בגידת האינטלקטואלים: המקרה של "שיחה מקומית"

אני משתגע. "המצב" משגע אותי. אני לא מצליח לעבוד, ומלבד אותו לילה שביליתי בבית המעצר בשבוע שעבר, אני בקושי מצליח לישון. אני מפרסם באופן כפייתי כל בדל חדשות שנראה לי שיכול להציג את הפלסטינים באור אנושי קצת יותר לחברי היהודים, ומגיב בצורה קשה כשממשיכים לספר לי על "עליונותנו המוסרית". אני רב עם חברים וממאיס את עצמי על רבים. קחו בחשבון, זו תוצאה ישירה של "המצב". אני מרגיש בגופי את כאב ההפצצות על עזה ואינני מסוגל להסתגל למאות מתים מידי יום, רבים מהם ילדים, כ"מצב טבעי". אני עובד כבר על הוצאת אישור "אי שפיות זמנית", ומקווה לחזור לתפקד בהדרגה אחרי שהטבח ההמוני ייפסק.

אבל אל תדאגו, אני לא משוגע מסוכן. הסימפטום העיקרי אצלי הוא קריאה כפייתית של עיתונים. אני קורא כל בדל ידיעה ומנסה למצוא רמזים מאין תבוא הישועה. מי יהיה המלאך, או האלוהים, שיצא ממחבואו ויקרא " אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר".

כמובן, בעברית ובאנגלית, רוב מה שאני יכול לקרוא זה העיתונות הממסדית המגוייסת, התומכת במלחמה ואף קוראת ללא הפסק להחריפה. רבים מאנשי "השמאל הישראלי" אף מאשימים את שנוא נפשם "ביבי" באי השמדת החמאס קודם לכן, ובכך יוצרים לחץ ציבורי למען מרחץ דמים גדול אף יותר, ומונעים מהממשלה, אם במקרה תמצא טיפת שכל בקודקודיה, מלצעוד צעד אחורה מפי התהום.

בצר לי אני מנסה לחפש קולות אחרים. פעמים רבות מאז שהחל "המצב" פתחתי את אתר "שיחה מקומית", שנועד להביא קול אחר בעברית. האמת שהתאכזבתי. אני מאמין גדול בכוחה של התודעה לשנות מצב. אמצעי התקשורת הם כלי מרכזי בעיצוב התודעה של כולנו כחברה. כמו שסופר קובע את המציאות על ידי שזירת העלילה, עוד לפני בניית האישיות של הדמויות, כך התקשורת קובעת את תודעתנו קודם כל על ידי רצף בלתי פוסק של החלטות אילו רסיסים מתוך המציאות האינסופית להראות לנו.

אתחיל מהסוף. בזמן כתיבת שורות אלו, התמונה הראשית באתר "שיחה מקומית" הינה של מחנה אוהלים שהוקם לעקורים בח'אן יונס בדרום רצועת עזה. תמונה פסטורלית, ללא אלימות, כמעט מתבקש לבוא ולנפוש במקום. הכותרת "רוחות הרפאים של הנכבה בעיר האוהלים בח'אן יונס" קצת מאזנת את התמונה הפסטורלית, אך ברוח פילוסופית, ללא תחושת דחיפות, ואינה מעבירה בשום צורה את המוות, ההרס והזוועה שמחוללות ההתקפות הישראליות הבלתי פוסקות בחייהם של יותר משני מליון אזרחים.

בהכללה, ואני מאוד מקווה שיוכח לי שאני טועה, בכל אותם פעמים שפתחתי את אתר שיחה מקומית במהלך "המצב", לא נתקלתי אף פעם בכותרת מרכזית שמתארת את הזוועה בעזה, שלפי מיטב ידיעתי מהווה מעשה ההרג המרוכז נגד אזרחים הגדול ביותר בתולדות הסכסוך. אשמח לפרסם הבהרה ולהתנצל באם טעיתי.

