Skip to content

שוטר שמתרגם שירים: פיוט או סיוט?

Darin_v

דיון ראשון במשפט "ההסתה" נגד המשוררת הפלסטינית מהגליל דארין טאטור

(סקירה מלאה יותר של הרדיפות הפוליטיות כנגד דארין טאטור התפרסמה באנגלית ב-Free Haifa)

לפי מיטב הבנתי (המועטה) בשירה – משימתה של המשוררת היא לבחור בקפידה מילים מעטות, להעמיס אותן במטען רגשי כבד, אסוציאציות, כפלי לשון ודו משמעויות, ולשחרר אותן לאוויר העולם, לצוד את תשומת ליבו.

הישיבה הראשונה במשפטה של המשוררת דארין טאטור, המואשמת על ידי "מדינת ישראל" בהסתה, היתה אירוע משפטי מינורי למדי, חלק משגרה יום-יומית של הדיכוי כלפי הפלסטינים בכל רחבי המולדת הכבושה. אולם מבחינה ספרותית ההצגה שהתרחשה (היום, 13 באפריל 2016) באולמה של השופטת עדי במביליה (חדר 27 בבית משפט השלום בנצרת) נסקה לשיאים דרמטיים בשילוב קטעי שירה ופרוזה, תוך פסיפס של סגנונות בין ריאליזם, אבסורד וסוריאליזם. אחרי שישה חודשים של רדיפות, מעצר והתנכלות המשוררת עצמה לא הסתירה חיוכים וסיפוק בראותה את השחקנים החובבים מבצעים פראפרזות סביב בתי השיר.

שוטר חובב ספרות

התביעה פתחה את המערכה בהטלת הקלף החזק שבידה, השיר העומד במרכז כתב האישום. כותרת השיר, "קאוום יא שעבי, קאוומהם", ("התנגד עמי, התנגד להם"), אומרת כמעט הכל. עוד לפני שהביאה הוכחה על מקורו של השיר או את הנוסח המקורי בערבית הציגה התביעה את התרגום העברי באמצעות עד, שוטר שזו לו שנתו ה-30 במשטרת נצרת, אשר עליו הוטל התפקיד לתרגם את השיר לעברית.

נראה שהשוטר עשה את מלאכתו נאמנה כמיטב יכולתו. הוא עמד על דוכן העדים ולא היסס להצביע ביזמתו על טעויות בתרגום שהוא עצמו עשה. שורה שנשמטה פה. אות שהתחלפה באחותה שם. מה אפשר לצפות ממי שלפי עדותו הבנתו בשירה נובעת מלימודי ספרות בבית הספר התיכון ואהבתו לשפה מאז?

את עומק השיר יכולנו להבין, או שלא, מהשורות המעטות אליהן התייחס השוטר בעדותו. חבל שאי אפשר היה להקליט באולם וכל דקויות התרגום ילכו לאיבוד בפרוטוכל שמטבעו אינו יכול להכיל קטעים בערבית.Darin_writing

בשיר נאמר, לדברי השוטר, "אל תחששו מלשונות המרכבה".  המרכבה, לדבריו, מכוון לטנק הידוע בשם זה. הלשונות הן "לשונות האש" אותן פולט הטנק מלועו.

בשורה אחרת מדבר השיר על "נד" (בקמץ). אלו הם קווים מקבילים בערבית, הסביר השוטר. אבל הקווים המקבילים לעולם אינם נפגשים. לכן ה"נד" הוא יריב, אפשר לאמר אף יריב חזק. כאן לא התאפקה חנין זעבי, שנכחה באולם, והעירה כי המילה בערבית הינה "נד" בסגול. השופטת העירה לה וסיכלה את ההפרעה.

במקום אחר הסביר השוטר כי השיר מדבר על "ג'זוואת" שלא יפחתו. ה"ג'זוואת", כך הסביר, הוא מנהגם של השבטים הערבים, קודם לימי האיסלאם, לתקוף את שכניהם, לקחת את רכושם ולשעבד את נשותיהם וילדיהם.

החוויה היתה אחד מרגעי השיא של עולם השירה. הקהל הקטן באולם בית המשפט היה מחושמל, מתפתל בין התדהמה והצחוק הכבוש. אולם בסופו של הדיון הספרותי נשארנו עם טעם רע.

"מדינת ישראל", בבואה לשלול את חרותה של המשוררת, לא מצאה לנכון לטרוח אפילו על תרגום מקצועי של השיר שבמרכז כתב האישום. ובשיר עצמו, גם בתרגומו של השוטר, אין ולו שמץ של עילה ממשית למעצר. הסיבה היחידה שאיפשרה את מעצרה של דארין ועדיין מאפשרת את המשך מעצר הבית שלה ואת התנהלות המשפט כנגדה הינה היותה ערביה פלסטינית בלב הדמוקרטיה היהודית.

קצת פרוזה

עד אחר, "ראמי", היה הראשון שחקר את דארין בתחנת המשטרה בנצרת בבוקר שלאחר מעצרה. לפי הרישומים שערך הוא ביקש והיא הרשתה לו להיכנס לדפי הפיסבוק שלה דרך הטלפון הנייד שהוחרם ממנה. לא, לא היה לו צו חיפוש והוא לא אמר לה שזכותה להתנגד לחיפוש בטלפון. הוא אף הציג לבית המשפט צילומים שערך מדפי הפייסבוק. וכמובן, גם הוא תרגם לטובת בית המשפט את הממצאים.Darin_in_demo

בין הצילומים הוא טרח לצטט סטאטוס אחד מדף הפייסבוק. נאמר שם: "אסראא עבד נורתה על ידי חיילי הכיבוש בעפולה. מצבה התייצב. השבח לאל על בריאותה".

נראה כי מי שלא מאחל למותה של אזרחית פלסטינית שנורתה על לא עוול בכפה על ידי חיילי הכיבוש חותר תחת אושיותיה של המדינה הציונית.

בחקירה במשטרה הוא האשים את דארין בכתיבת סטאטוס אחר, לוחמני יותר. הוא לא ראה את הסטטוס הזה. לדבריו ההאשמה התבססה על "מידעים". מידע מודיעיני סודי זה אינו חלק מחומר החקירה שנמסר לסנגור או שיוצג בפני בית המשפט. כלאמר, מישהו אמר שמישהיא כתבה משהו בדף הפייסבוק שלה. מכאן כבר התגלגל כדור השלג הבטחוני ורמס תחתיו את דארין.

