעלמה חיילת בחיפה. פרט לבוש כלשהו שנחשד כשייך לה נמצא בקרבת הטכניון. "צוות החקירה" החליט לעצור לחקירה את כל הסטודנטים הערבים בטכניון…

הזמנות נשלחו למאות סטודנטים ערבים להתייצב לחקירה. את מי שלא קיבל את ההזמנה או לא הופיע לחקירה בזמן מסיבה כלשהי היו השוטרים צדים מאולמות ההרצאות ולוקחים איתם למטה המשטרה בעיר התחתית.

מאוחר יותר סיפרו לי מספר חברים שנעצרו בצורה זו את הסיפור הבא: בעודם יושבים במסדרונות משטרת חיפה מחכים לתורם לחקירה, ניגש אליהם ערבי זקן, בירך אותם לשלום ושאל:

  • ואתם, חבר'ה, למה אתם עצורים?
  • אנחנו, רק בגלל שאנחנו ערבים…

הזקן הסתכל בהם בסבר פנים מודאג ואמר

  • הסתבכתם חברים, זו האשמה חמורה!

אפשר גם למות מזה

כאשר הממשלה מונעת הקמת בית חולים בסכנין, מרכז עירוני בגליל המרכזי המרוחק יותר מחצי שעה נסיעה מבית החולים הקרוב, סיכוייו של מי שעובר תאונת דרכים, התקף לב או אירוע מוחי להישאר בחיים פוחתים באופן ניכר. מי שמת בשל אי קבלת טיפול רפואי בזמן לא נפטר מהתקף לב. הוא מת, בהתאם להחלטה פוליטית של ממשלת ישראל, בשל היותו ערבי.

nazareth-demo-tuesday-20_9_2016-defend-tajamu

הפגנה בנצרת נגד המעצרים – שלישי ה-20.9.2016

הועד המרכזי של בל"ד קורא לצאת נגד הרדיפות הפוליטיות ולפעול להצלחת הפגנת ועדת המעקב

al-tajamu-free-the-detainees

(כהשתתפות בהגנה על בל"ד נגד מסע המעצרים והרדיפות, חיפה החופשית מביאה כאן תרגום גילוי דעת שהוציא היום, שני, 19.9.2016, הועד המרכזי של בל"ד)

הודעה לתקשורת

הוועד המרכזי של בל"ד נפגש היום במטה המפלגה בנצרת לדון במסע החקירות והמעצרים נגד ראש המפלגה, מנהיגיה ופעיליה.

הפגישה התייחסה להתפתחויות האחרונות בעניין הרדיפות הפוליטיות הישראליות ודרכי התגובה למבצע המעצרים ההמוניים נגד מנהיגי וחברי בל"ד, ברמה הציבורית, המשפטית והתקשורתית. הוחלט על הקמת צוותי עבודה מקצועיים למעקב וניהול המערכה נגד המתקפה הפראית.

הוועד החליט כי בשל חומרת ההתקפה יתקיים חדר מצב קבוע, וכן הדגיש את הנושאים הבאים:

  1. הפיכתו הפתאומית של נושא מנהלי כספי של מפלגה פוליטית שהיה בטיפול מבקר המדינה לחקירה של משטרת ישראל ורשויות רשמיות וממשלתיות אחרות לפני שיצא דו"ח המבקר ומסקנותיו ולפני שתתקבל תגובת המפלגה לכל ההערות, מנהליות או כספיות, כפי שקובע החוק – זו היא אינדיקציה ברורה לכך שזו רדיפה פוליטית חדשה במכלול הרדיפות מצד הממסד הישראלי נגד הברית הלאומית הדמוקרטית, ונגד השיח הפוליטי שלה הקורא עליו תיגר מזה שנים רבות, אפילו שזה נעשה בהקשר כספי במקרה הנוכחי.
  2. לא פלא כי הממסד מנסה הפעם להציג את בל"ד באור פלילי, לאחר שנכשל במסעי הסתה ורדיפות פוליטיות במהלך השנים האחרונות להדביק לה האשמות בטחוניות ופוליטיות, החל ממסעות ההסתה הנמשכים נגד מנהיגות בל"ד והמסר הפוליטי של המפלגה, הניסיונות לפסול את המפלגה או להדירה, ההתקפה החריפה על בל"ד בעקבות ארגון ביקורי המשפחות בסוריה ב-2003, ואחרי עמדתה המכובדת כנגד התוקפנות על לבנון בשנת 2006, וההתנגדות לתוקפנות המתמשכת על עזה מאז 2008, דרך מסע המעצרים הברוטאלי נגד פעילי בל"ד במהלך פעילותם נגד תכנית פראוור לעקירת הבדווים הנגב, ולאחרונה הרחקת נציגי בל"ד בכנסת מפעילות פרלמנטרית.
  3. אין אפשרות להבין את הרדיפות היום במנותק מההקשר הפוליטי הנוכחי והאיסור על התנועה האיסלמית. זוהי הגבלה שיטתית של השוליים בהם מתאפשרת פעילות פוליטית פלסטינית. הגבלה זו לא עומדת להסתיים עם התנועה האיסלמית והברית הלאומית הדמוקרטית. אם לא נצא כנגדן עכשיו הגבלות אלו יפגעו בכל מי שהממסד הישראלי רואה בו כנמצא מחוץ לקונצנזוס הציוני ומאתגר אותו.
  4. הפשיזם, המשתלט על הזירה הפוליטית בשנים האחרונות, שואף באמצעות רדיפות פוליטיות אלו של מפלגות ותנועות לאומיות להפחיד אנשים, להרחיקם מהפעולה הפוליטית, לעשות דה-לגיטימציה לפעילות זו, בניסיון לביית את התנהגותם הפוליטית של הערבים הפלשתינים.
  5. להדגיש את הצורך באחדות התנועות והמפלגות הפוליטיות לפעולה נגד המדיניות הגזענית, הפשיזם וסדרת הרדיפות הפוליטיות שעורך הממסד הישראלי נגד ההמונים הערביים.