רק לצורכי השוואה, הבאתי כאן, לצד תמונת השער של "שיחה מקומית", תמונה מאתר אחר אותו אני נוהג לפקוד, שבו מאז תחילת "המצב" שמו את המשבר ההומניטרי בכותרת ראשית קבועה – עם תמונות מתחלפות. לצערי אין שום דרך נורמלית להבין איך מותם של מאות אזרחים מידי יום הוא "no news", ועוד באתר שמתיימר לפעול למען "פתרון הסכסוך בדרך הומנית". כמובן, אלו הנורמות המקובלות, נבכה את אנשינו וכל שאר העולם יכול להישרף. אני לא מתפלא, רק ציפיתי ליותר.

לצערי הבעיה בשיחה מקמית אינה רק מה שלא נראה ולא נכתב אלא גם מה שנראה ונכתב. הבוקר פתחתי את שיחה מקומית ולהפתעתי תמונת השער היתה הפגנה של חראק חיפה נגד הטבח בעזה. לקח לי זמן עד שגיליתי, באותיות הקטנות, שההפגנה היא מה-11 במאי 2023. כפי שידוע לקוראי "הארץ", המשטרה מנעה בכוח רב הפגנה של החראק שתוכננה להתקיים ב-18 באוקטובר במהלך "המצב". היה זה, לפי מיטב הידוע לי, הניסיון הראשון בתוך הקו הירוק לקיים מחאה ציבורית פתוחה בדרישה להפסיק את הטבח. משום מה נראה לי שגם הפגנה זו לא כוסתה בשיחה מקומית. הצגת תמונה מהפגנה ישנה מעלימה מהקוראים את המציאות שבה אנו נמצאים, כאשר מתבצעים מעשי טבח מידי יום ואיש אנו מסוגל אפילו לצאת לרחוב בקריאה להפסיקם. "ד-מו-קרט-יה", כפי שנהוג לקרוא. גם הפגנה שקטה שהתקיימה  באום אלפחם ב-19 באוקטובר, שדוכאה באלימות רבה ובמעצרים, וחלק מהמשתתפים בה עדיין במעצר, לא דווחה. נראה שהשיחה המקומית, מעצם הגדרתה, מתקימת באזור חיוג "03".

במקום דיווח על דיכוי כל סממני התנגדות לטבח, שיחה מקומית בחרה לדווח לנו הבוקר בכותרת ראשית (שלמרבה הבושה הפגנת החראק שימשה לה כעיטור) כי "המיעוט הערבי מגלה אחריות" – מהדהדת בכך את דבריו של המפכ"ל שאיים להעביר באוטובוסים לעזה כל מי שיתנגד למלחמה,  אך קבע לאחר מכן כי "צריך להגיד מילה טובה על ההתנהגות המופתית של ערביי ישראל." הדרישה מהנתינים הערבים שהדמוקרטיה הישראלית בטובה עדיין לא גרשה מהשטחים שכבשה ב-1948 להיות אסירי תודה ולשתוק כאשר אחיהם נרצחים בסיטונות היא הרבה יותר מסתם פטרונות קולוניאליסטית. כך מתאר זאת מוחמד דראוושה בשיחה: "מראות הזוועה האנושית, ותמונות הפלסטינים הבלתי מעורבים שנהרגים במלחמה בעזה לא משאירים אותנו אדישים. הם מעוררים בנו תסכול, פחד וחוסר אונים, ובכל זאת, האזרחים הערבים מצליחים לשמור על איפוק. מקיימים את אחריות המיעוט." זה לא בושה לפחד, יש לנו את כל הסיבות לכך, ולערבים בבטן המדינה הציונית, החושפת יותר ויותר את פניה הפשיסטיים, יש סיבות טובות להיות בשקט. אנסו אותך, אבל את לא חייבת להגיד שמילאת את חובותייך כלפי האנס.

באותה כתבה דראוושה גם מדווח כי "כמה עשרות פעילים ערבים בזירה הדיגיטלית נעצרו על הפצת סטטוסים מינוריים, או כאלה שפורשו בצורה מעוותת כדי לספק עילה לבן גביר ולכוחותיו להפגין שרירים כמי ששולטים בשטח. מעצרים אלו נתפסים כמקארתיזם, רדיפה וניסיון לסתימת פיות, ונוגדים את הערך הדמוקרטי שמקדש את חופש הביטוי. נכון לעכשיו, בתי המשפט זורקים את התביעה ואת המשטרה מכל המדרגות ומשחררים את הפעילים מיד הביתה, כי הרי אין עילה חוקית למעצרים, ואין בהם משום חציית גבול." ממש נופת צופים של דמוקרטיה, ובעיקר בבתי המשפט. כמה טוב ונעים למי שמאמין לכתוב בעיתונים ומדיר את רגלו מבתי הכלא ובתי המשפט.

