דילוג לתוכן

ערעור המשוררת דארין טאטור: האם השיר יזוכה והנאשמת תישאר באשמתה?

הכתבה הבאה פורסמה באתר "העוקץ" ב-2.1.2019

You may also read it in English.

במשפטים רגילים, לאחר שהנאשם או הנאשמת מסיימים לרצות את עונש המאסר, אפשר להיות סמוך ובטוח שהדרמה המשפטית נגמרה. אולם משפט המשוררת דארין טאטור אינו משפט רגיל. למרות שטאטור השתחררה ב-20 בספטמבר ממאסר בן חמישה חדשים שהוטל עליה, ומשנתיים וחצי מאסר בית שהוטלו עליה "לאיון מסוכנותה" במהלך המשפט, היא ממשיכה במערכה המשפטית נגד הרשעתה בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור. ב-25 בדצמבר דן בית המשפט המחוזי בנצרת בערעור שהגישה עו"ד גבי לסקי המייצגת את טאטור.

הדרמה האנושית הגדולה הכרוכה במאסר כבר עברה למקום אחר. באותו יום שבו התקיים הערעור נכנס לכלא רמלה שייח סיאח א-טורי, מנהיג המאבק נגד פינוי הכפר אל-עראקיב שבנגב, ורבים מהפעילים שבעבר ליוו את דארין לישיבות המרובות של משפטה היו שם ללוות אותו. אולם משפטה של טאטור מוסיף להסעיר את עולם התרבות בישראל ולהוות קו חזית במלחמה בין שוחרי חופש הביטוי לבין השלטונות שמנסים למנוע כל ביטוי אמנותי של התנגדות לכיבוש. בימים אלו ממש פעלה שרת ה"תרבות" מירי רגב למנוע את הצגת שירה של טאטור "התנגד עמי", שעמד במרכז כתב האישום נגדה, בתערוכה המתקיימת בירושלים בשם "ברבריות" העוסקת בצנזורה.

על שירה וקווים אדומים

פרוטוקול המשפט מציג מונולוג ארוך של הסנגורית, גבי לסקי, שלא חסכה מאמץ כדי להוכיח כי ההאשמות נגד טאטור בלתי מבוססות וצריכות להידחות, ובעקבותיו מונולוג סותר של נציגת התביעה עו"ד אביטל שרוני. אולם ההצגה שאליה נחשפנו

20181225_consultin_at_break_in_the_hearing

מתייעצות בזמן ההפסקה במשפט: דארין טאטור, ענת וייצמן וגבי לסקי

באולם בית המשפט התנהלה בצורה שונה לחלוטין. ההרכב כלל שלושה שופטי בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת אסתר הלמן. נראה היה שהתקיימה חלוקת עבודה בין השופטים כך שאחת מהם, השופטת יפעת שטרית, למדה את התיק מראש והנחתה את הדיון ביד רמה. כבר בראשית הדיון היא הבהירה כי בית המשפט מתכוון לאחוז באמת המידה של הדין הפלילי לפיה "אם יש ספק – אין ספק". כלומר – אם דבריה של טאטור ניתנים לפרוש אחר ממה שמייחס לה כתב האישום מן הדין לזכותה.

עו"ד לסקי ניסתה לרכז את כל טיעוניה סביב חשיבות חופש הביטוי הפוליטי והאמנותי שאינם רק מזכויות הפרט אלא גם נשמת אפה של הדמוקרטיה ובעלי חשיבות לחברה כולה. השופטים ניסו לכוון אותה לכיוון אחר ולחייב אותה להגדיר בעצמה מתי לדעתה גם שיר חוצה את גבולות הדין הפלילי. לאחר משא ומתן ממושך הצהירה לסקי כי לטעמה, וכפי שטען גם המומחה לספרות מטעם ההגנה פרופ' ניסים קלדרון, אין על המדינה להכיל על השירה את אמות המידה של הדין הפלילי. עם זאת היא הכירה בכך שהחוק כשלעצמו אינו מקנה הגנה כזאת לשירה, אלא שהוא מגדיר אמות מידה להתבטאות פלילית שכוללות "קריאה ישירה לפעולה אלימה" או, במקרה של קריאה לא ישירה, "אפשרות ממשית" שפעולה אלימה תתממש כתוצאה מהדברים. היא הבהירה שדבריה של טאטור לא כללו כל קריאה לפעולה אלימה והתביעה לא הביאה שמץ של ראיה כי דבריה עלולים היו לגרום לאלימות.

לבסוף חזרה לסקי והזכירה כי ידוע לה רק על מקרה קודם אחד בו הואשם בישראל משורר בהסתה בעקבות שיר שכתב. מדובר במשפט שהתנהל נגד המשורר שפיק חביב מדיר חנא בראשית שנות ה-90 בעקבות שיריו שהוקדשו לילדי האבנים מהאינתפאדה הראשונה. חביב הורשע בבית משפט השלום בעכו אך זוכה לאחר מכן בבית המשפט המחוזי בחיפה.

להבין את כוונת המשוררת

תוך כדי הדיון נראה היה שהשופטים מנסים אכן לבחון את משמעות מילות השיר, ובמיוחד את השורה "לך בעקבות שיירת החללים", שאותה פירשה שופטת בית משפט השלום עדי במביליה-אינשטיין כקריאה לבצע פעולות התאבדות. שתי השופטות, הלמן ושטרית, הפגינו תחילה את הדעה הקדומה הרווחת בציבור היהודי כאילו המילה "שהיד" יכולה להיות מפורשת כ"מחבל מתאבד". אולם כאן בא לעזרה השופט השלישי, סאאב דבור, שהסביר שהמילה שהיד מתייחסת לחללים שמתו בנסיבות שונות, כולל קורבנות חפים מפשע של הסכסוך. לאחר שיושבה המחלוקת לגבי משמעות המילה שהיד חזרו השופטים לדון בהקשר של השורה בתוך השיר. הם הכירו בכך שכל החללים המוזכרים בשיר, כמו הדיל אלהשלמון ועלי דוואבשה, הינם קרבנות של הכיבוש ולא נהרגו עקב פעולה אלימה מצידם.