בל"ד קוראת להמונים הערבים להשתתף בהפגנת המחאה המאוחדת שקראה לה ועדת המעקב על כל מרכיביה לאות הזדהות עם בל"ד ונגד הרדיפות הפוליטיות. ההפגנה תערך ביום שלישי ה-20/9/2016, בשעה 17:30, ליד כיכר "ביג" בנצרת.

הוועד המרכזי של הברית הלאומית הדמוקרטית

נצרת

19 בספטמבר, 2016

 

נמשכת ההתעללות במשוררת: מנת מרורים לחג הקורבן (מעודכן)

dareen-and-court-room-27

(נוסף עדכון מיום שני ה-12.9 בסוף הכתבה)

היום (ראשון ה-11.9.2016) התקיים בבית משפט השלום בנצרת דיון נוסף בתנאי מעצר הבית של המשוררת דארין טאטור.

עורך הדין עבד פאהום הגיש בשמה שתי בקשת קטנות ביותר…

שעות ההתאווררות

מאז חודש מאי הסכימה התביעה לתת לדארין לצאת ממעצר הבית להתאווררות שלושה ימים בשבוע, חמישי, שישי ושבת, לשעתיים כל יום.

ייתכן כי הנדיבות המפתיעה של התביעה אינה נובעת מנדיבות כלל, אלא ההפך. אם עצורה נמצאת במעצר בית מלא עם אזיק והיא נשפטת מאוחר יותר למאסר בפועל יכול בית המשפט להחליט להחשיב את תקופת המעצר כחלק מהעונש. לא כן כאשר מעצר הבית הינו חלקי, אפילו אם מדובר ביציאה למספר שעות בשבוע.

כעת ביקשה דארין להחליף את ימי ההתאווררות, שנקבעו עוד בהיותה בגלות בקרית אונו ומבלי להתייעץ בה, לימים ראשון, שלישי וחמישי. לכאורה בקשה טכנית שאינה אפילו הקלה בתנאים.

התובעת החרוצה ניסתה לנצל הזדמנות זו ולדרוש הגבלה חמורה על חופש התנועה של דארין גם בשעות המועטות שהיא מורשת לצאת מהבית. היא הציעה שדארין תוגבל להתאווררות "בסביבת ביתה" או, לכל הפחות, שיאסר עליה לצאת מכפרה, ריינה. כדי להסביר את גודל הסכנה היא הזכירה כי בקרבת ריינה נמצאים "מקומות תוססים"!

הסנגור התנגד בטענה כי אינו מבין כלל את ההצדקה להגבלה נוספת על חופש התנועה של דארין. הרי עדי התביעה כבר העידו כולם כך שאין שום אפשרות ל"השפעה על עדים" או ל"שיבוש הליכים". כמו כן ציין כי דארין אינה מואשמת כלל בשום עבירה של אלימות שעלולה להתרחש ב"מקומות תוססים".

השופטת דלית שרון גרין מיהרה לציין שהיא דווקא מבינה היטב את חששות התביעה.

נראה כי בזיכרון הקולקטיבי של מנגנוני הדיכוי נשארה טראומה מניסיון הפגנת האחד במאי בנצרת ב-1958 – הפגנה שיצאה בהנהגת המשורר הצעיר תאופיק זיאד והפכה להתקוממות עממית נגד הממשל הצבאי.

כידוע – בין ההאשמות החוזרות ונשנות כנגד דארין היתה הקראת שיר בכנס לציון יום האישה הבינלאומי בנצרת. האם יש לאפשר לפושעת לחזור למקום הפשע? ומה יקרה אם תוזמן דארין להקריא שיר בטכס לזכר חללי אוקטובר 2000 בכפר כנא הסמוכה?

לבסוף נזכרה השופטת כי היא דנה בבקשה של ההגנה להחליף את ימי ההתאווררות, וכי התביעה כלל לא טרחה להגיש בקשה משלה לשנות את התנאים, והודיע לתביעה כי "לא זו המסגרת" לדון בבקשתם.

ארוחת החג

הבקשה השניה היתה לאפשר לדארין לצאת מהבית בימי החג הקורבן המוסלמי (החל מיום שני ה-12.9 ועד יום חמישי) יחד עם בני משפחתה שהם גם "המשמורנים" המופקדים עליה ממילא 24 שעות ביממה.

התובעת התנגדה לאפשר לדארין לצאת ליותר מארוחה או שתיים מחוץ לבית לכבוד החג.

אביה של דארין הסביר כי למשפחה קרובים המפוזרים בישובים שונים בארץ וכי בחג נהוג לבקר את קרובי המשפחה.

השופטת לא השתכנעה וקבעה כי לא תאפשר למשפחה לצאת ליותר משתי ארוחות חג. לצורך ארוחות אלו היא הגדילה את מכסת ההתאווררות בימים שלישי וחמישי השבוע משעתיים לארבע שעות, מ-4 אחר הצהרים עד 8 בערב.

דארין, שחלמה כבר לראות את הים של עכו בחג, נכנסה לדיכאון.

אביה לא יכול היה לכבוש את זעמו ושאל את השופטת איזה מן דמוקרטיה זו שבה מי שרצח יוצא לחופשת חג של שבוע ולעומת זאת למי שלא עשתה כלום הורסים את החג, לה ולמשפחתה.

עורך הדין פאהום הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי שיישמע מחר, שני, בשעה 12:00 בצהרים.

* * *

עדכון לגבי הערעור

יום שני, 12.9.2016, היום הראשון של חג הקורבן.