דראמה לילית

"קאסם", שוטר מבוגר בעל מראה פנים רציני ועצוב, ניצב בפני בית המשפט ותיאר בקול שקט את הדראמה שהתרחשה עם הגעת המידע המודיעיני בדבר הסטטוסים והשירים אותם מפרסמת דארין למשטרת נצרת. שלוש ניידות לפחות פשטו באישון ליל על ביתה של דארין בו היא מתגוררת עם הוריה בכפר ריינה. "קאסם" עצמו היה בניידת אחת עם הקצין התורן "זילברשטיין" ועם קצין המודיעין. ברכב אחר היה כוח אבטחה מיוחד של משמר הגבול שהקיף את הבית והשתתף בפריצה הנועזת. "קאסם" אינו יודע כמה מהם פרצו לבית והעירו את הדיירים בסביבות השעה 4 לפנות בוקר. שעת המעצר הרשומה היא 04:20 ועל דו"ח המעצר חתום השוטר "קאסם".Darin_with_cats_2

"קאסם" אינו בורח מאחריות. הוא אומר "החלטנו" לעצור את דארין.

לא, לא היה ברשותם צו מעצר. מה היתה עילת המעצר? היה מידע מודיעיני. "קאסם" לא ראה את המידע, אבל "זילברשטיין" וקצין המודיעין אמרו לו. "זילברשטיין" לא חתום על הצו ולא מילא דו"ח פעולה.

הסנגור, עו"ד עבד פאהום, מנסה להסביר ל"קאסם" את החוק בדבר העילות המצדיקות מעצר ללא צו. צריכה להיות סיבה מוחשית, עברה שזה עתה התבצעה או עומדת להתרחש. הוא טוען שהמעצר אינו חוקי. "קאסם" לא מבין מה יכול לא בסדר. הרי "זילברשטיין" אמר… אז "החלטנו".

לבסוף השופטת מחלצת את "קאסם" מהתקפות הסנגור, "את זה תוכל לטעון בסיכומים".

תובעת אמביציונית

לקראת השעה שתיים מבקש הסנגור לצאת מוקדם מסיבות אישיות. התובעת מתנגדת. הדיון אמור להימשך עד ארבע והוזמנו עדים רבים שעדיין מחכים.

הסנגור מתקרב לשופטת ומשתף אותה בנסיבותיו-סודותיו. השופטת מחייכת ומאשרת להפסיק את הישיבה.Darin_as_detainee_in_Nazareh_court

התובעת "מוותרת" אך רוצה לקבל תמורה בהתאם לגדלות נפשה. היא מסבירה כי כעת הסנגור הוא האשם באם יחול עיכוב במשפט, ולכן דארין לא תוכל לנצל את התמשכות המשפט ולבקש הקלה בתנאי מעצרה הקשים: מעצר בית מלא עם אזיק ושני שומרים בבית אחיה בתל-אביב (בשל הצורך להרחיק אותה שלא תסכן את תושבי נצרת והאזור) תוך איסור על כל בני הבית להשתמש באינטרנט.

זוהי רק חוליה נוספת בשלשלת ההתנכלויות לדארין, לאחר שהתביעה עשתה ככל יכולתה להאריך את מעצרה (יותר משלושה חודשים עד לשחרור למעצר בית) ולהקשות על תנאי מעצר הבית. במשך חודשים התביעה עירערה על כל החלטה של בית משפט השלום שהקלה מעט על דארין.

יש מה לעשות

העובדה שמשוררת נעצרה ונשפטת בתנאים כאלו על האשמות חסרות יסוד אינה רק תוצאה של גזענות המערכת (המשטרה, התביעה, מערכת המשפט) אלא גם של אדישות דעת הקהל.

איפה המשוררים והסופרים שיגנו על חופש הביטוי?

נושא אחד לפחות שבו כולנו יכולים לתרום עלה במהלך ישיבת המשפט היום. בהקדמה לדיון העלה הסנגור כאחד מקווי ההגנה האפשריים את הטענה לאפליה באכיפה. לפי קו הגנה זה הרדיפות כלפי המשוררת דארין טאטור הינן חסרות כל פרופורציה אם משווים את פירסומיה לפרסומים אחרים בפייסבוק שכלפיהם המשטרה לא פעלה ואינה מתכוונת לפעול.

כל נושא האפליה באכיפה הינו, מטבעו, נושא ציבורי ולא פרטי. הוא מחייב איסוף חומר והוקעה של ההסתה והגזענות נגד הציבור הערבי. הוא נוגע לכל היחס הקולוניאליסטי הגזעני של מערכת אכיפת החוק כלפי הציבור הערבי. התגייסותנו להגנה על דארין טאטור היא הזדמנות לחשוף ולהאבק בהתנהלות הגזענית הפוגעת בכולנו.

* * *

נספח היסטורי: ידיעות שהתפרסמו בדף הפייסבוק "נעצור את מתווה פראוור"

 

17.12.2015

דארין טאטור – עצורה בשל שיר זה חדשיים ושבוע (מאז ה-10.10.15) ותמשיך להיות עצורה עד תום ההליכים המשפטיים
בית המשפט המחוזי בנצרת החליט לקבל את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט השלום לשחרר את המשוררת דארין טאטור למעצר בית בבית אביה. דארין טאטור נעצרה ב-10.10.15 בשל פרסום שיר ביוטיוב שכותרתו "התקומם עמי, התקומם כנגדם" אותו הקריאה על רקע סרטון של הפגנות נגד הכיבוש בגדה. הוגש כנגדה כתב אישום באשמת "הסתה לאלימות ולטרור". (בכתב האישום מתואר סרטון ההפגנות במילים "סרטון של פיגועים").