tatour_against_state_of_israel

בערכאה הראשונה נכתב "מדינת ישראל נגד טאטור". בערעור נכתב "טאטור נגד מדינת ישראל"

בשלב מסויים, לכאורה באמצע טיעוני ההגנה, השופטים ביקשו לצפות ב"סרטון" המכיל את השיר, כפי שהוגש לבית המשפט כחלק מחומר הראיות. ציוד הווידאו המשוכלל שהוכן מבעוד מועד באולם לא עבד, וכולם יצאו להפסקה ארוכה עד שהצוות הטכני יתקן את הבעיה. כאשר חזרנו מההפסקה והסרטון הוצג לבסוף נראה היה כי השופטים שינו שוב את דעתם. במהלך המשפט התביעה טענה, ושופטת השלום חזרה על כך בפסק הדין, כי הסרטון מציג פעילות אלימה שמשליכה על משמעות השיר. התביעה ציינה במיוחד גם את המוזיקה המלווה את הסרטון. כעת גם שופטי בית המשפט המחוזי הביעו את דעתם כי המוזיקה מגבירה את האפקט של השיר והסרטון.

עו"ד לסקי עמדה על כך כי הסרטון מציג מציאות יומיומית של התנגשות אלימה בין הצבא לאוכלוסייה שתחת הכיבוש – וכי זו המציאות הקשה שמהווה רקע לכתיבת השיר. את אמירתה של המשוררת, טענה לסקי, יש לחפש במילות השיר עצמו. התובעת חזרה על הטענה כי בסרטון נראים "זריקות אבנים וידוי בקבוקי תבערה" ולסקי תיקנה אותה כי לא נראים בקבוקי תבערה, וכי האלימות בסרטון היא ברף הנמוך של מה שאנו רואים דרך קבע בחדשות. בשלב מסויים, כאשר התובעת והשופטים חזרו ותארו בהגזמה את האלימות שמפעילים הפלסטינים בשיר, לא התאפקה לסקי וציינה כי בעוד שהצעירים הפלסטינים מיידים אבנים החיילים יורים עליהם. "מה יותר אלים?", היא שאלה. לבסוף נראה היה שהשופטים מוכנים לקחת בחשבון גם את האפשרות כי הסרטון הינו הרקע ואינו בהכרח מהווה אמירה מצד המשוררת.

הסכמה או הכרעה

השופטים רמזו לשני הצדדים כי כדאי להם להגיע להסכמה לפיה האישום כנגד השיר "התנגד עמי" יבוטל, אולם הרשעתה של המשוררת בשתי ההתבטאויות האחרות המוזכרות בכתב האישום, שפורסמו כסטטוסים בפייסבוק שלא בצורת שיר, תישאר על

20181225_dareen and gaby posing out of the court b

עו"ד לסקי והמשוררת דארין טאטור – אווירה אופטימית בסיום הדיון בערעור

כנה. בכך ימחק לכאורה אות הקלון שהוטל על מדינת ישראל ומערכת המשפט שלה כמי שרודף וכולא משוררים – אך המשוררת עצמה שנרדפה ונכלאה תמשיך ותישא באשמה. השופטים הסבירו שזה גם האינטרס של המשוררת – שהרי היא רוצה להמשיך ולכתוב שירים. אם יקבע כי השיר לא עבר את גבול הפלילי, השוט המאיים על חופש הביטוי האמנותי יוסר או לפחות יורחק.

השופטים יחכו לתשובת הצדדים להצעת הפשרה ואם זו לא תתקבל יודיעו מאוחר יותר על מועד למתן החלטה בערעור. אי הצדק בפשרה המוצעת מנקר את העין: אחד הסטטוסים שבהם הואשמה טאטור הינו הכיתוב "אני השהיד הבא" – אותו פרסמה במחאה על רצח הנער מחמד אבו-ח'דיר. בהקשר זה טענתה כי הפרסום הוא מחאה על רצח חפים מפשע הינה מובהקת אף יותר. למרות זאת יצאנו בהרגשה שאם יבוטל האישום על השיר יש בכך משום ניצחון מסויים לחופש הביטוי ולמאבקה המסור של דארין טאטור ושל הפעילים והאמנים הרבים שעמדו לצידה במאבק נגד רדיפות המשטר.

 

רג'א אגבאריה הועבר למעצר בית – בתנאים שנועדו למנוע את פעילותו הפוליטית

(הכתבה הבאה פורסמה ב"שיחה מקומית")

ביום שני, ה-15.10, לאחר מעצר שנמשך יותר מחודש, הורתה שופטת המעצרים בחיפה, מריה פיקוס בוגדאנוב, על "שיחרורו" של רג'א אגבאריה, ממנהיגי תנועת אבנא אלבלד (הוא היה המזכ"ל הראשון של התנועה) ואחד המנהיגים המובילים בוועדת המעקב של הפלסטינים אזרחי ישראל, למעצר בית תחת הגבלות קשות. נגד אגבאריה הוגש כתב אישום בסעיפים של "הסתה לטרור" ו"הזדהות עם ארגון טרור" בעקבות 10 פוסטים שונים שפירסם בדף הפייסבוק האישי שלו. התביעה ביקשה את הארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים והדיון התנהל על פני שתי ישיבות ארוכות עליהן דיווחנו קודם לכן (כאן וכאן). ההחלטה האחרונה היא בעיקרה מכה לתביעה שעשתה הכל כדי להשאיר את אגבאריה במעצר וטענה שאין מקום אפילו לשקול חלופת מעצר.