בבית המשפט המחוזי בנצרת התקיים היום דיון בערעורה של המשוררת דארין טאטור על כך שהורשה לה לצאת מביתה רק למשך שמונה שעות במהלך ארבעת ימי החג.

השופטת תמר נסים שי נסתה, כנהוג בבתי המשפט, לשכנע את הצדדים להגיע להסכמה. אולם התובעת אלינה חרדאק, כמנהג התביעה בכל מה שקשור במשוררת טאטור, התעקשה ולא הראתה כל נכונות לפשרה. לבסוף התנהל בבית המשפט דיון סוער שלווה בהאשמות הדדיות בין התובעת לבין סנגורה של טאטור, עו"ד עבד פאהום.

במהלך הדיון הדגיש הסנגור כי פרק התביעה במשפט כבר הסתיים ולכן אין כל "חשש" לשיבוש הליכי המשפט מצד הנאשמת, חשש שהיה אחד העילות למעצר ולתנאים המגבילים. כמו כן הדגיש כי במשך 8 חודשים בהם נמצאת דארין במעצר בית תחת הגבלות חמורות לא נרשמה אפילו תלונה אחת כנגדה על הפרת תנאי המעצר.

התובעת הודתה כי לא נרשמה שום תלונה כנגד דארין על הפרת תנאי המעצר אך טענה כי הפרסומים הרבים בנושא הינם בפועל הפרת תנאים. היא אמרה לשופטת כי מספיק להדפיס את שמה של דארין בגוגל כדי לראות כמה רבות ההפרות… הסנגור התפלא על איזה הפרות מדברת התובעת, שכן על דארין נאסר לפרסם דברים באינטרנט, אך לא נאסר על אחרים לפרסם פרטים על המקרה או למחות על המעצר והמשפט. בכל מקרה זו הפעם הראשונה במהלך המשפט שהתובעת הראתה כמה היא לחוצה ממסע הסולידאריות עם דארין…

לבסוף הודיעה השופטת כי היא דנה רק בבקשה לחלון התאווררות בחג ולא תוכל להיכנס לכל נקודות המחלוקת. היא קבלה חלקית את הערעור והוסיפה לדארין שני חלונות:

  • שלוש שעות לבקר דודה אחת בריינה. כאן יש לציין כי בקשת דארין לבקר שתי דודות בריינה נדחתה בשם הצורך לשמור על "איזונים" ומתוך טענה כי עברתה של דארין כרוכה בדיבור עם אנשים לכן אין להרשות לה להיפגש עם יותר מידי אנשים.
  • חמש שעות לבקר דודה אחרת במג'ד אלכרום – ניצחון גדול בהתחשב בכך ששני החלונות שקיבלה דארין ביום ראשון הוקצבו לארבע שעות בלבד כל אחד.

כך שהיום היה נצחון קטן (מאוד קטן) בדרך לשחרור דארין –

אבל ראינו גם שהתביעה לא מתרככת והיא עדיין עויינת ולעומתית כתמיד

וראינו כיצד שתי השופטות, אתמול והיום, לוקחות ברצינות תהומית את מיצג השווא המגוחך כאילו דארין הינה "סיכון בטחוני" שיש לשמור על הציבור מפניו. היתה זו הדגמה חיה כיצד עצם הנפנוף במילה "ביטחון" מעוור עיני שופטים ושולל מהם כל שיקול דעת ענייני.

 

השקר בפרוטוקול החקירה נחשף במשפט המשוררת דארין טאטור

dareen-and-supporters

(הדו"ח שלהלן פורסם ב"שיחה מקומית" ביום רביעי, ה-7 בספטמבר. לקראת פרסומו ב"חיפה החופשית" ערכתי שוב והוספתי מספר פרטים.)

אחרי כמעט שנה במעצר היתה אמורה המשוררת דארין טאטור לעלות לראשונה על דוכן העדים ולמסור את גרסתה לאירועים שהובילו למעצרה. בית המשפט כשל במציאת מתורגמן מתאים ועדותה נדחתה לנובמבר.

 

ביום שלישי, ה-6.9.2016, לאחרי חמישה חודשים של דיונים ועדויות שלא שינו דבר, סיימה התביעה את חלקה בעדותו של שוטר נוסף. בחקירה הנגדית נחשף כי הקשר בין הפרוטוקולים שהגישה המשטרה לבית המשפט כתיעוד חקירותיה של טאטור לבין תיעודן בווידאו הוא חלקי ומגמתי במקרה הטוב.

טאטור הגיעה אתמול לבית המשפט המחוזי בנצרת בכוונה להעיד. קשה לתאר את ההתרגשות והמתח לקראת עדות זו, שתהווה ככל הנראה את רגע השיא במשפט. מספר פעילים המזדהים עם טאטור, כמו גם שלושה חברי כנסת מ"הרשימה המשותפת" – איימן עודה, דר' באסל גטאס וחנין זעבי – באו כדי לחזק את ידיה.

דארין טאטור, בת 34, משוררת פלסטינית מריינה שליד נצרת, נעצרה בביתה באישון לילה ב-11 באוקטובר 2015. ב-2 בנובמבר 2015 הוגש נגדה כתב אישום באשמה של הסתה לאלימות והזדהות עם ארגון טרור. ההאשמות מבוססות על שיר שפרסמה "קאוום יא שעבי, קאוומהם" (התנגדו בני עמי, התנגדו להם) ושני סטטוסים בפייסבוק.

לאחר ששהתה שלושה חודשים בבתי כלא שונים (ג'למי, השרון ודמון) הועברה טאטור למעצר בית הרחק מבית הוריה. בעקבות מאבק ארוך אישר לה בית המשפט בסוף יולי לחזור למעצר בביתה, אולם היא עדיין נתונה תחת תנאים מגבילים ביותר.