ב-2.12.2015 בית משפט השלום הסכים לשחררה למעצר בהשגחה 24 שעות. המדינה התנתה את הסכמתה בכך שדארין תורחק מנצרת (כי, כידוע, היוטיוב של נצרת שונה מאוד מהיוטיוב של חיפה), ובמאמץ רב הצליחו למצוא קרובה מבוגרת המתגוררת בכפר ג'ש. בחקירת התאמתה למשגיחה הסבירה הקרובה כי בביתה אין מחשב ואינטרנט, והיא לא יודעת מה זה לפרסם שיר ביוטיוב. לפיכך החליט בית המשפט כי איננה מתאימה להיות המשגיחה (שמא יתחמק לו היוטיוב של נצרת לביתה שבג'ש והיא לא תבחין בו ולא תוכל לגרש אותה בצעקות "קישטא יוטיוב רע!"). אחרי שבועות מעצר נוספים, בדקו קציני המבחן את בית המשפחה (בנצרת) וקבעו כי יש בו את כל התנאים לפיקוח במסגרת מעצר הבית. המדינה ערערה, בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את הערעור, דארין טאטור תשאר במעצר עד תום ההליכים.

12.1.2016

בית משפט השלום בנצרת דחה את שחרורה של המשוררת דארין טאטור מהכלא והעברתה למעצר בית + אזיק אלקטרוני + איסור גלישה באינטרנט עד תום ההליכים, וזאת מאחר והפרקליטות הודיעה כי הם מתכוונים לערער על החלטת השחרור ולדרוש את המשך מעצרה.

דארין טאטור מנצרת נעצרה ב-10.10.15 בעקבות פרסום שירה "התקומם עמי, התקומם כנגדם" המלווה בסרטונים מהפגנות בגדה ביוטיוב.

13.1.2016

בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את הערעור של מדינת ישראל על המשך מאסרה, וקבע כי יש לשחררה למעצר בית אצל קרובי משפחה בישוב מרוחק + אזיק אלקטרוני + ניתוק האינטרנט בבית בו תשתכן. אך המדינה בקשה לדחות את שחרורה על מנת לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לעליון.

דארין טאטור – אשר עצורה מאז ה-10.10.2015 באשמת "הסתה" בעקבות פרסום שיר בשם "התקומם עמי התקומם כנגדם" על רקע פוטאג' של הפגנות בגדה ביוטיוב – מוחזקת ביחד עם עוד 23 עצורות עד תום ההליכים/עצורות מנהליות ב-2 חדרים בכלא דמון, אשר הוכרז כבר בשנת 2002 כמתקן שאינו מתאים לאחזקת בני אדם.
העצורות מתלוננות על תנאי מעצר קשים – תא שרותים/מקלחת אחד למעל 10 עצורות. בגלל התנאים הפיזיים הקשים אין אפשרות להשתמש במכשירי חשמל (תנורים) בתאים. כמו כן אין להן מספיק שמיכות/בגדים חמים והן סובלות מהקור בחורף.

14.1.2016

ב-13.1.2016, לקראת חצות הליל, הודיעה מדינת ישראל כי אינה מתכוונת לערער לעליון על החלטת בית המשפט לשחרר את המשוררת דארין טאטור למעצר בית מלא מחוץ לישוב מגוריה + אזיק אלקטרוני + הרחקה מאינטרנט (לצורך כך נותק ביתם של הקרובים אצלם היא מתגוררת מהאינטרנט).

וכך אחרי יותר מ-3 חדשי מאסר – החודש האחרון ביניהם בבית הכלא דמון אשר אינו מתאים למגורי אדם – שוחררה דארין בתנאים מגבילים דרקוניים.

ברוך מתיר אסירים דארין (גם אם זאת התרה חלקית ביותר).

חופש לכל אסירי החופש!

 

 

מר בורג, אתה לא עושה טובה לאף אחד!

Israel-Palestine-wall_no_Favors

הסתה. שוב הסתה. נמאס כבר לשמוע על הסתה…

בכל זאת רציתי לדבר קצת על ההסתה שעלתה השבוע לממדים חדשים בעקבות ההצהרות של חד"ש ובל"ד שגינו את הכרזת "חזבאללה" כארגון טרור על ידי הליגה הערבית.

ואני לא מדבר רק על ההסתה מצד נתניהו ו"הכלבים הרצים". כולנו כבר רגילים לממשלת המסיתים שליבוי השנאה והאלימות נגד הערבים בארץ ובעולם היא לחם חוקה.

מכרות הבורות והגזענות מכילים מחצבי הסתה שמספיקים לפרנס את כולם. לכן "ליברל" ו"אינטלקטואל" ציוני כמו ירון לונדון לא מתבייש להגיד לרג'א זעאתרה ועבד אבו שחאדה בתוכניתו: "סיתמו את הפה! למה לכם לסכסך בין יהודים וערבים…" הצטערתי רק שהמרואיינים הצטדקו וניסו להסביר במקום לתקוף את הטרוריסטים האמיתיים בממשלת ישראל ואת המקור האמיתי להסתה בתקשורת הציונית.

שונא מתנות יחיה

בעתון הארץ של היום (שישי, 18.3.2016) הצטרף למקהלת ההסתה גם אברהם בורג, במאמר תחת הכותרת: בל"ד וחד"ש, איבדתם אותי.

מוזר איך אפשר לאבד דבר שלעולם לא היה שלך… ככל הזכור לי בא בורג לועידת חד"ש ודיבר נגד הקמת רשימה ערבית מאוחדת שתכלול גם את בל"ד בטענה שמדובר ב"לאומנים ערבים". גם במאמרו החדש מסית מר בורג נגד הרשימה המשותפת בכותבו:

Avraham_Burg_Image_1

אברהם בורג – היה יושב ראש הכנסת ויושב ראש הסוכנות הערבי. היום מאוכזב מקצועי מהערבים

"הכוחות הלאומניים והבדלניים ב"רשימה המשותפת" נראים דומיננטיים יותר ויותר, בדיוק כמו אחיהם היהודים הלאומנים והגזענים בימין. " כלאמר מפלגה כמו בל"ד המציעה להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה הינה "לאומנית בדלנית" ושקולה לימין הגזעני המטיף ופועל לרצח וטיהור אתני של האוכלוסיה הערבית.