Hassan Jabareen and Ilham Eghbarieh b

עו"ד חסן ג'בארין, מנכ"ל עדאלה, ואילהאם אגבאריה, אשתו של רג'א, מחכים לדיון במרתף המעצרים בבית המשפט בחיפה

 

הישיבה היתה קצרה – השופטת הקריאה רק את עיקרי ההחלטה עם הדגש על התנאים המעשיים של מעצר הבית. חשבתי לצרף לדיוו"ח על השחרור ראיון עם אגבאריה עצמו – שידבר הן על כתב האישום והן על תנאי מעצרו ועל מה שראה בכלא. אולם כאשר קראתי את החלטת השופטת מצאתי כי בין תנאי השחרור נכתב: "אני אוסרת על המשיב להתראיין לכלי תקשורת בכל דרך שהיא או בכל נושא שהוא, לקיים הרצאות בכל דרך שהיא." כמובן שלא אסכן את מעט החופש היקר לו זכה רג'א ואת 22 אלף השקל שנאלצו הוא וארבעת "המפקחים" שהושמו עליו להפקיד בקופת בית המשפט – וויתרתי על הראיון.

גם לפגוע בגדר זה טרור

בישיבות הקודמות ניהל צוות ההגנה, שכלל את עורכי הדין חסן ג'בארין, רביע אגבאריה ואפנאן ח'ליפה מעדאלה ועו"ד עומר ח'מאיסי מ"מרכז מיזאן", מעין חזרה כללית לקראת המשפט עצמו תוך מעבר סעיף סעיף על הפרסומים המוזכרים בכתב האישום. הם העלו טענות קשות נגד התרגום המטעה לעברית, שכלל הוספת מילים שלא נמצאו כלל במקור בערבית, וטענו כי בכל הפוסטים לא נמצאת שום קריאה לפעילות אלימה וכי הפרסומים כלל אינם עוברים על החוק.

השופטת בהחלטתה בעניין הארכת המעצר סוקרת גם היא את עשרת הפוסטים ומחווה את דעתה לגבי כל אחד מהם. לגבי חלק מהם היא קובעת כי גם לפי התרגום שסיפקה התביעה אין בהם אפילו תשתית לכאורה לעבירות המיוחסות. כך, למשל, לגבי הקריאה מיולי 2017 לתושבי אום אל-פחם לנחם את משפחות שלושת הצעירים שהרגו שני שוטרים במתחם אל-אקצא לפני שנורו בעצמם על ידי השוטרים. היא קובעת גם כי השימוש במילה "שהיד" הינו נפוץ ואין לראות בו כשלעצמו הסתה. גם לגבי העלאת זיכרם של ג'ורג חבש במלאת עשר שנים למותו ושל באסל אלאערג' במלאת שנה למותו מצאה השופטת כי יקשה לראות בה "הזדהות עם ארגון טרור" כפי שנטען בכתב האישום.

עם זאת, לגבי מרבית הפרסומים, קבעה השופטת כי הם מהווים לדעתה עבירה. בעוד היא אינה רואה עבירה בעצם השימוש במילה "שהיד", הרי שאת הביטוי הנפוץ בערבית "התהילה והנצח לחללים" היא כבר מפרשת כדברי שבח שיכולים להחשב כהסתה לטרור. פרסום תמונה מהפגנה בגדה שבה המפגינים מניפים דגלים של ארגון החזית העממית וכן פרסום תמונה מכנס לרגל "יום השהיד" בדהיישה שבה נראות תמונות של מנהיגי החזית העממית ההיסטוריים – ג'ורג' חבש, אבו עלי מוסטפא ואחמד סעדאת – מהווים לדברי השופטת בסיס מספיק לאשמה של הזדהות עם ארגון טרור.

From Raja E FB - Gaza demo damaging the fence

אחד הפוסטים נושא כתב האישום – מפגינים פלסטינים בעזה פוגעים בגדר. השופטת הזכירה שגם פגיעה בגדר היא טרור

גם פוסט העוסק במלחמת האזרחים בסוריה ומביע תמיכה בארגון חיזבאללה במלחמתו נגד ג'בהת אלנוסרה מהווה לדעת השופטת תמיכה בלתי חוקית בארגון טרור – כיוון שהוא מתייחס לפעולה מלחמתית של הארגון, הגם שאינה מכוונת נגד ישראל. פרסום אחר מציג מפגינים ברצועת עזה גוררים חלק מהגדר הסוגרת על הרצועה במסגרת הפגנות ההמונים נגד המצור ולמען זכות השיבה. השופטת מזכירה כי על פי החוק גם פגיעה בגדר הינה פעולת טרור. לבסוף היא קובעת כי "נוכח המצב הבטחוני השורר בגבול עזה… קמה אפשרות ממשית כי הפרסום יביא לעשיית מעשה טרור."

מסוכן כמו דארין טאטור

לאחר שקבעה כי עובדות כתב האישום מהוות בסיס להאשמות – דנה השופטת בטענת התביעה כי אגבאריה חייב להישאר במעצר עד תום ההליכים מפאת "מסוכנותו". היא מציינת כי האשמות המיוחסות לו אמנם עוסקות ב"טרור" אך אינן אותן האשמות חמורות שהופכות את המעצר לאפשרות היחידה. עם זאת היא ממשיכה וקובעת כי האשמות בהסתה מעצם טבען מלמדות על מסוכנות, כאשר היא מתבססת על קביעות בתי המשפט במשפטים קודמים, כולל התקדים של המשוררת דארין טאטור.

Vigil Free Raja Haifa Saturday 13 Oct 2018 Martyr Bassel Junction - German Colony

משמרת מחאה נוספת בדרישה לשחרור רג'א אגבאריה נערכה בשבת ה-13.10 בצומת באסל אלאערג' במושבה הגרמנית בחיפה

מה שעזר להחלטה להעביר את אגבאריה למעצר בית היה העובדה שהמשטרה עצמה ניהלה את החקירה בעצלתיים בדרך שמעידה כי היא עצמה לא ראתה סכנה מוחשית בפרסומים. החקירה החלה כבר בפברואר השנה, כאשר רוב הפרסומים כבר היו נגישים לציבור הרחב, והמשטרה לא עשתה דבר כדי להסיר את הפרסומים המסוכנים לכאורה או למנוע פרסומים נוספים. גם כאשר כבר הוצא צו מעצר נגד אגבאריה, ב-7 באוגוסט, חיכתה המשטרה יותר מחודש עד למעצרו בפועל ב-11 בספטמבר (אולי כדי לקבל שכר עבור שעות נוספות בעבודה ביום החג של ראש השנה). במקרים אחרים שהציגה ההגנה היה בעצם השיהוי במעצר עילה מספקת כדי לשחרר את הנאשמים. הפעם הסתפקה השופטת בקביעה כי "בנסיבות אלו ישנו קושי של ממש לטעון למסוכנות מצידו של המשיב שלא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר הדוקה".