יכולתי להמשיך בצורה קטנונית ולבקר מאמרים כאלו או אחרים, אבל, באמת, זה לא העיקר. העיקר מה הלאה, כיצד נמשיך לחיות לאחר האסון המתגלגל שאין לעוצרו. (אני אישית מאמין שהיום חשוב לעצור את האסון ולחסוך בחיי אדם, והשאלה מה הלאה צריכה להישאל רק כשהמצב טיפה ירגע, אבל נניח.) במאמר פרוגרמטי מה-22.10 אורלי נוי מסבירה לנו בטוב לב אינסופי "מה צריך לעשות עכשיו". כאן אני חייב גילוי נאות, אני מעריך ואוהב את אורלי נוי. דווקא לכן אני מתפתל מכאבים ומשתנק מבכי כשאני רואה כיצד אדם כל כך טוב נופל בפח הטיעונים שהיא מנסה לערום ולסדר בניסיון עקר למצוא חן בעיני הציבור היהודי המוכה תדהמה וזעם עקב התקפת החמאס ב-7 באוקטובר.

כהכנה להצגת האלטרנטיבה, נוי מציגה את הנחות היסוד: "ההצעה הזו לפעולה מתבססת על שתי הנחות יסוד: אחת, שחיי כל בני האדם שווי ערך, ושאין דם יקר מדם. ושלכל יושבי הארץ בין הים לנהר עומדת זכות שווה לצדק, לחיים בביטחון ולחירות." עד כאן יפה מאוד, אלא שהמצב בשטח לחלוטין לא סימטרי. כשהיא מנסה להסביר מדוע יש להפסיק את הפגיעה באזרחים בעזה היא טוענת: "אם ההרג ההמוני הזה של חפים מפשע נראה למישהו מחיר לגיטימי לשלם על חיסול אנשי חמאס, יושרה בסיסית תחייב גם הסכמה שחמאס ישמיד שכונות תל אביביות שלמות מסביב לקריה, מפקדת הצבא שלנו, הממוקמת בלב העיר המאוכלסת בישראל." לא נעים להגיד, אבל אפילו לי, שרובכם בוודאי מחשיבים אדם הזוי, הטיעון נשמע הזוי במיוחד. מי מצפה פה ליושרה בסיסית ממישהו?

נראה לי שהבעיה הבסיסת הינה בהנחת היסוד שמדובר ב"מפקדת הצבא שלנו". לעניות דעתי הכישלון הגדול של "השמאל" בארץ בהצגת אלטרנטיבה הינו ביצירת מצג שווא של שני צדדים סימטריים שזקוקים ל"שיוויון" ו"שלום" ביניהם. האלטרנטיבה היחידה הינה ביצירת "אנחנו" חדש ומשותף שעבורו כל מי שמנסה לכפות עלינו אפרטהייד, כיבוש, אפלייה דיכוי והרג הינו "הם". הם הבעיה ואנחנו הפיתרון.

בהמשך "האלטרנטיבה" עוברת מתחום ההזוי להלוצינציות מסוכנות באמת. אני קורא את כותרת המשנה ולא מאמין: "הדרך האפקטיבית לפרק את חמאס". אוי, אוי, אוי, אורלי, אם את רוצה להתחרות בגנץ ודומיו בשיטות לפרק את חמאס ולקבוע את הנהגתו של העם הפלסטיני, אין לך שום סיכוי. הגדרת מטרה כזאת, שטובי המומחים הצבאיים והפוליטיים כבר קבעו שאינה אפשרית, רק נותנת לגיטימציה להמשך הטבח. "כולנו רוצים לפרק את החמאס" ודנים רק באמצעים. קודם כל תעצרו, תרגעו, אנחנו חיים באסון מתמשך כבר יותר ממאה שנה ואין פתרונות מהירים.

אני משתגע מהמצב. בעצם אני חושב שהדבר השפוי היחיד לעשותו במצב הנוכחי הוא להשתגע.