 

זה מזכיר את 15 מליארד השקלים שהבטיחה הממשלה להשקעה בצמצום פערים במגזר הערבי. מיד לאחר ההחלטה ולפני שהושקע אפילו שקל אחד הודיעו גורמים שונים בממשלה כי ההשקעה תלויה בהתגייסות של המועצות הערביות להרס הבנייה הבלתי חוקית ולהקמת תחנות משטרה נוספות. הנשיא "הלא גזעני" גם ניצל את טקס ההשקה של התוכנית כדי להחרים ו"להשפיל" את ג'מאל זחאלקה כחלק ממסע ההסתה נגד חברי הכנסת של בל"ד על רקע מאמציהם להחזרת גופות הפלסטינים שנחטפו על ידי ישראל.

לא הייתי מתייחס לדבריו של אברהם בורג, שכבר הפך ל"מאוכזב ערבים" מקצועי, לולא היו מבטאים סימפטום של כמה מחלות ממאירות נפוצות המונעות שיתוף פעולה ערבי-יהודי אמיתי במאבק נגד הגזענות הציונית.

הוי בורות קדושה

יהודים, כידוע, אינם מבינים ערבית. עקב כך גם אין לצפות מהם שיתעניינו או ינסו להבין מה קורה בעולם הערבי הסובב אותם. לכן אין כל טעם לנהל דיון ענייני בשאלה מהו ארגון טרור, או מדוע הכריזה הליגה הערבית על חיזבאללה כארגון טרור או מה הרקע לעמדותיהם (השונות) של חד"ש ובל"ד. זה הכל עניינים של ערבים, ולכן זה פשוט לא קיים. יוק!

London_to_Raja_and_Abed_Shut_Up

ירון לונדון לרג'א זעאתרה ועבד אבו שחאדה: תסתמו את הפה!

מה שמשנה הוא מה שקורה בדעת הקהל היהודית המתנהלת בעברית ובאמצעי התקשורת המכורים שלה. מה פתאום שהערבים האלו יביעו דעות שאינן מקובלות על הציבור היהודי. אם היו רק מתחנפים ומלקקים אולי האווירה היתה קצת משתפרת, רמת הזעם וההסתה היתה יורדת, אולי אפילו היו מוסיפים קצת תקציבים לביוב ולבתי ספר או הורסים פחות בתים…

גם הכותרת בעיתון הארץ שדיווחה על עמדת המפלגות הערביות מטפחת את הבורות הקדושה. המאמר הוא מאת ג'קי חורי, אך את הכותרת נותנים כידוע במערכת… "חד"ש ובל"ד גינו את ההכרזה על חיזבאללה כארגון טרור. המפלגות פרסמו הודעה לפיה החלטת מדינות המפרץ הפרסי והליגה הערבית משרתת את האינטרסים של ישראל ותורמת להמשך הכיבוש. גם בל"ד מתחה ביקורת על מעורבות חיזבאללה בסוריה". ובכן, ההטעיה כפולה ומובנת מגוף המאמר: ראשית המפלגות פרסמו שתי הודעות שונות, שכן עמדותיהן שונות, אך מה זה חשוב, עבור דעת הקהל והתקשורת הישראלית כולם פשוט ערבים. שנית, לא נכון כי "גם בל"ד" מתחה ביקורת אלא צריך להיות "בל"ד גם" מתחה ביקורת, שכן בעוד חד"ש תומכת במשטר הסורי "במאבקו בטרוריסטים" הרי בל"ד נוטה לתמוך בעם הסורי במאבקו לחופש נגד הדיקטטורה… אבל, כאמור, מה לציבור היהודי ולהבדלים קטנים כאלו.

Haaretz_title

הארץ: הכותרת לצורך אילוסטרציה ואינה קשורה לכתבה…

לא עושים טובה

מזה זמן אני טוען כי השיח על שיתוף פעולה בין יהודים וערבים יתחיל להיות אמיתי ויוכל לשאת פרי כאשר היהודים יבינו כי הם צריכים, חייבים, את שיתוף הפעולה הזה בשביל עצמם ואינם עושים טובה לאף אחד.

יהודים רבים שמתחילים להתפכח מהציונות מצפים מהפלסטינים לסימטריה. אני מוותר על "הלאומנות שלי", ולכן עליכם לוותר על "הלאומנות שלכם" כדי שנוכל להקים תנועה משותפת "לא על בסיס לאומי". אבל זוהי סימטריה מלאכותית המעוותת את האמת. במציאות המאבק אינו בין שתי אידאולוגיות לאומניות אלא בין כוח מתנחל, מנשל וכובש לבין עם שנאבק לחופש ולהחזרת זכויות האדם הבסיסיות שנשללו ממנו. כיוון שדיכוי הפלסטינים הוא על בסיס לאומי גם ההתנגדות לובשת אופי לאומי, כפי שמאבק הנשים נגד דיכויין המגדרי הינו במסגרת פמיניסטית.

אותם יהודים שרוצים להשתחרר ממצבם ככובשים ומהפריבילגיות שלהם – ומכאן להשתחרר מהצורך התמידי להילחם כדי לקיים משטר עוול זה – צריכים לתמוך במאבק הפלסטיני לשחרור לאומי ולא לפעול כדי לפלג אותו.

בורג מנסה לסכם בנימה אופטימית, אך תוך כדי איום:

"תמכתי בחד"ש בכל לבי משום שחרטה על דגלהּ באומץ את השותפות היהודית־ערבית. אני מאמין בשותפות הזאת בשל הפוטנציאל העצום הטמון בה הן להחייאת הדמוקרטיה הישראלית הגוועת והן כמודל אפשרי לשותפות מרחבית, שהיא שונה לגמרי מן המציאות הנוכחית… על רקע זה הופכת "הצהרת חיזבאללה" להפרה בוטה של האיזון העדין שבין ההשתייכות לכלל הערבי לבין השותפות התוך־ישראלית. מישהו שם ויתר עלי ועל שכמותי לטובת שיקולים ואיזונים אחרים. אני עוד לא ויתרתי והשותפות קום תקום. אתם או נגדם."

הוא לא מוכן לשמוע את דעתם של שותפיו לכאורה הערבים או לנסות להבין אותה. הוא רק רוצה "ערביי מחמד" איתם אפשר יהיה לבסס שותפות "תוך ישראלית" – כלאמר שותפות תוך שמירת ההגמוניה היהודית.

לשיטתו שותפיו הערבים צריכים להימנע מלדבר במרחב הערבי בצורה שתביך אותו בפני דעת הקהל הגזענית בישראל. בכך כל דיבוריו על "שותפות מרחבית" והשתייכות לכלל הערבי הופכים לסיסמא חסרת תוכן.