השתקה פוליטית

בבואי לבקר את אגבאריה בביתו ביום לאחר שחרור מצאתי שם חלק ממנהיגי תנועת אבנאא אלבלד. הם הסבירו בלהט כי מעצרו נועד להשתיק את הקו הפוליטי שהתנועה מייצגת, אך הם רואים במסע הסולידאריות העולמי למען שחרורו של אגבאריה את התגובה החזקה ביותר שלמעשה כבר סיכלה את מטרת המעצר. אגבאריה עצמו אמר בבית המשפט כי הוא אומר אותם דברים ממש – קריאה למאבק נגד הכיבוש ומשטר האפרטהייד של ישראל – כבר ארבעים שנה. הוא התגאה בכך שבכל שנות פעילותו הפוליטית הוא לא הורשע באף עבירה. המעצר הממושך היחיד שעבר היה מעצר מנהלי ללא משפט בעקבות הפגנות הזדהות עם האינתפאדה הפלסטינית הראשונה ב-1987. מבחינה זו מעצרו היום הינו שינוי בכללי המשחק מצד המדינה והחרפת ההגבלות על מה שמתאפשר לפלסטינים בתוך הקו הירוק לאמר ללא להיפגע.

Hassan Jabareen explains the decision

עורך הדין חסן ג'בארין מסביר את ההחלטה לנוכחים עם סיום הישיבה

נוסף לאנשי תנועתו היה הבית מלא גם במשלחות הזדהות מכל התנועות הפוליטיות השונות באום אל-פחם. רבים משוכנעים שמעצרו נועד גם לפגוע בניסיון, שאכן נכשל לבסוף, לאחד את כל הכוחות הפוליטיים הפלסטיניים בעיר להקמת רשימה מאוחדת בבחירות המקומיות, שתשים קץ לשלטון החמולות ולחופש הפעולה של ארגוני הפשע בעיר.

ביום שחרורו, בשעה 12 בלילה, היגיעו שוטרי משטרת אום אל-פחם לביתו וטענו כי אסור לו לארח מבקרים בבית. הוא הראה להם את ההחלטה בדבר מעצר הבית שאינו כוללת איסור על מבקרים. אולם, כאמור, ההחלטה כוללת איסור על ראיונות לתקשורת והרצאות. היא כוללת גם איסור כל גישה לאינטרנט. גם לארבעת "המפקחים", שלפחות אחד מהם חייב לשהות עימו כל שעות היום והלילה, אסור שיהיה ברשותם כשהם במחיצתו טלפון סלולרי או כל מכשיר שמאפשר גישה לאינטרנט. בצעד יוצא דופן לא רק אגבאריה עצמו חוייב להפקיד סכום גבוה במזומן כערבות לתנאי מעצר הבית אלא גם כל אחד מהמפקחים.

על פי הניסיון ממקרים דומים, בינהם המקרה של המשוררת דארין טאטור, המשפט יכול להמשך שנים שבהם ינותק אגבאריה מהעולם וכל חיי הסובבים אותו ישתבשו. בסוף התהליך הוא עוד עלול להישפט למאסר ממושך כאשר התקופה שבילה במעצר בית אינה נחשבת חלק מהעונש.

מעצר עד תום ההליכים בתיקי הסתה – לערבים בלבד!

משפט רג'א אגבאריה הוכיח אפלייה שיטתית במדיניות התביעה

(הכתבה הבאה פורסמה ב"שיחה מקומית". אפשר לקרוא אותה גם באנגלית.)

הדיון בהארכת המעצר של רג'א אגבאריה, מזכ"ל תנועת אבנאא אלבלד לשעבר הנאשם ב"הסתה לטרור" בעקבות פרסומים בפייסבוק, הפך למאבק משפטי מרתק המעלה שאלות עקרוניות לגבי מדיניות המשטרה והתביעה בכל הנוגע לחופש הביטוי של הפלסטינים אזרחי ישראל.

אגבאריה נעצר ב-11 בספטמבר מביתו באום אל-פחם והוגש כנגדו כתב אישום בעבירות של הסתה והזדהות עם ארגון טרור בבית משפט השלום בחיפה. כתב האישומים מתייחס לעשרה פירסומים שהופיעו בדף הפייסבוק האישי שלו בין יולי 2017 ליולי 2018. ב-2 באוקטובר התנהל בפני השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב דיון בבקשת התביעה למעצרו של אגבאריה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עורכי הדין של ההגנה התנדו בתוקף והתובע לא ידע לענות לרבים מטיעוניהם. לבסוף הורתה השופטת לתביעה לענות בכתב לטיעוני ההגנה וקבעה דיון נוסף ליום ראשון ה-7 באוקטובר.

הדיון התקיים באולם הגדול בקומה מינוס 2, הסמוך למרתף חדרי המעצר, שבו מתקיימת מדי יום שגרת הארכת המעצרים. האולם היה עמוס עד אפס מקום. כיוון שנציגי התביעה כבר הגישו את טיעוניהם בכתב, שמענו תחילה את צוות ההגנה, בראשות עו"ד חסן ג'בארין, מייסד ומנהל "מרכז עדאלה", ובהשתתפות עו"ד עומר ח'מאיסי מ"מרכז מיזאן לזכויות אדם" ועורכי הדין רביע אגבאריה ואפנאן ח'ליפה מעדאלה, עונה לטיעוני התביעה שלא שמענו. אולם מסתבר שלא רק אנחנו לא הבנו את טיעוני התביעה – נראה היה שגם השופטת, שקראה אותם, לא מצאה בהם תשובות לשאלות ששאלה את התובע בישיבה הקודמת. לאחר סיום דברי הסנגוריה היא ניסתה שוב לחלץ תשובות מהתובע, וכך יכולנו סוף סוף להבין על מה הוא אינו מסוגל לענות.