בעיות תרגום

עוד לפני שעדויות התביעה הסתיימו הודיעה השופטת עדי במביליה כי עדותה של טאטור תמסר אתמול ובעקבותיה יינתנו סיכומי הצדדים. כאמור, את העדות, שהיתה אמורה להיות מרכז הדיון אתמול, לא שמענו. טאטור עמדה על זכותה להעיד בשפתה, בערבית, כדי שתוכל לבטא את עמדתה בצורה הברורה והמדוייקת ביותר. בית המשפט אכן זימן מתורגמן מאלו האמונים על התרגומים מערבית לעברית שהם חלק משגרת בית המשפט בנצרת. אולם כאשר הגיע המתורגמן הוא הודיע שבשל הכרות אישית עם בני משפחתה של דארין הוא פוסל עצמו מלתרגם במשפט זה. השופטת חיפשה מתורגמן אחר, אך ללא הועיל.dareen-waiting-at-court

התובעת התנגדה וטענה כי לטאטור אין שום בעיה לדבר בעברית. עובדה שגם הודעותיה במשטרה נכתבו בעברית, היא טענה. היא נסתה להניע את השופטת לחייב את המשוררת להעיד – אך הפעם תחינתה נדחתה. התובעת, שלא מחמיצה שום הזדמנות למרר את חייה של טאטור, ציינה והדגישה כי העיכוב הינו "באשמת הסנגור" ועקב כך אסור שתהיה שום הקלה בתנאי המעצר של דארין במשך החודשים הבאים. נכון לעכשיו, אם המדינה תצליח לתאם מתורגמן מתאים, טאטור צפויה לנסות לעלות על דוכן העדים ב-9 בנובמבר. ישיבות נוספות של המשפט נקבעו ל-17.11, לשמיעת עדי ההגנה, ול-24.11 לשמיעת סיכומי הצדדים.

עיקר כתב האישום נגד טאטור מתבסס, כאמור, על השיר "קאוום". נוסח עברי של השיר כפי שתורגם על ידי השוטר רס"ב נסים בשארה מופיע בכתב האישום. בשארה, שוטר עם ותק של 30 שנים במשטרת נצרת, העיד באפריל שכישוריו לתרגום השיר נובעים מלימודי הספרות בתיכון ואהבתו לשפה הערבית. בכל אופן – מתורגמן הוא לא.

אבל האם לדארין טאטור תינתן בכלל האפשרות להתנגד לתרגום המשטרתי ולהציג תרגום חלופי, אולי נאמן יותר למקור? לפני מספר ימים שלחה התובעת מטעם פרקליטות המדינה, עו"ד אלינה חרדאק, מכתב לסנגור עבד פאהום, המייצג את טאטור, ובו היא מודיעה לו כי כיוון שעדיין לא הגיש תרגום אלטרנטיבי של השיר לא תהיה לו אפשרות להגיש תרגום מטעמו. תארו לעצמכם את תגובת ההפתעה והזעם של התובעת כאשר במהלך הדיון הודיע עורך הדין פאהום כי בכוונתו להביא מומחה לתרגום וגם עדים מומחים נוספים שיעידו מטעם ההגנה.

לבסוף הודיעה התובעת כי היא דורשת שהישיבה הבאה תצולם בוידאו כדי שהתביעה תוכל לבדוק מאוחר יותר את עדותה של דארין בערבית מעבר לתרגום ומעבר למה שיכתב בפרוטוקול. עוד צעד קטן נוסף באסקלציה חסרת התקדים שנוקטת התביעה כדי להפליל את המשוררת בכל מחיר.

סרט משטרה או מערבון?

מכירים את הסיפור על העכברים שאכלו סרט וידאו? אחר כך, כשנשאלו אם אהבו את הסרט, הם השיבו ש"הספר היה טוב יותר"… זו גם דעתם של רבים מידידי שרואים סרטים וקוראים ספרים, אך נראה כי בענייני חקירות משטרתיות ההפך הוא הנכון.

בראשית הדיון, עוד לפני שדארין נקראה לעדות שלא התקיימה, העיד השוטר סאמר ח'ליל, אחרון עדי התביעה. ח'ליל חקר את טאטור, חקירה רביעית מתוך חמש. עדותו נדרשה לתביעה כדי להגיש לשופטת את פרוטוקול החקירה.dareen-entering-the-court-room

בחקירה הנגדית הציג הסנגור קלטת וידאו של החקירה, המכונה "ענבל" בעגה המשטרתית, ועימת אותה אם המציאות הוירטואלית המתוארת בפרוטוקול. למרות שבפרוטוקול מוזכר רק חוקר אחד, אותו סאמר ח'ליל, הודה השוטר בעדותו כי היו בחדר אנשים נוספים אותם אינו זוכר. למראה תמונתם בוידאו זיהה אותם סאמר כקציני משטרה בשם חיים סיבון ועזרי זלינגר שהיו אחראים על החקירה. נכון, הודה סאמר, כי מקובל לכתוב מי השוטרים שנוכחים בחקירה. מדוע לא עשה זאת הפעם אין הוא יודע.

מעבר לפרקטיקה של השמטת עובדות מהפרוטוקול, שהוכחה בהמשך כשיטה עקבית, מהווה אי הזכרתם של סיבון וזלינגר חלק מהתמונה שקיבלנו במהלך המשפט כולו על החיים הנפלאים המובטחים לקצינים היהודים במסגרת האפרטהייד הנהוג במשטרת נצרת. כל העדים מטעם המשטרה היו ערבים: הם שחותמים על דוחות המעצר, הם ששואלים, מתרגמים, כותבים את הפרוטוקול ובאים להעיד בבית המשפט. הקצינים היהודים רק אומרים להם מה לעשות, את מי לעצור, מה לשאול ומה לכתוב. הם אינם חתומים על כלום, פטורים מניירת ואיש אינו שואל אותם דבר, לא פקודיהם הצייתנים ולא הסנגורים הטרחנים בבית המשפט.

