ראמיה – חרב הטיהור האתני מתהפכת מעל ראשי התושבים

ביום רביעי, ה-28.10.2015, התקיים הדיון בערעורם של תושבי הכפר הגלילי ראמיה נגד הכוונה לפנותם מאדמותיהם. או, ליתר דיוק, אמור היה להתקיים דיון… במקום לדון בטענות המשפטיות שהעלה עורך הדין סלים וקים בשם התושבים, הציב אותם השופט פוגלמן בפני ברירה פשוטה: או שיבטלו את העירעור "מרצונם" או שהערעור יידחה והם יחוייבו בהוצאות גבוהות. תחת "חרב המשפט" ביטלו התושבים את העתירה ו"חסכו זמן שיפוטי יקר"!

מדינת ישראל, על רשויותיה השונות, רודפת את תושבי ראמיה, ממררת את חייהם, גוזלת את אדמותיהם ומבצעת בהם טיהור אתני, וכל זאת רק מסיבה אחת: בשל היותם ערבים.

ב-1976, לפני כמעט 40 שנה, הוצא צו הפקעה לאדמות הכפר ראמיה, כחלק מהפקעה מסיבית של אדמות הערבים בגליל, במסגרת מדיניות הממשלה ל"יהוד הגליל". תצלום ההודעה המקורית שנמסרה לתושבי ראמיה מצורף להלן. בהודעה מצויין בקצרה כי

ההודעה על הפקעת אדמות ראמיה מ-1976

"המקרקעין… דרושים לחלוטין לשר האוצר לצורכי ציבור, וכי שר האוצר מוכן לשאת ולתת בדבר רכישתם." אולם מיד לאחר מכן מוסיפה ההודעה כי "שר האוצר מתכוון לקנות חזקה במקרקעין האמורים בתוך חודשיים… כל אדם שיש לו חזקה במקרקעין האמורים ימסור את החזקה בהם בתום תקופת החודשיים האמורים או לפני כן."

מה הם אותם "צרכי ציבור" שחייבו את הפקעת אדמות הכפר ראמיה, אדמות שהיו רכוש התושבים עוד לפני קום המדינה ואשר עליהן הם מתגוררים ומעיבודן הם מתפרנסים מדור לדור? כותב הצו לא מצא לנכון לציין זאת. אולם כל מי שמכיר את ההסטוריה של האזור יודע כי ההפקעה נועדה להקמת "העיר היהודית" כרמיאל. אף אחד לא שאל כמובן את השאלה הפשוטה והמתבקשת מאליה: אם אדמות ראמיה נועדו לבנייה – מדוע לא יבנו עליה תושבי ראמיה עצמם? התשובה ברורה כשמש לכל מי שחי את מציאות האפרטהייד במדינת ישראל: משום שהם ערבים!

שר האוצר החתום על צו ההפקעה, יהושע רבינוביץ, כמובן לא ניסה לקנות ולא התכוון לקנות את האדמה מבעליה החוקיים. מדוע שיעשה זאת כאשר במחי צו הוא מורה להם לפנות את אדמתם תוך חודשיים?

מאז לא השתנה דבר. אותה בריונות בחסות החוק מנסים להפעיל שוב כעת נגד אותם תושבי ראמיה שנאחזו באדמת אבותיהם שנבלעה בינתיים על ידי העיר כרמיאל. ההבדל היחיד הוא שבהחלטת בית המשפט מה-28.10 ניתן להם רק חודש אחד להסכים לתנאים שיכתיב להם המינהל או להתפנות ללא פיצויים.

על מאבקם של תושבי ראמיה נגד הטיהור האתני נכתב כבר רבות בחיפה החופשית כמו במקומות אחרים.

כאשר הוצאו צווי ההפקעה ב-1976 עדיין לא היה הטיהור האתני מוכר בחוק הבינלאומי כפשע נגד האנושות. היום מדיניות זו, שהיא לב ליבה של הציונות, נחשבת ובצדק לאחד הפשעים החמורים בספר החוקים.

בויקיפדיה (בעברית) ניתן למצוא את ההגדרה הבאה:

טיהור אתני, לפי הגדרתו הרשמית של האו"ם, הוא הפיכת אזור להומוגני מבחינה אתנית, באמצעות שימוש בכוח או בהפחדה להוצאת אנשים מקבוצה אתנית או דתית אחרת מאזור נתון.

נראה לי שרוב הישראלים יתפלאו לשמוע שטיהור אתני נחשב היום ל"בלתי נימוסי" – הרי זה מה שהם עושים כל הזמן.

המאבק נגד גירוש תושבי ראמיה מאדמתם, נגד הרס בתיהם וביקתותיהם, למען זכותם לבנות את בתיהם על אדמתם ולחיות כתושבים שווי זכויות בכרמיאל הוא היום סמל חשוב למאבק לעצירת הטיהור האתני וההשתוללות הגזענית.