אפליה שיטתית במדיניות האכיפה

הנושא העקרוני והחשוב ביותר שהעלתה ההגנה היה האפליה במדיניות התביעה לגבי הגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים בתיקים של הסתה. בישיבה הקודמת הציגה ההגנה מספר רב של תיקים שבהם הואשמו נאשמים יהודים בהסתה נגד ערבים ובקריאות לפגוע בחיילים (על רקע פינוי מאחזים לא חוקיים). בכל אותם מקרים נציגי התביעה לא ביקשו אפילו מעצר של הנאשמים עד תום ההליכים. לבסוף שאלה השופטת את התובע האם הוא יכול להצביע ולו על מקרה אחד שבו התביעה ביקשה את מעצרו של נאשם יהודי בהסתה עד תום ההליכים.

Vigil in front of Haifa Court 7 Oct 2018 a

משמרת מחאה לשחרור רג'א אגבאריה מול בית המשפט בחיפה – 7 באוקטובר 2018

במסגרת התשובות בכתב שנמסרו לבית המשפט הזכירה התביעה מקרה אחד שבו נאשם יהודי בהסתה ונעצר עד תום ההליכים. אלא שהצוות של עדאלה בדק מבעוד מועד את העובדות באותו תיק ועו"ד ג'בארין הסביר לבית המשפט כי בתיק זה האשמה בהסתה היתה רק חלק קטן ממה שיוחס לנאשם שכלל התפרעות בפועל וגרימת נזק לרכוש. ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים התבססה במפורש על מסוכנותו כמי שגרם נזק בפועל ולא על הסכנה התיאורטית הנובעת מההסתה.

המסקנה המתבקשת, כפי שהציגה ג'בארין לבית המשפט, הינה כי אם עד כה הטענה לאפליה באכיפה התבססה על סדרת מקרים שהציגה ההגנה, הרי בתשובתה של המדינה, שלא הצליחה להציג אפילו מקרה אחד בו התבקש מעצרם עד תום ההליכים של יהודים בשל הסתה, יש משום הוכחה ניצחת לטענת האפליה.

לא משנה מה באמת כתוב – זו הסתה

בישיבה הקודמת הציגה ההגנה סדרת השגות על תרגום הפרסומים כפי שהם מופיעים בכתב האישום בנוסח עברי. כיוון שהן השופטת והן נציג התביעה לא יודעים ערבית, השופטת ביקשה מהתובע לבדוק את העניין ולהגיב במסגרת תשובתו בכתב. את תשובת התביעה בעניין התרגום, המתפרסת על פני רוב שבעת העמודים של המסמך שהגישו, אפשר לסכם בשלוש מילים: "זה לא משנה". לשיטתם, אם התרגום נכון או לא, בכל מקרה מדובר בהסתה. במקרה ספציפי אחד, לגבי הפרסום המתייחס לשלושה צעירים מאום אל-פחם שהרגו שני שוטרים במתחם אל-אקצא ונהרגו אחר כך, לדברי התביעה לא משנה אם נכתב בפוסט שצריך "לכבד את השהיד" או "לנחם את המשפחות" – בכל מקרה זו הסתה.

עו"ד ג'בארין עמד על כך שהניסוחים הם לב ליבו של כתב האישום, ובהעדר תרגום אמין כל תקפותו של כתב האישום מתערערת. השופטת, מצידה, אמרה כי למרות הסתייגויות ההגנה מהתרגום חלק מהפרסומים שבכתב האישום נראים לה חמורים. מצד שני היא לא הסתפקה בטענת התביעה כי "זה לא משנה" ושאלה את התובע האם התביעה בדקה בכלל את טענות ההגנה לגבי התרגום המטעה. התובע לא ידע לענות והתבקש לברר. לאחר זמן מה הוא חזר עם התשובה: התרגומים המופיעים בכתב האישום נעשו בחלקם על ידי המשטרה ובחלקם על ידי השב"כ. לדבריו לא התבצעה בדיקה חוזרת של התרגום בעקבות טענות ההגנה שכן תרגום מחדש הינו פעולת חקירה ו"לא מבצעים פעולות חקירה לאחר הגשת כתב אישום".

הפרסום היחיד מבין העשרה המוזכרים בכתב האישום שניתן לראות בו, לפי הציטוטים המוזכרים בכתב האישום, תמיכה ישירה באלימות הינו סרטון מלווית שלושת הצעירים מאום אל-פחם אותו שיתף אגבאריה ביום השנה למותם. לטענת התביעה ברקע הסרטון מושמע שיר שכולל את המילים "תפזר כדורים בדלתות של אל-אקצא". אגבאריה, כאמור, לא צילם ולא ערך את הסרטון אלא רק שיתף אותו כמו רבים אחרים. לדבריו לא שמע כלל את המילים המוזכרות כחלק מהרקע. השופטת שאלה את התובע האם קיים תמלול מלא של שיר הרקע כחלק מחומר הראיות. הוא לא ידע לענות. לבסוף שלפה ההגנה שפן מהכובע. עורכת הדין המתנדבת אפנאן ח'ליפה, שעובדת על התיק במסגרת הצוות של עדאלה, גילתה מזכר של שוטר ערבי שצפה בסרטון ומתאר כי "ברקע מתנגן שיר שקשה להבין את מילותיו".

מסוכנות לצורך הצדקת המעצר

הנימוק העומד בבסיס בקשת התביעה להארכת מעצרו של אגבאריה עד תום ההליכים הוא טענת המסוכנות. הסכנה, לדברי התביעה, הינה שהנאשם יפרסם פוסטים נוספים. לשיטתם הדרך היחידה למנוע זאת היא החזקתו במעצר ואין כל צורך לבדוק אפילו חלופות למעצר מלא. התביעה רגילה בתיקים רבים כי עצם הזכרת המילה "טרור" בכתב האישום מעבירה אותנו אל המסלול המהיר למעצר בלתי מוגבל וללא צורך בדיונים ממושכים. המלחמה הגדולה של ההגנה בתיק הזה הינה לחסום את התפשטות הנוהג של מעצר אוטומטי עד תום ההליכים כך שלא ישתלט גם בתחום "עבירות" שעיקרן דיון על גבולות חופש הביטוי.