רק בהצטרפות למאבק הפלסטיני לשחרור לאומי ופתיחת אוזניים ועיניים למתרחש בעולם הערבי יכולים פעילים יהודים לצאת מהגטו הציוני ולבחון אפשרויות להשתלבות במרחב לאחר נפילת משטרי החסות של האימפריאליזם והדיקטטורות – והציונות בראשם.

 

"אמא, איך עושה שבכ?"

Magician

רונית תהתה אם יהיה זה נאה לאמר שמזל שסבתא נפטרה דווקא עכשיו.

לא מזמן הודיעו לנאור שהוא יצטרך לכתוב מחדש את מרבית עבודת התיזה שלו. הוא יקבל הארכה אך יהיה חייב לסיים תוך שנה. מצד שני הוא לא יוכל להמשיך לעבוד באוניברסיטה. אם יעברו לדירה שהתפנתה בפרבר המרוחק והשקט ויחיו בצמצום יוכלו לעבור את השנה הקשה.

עבור אורי המעבר לבית הספר החדש בפרבר המרוחק היה קשה. גם כך לא היה ילד חברותי במיוחד, אך לפחות בשכונה בה גדל היו לו כמה חברים שהכיר מגיל קטן.

לכן שמחה רונית מאוד כאשר, לאחר מספר חודשים בבית הספר החדש, הגיע אורי בפעם הראשונה הביתה עם חבר מבית הספר, ירון שמו. הם שיחקו ביחד ונאור ורונית התנדבו לעזור להם להכין ביחד את שעורי הבית.

לאחר מכן החל אורי לבקר בביתו של ירון. אביו של ירון היה גבר גבוה ושרירי. הוא לא היה פנוי הרבה למשפחה, אך כאשר התפנה היה מקדיש תשומת לב לילדיו. הוא לקח את אורי איתם למשחקי כדורגל ואף הבטיח לקחת אותם לתל-אביב לראות משחק של הנבחרת.

בינתיים התקרבו ההכנות ליום ההולדת של אורי. אורי רצה לערוך מסיבה בגינת הבית ולהזמין אליה את כל ילדי הכיתה. רונית ונאור עודדו אותו והבטיחו להכין הכל כדי שהמסיבה תהייה כייפית.

אולם כאשר ביקש אורי להזמין קוסם למסיבה התעוררה בעיה. ההורים לא רצו לאכזב אותו, אולם פשוט לא היה להם מספיק כסף לכך. הם הבטיחו להזמין את בת דודתו איילה הלומדת בבית הספר לקוסמים. היא יודעת ללכת על קביים ולהצטבע כליצן ותוכל לנפח בלוני הליום לילדים.

יום אחד בשעת ארוחת הצהרים אמר אורי:

–  אתם יודעים שאבא של ירון עובד בשבכ?

רונית ונאור שתקו, מתקשים להסתיר את מבוכתם.

–  מה בכלל עושה מי שעובד בשבכ?

שאל אורי כדי לשבור את השתיקה המביכה.

הראשון שענה היה נאור:

–  זה סוד, מוטב שלא תדע…

אך רונית אינה אוהבת לשקר לבנה. היא לא רצתה להשאיר אותו ללא תשובה והוסיפה:

–  הם מעלימים אנשים.

אורי לא המשיך "לנדנד"  להוריו שנראה נבוכים מהעלאת הנושא. אולם הוא המשיך לחשוב על כך בינו לבין עצמו.

כאשר ביקר בביתו של ירון, פנה לאביו ואמר לו:

–  דוד, אתה יודע שיש לי יום הולדת בקרוב וכל הכיתה מוזמנת. אמא שלי אמרה לי שיש לך סוד שאתה יודע איך להעלים אנשים. אולי תוכל לבוא למסיבת יום ההולדת שלי ולהעלים ילדים?

אביו של ירון נראה מופתע מחשיפת סודו.

–  מה פתאום, מי אמר לך שאני מעלים אנשים?

אחר רגע הוא נרגע מעט, חייך לעצמו וסרב לבוא ליום ההולדת תוך שהוא מסביר:

–  בכל מקרה, אינני מעלים ילדים.

בימים הבאים לא ביקר ירון בביתו של אורי. אורי היה עסוק בהכנות האחרונות ליום ההולדת, קניית הכיבוד וחלוקת ההזמנות לילדי הכיתה, ולא טרח לברר מה קורה עם ירון. אבל, כמובן, הוא הזמין אותו והזכיר לו מספר פעמים להשתתף בשמחתו…

כאשר אחר ירון להגיע ליום ההולדת התקשר אליו אורי. הטלפון צלצל ארוכות אך לא היתה תשובה. מאוחר יותר עזב אורי את חבריו החוגגים והתקשר שוב ושוב. לבסוף ענתה לו אימו של ירון וביקשה שיפסיק להתקשר. ירון לא יבוא ליום ההולדת.

באמצע החגיגה, כמעט בוכה, פנה אורי לאימו:

–  אבא של ירון אמר שהוא לא מעלים ילדים. אבל הנה, הוא העלים לי את ירון!

* * *

(מבוסס על סיפור אמיתי.)

מעשה בשוטר עם פיוז קצר ושמו איתמר

Policeman_Itamar_and_lawyer

בדרך כלל אינני אוהב לקבל מכות. אני מוכן לסגת, לוותר, לפעמים אפילו לברוח, כדי להימנע מכך. לכן יש אולי טעם מיוחד לספר על השוטר איתמר וכיצד הפכתי, באופן חד פעמי, למי ש"מבקש לקבל מכות"…

היה זה בתחילת שנות האלפיים. הגיעו ידיעות מכלא השרון כי הסוהרים מתעללים בקטינים הפלסטינים הכלואים שם ואף היכו אותם. מישהו החליט לארגן משמרת מחאה מול הכלא כדי למחות ולחזק את רוחם של האסירים.

הגענו, מספר חברים מחיפה, להשתתף במחאה.

לא רצינו לעמוד מול פתח הכלא, מקום בו יראו אותנו הסוהרים בלבד, אלא לצד כביש 4 הסואן. כשהגענו כבר חיכה לנו כוח משטרתי קטן, ותחילה היה ויכוח היכן מותר לנו לעמוד. השוטרים טענו כי אנו מסכנים את עצמנו בעמידה ליד הכביש.