שלושה חתולים שמנים

החקירה הנגדית הייתה מורכבת ברובה מקטעי וידאו שבהם צפה השוטר לבקשת הסנגור. בעקבות הצפייה הוא התבקש לתרגם את הקטע ולציין לבית המשפט היכן זה מופיע בפרוטוקול.

היו קטעים שהשוטר סרב לתרגם בטענה ש"אין לזה תרגום ישיר מערבית לעברית" – זאת לאחר שהוא, כידוע, תרגם את כל החקירה לפרוטוקול. הפעם מלאכת התרגום התחלקה בין השוטר המתחמק לסנגור שהתנדב לעזור לו כשהתקשה. ומה לגבי הקשר בין קטעי הוידאו לפרוטוקול? התברר שכל הקטעים בהם צפינו כלל לא הופיעו בפרוטוקול החקירה שהוגש לבית המשפט!

ברוב הקטעים נצפים השוטרים מדברים עם דארין טאטור, צועקים עליה ומנסים לשכנע אותה שהיא "מסובכת" ושעליה להודות. לגבי הסיבות לאי כתיבת הדברים בפרוטוקול, הרי שהן רבות ושונות… החל מ"אי אפשר לכתוב הכל" דרך "היא לא הבינה את השאלה לכן הסברתי לה עוד פעם" (איזה אדיבות!) ועד "במילא הכל בוידאו והיה צריך לתמלל את הוידאו. איני יודע למה זה לא נעשה".

כאשר דארין ענתה תשובה שלא מצאה חן בעיני השוטרים גם תשובתה לא נרשמה, בטענה ש"היא לא ענתה לשאלתי, לכן לא כתבתי".

מי שקורא את הפרוטוקולים המוגשים לבית המשפט יכול לקבל את הרושם שבחקירה נשאלות שאלות והנחקרת משיבה כראות עיניה. הרושם הכללי מקטעי הווידאו שראינו מזכיר יותר שלושה חתולים שמנים המתעללים בציפור שצדו. הם מנסים לכפות עליה בצעקות להגיד דברים בניגוד לדעתה ולהכניס מילים בפיה. קולה החלוש נשמע מדי פעם מבין צעקותיהם כציוץ.

מה כן כתוב בפרוטוקול?

אם קיבלתם את הרושם שאני משמיץ את החוקרים במטרה לערער את אמינות הפרוטוקולים מכיוון שטאטור הודתה בחקירתה בעבירות חמורות – ובכן ההפך הוא הנכון. במהלך חמש חקירות "הודתה" דארין בבעלותה על דפי הפייסבוק שלה והסבירה כי החומר שפרסמה שם הוא מחאה לגיטימית נגד פשעי הכיבוש וטרור המתנחלים נגד האוכלוסיה הפלסטינית.

זה גם המסר שהיא התכוונה להסביר לבית המשפט בעדותה שנדחתה.

עם זאת הדברים המיוחסים לטאטור בחקירה מלאים משפטים מבולבלים כמו "רשמתי כי זכותנו כעם למנוע מאיתנו לבקר במקומות הקדושים זו הכוונה שלי מהפרסום, ונכון שפרסמתי מה שאתה מחשיד אותי, אך לא הייתה לי כוונה לאלימות רק לבקש הזכות שלו בצורה שלום ואנחנו במדינה דמוקרטית ואם הייתי יודעת שהמילים שכתבתי נחשבת כהסתה לא הייתי כותבת…" (טעויות ההדפסה, הדקדוק והתחביר במקור).

וגם:

"ש: את לפי החשד השתתפת בכנסים. מי הזמין אותך?

"ת: רק פעמיים ואין יותר, פעם בכפר קאסם לזכר מגזארא 58, ובפעם השנייה בנצרת בשנת 2013 יום האישה הבינלאומי… והיה כנס לילדים מחוננים ואני קראתי שירה" (מג'זרה – בערבית טבח. משום מה את זה השוטר לא ידע לתרגם.)

אולי המשפט "המפליל" ביותר בחקירה הוא:

"ש: מכל הפרסום שלך רואים שעשית וקראת לאנשים לקום נגד מדינת ישראל ואזרחיה והראת דברים על כך?

"ת: אני מסרבת לענות לשאלה זו, ולפי החוקר הישראלי נכון פרסמתי דברים נגד מדינת ישראל."

אבל מיד בהמשך:

"ש: על פי איזה חוק את הולכת?

"ת: בטח לפי החוקר הישראלי.

"ש: האם את מרגישה שפגעת בחוק הישראלי והסית אנשים לאלימות נגד המדינה והאזרחים?

"ת: לא."

ובכן, אם עד כאן השגיאות וערבוב המילים היו בעיקר אתנחתא קומית, כאן הופך מה שנראה כשגיאת הדפסה לתמצית החקירה כולה: טאטור אינה עבריינית לפי החוק אלא לפי "החוקר הישראלי".dareen-and-court-room-27

גמר חתימה רעה

 

בסיום דף החקירה כתוב: "זו הודעתי שהוקראה בפני ואושרה בחתימתי". ואכן, חתימתה של דארין מופיעה בתחתית פרוטוקול החקירה שהוגש לבית המשפט.

כשנשאל השוטר האם דארין קראה את הפרוטוקול לפני שחתמה עליו הוא השיב שלא, אין צורך. האם היא בקשה לקרוא? השוטר לא זוכר, אך נזכר כשהוא רואה את "טקס החתימה" בוידאו.