ההגנה משתמשת לערעור טענת ה"מסוכנות" שהעלתה המשטרה בהתנהגותה של המשטרה עצמה במהלך החקירה: העובדה שמאז החלה החקירה בפברואר 2018, ובמשך חודשים ארוכים בהם היו הפרסומים חשופים לציבור וידועים למשטרה, לא נקטה זו שום צעד להסיר את ה"סכנה" לכאורה והשתהתה עם מעצרו של אגבאריה עד ה-11 בספטמבר. השופטת ביקשה הסברים גם בנושא זה, אך בתשובת התביעה בכתב מופיעות בהקשר זה רק ארבע וחצי שורות מעורפלות מתוך 7 עמודים. השופטת שאלה שוב את התובע אם יש בידו לספק הסברים והוא ענה כי "גבירתי יודעת, ככה המערכת עובדת".

Waiting fro remand hearing - Lawyer Afnan with family members

תומכים ובני משפחת רג'א אגבאריה מחכים לתחילת הדיון בהארכת המעצר – בקדמת התמונה עו"ד אפנאן ח'ליפה מעדכנת את בני המשפחה

לבסוף הורתה השופטת על בדיקת "חלופת המעצר" שההגנה מציעה. ההגנה עמדה על כך שלדעתה אין שום הצדקה למעצר עד תום ההליכים, וגם לא לחלופת מעצר, אך הציעה לבסוף ארבעה משמורנים מבני משפחתו של אגבאריה שיוכלו "לפקח" עליו במעצר בית. מחקירת המשמורנים למדנו על נוהל חדש – לדרוש מהמשמורנים להפקיד את הטלפונים הסלולריים שלהם במשטרה לפני התייצבותם לתפקיד… זאת בנוסף לניתוק הבית בו מתקיים מעצר הבית מכל קשר לרשת.

בדרך שמענו שוב על הבעיות הבריאותיות מהן סובל אגבאריה בן ה-66. שירות בתי הסוהר סרב לספק לו תרופה נגד לחץ דם אותה הוא נוטל בדרך קבע וניתנה לו במקומה תרופה חליפית בלתי מתאימה שגרמה לאישפוזו בבית החולים למשך יום אחד.

קודם לדיון עצמו התקיימה שוב משמרת מחאה בהשתתפות כחמישים פעילים פלסטינים מכל המפלגות בדרישה לשחרר את אגבאריה ובטענה כי מעצרו הינו חלק ממסכת של רדיפות פוליטיות שנועדה לפגוע בחופש הביטוי וההתארגנות של הפלסטינים אזרחי ישראל ככלל.

לבסוף, אחרי כל ה"ניצחונות" בהוכחת האפליה במדיניות האכיפה, חשיפת אוזלת ידה והזלזול של התביעה בכל הנוגע לתרגום וחוסר ההסברים לגבי העיכובים בחקירה – נראה היה שההקלה הגדולה ביותר שאפשר לקוות מבית משפט זה הינה הארכת מעצר עד תום ההליכים שתומר במעצר בית בתנאי הגבלה קשים. בכל מקרה, השופטת דחתה את ההחלטה ליום שני הבא ושלחה את אגבאריה לעוד שבוע במעצר.

הישיבה הבאה, בה אמורה השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב להודיע על החלטתה, נקבעה ליום שני ה-15 באוקטובר בשעה 13:00.

 

משפט רג'א אגבאריה: סולידריות ומאבק על הארכת המעצר עד תום ההליכים

(המאמר הבא התפרסם ב"שיחה מקומית")

בעונה פוליטית "מתה", כאשר הפעילים הפוליטיים עסוקים ברובם מעל הראש בבחירות המקומיות, הצליח משפטו של רג'א אגבאריה, מזכ"ל תנועת אבנאא אלבלד לשעבר, המואשם ב"הסתה לטרור" וב"הזדהות עם ארגון טרור" בעקבות פרסומים בפייסבוק, לעורר סדרת פעולות סולידאריות. ביום שבת ה-29.9 התקיימו משמרות מחאה, בקריאה מועדת המעקב של הציבור הערבי, באום אל-פחם, נצרת וסכנין, בהשתתפות רחבה של פעילים פוליטיים מכל המפלגות והתנועות הערביות. ביום שני, לאחר עצרת הזיכרון לחללי אינתפאדת אוקטובר 2000 שהתקיימה בג'ת, מיהרו חלק מהפעילים לעצרת מחאה נוספת במרכז שפאעמר (שפרעם) למען שחרור אגבאריה ונגד הרדיפות הפוליטיות. פעולות סולידאריות נוספות התקיימו בגדה המערבית, בעזה ובכמה ערים באירופה.

ביום שלישי, ה-2.10, דנה השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב בבית משפט השלום בחיפה בבקשת התביעה להארכת מעצרו של אגבאריה עד תום ההליכים המשפטיים. תוצאות דיון זה יכולות להיות מכריעות לגבי התיק כולו, שכן ההליכים המשפטיים בתיק יכולים להימשך שנים. כאשר הנאשם נמצא במעצר במהלך המשפט נוצר עליו לחץ להסכים ל"עיסקת טיעון" ולא לנהל מאבק משפטי ממושך על צדקתו שכתוצאה ממנו יכול המעצר במהלך המשפט להיות ממושך יותר מהעונש עצמו. גם מעצר בית יכול לשתק את חיי הנאשם ופוגע בסובבים אותו, שחייבים להיות מרותקים אליו למשך תקופה ארוכה, ובמידה והנאשם מורשע מעצר הבית אינו נחשב כחלק מהעונש.

vigil in front of Haifa court 2 Oct 2018 b

חלק ממשמרת המחאה מול בית המשפט בחיפה לפני הדיון בהארכת המעצר של רג'א אגבאריה ב-2.10.2018