למרבה המזל הקצין האחראי נהג בהגיון. סיכמנו כי אנו נעמוד מאחורי מעקה הבטיחות שבצד הכביש ואילו המשטרה תעמוד מאחורינו כדי שלא תסתיר את ההפגנה הקטנה מעיני הנהגים החולפים בכביש.

אלא שלאחר זמן קצר הופיעה מכונית משטרה נוספת, שעל צידה נכתב "משטרת התנועה", ונעמדה מטרים ספורים לפנינו, עם פניה אל הכביש, כאשר היא מסתירה את מראה ההפגנה מהמכוניות המתקרבות. ניגשתי אל השוטר שישב במכונית ופניתי אליו בקול שקט ובשיא האדיבות. הסברתי לו כי יש לנו הסכם עם הקצין לגבי המקום בו אנו עומדים וכי המשטרה תעמוד מאחורינו.

את השוטר שבאוטו כל זה לא עניין. הוא אמר לי: "אתה עם הערבים האלה? שימותו כולם! אם תדבר איתי עוד מילה תחטוף מכות!"

נסוגתי בשקט ובזהירות אל בין המפגינים. סיפרתי להם מה קרה. ליבי לא נתן לי לעבור בשקט על יחסו של השוטר והחלטתי לפנות אל הקצין. ניגשתי אליו וסיפרתי לו מה אמר לי שוטר התנועה. אמרתי לו שאני רוצה להגיש תלונה.

"אין בעיה", אמר הקצין, "אתה יכול לפנות למשטרת כפר סבא."

ביקשתי ממנו שישיג עבורי את פרטי השוטר, כדי שאוכל להתלונן עליו. הוא התעלם מבקשתי.

חזרתי אל בין המפגינים. חשבתי בליבי כי שוטר שמדבר אלי כך, כאשר אני פונה אליו בשיא הנימוס ולעיני אזרחים ושוטרים אחרים, לא יהסס להרביץ מכות רצח לתושב ערבי, אולי מישהו מהגדה המערבית, אותו יפגוש בסימטה אפלה בכפר סבא.

ביקשתי מהמפגינים האחרים לפקוח עין וחזרתי אל שוטר התנועה שהבטיח לי שאקבל מכות באם אדבר איתו מילה נוספת.

הוא עדיין ישב ליד הגה הניידת כאשר פניתי אליו.

"סליחה", אמרתי, "רציתי לבקש את הפרטים שלך, כיוון שבכוונתי להגיש תלונה על הדברים שאמרת לי".

הוא יצא מהניידת. באופן מפתיע הוא שלף את תעודת השוטר והראה לי אותה. הבחנתי כי שמו איתמר. לאחר שקיים את חובתו להזדהות כחוק, ניגש לקיים גם את הבטחתו שניתנה לי זה עתה.

אלא שבשלב זה היגיע אחד המפגינים, עורך דין יהודי כבן 60, ופנה אל איתמר: "סליחה, אני העורך דין שלו. מה הבעיה?"

ובכן, לאיתמר לא היתה בעיה אלא תכנית פעולה. כיוון שעורך הדין ניצב שם באמצע התוכנית, הוא הצמיד אותו אל הניידת וחבט בו בעוז. הדם ניגר על פניו.

למראה זה התכנסו המפגינים והשוטרים סביבנו. המפגין הראשון שהגיע, דוקטור צעיר וחביב למתמטיקה, ניסה להרחיק את השוטר איתמר מעורך הדין. בעוון זה הוא נעצר מיד על ידי השוטרים באשמת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כדי שלא יהיה לבדו עצרו גם את עורך הדין ואותי.

מאוחר יותר נודע לי כי השוטר איתמר לא שכח גם את תפקידו כשוטר תנועה. הוא פנה אל ג'מאל, אחד המפגינים, ודרש ממנו שיציג בפניו רשיון נהיגה. ג'מאל אמר כי הרשיון אינו איתו. עקב כך רשם לו איתמר דו"ח על אי הצגת רשיון נהיגה, למרות שהיה בהפגנה ולא במכוניתו.

נלקחנו בניידת אל משטרת כפר סבא ובעקבותנו באו שאר השוטרים והמפגינים. בתחנה כבר נרגעו הרוחות והשוטרים הבינו כי יש טעם לפגם במעצר עורך דין שכל אשמתו כי פנה אל השוטר וקיבל ממנו מכות שנועדו ללקוחו. אחרי עורך הדין שוחררתי גם אני, כיוון שבפועל לא הייתי מעורב כלל באירועים האלימים. אולם השוטרים התעקשו על מעצר הדוקטור – אחרי הכל סדר חייב להיות וכנגדו עמדה האשמה חמורה של הפרעה מוחשית לשוטר. הודיעו לנו שהוא יישאר במעצר…

היה זה ביום שישי בצהרים וכולנו רצינו כבר ללכת הביתה, אבל החלטנו לא לוותר. בעודנו יושבים בכניסה לתחנת המשטרה אירגנו מסע טלפונים אינטנסיבי אל משטרת כפר סבא מטעם אזרחים מודאגים שביקשו לדעת את סיבת המעצר, שאלו מה בדעת המשטרה לעשות ודרשו את שיחרור העצור.

לקראת הערב גם לשוטרים נמאס וחזרנו הביתה בהרכב מלא.

התלוננו למח"ש על התקיפה האלימה. עורך הדין ואני נסענו שנינו להעיד בפני חוקרי מח"ש בנתניה. לאחר מכן נמסר לנו כי השוטר יועמד לדין משמעתי וכי אנו ניקרא להעיד. מועדי הדיון הצפוי נדחו שוב ושוב. לבסוף נמסר לנו כי "כיוון שהשוטר אינו משרת יותר בכוח בוטל המשפט המשמעתי".

שמחתי. חשבתי כי אולי הצלתי כמה אזרחים תמימים מלקבל מכות קשות הרבה יותר בסיטאציה בה לא יהיה מי שימהר לעזרתם.

שנים אחר-כך מסר לי חבר כי ראה שוב את איתמר מסתובב במדי משטרה, הפעם בירושלים. לא אתפלא אם הוא בין השוטרים המשחרים לרצוח "חשודים" פלסטינים ברחובות.

