תאטרון האבסורד במשפט דארין בין הוכחת הפייסבוק ופרסום המשוררת

דו"ח על ישיבת ההוכחות השלישית במשפט, פורסם היום בשיחה מקומית

(כתבה זו פורסמה גם בערבית)

השביתה הכללית בבתי המשפט הורגשה היטב בבניין המפואר של בית המשפט בנצרת. נראה לי כי היינו ה"לקוחות" היחידים בבניין בשעה 4 אחר הצהרים, שבה נקבע המשך משפטה של המשוררת דארין טאטור. המאבטחים החרוצים ניצלו את הבניין הריק לאימוני חירום והשופטת במביליה לא רק הקלידה בעצמה את הפרוטוכל אלא אף נאלצה לעזוב את חדרה בקומה השניה ולרדת איתנו למרתף במינוס 3 כדי לא להפריע לתרגילי המאבטחים.

מהלך המשפט

הייתה זו ישיבת ההוכחות השלישית במשפט מוזר זה שבו נאשמת המשוררת ב"הסתה" באשמת פרסום שיר אחד, שני סטאטוסים בפייסבוק ותמונתה של איסראא עבד שנורתה בתחנה המרכזית בעפולה.

בישיבה הראשונה שמענו פרשנות משטרתית לשיר. בישיבה השניה שמענו את מומחי המשטרה למחשוב ולמדנו כי המשטרה יכולה להוציא כל מידע מהמחשב ומהטלפון שלנו גם אם הם נעולים ואין בידה את הסיסמאות (באמצעות תכנה מיוחדת הניגשת ישירות לדיסק ולזיכרון).

היום היה אמור להיות היום הקשה ביותר עבורנו במשפט. איני יודע אם אתם מכירים את המצב הנורא בו חבריו של הנאשם שהודו עליו במשטרה מוזמנים להעיד מטעם התביעה בבית המשפט. זה בהחלט עלול להרוס אנשים וחברויות, אפילו משפחות. אולם בתיאטרון האבסורד של ההאשמות ההזויות נגד דארין טאטור גם הטרגדיה הזאת הפכה לקומדיה.

הוכחת הפייסבוק

כיוון שעיקר התביעה הוא פרסומים לכאורה בפייסבוק, וכיוון שדארין סיפרה על חשבון פייסבוק שלה שנגנב, פתחה משטרת נצרת בחקירה מאומצת להוכחת הזיקה שבין חשבונות פייסבוק כאלו ואחרים בהם מופיע השם דארין טאטור לבין העצורה שבידהם.

המשטרה פנתה בעניין לפייסבוק אך לא קיבלה כל תשובה – לא מפתיע למי שמכיר את רמת השרות המקובלת במונופולים השולטים במדיה. חדורים במוטיבציה לפצח את התיק חזרו החוקרים המנוסים לשיטות החקירה הישנות המתבססות על חולשת הגורם האנושי.

אחמד, אחיה הקטן של דארין (כבן 18) הוזמן לחקירה פעמיים. הראו לו תצלומים של דפי פייסבוק שכתוב עליהם "דארין טאטור". שאלו אותו של מי דפי הפייסבוק האלה. על חלק מהם אמר שלא נראה לו כי זה מהפייסבוק של דארין. על אחרים אמר כי אם אף אחד לא גנב את הפייסבוק של דארין זה כנראה שלה.

בחקירה הנגדית הסביר כי זיהה את הדפים כיוון שהיה כתוב עליהם שמה של דארין. אם היה כתוב עליהם שם אחר היה מניח כי הדפים שייכים למישהו אחר.

עדותו של אחמד נראתה לתביעה כנדבך חשוב במסכת ההוכחות. התביעה השתמשה בטענה כי דארין עלולה להשפיע עליו לשנות את עדותו כאחד הנימוקים מדוע עליה להיות מורחקת מביתה-ביתו בריינה. בחקירה החוזרת התובעת ומראה לאחמד תצלומים של דפי פייסבוק. "מה כתוב כאן?" היא שואלת. "דארין טאטור". "ומה כאן?" – "דארין טאטור". הקהל תוהה האם היא מנסה להוכיח שאחמד יודע לקרוא ערבית.

אין ספק כי העולם הוירטואלי מציב בפני עולם המשפט אתגרים חדשים. הפתרון של משטרת נצרת ל"הוכחת הפייסבוק" נראה פשוט וכמעט גאוני (כמעט כמו שיטת האינקוויזיציה לשרוף מכשפות) – אבל אני מתקשה להאמין כי הוא עומד במבחנים משפטיים (או הגיוניים) של הוכחה תקפה. אם אין מקבלים עדות שמיעה כהוכחה כיצד אפשר לקבל עדות של מי שראה תצלום של דף פיסבוק? הנה עוד אתגר המונח לפתחם של המשפטנים שלנו לקראת שלב ההגנה.