הוא מסביר כי טאטור אכן ביקשה לקרוא את פרוטוקול החקירה לפני שתחתום עליו, אך הוא הסביר לה שאין צורך שהיא תקרא כיוון שהכל מתועד בווידאו והיא תוכל להתלונן מאוחר יותר אם משהו אינו מדוייק.

הוא אמר גם כי הוא איפשר לטאטור לקרוא את הפרוטוקול אחרי שחתמה עליו. לשאלה "כיצד?" הסביר כי נתן העתק מהפרוטוקול החתום לשוטר הליווי שלקח את דארין לבית המשפט. האם שוטר הליווי אכן נתן לדארין את הפרוטוקול? זאת אין הוא יודע…

בינתיים המשוררת דארין טאטור עצורה כבר כמעט שנה על סמך פרוטוקולים מבושלים ותרגומים מעוותים. ואכן, היא תוכל להתלונן על כך בהמשך!

 

דארין טאטור, משוררת פלסטינית כלואה, משתפת את סיפורה

dareen_tatour

ראיון בלעדי עם המשוררת הפלסטינית  דארין טאטור, עדיין במעצר בית בריינה.

מאת: בן נורטון

(הראיון שלהלן פורסם ב Salon.com ב-10 באוגוסט 2016. תרגום לעברית הופיע היום באתר העוקץ.)

דארין טאטור, פלסטינית אזרחית ישראל, נעצרה בגלל פרסומים שהעלתה ברשתות החברתיות. באוקטובר, המשטרה פשטה על ביתה באמצע הלילה. הם אזקו את טאטור, משוררת בת 35, ולקחו אותה משם.

"את נראת כמו מחבלת", אמר לה אחד החוקרים. ממשלת ישראל האשימה את טאטור בהסתה לאלימות באמצעות שיריה ופוסטים בפייסבוק.

המשפט עדיין מתנהל והישיבה הבאה נקבעה ל-6 בספטמבר. אם תורשע בכל האישומים שהוגשו כנגדה היא עלולה להישפט עד לשמונה שנות מאסר.

טאטור כבר בילתה שלושה חודשים בכלא הישראלי, ועוד שישה חודשים במעצר בית בדירה ליד תל אביב, אשר עבורה נאלצה משפחתה לשלם.

בסוף יולי קבע השופט בנצרת כי היא יכולה להמשיך את מעצר הבית בבית משפחתה בריינה. החלטה זו באה לאחר שיותר מ-250 סופרים בולטים, אנשי רוח ואמנים פרסמו מכתב גלוי הקורא לשחרור את טאטור. בין חותמי המכתב היו נועם חומסקי, נעמי קליין, דייב אגרס, קלאודיה רנקין ו-10 הזוכים בפרס פוליצר, בהם המשוררת הנודעת אליס ווקר והעיתונאית קתרין שולץ.

יותר מ-7,000 אנשים חתמו מאז על המכתב, ופעילים יצרו מסע סולידריות בינלאומי לתמיכה בטאטור.

הסיפור של טאטור הוא אחד מני רבים. מאוקטובר 2015 עד יולי 2016, ממשלת ישראל עצרה כ-400 פלסטינים בשל הודעות ברשתות החברתיות, על פי ארגוני זכויות מקומיים.

עם זאת המקרה שלה עורר תשומת לב בינלאומית מיוחדת, בהתחשב בהשלכות המצמררות שלו לגבי זכויות האזרח של פלסטינים בישראל, בעלת הברית הקרובה ביותר של ממשלת ארצות הברית.

"הקול היהודי לשלום", קבוצה הפועלת בארה"ב למען צדק חברתי, פרסמה לאחרונה ראיון וידאו עם טאטור במעצר הבית.

https://youtu.be/BmKbZfPoYBk

"סלון" אירגן ראיון עם טאטור. הראיון נערך באופן אישי, בערבית, ותורגם בעזרת יואב חיפאווי, שמעדכן בקביעות לגבי המשפט בבלוג "חיפה החופשית".

ספרי בבקשה מה קרה מאז המעצר והכליאה שלך?

אני עדיין במעצר עד לסיום המשפט. הכל החל כשפרצו לביתנו בשעה 3:30 בבוקר ה-11 באוקטובר, 2015. כוחות משטרה גדולים פשטו על הבית, וביקשו מההורים שלי לקרוא לי, כי הם באו לקחת אותי. לא היה להם צו מעצר, בהפרה של החוקים הבסיסיים ביותר.

לאחר שנחקרתי הם החליטו להעמיד אותי למשפט ולהחזיק אותי במעצר עד תום ההליכים. אני יכולה לאמר כי החקירה והמשפט הם פארסה, בושה לכל מערכת המתיימרת להיות דמוקרטית.

בתחילה הייתי כלואה במשך שלושה חודשים, במהלכם הועברתי בין שלושה בתי כלא: ג'למה, שרון ודמון.

מאוחר יותר הורה בית המשפט לשים אותי במעצר בית באזור תל אביב. משמעות הדבר שהייתי בגלות, רחוק מהעיירה שלי. נשארתי שם יותר מחצי שנה, שבמהלכה נמנע ממני לצאת החוצה, ונאסרה עלי גם תקשורת דרך האינטרנט, בכל עת, ביום ובלילה.

לאחר מכן, בעקבות התגברות הקמפיין לסולידריות במחאה על הצעדים הלא-דמוקרטיים נגדי, הועברתי למעצר בית בעיירה שלי, ריינה. גם כאן אסור לי לצאת, למעט שש שעות בשבוע, ומכריחים אותי ללבוש על הקרסול צמיד אלקטרוני שאי אפשר להסירו כדי לפקח על תנועותי.