ואם דאגתם לג'מאל, עורכת הדין האמיצה ארנה כהן ניהלה עבורו את המשפט כנגד הקנס שהוטל עליו והביאה לזיכויו.

 

משטרת הפייסבוק, הסולידאריות עם שובת הרעב אלקיק ורעיונות לסטרט-אפ

Facebook in chains

בתקופה זו אנו עובדים כמו משוגעים לנסות לעורר את דעת הקהל בארץ ובעולם לסולידאריות עם העיתונאי הפלסטיני מוחמד אלקיק השובת רעב כבר 80 יום נגד מעצרו המנהלימעצר ללא אשמה, ללא משפט וללא הגבלת זמן.

חלק גדול מהמאבק מתנהל כמובן ב"מדיה החדשה" – בפייסבוק, בווטסאפ, באימיילים, עצומות מכוונות וכו'.

הטכנולוגיה כל הזמן מתקדמת ועלינו להתאים את עצמנו. כך עושה גם הצד השני.

מעקבים ואיומים

במהלך השבוע אורגנו מספר משמרות מחאה וביקורי סולידאריות באמצעות צ'אט והזמנות בפייסבוק.

אירוע "מיוחד" נקבע ליום רביעי ה-10.2: ניסיון סימלי להביא אמבולנס ולהעביר את מוחמד אלקיק לקבלת טיפול שיציל את חייו בבית החולים ברמאללה. גורמים אלמונים שהציגו עצמם כאנשי משטרת עפולה התקשרו מראש למספר אנשים שהטלפונים שלהם הופיע ב"אירוע" בפייסבוק כמתאמי הסעות, הודיעו שזו הפגנה בלתי חוקית ודרשו מהם שלא להגיע לעפולה.

למחרת היה אירוע "קטן" – עוד הזמנה למשמרת מחאה בפתח בית החולים אליה הוזמנו רק כמאה אנשים. הפעם לא הסתפקו נציגי המשטרה בטלפונים מאיימים אלא שלחו ניידות לביתו של הפעיל שהעלה את הההזמנה לקחת אותו "לחקירה". בפתח בית החולים חיכו כוחות גדולים של יחידות מיוחדות לדיכוי הפגנות והמעטים שהיגיעו הסתפקו בביקור אצל מוחמד בחדרו בבית החולים.

היום, שישי ה-12.2, ראינו הסלמה נוספת בפיקוח ובהתערבות המשטרתית.

בעודי כותב פוסט נוסף ל"חיפה החופשית" המסכם את אירועי השבוע בעניין שביתת הרעב, קיבלתי טלפון ממספר חסוי. הדובר הזדהה כ"עופר" ממשטרת עפולה. הוא הודיע לי כי מתוכננת הפגנה למחר, שבת, בשעה 4 אחר הצהרים, בכניסה לבית החולים, וכי שמי ומספר הטלפון שלי מופיעים בהזמנה. אמרתי לו כי לא ידוע לי דבר על כך, אך הוא המשיך לאיים כי מדובר בהפגנה בלתי חוקית וכי המפגינים ייעצרו. טלפונים דומים היגיעו לפעילים אחרים המעורבים בארגון הסולידאריות עם שובת הרעב, כולל איומים במעצר ממושך.

רעיונות לסטרט-אפ

אין ספק כי המשטרה משתכללת. השוטרים המשועממים, במקום לבלות את זמנם בגלישה באתרי פורנו עוסקים בגלישה בדפי הפייסבוק של הפעילים הפוליטיים.

אלא שהמשטרה לבדה אינה יכולה לעמוד בקצב ההתפתחות הטכנולוגית, וכאן נוצרת הזדמנות אדירה עבור השוק הפרטי המשגשג של טכנולוגיות בטחוניות ישראליות.

למה לבזבז כסף וכח אדם על שיחות טלפון ואיום על הפעילים אחד אחד כאשר המשטרה יכולה פשוט להופיע בצ'אט שבו מתארגנת ההפגנה ולאיים על כולם בבת אחת?

האם אנימציה של שוטר מנופף באלה בדף האירוע המזמין למשמרת המחאה אינו ביטוי ראוי יותר למשטר שמייצג את הקידמה הטכנולוגית?

ואם כבר אנו מקימים סטרט-אפ לגשר על הפערים הטכנולוגיים של המשטרה, הרי היום מילים כבר אינן מספיקות כדי לבטא רגשות ואנו נזקקים גם ל"אמושיונלס". פייסבוק כבר שוקד על הרחבת הביטוי הרגשי המזדמן לגולשים והסטרט-אפ שלנו יוכל להציע מגוון של אפשרויות. לא רק אלות אלא גם רימוני גז, בואש ואפילו אקדח שלוף. מה יש, השוטרים אינם בני אדם שצריכים לבטא את רגשותיהם?

יש לי כמובן הצעות נוספות רבות, אבל אמנע מפרסום מוקדם עד לסיום שלב רישום הפטנטים.

Stop administrative detrention English

 

השקט הורג: ישוחרר מוחמד אלקיק!

AlQiq_says_I_Continue

ביום חמישי, ה-4.2, היום ה-72 לשביתת הרעב של העיתונאי הפלסטיני מוחמד אלקיק נגד מעצרו המנהלי, חראק חיפה ארגן הפגנה למען שחרורו. כשעתיים לפני ההפגנה היגיעה ידיעה כי בית המשפט הישראלי לאי-צדק החליט "להקפיא" את מעצרו המנהלי של אלקיק בשל מצבו הבריאותי. מיד התחילו להגיע טלפונים: "האם ההפגנה מבוטלת?" לא, השבנו, מבלי שיכולנו להתייעץ במוחמד או במי מטעמו. שביתת הרעב היא לביטול המעצר המנהלי ולא "להקפאתו". כבר ראינו במקרה של מוחמד עלאן, שמעצרו המנהלי

Helak_Haifa_Demo

הפגנת חראק חיפה, חמישי 4.2: ישוחרר מחמד אלקיק!

"הוקפא" לאחר יותר מ-60 ימי שביתת רעב, כי משהשתפר מצבו הבריאותי חודש המעצר המנהלי.