ועדת המעקב קראה גם למשמרת מחאה מול בית המשפט בחיפה בטרם הדיון על הארכת המעצר – וכמאה פעילים פלסטינים נענו לקריאה, כולל מנהיגים בולטים מבל"ד (שלושה חברי כנסת) והתנועה האיסלאמית. בשעה היעודה קופלו הסיסמאות והפעילים נכנסו לבניין בית המשפט – אולם התברר כי הדיון התקיים בחדר קטן למדי ורוב התומכים נשארו לחכות שעות במסדרון. משמר בית המשפט, שנעזר במספר לובשי המדים הכהים של יחידת פיזור ההפגנות, לא הסתפקו בשמירת "הסדר" אלא אסרו רוב הזמן על תומכים נוספים להיכנס לאולם במקום מי שיצא, ובשלב מסויים אף פינו את המסדרון כולו מהקהל ואסרו להתקרב לאזור הדיון.

באולם עצמו התייצב צוות מתוגבר של עורכי דין לנסות למנוע את הארכת המעצר. בראש הצוות עמד עו"ד חסן ג'בארין, מייסד "מרכז עדאלה", מלווה בעו"ד רביע אגבאריה גם הוא מעדאלה, עו"ד עומר ח'מאייסי מעמותת "מיזאן לזכויות האדם" ועורכי הדין חוסיין אבו-חוסיין, אפנאן ח'ליפה ואחמד ח'ליפה. בגלל חשיבות הדיון הם החליטו "ללכת על כל הקופה", תוך לקיחת סיכון בחשיפת קו ההגנה, ודנו בפרוט בכל אחד מעשרת הפרסומים נושא כתב האישום תוך תקיפת התרגום שמסרה התביעה ומסירת הסברים לגבי תוכן הפרסומים. עיקר הטענה היה כי בכל הפרסומים אין כל קריאה לאלימות אלא הם מהווים הבעת דעה פוליטית לגיטימית, ולכן התביעה עצמה הינה חסרת יסוד.

Raja vigin Manara Ramallah 2 Oct 2018

חלק ממשמרת המחאה ברמאללה לשחרור רג'א אגבאריה – 2.10.2018

בחלק מהמקרים טענו הסנגורים טענות ספציפיות לגבי מילים שהוספו במסווה של תרגום לנוסח העברי וכלל אינן קיימות במקור הערבי – במטרה להחמיר את משמעות הדברים. במקרים אחרים הם הציגו תרגום אלטרנטיבי של אותם טקסטים – שנותן להם משמעות אחרת. הסנגורים ציינו גם כי התביעה מביאה את הטקסטים נושא כתב האישום בנוסח עיברי בלי לציין מי תרגם אותם ובלי שחומר הראיות יכלול עדות של מומחה לתרגום. נציג התביעה והשופטת לא יודעים ערבית ולבסוף ביקשה השופטת מהתובע להביא התייחסות בכתב לטענות בדבר התרגום הקלוקל.

במסגרת ההסברים בדבר הלגיטימיות של הפרסומים, ראוי לציין את הדיון בבפרסום ביום הזיכרון העשירי למותו של ג'ורג' חבש, מייסד החזית העממית לשחרור פלסטין ואחד הדמויות הבולטות והמשפיעות בהיסטוריה של השמאל הערבי בכלל. עו"ד ג'בארין הזכיר כי הפרסום מתרכז בפעילותו של חבש להקמת מרכז מחקר, ולא בפעולות אלימות כלשהן, ותהה כיצד פרסום כזה יכול להתפרש כהזדהות עם ארגון טרור. הוא אף ציין כי אגבאריה עצמו, ביחד עם מנהיגים אחרים של הפלסטינים אזרחי ישראל, עתר בעבר לבג"ץ בדרישה לאפשר לקיים כנס זיכרון לחבש בנצרת. הבקשה נדחתה בטענה של "חשש לאלימות" אך לא נטען כי עצם קיום אזכרה לחבש הינו בלתי חוקי.

נושא נוסף שהודגש על ידי ההגנה הוא העובדה שהחקירה נגד אגבאריה התנהלה במשך חודשים ארוכים (כנראה מפברואר 2018) וכי פרוש הדבר הוא כי הפרסומים היו קיימים באינטרנט ונגישים לכל במשך חודשים אורכים (חלקם אף יותר משנה), וכי המשטרה היתה מודעת לקיומם זמן רב לפני שעצרה את הנאשם. מעבר לכך, המשטרה הוציאה צו מעצר נגד אגבאריה ב-7.8.2018, אך עצרה אותו רק יותר מחודש אחר-כך, ב-11.9. המשטרה לא עשתה דבר כדי להזהיר את אגבאריה או להסיר את הפרסומים, לא סמוך לפרסומם ואף לא לאחר מעצרו. כעת טוענת התביעה כי שחרורו, גם בתנאים מגבילים, מהווה "סכנה לציבור" כיוון שיוכל לפרסם פרסומים נוספים.

Public meeting Vigil Gaza 2 Oct 2018 b

חלק ממשמרת המחאה בעזה לשחרור רג'א אגבאריה – 2.10.2018

בסיום טענותיה הביאה ההגנה שורה ארוכה של מקרים בהם נאשמים יהודים הואשמו בהסתה לאלימות נגד ערבים ואף הסתה לפגיעה בחיילי צה"ל על רקע פינוי התנחלויות שהמדינה הכירה באי-חוקיותן. במקרים אלו היה מדובר בקריאה ישירה ומפורשת לפעולה אלימה, שלא קיימת בפרסומים המיוחסים לאגבאריה, ובחלק מהמקרים אף הראתה התביעה קשר ישיר בין ההסתה לבין פעולות אלימות שהתבצעו בעקבותיה. למרות זאת בכל המקרים שהביאה ההגנה המדינה כלל לא ביקשה הארכת מעצר עד תום ההליכים.