מה היו התנאים בבתי הכלא? את יכול לספר על הניסיון שלך ושל האסירים הפלסטינים האחרים?

ראשית, יש אלפי אסירים פלסטינים המרצים עונשי מאסר בבתי הכלא הישראלים, ובהם נשים וילדים. בנוסף יש עצירים מנהליים, אשר מוחזקים על ידי ישראל ללא אשמה, וכמובן ללא משפט, לתקופה בלתי-ידועה, שכן על פי חוקי החירום ניתן להאריך מעצר מנהלי שוב ושוב ללא הגבלה.

כשהייתי בכלא הייתי עם אסירות פלסטיניות. חוויתי את סבלם של האסירים הפלסטינים בכל ההיבטים ההומניטריים. הייתי עדה להזנחה ממנה הם סובלים בבתי הכלא בישראל, מבחינת תנאים סביבתיים ובריאותיים, וליחס אכזרי.

מהאסירים בכלל, ובמיוחד מהאסירות, נשללות זכויות אדם בסיסיות, ואני מתכוונת במיוחד לשלילת הזכות לקבל טיפול רפואי נאות.

הכלא בישראל מלא עוול. כל מה שאומר לא יהיה מספיק כדי לתאר את החיים של האסירים הפלסטינים שם. פגשתי שם אסירות חפות מפשע שלא בצעו שום עברה.

לדוגמא, אני נעצרתי בגלל שיר, ופגשתי בכלא בחורה שנעצרה מפני שכתבה מכתב פרטי אל אחותה על עניינים אישיים ומשפחתיים. בגלל שהיא הזכירה במכתב את המילה "התאבדות" היא הושלכה לכלא לשלושה חודשים.

מדוע לדעתך ישראל רודפת משוררים ואמנים אחרים? מדוע עוצרים פלסטינים בגלל הודעות ברשתות החברתיות?

הרדיפה הפוליטית, המעצרים וההגבלות על חופש הביטוי הם, לדעתי, סימפטום של המשבר בו מצויה ישראל. ככל שהשלטונות הציוניים מחריפים את הדיכוי ומגבירים את מסע ההסתה נגד הפלסטינים, כך הם מרגישים יותר חולשה וחוסר אונים.

מצד אחד הפלסטינים מתחזקים בסרובם להשלים עם המציאות הקולוניאליסטית ועם הדיכוי הגזעי; מצד השני, כתגובה לתרבות השנאה המתגברת ברמה העממית, אנו רואים הווצרות זרם אנטי-פשיסטי נגדי בחברה הישראלית. זה מעמיד את ישראל בפני דילמה, מאלץ אותה לעלות מדרגה בדיכוי, ובכך חושף את האופי האנטי-דמוקרטי של המשטר הישראלי.

האין זה צבוע מצד ישראל להתעקש שזוהי דמוקרטיה בזמן שהיא עוצרת אנשים שמבקרים אותה?

כמובן שכך. ישראל היא לא מדינה דמוקרטית. במידה שהיא דמוקרטית, הדמוקרטיה שלה חלה רק לקטגוריה אחת של אנשים, של אזרחים – כלאמר, זו דמוקרטיה רק ליהודים. מסיבה זו אני קורא לה דמוקרטיה עדתית או דמוקרטיה מזויפת או צבועה.

עם זאת, גם סוג זה של דמוקרטיה התחיל להתמוטט לאחרונה, כפי שהסברתי בתשובה הקודמת.

האם את יודעת אם המכתב מ-250 אנשי ונשות הספרות עזר לשפר את המצב?

כן כמובן. הקמפיין לסולידריות, כולל העצומה, אשר נחתמה על ידי אמנים רבים, סופרים ואנשים מכל רחבי העולם, עזר מאוד.

בהתחלה תנאי המעצר שלי היו מאוד קשים. נעצרתי למשך מספר חודשים בבית ליד תל אביב, רחוק מהמשפחה שלי וממקום מגורי. הייתי מבודדת לחלוטין מאנשים; נמנע ממני לצאת מהבית לגמרי. זה היה יותר כמו מעצר בתא בידוד בגלות. זה נמשך כך במשך יותר משישה חודשים.

לפני שמסע הסולידריות תפס תאוצה, עורך הדין שלי הגיש בקשה להעברת מעצר הבית מתל אביב לריינה – עירי – אבל התביעה התנגדה בתוקף. הם התנגדו אפילו שבקשתי תשמע בבית המשפט.

עם זאת, לאחר פרסום העצומה, הם שינו את גישתם לבקשה, ובסופו של דבר הבקשה אושרה. חזרתי מתל אביב למעצר בית בריינה מהווה הקלה משמעותית מאוד בתנאי המעצר.

האם את חושבת שהמשך הלחץ הציבורי יכול להשפיע על פסק הדין הסופי במקרה שלך?

כן, בהחלט, התגובה הציבורית והסולידריות במקרה שלי, וסביב הנושא של חופש הביטוי בכלל, הם אמצעי הלחץ היעילים היחידים שעשויים לשנות את המצב האומלל בו אנו נמצאים.

אני מאמינה כי לחץ ציבורי עשוי לחייב את הרשויות הישראליות לשקול מחדש את רדיפת אמנים, סופרים ופעילים צעירים פלסטינים, רק משום שהם מבטאים את התנגדותם לדיכוי.

מה נותן לך תקווה?

תקווה היא הבסיס לחיים. יש ביטוי שנהגתי לחזור עליו לפני מעצרי, ואני עדיין אומר זאת: "אנחנו חולמים על מנת להמשיך לחיות". כאן אני משווה חלומות עם תקווה, כי בלי תקווה אנחנו הולכים למות, גם בעודנו חיים, ורק גופנו יישאר.