 

התוצאה החיובית היחידה מהקפאת המעצר המנהלי היא שמוחמד אינו כבול יותר למיטה ושניתן לבקר אותו. כלאמר, לא כולם. משפחתו כלואה עדיין מאחורי גדרות "האוטונומיה הפלסטינית" בגדה ואינה מקבל רשות לבוא לבקרו למרות מה שאמר לכאורה בית המשפט. רבים מהפעילים הפוליטים ובעלי המצפון מקרב הציבור הפלסטיני בתוך הקו הירוק ניצלו את ההזדמנות כדי לבקר את מוחמד אלקיק מאז יום חמישי. כאשר נכנסתי לחדרו היום (שבת, ה-6.2) מצאתי אותו חלש מכדי לדבר. בתנועת יד ובעווית פניו הוא הודה למבקרים.
בביקורים אלו צולם אלקיק כאשר הוא נושא את השלט: "ממשיך בשביתה"!

הסכנה היא שהקפאת המעצר המנהלי תחליש את המאבק לשחרור של אלקיק, ובכך היא מגבירה באופן מיידי את הסכנה לחייו. אפילו ב"שיחה מקומית", הקוטב השמאלי של השיח הישראלי, הכותרת הינה "בג"ץ הקפיא את מעצרו המנהלי של העיתונאי שובת הרעב בשל מצבו הרפואי", ורק כותרת המשנה מספרת על השביתה הנמשכת "עד שיבוטל המעצר לחלוטין". הכותרת צריכה להיות כי בית המשפט הישראלי מסרב לבטל את המעצר המנהלי וממשיך לתת מראית עין חוקית למדיניות הכיבוש של מעצרים ללא אשמה וללא

Armed_police_women_in_front_of_Alqiq_room

שוטרת חמושה ליד חדרו של מחמד אלקיק בבית החולים "העמק" בעפולה – שבת 6.2 – משוחרר או עצור?

אפשרות להגנה משפטית.

השקט, ההרגל ומראית העין התרבותית סביב פשעי הכיבוש הם שהורגים עכשיו את מוחמד אלקיק. כאשר שבת סאמר עיסאווי נגד מעצרו המנהלי ב-2013 זעזעו מכתביו המרגשים מהכלא את דעת הקהל העולמית ואף חלק מהציבור הישראלי, ו"אישי רוח" מישראל ראו לנכון לפנות אליו ולבקש שיפסיק את שביתתו. בימים האחרונים לשביתתו של מוחמד עלאן, באוגוסט 2015, התרכזו כל העיניים סביב בית החולים באשקלון, היכן שהרקורד הצבאי של מנהל בית החולים הגביר את החשדות בדבר הכוונה להאכילו בכפייה. התקפות הכנופיות הפשיסטיות באשקלון נגד המזדהים עם עלאן, ולבסוף החלטת משטרת אשקלון לחסום את הכניסות לעיר כדי למנוע את הגעת המזדהים, וההתנגשויות שנגרמו עקב כך, הביאו לדרמה שעזרה לשחרור עלאן.

היום, כאשר מאז אוקטובר האחרון נהרגים מידי יום פלסטינים ב"אינתיפאדת היחידים", קשה עוד יותר לפרוץ את אטימות דעת הקהל הישראלית והבינלאומית מול זילות הדם וזכויות האדם הפלסטיניות.

ממשלת ישראל דורכת בריש גלי על כל עקרונות הצדק וזכויות האדם, מתוך הנחה כי כך תביא לבסוף את הפלסטינים לייאוש. אם ייאוש זה יגרום לשפיכות דמים נוספת הרי שהם רואים בכך בונוס, כיוון שהאלימות הישראלית הינה תמיד אפקטיבית ורצחנית יותר והיא מקדמת את מטרתם להשמיד או לגרש את הפלסטינים מארצם כדי לשדוד אותה במלואה. כך הם עוצרים את האסירים ששוחררו בחילופי השבויים ב-2011. כך, לאחר ששביתת הרעב הקולקטיבית של האסירים הפלסטינים ב-2012 הולידה הבטחות להפחתת השימוש במעצר מנהלי, הכפילו שלטונות הכיבוש מאז את מספר המעצרים המנהליים.

רבים שואלים בהיתממות מדוע הפלסטינים אינם נוקטים במאבק בלתי אלים. כאילו האלימות הינה תוצאה של בחירה פלסטינית. כאילו שניתנת לפלסטינים ברירה אחרת. ובכן, שביתת הרעב היא שיא המאבק הבלתי אלים. אולם גם מול מאבק זה מציבות ממשלות ישראל תשובה של הסלמה אלימה: האכלה בכפייה. או, באם הרופאים יסרבו להאכיל את שובת הרעב בכפיה, מציעים ממשלת ישראל ובית המשפט שלה פיתרון אחר: שימות בשקט.

מוחמד אלקיק הוא עיתונאי ומעצרו המנהלי הוא התקפה על חופש הדיבור ועל זכות הציבור, זכותנו כולנו, לשמוע את האמת על פשעי

Visiting AlQiq

מבקרים את מוחמד אלקיק בבית החולים: אסור שהשקט וההשתקה יגרמו למותו!

הכיבוש.

המעצר המנהלי הוא המקרה הקל ביותר לכל תומכי שלטון החוק וזכויות האדם לקחת עמדה ברורה. זהו מעצר ללא אשמה, ללא משפט וללא הליך משפטי שיתן הזדמנות לקורבן להפריך את החשדות לכאורה כנגדו.

המאבק נגד המעצר המנהלי מונהג בשנים האחרונות על ידי "אינתפאדת יחידים" של שביתות רעב. אנשים אמיצים ללא חת ששמים את חייהם מנגד בדרישה לחרות ולצדק: ח'אדר עדנאן, הנא שלבי, סאמר עיסאווי, מוחמד עלאן, מוחמד אלקיק.

אסור לתת למוחמד אלקיק למות – הרימו קולכם למען ביטול צו המעצר המנהלי ולמען שחרורו המיידי!

(You can read this report about Muhammad Al-Qiq’s struggle also in English)

נורדאו – חוזה הגזע העליון

nordau_title

כתבה ואיירה: איריס בר

nordau1nordau2nordau3nordau4nordau5nordau6

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 2,909 שכבר עוקבים אחריו