דיני נפשות

סמירה ג'ומעאת, חברתה הטובה של דארין, נחקרה אף היא להוכחת הפייסבוק. הן הכירו בקורס להכרת הכפרים שנהרסו ב-1948, והתחברו בזכות האהבה המשותפת לצילום. גם היא נקראה לחקירה במשטרת נצרת ב"מוסקובייה" והתבקשה לזהות תצלומים של דפי פייסבוק. חלק מהם נראו לה שייכים לדארין.

בחקירה הנגדית היא הזכירה כי דארין סיפרה לה על "גניבת" חשבון הפייסבוק שלה. היא אף סיפרה בפרטים כיצד, לבקשת דארין, הודיעה על כך לחברות נוספות. לשאלת הסנגור מדוע לא הודיעה על כך לחוקר יוסף קבלאן הסבירה כי הייתה לחוצה מאוד – אמה היתה בבית החולים והיא הייתה לצידה כאשר יוסף התקשר שוב ושוב ולמרות הסבריה דרש שתבוא לחקירה. לבסוף עזבה את אימה ובאה לחקירה, אך הייתה במצב נפשי קשה. אם הייתה נשאלת בדבר טענת דארין כי החשבון שלה נפרץ הייתה מאשרת זאת.

בחקירה החוזרת מנסה התובעת להגן על החוקר יוסף. מי אמר שהוא זה שהתקשר? העדה מודה שחלק מהטלפונים היו ממספר חסוי… אך לגבי נושא זה (שלעניות דעתי הינו האשמה חמורה שצריכה ברור) החקירה, לצערי, לא מוצתה במלואה.

פרסום המשוררת

העד השלישי הינו ראמי עאמר, ממארגני אירועי הזיכרון לטבח שערך הצבא הישראלי בכפר קאסם ב-29 באוקטובר 1956. הוא הזמין את הזמרת סלאם אבו אמנה לשיר בטכס וביקש ממנה להמליץ על משוררת שתקריא שיר. היא המליצה על חברתה הטובה דארין טאטור ולא דמיינה לעצמה שהמלצה זו תשמש נדבך חשוב בטיעוני התביעה למעצרה ולמשפטה. ההזמנה לטכס ותמונה שבה נראות סלאם ודארין מגיעות לכפר קאסם מוגשות לבית המשפט כמסמכים מטעם התביעה.

בישיבה הקודמת הסביר חוקרה של דארין כי עצם הופעתה של דארין באירוע לזכר הטבח הינו דבר שלילי בהיותו "פוליטי" ו"נגד בטחון המדינה". הפעם מתרכזת התובעת בטיעון כי הזמנתה של דארין להקריא שיר בטכס הינו הוכחה לכך שהיא משוררת מפורסמת ובעלת השפעה על הציבור. עאמר לא התבלבל. כבר בחקירה במשטרה הוא הסביר כי דארין "ידועה כמשוררת" – כלאמר הוא יודע שהיא כותבת שירים – אך אין זה אומר כי היא "משוררת ידועה".

בעניין זה לפחות נראה כי טענתה של התביעה בדבר פרסומה של דארין הפכה לנבואה המגשימה את עצמה. בעקבות מעצרה ומשפטה המתמשך הפכה דארין לסמל של המאבק נגד הפגיעות הישראליות בחופש האמנות ובחופש הביטוי של הפלסטינים בכלל. דווקא בעקבות המשפט תורגמו שירים של דארין לעברית, לאנגלית ולשפות נוספות. אלפים, בהם משוררים, סופרים ואנשי רוח מכל העולם, חותמים על עצומות בדרישה לשחרורה ולביטול המשפט נגדה ומאמרים רבים פורסמו על העוולות נגדן היא מוחה.

ברוח טובה

לבסוף יצאנו כולנו במצב רוח טוב. התביעה סיימה להציג את עדיה ובישיבה הבאה שנקבעה ל-6 בספטמבר תחל פרשת ההגנה.

הכיבוש, הגזענות והדיכוי נתפסים כמן מכת טבע שכולנו קרבנותיה. הסבל, המעצר, החקירות והטרטורים הם אמיתיים, אבל אם מנגנון הדיכוי נראה גם מטומטם וחסר שחר זה קצת מקל.

המשוררת העצורה והעדים שכנגדה, המשפחה והחברים – כולנו קורבנות אותו דיכוי אך איננו נכנעים לו. לכן הצטלמנו כולנו ביחד מחייכים ביציאה מבית המשפט.