תקווה היא התחושה של חיים, של חופש, של בטיחות. זה מה שנותן משמעות לכל דבר שחווים בני אדם. אנו נושמים תקווה כדי לחיות חיים בעלי משמעות.

מה יכולים פעילי זכויות אדם בארצות הברית ובמקומות אחרים לעשות כדי לעזור להילחם על הזכויות שלך ועל זכויותיהם של פלסטינים אחרים?

הממשל האמריקאי הוא התומך הגדול של ישראל בעולם. פעילים בחברה האמריקאית יכול להפעיל לחץ על ישראל על מנת לשפוך אור על הנושא של חופש הביטוי ועל הרדיפות מצד הרשויות הישראליות נגד המתנגדים לדעתם.

התושבים הערבים הפלסטינים בישראל ניצבים בפני מסע הסתה גזענית, בשני המישורים הרשמי ועממי. התקפות עליהם מתרבות רק בגלל שהם מדברים ערבים במקומות ציבוריים. אלה התפתחויות מסוכנות. בהקשר זה, אני מאמינה שפעילי זכויות אדם צריכים להתריע לפני שיהיה מאוחר מדי.

בן נורטון הוא כתב מדיני מצוות "סלון דוט קום". אפשר למצוא אותו בטוויטר ב @BenjaminNorton.

חכמת החיים של נהג המונית

Taxi Driver

עבדתי בחברת הייטק. ערב אחד התאחרתי בעבודה והזמינו עבורי מהחברה מונית שתיקח אותי הביתה.

לחליסה, אמרתי לנהג.

הנהג בחן אותי, מתפלא. מה פתאום יהודי אשכנזי שעובד בהייטק גר בחליסה?

היה לנו קצת זמן להעביר ביחד, אז סיפרתי לו על נפלאות השכונה. הסברתי שזו השכונה היחידה בחיפה שבה עדיין אנשים מכירים זה את זה ברחוב, אומרים שלום, משתתפים בצער ובשמחות. לא שכנים באותו בניין, לא רק חברים, השכונה. מושג כל כך חשוב שהולך לאיבוד בעיר הגדולה.

בכל זאת, התעורר ספק בליבו, הרי רובם שם ערבים.

כן, אמרתי לו, השכנים הכי טובים.

אבל בכל זאת, המשיך בשלו, לפעמים זה יכול להיות מאוד לא נעים…

למה?

למשל, אמר, אם אתה חוזר ממילואים במדים. יכול להיות מאוד לא נעים איך שיסתכלו עליך…

אה, אמרתי. אתה צודק. אבל אני לא הלכתי לצבא. וגם הילדים שלי לא.

הוא חשב לרגע ונראה שהוקל לו.

כן, אמר, אם כך אין בעיה.

 

ממאסרי ומגלותי אוהב אתכם – שיר חדש ועדכון מדארין טאטור

Dareen with her cats

בעודה במאסר בית ובגלות בתנאים קשים בקרית אונו שלחה לי המשוררת דארין טאטור ב-SMS את השיר שלהלן (בערבית), שיר שנכתב בהשראת סולידאריות המשוררים והסופרים עמה בנסיון הקשה שהיא עוברת.

השיר מובא כאן בתרגום לעברית על ידי רג'אא זעבי-עמרי

אבל ראשית עדכון קצר מארועי השבוע האחרון:

ביום שני, ה-25.7 ציפינו כולנו כי דארין תורשה לחזור לביתה בריינה. במקום זה החליט השופט חנא סבאג לשלוח אותה לכלא, בשל נייר שאחר להגיע מחברת האיזוק. ביום שלישי, לאחר מרוץ מתיש נגד הבירוקרטיה והרשעות, נטשו השוטרים את דארין בשעה שמונה בערב בצידי הדרך מול בית הסוהר דאמון שעל הר הכרמל. משם היא התקשרה לבני משפחתה שיבואו לקחת אותה.

כעת היא נמצאת במעצר בית בביתה – בית משפחתה – בריינה שליד נצרת, עדיין עם איזוק, שומרים צמודים 24 שעות ביממה ואיסור מוחלט להתקרב לאינטרנט. באם תורשע במשפט בו היא מואשמת ב"הסתה" עקב פרסום שיר ושני סטאטוסים בפייסבוק היא עלולה עדיין להישלח לכלא לתקופה ממושכת.

בינתיים היא ובני משפחתה מזמינים את כל מי שתמך ותומך בה בימים קשים אלא לבוא ולבקר. וכמובן, מסע הסולידאריות לא הסתיים – עלינו להמשיך ביתר מרץ עד לשחרורה המלא של דארין ולביטול האישומים כנגדה… ולהמשיך להאבק עד שהכיבוש, הדיכוי, הגזענות, שלילת חופש הביטוי והרדיפות יעלמו מהארץ ומהעולם.

ומכאן, רשות הדיבור לדארין, באמצעות ה-SMS

אל כל אדם היודע מה המשמעות של היות לאדם "מקצוע" אחד ויחיד – האומנות, אומנות על כל צורותיה וגווניה, אני שולחת ממאסרי/גלותי מתנה שהיא חלק משיר שכתבתי בהשראת עמידתכם לצידי מתוך הזדהות עם חופש היצירה – השירה והאומנות… באהבה ובמסירות – דארין.

 

תוככם מדינה.. היא האומנות

נסיכים אתם, כי החופשי

ציפור דרור הוא, בשמי היצירה

מלואו שירה, ובלתה אין

 

השיר הוא עם, והשיר ציפור

בימי מלכות רפאים, יזעק..

יגדל.. ינסוק לגבהים

על אף כנף שבור, למרות דמעה

כי מילותיו מתת

 

מפוחד הוא במרחב החלל

בלובן הניר

מספר אגדה על אדם

מספר על זרות המשורר