בסיום הדיון נראה היה שהשופטת לקחה ברצינות את טיעוני ההגנה, והפנתה שאלות קשות אל התובע. התובע לא ידע ערבית ולא יכול היה לענות לגבי הניסוחים. הוא לא ידע גם למסור הסבר לסיבת השתהות המשטרה בפעולה כנגד הפרסומים. לגבי הטענה לאפליה באכיפה והימנעות ממעצרם של יהודים שהואשמו בהסתה הוא ניסה לטעון שמדובר בסעיף לגמרי אחר ושאין מה להשוות – אך לא נראה היה שהשופטת השתכנעה מטענתו. לבסוף השופטת שלחה אותו להתייעץ ולענות בכתב עד יום חמישי. המשך הדיון בבקשה להארכת המעצר עד תום ההליכים נקבע ליום ראשון, ה-7.10, בשעה 14:00.

לפני שהישיבה הסתיימה עו"ד ג'בארין הספיק להתלונן כי מאז מעצרו של אגבאריה, לפני שלושה שבועות, "שרות בתי הסוהר" מסרב לאפשר להכניס לו בגדים להחלפה. השופטת רשמה החלטה המורה לשירות בתי הסוהר לאפשר זאת. משהו מסריח בממלכת "הצדק" הישראלית, וזה לא רק בגדי האסירים.

פרטים רבים נוספים על פעולות הסולידאריות ניתן למצוא בעמוד הפייסבוק "ישוחרר רג'א אגבאריה".

 

 

משפט רג'א אגבאריה – הפללת הזיכרון ההיסטורי של עם שלם

(הכתבה הבאה התפרסמה ב"שיחה מקומית")

בבוקר ה-11 בספטמבר, ביום החג השני של "ראש השנה" העברי, פשטו כוחות המשטרה על ביתו של רג'א אגבאריה באום אל-פחם, ערכו חיפוש, החרימו מחשבים וטלפונים ניידים ועצרו את בעל הבית. למחרת הביאו אותו להארכת מעצר בחדרה, שם התברר כי הוא מואשם ב"הסתה לטרור" וב"הזדהות עם ארגון טרור" בעקבות פרסומים שונים בדף הפייסבוק האישי שלו. מאז הוארך מעצרו שוב וביום חמישי ה-20.9 הוגש כנגדו כתב אישום בבית משפט השלום בחיפה בתוספת בקשה להארכת מעצר לזמן בלתי מוגבל "עד תום ההליכים המשפטיים". הדיון בבקשה להארכת המעצר נקבע ל-2 באוקטובר.

(אפשר לקרוא עוד על מעצרו של רג'א אגבאריה באנגלית ובערבית. קריאה לסולידריות התפרסמה באנגלית ובספרדית.)

כאן המקום לגילוי נאות. עבור כותב דברים אלו, רג'א אגבאריה אינו סתם עוד אסיר פלסטיני שנרדף על הבעת דעתו – הוא חבר תרתי משמע. הוא חבר הנהגה בתנועת אבנאא אלבלד אליה אני משתייך (הוא היה המזכיר הכללי הראשון של התנועה), והוא גם חבר אישי מאז שנות השבעים. בזמן מלחמת המפרץ, כשנפלו טילים בחיפה, ברחנו לזמן מה, בת זוגי, אני וילד בן 3, ומצאנו מחסה בביתו.

הסטוריה של מאבק פוליטי

תנועת אבנאא אלבלד הופיעה לראשונה ב-1969 באום אלפחם כרשימה לבחירות למועצה המקומית. החבר רג'א התבלט כמנהיג הדור הצעיר של התנועה ובשנות השמונים הוביל מהלך לגיבושה כתנועה ארצית באמצעות איחוד מספר תנועות ומועדונים מקומיים וקבוצות רדיקליות מקרב הסטודנטים. במקביל הוא הוביל גם תהליך של הבהרת הקו הפוליטי של התנועה, שבהתחלה כללה את כל קצווי הקשת של התנועה הלאומית הפלסטינית. לבסוף הפלגים הימניים יותר נשארו בחוץ ואומץ קו שמאלי מרקסיסטי שהושפע מהניסיונות המהפכניים של אותה תקופה כמו וויאטנאם, קובה וצ'ה ג'ווארה. בנוסף למחוייבות בלתי מתפשרת לזכויות העם הפלסטיני, התאפיין הקו הפוליטי של התנועה בהחרמת הבחירות לכנסת ואימוץ הפרספקטיבה של מדינה חילונית ודמוקרטית בכל פלסטין שתיתן מענה מלא לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים אך גם תאפשר לתושבי הארץ היהודים לחיות בה כאזרחים בשוויון זכויות.

Raja in Hadera court with police - Arab 48

רג'א אגבאריה מובל על ידי שוטרים בזמן הארכת מעצרו בבית משפט השלום בחדרה

בדצמבר 1987, כשהחלה האינתפאדה הפלסטינית הראשונה, ערכו ההמונים הערבים בתוך הקו הירוק שביתה כללית בת יום אחד (ה-21.12) שכונתה על ידי ההנהגה המסורתית "יום השלום" ועל ידי תנועת אבנאא אלבלד "יום פלסטין". בעקבות הצלחתה של שביתה זו נאסר אגבאריה למעצר מנהלי בן שישה חודשים, הראשון מבין כ-10 ממנהיגי התנועה שנאסרו במעצר מנהלי באותה תקופה. העובדה שבמשך עשרות שנים של מאבק פוליטי אינטנסיבי המאסר היחיד ש"צבר" הוא מאסר מנהלי (בנוסף לאינסוף מעצרי וחקירות הפחדה) אומרת הרבה על חוכמתו וזהירותו של אגבאריה לנהל את מאבקו במסגרת השוליים הצרים של חופש הפעולה הפוליטית שהשאירה המדינה הציונית עבור הפלסטינים שבתוכה.

בעקבות הועידה הארצית הראשונה של התנועה ב-1990 נבחר רג'א אגבאריה למזכיר הכללי. בעקבות הסכמי אוסלו החליטה אבנאא אלבלד להקים חזית רחבה עם כל מי שלא נסחף בזרם אשליות "תהליך השלום" המנוהל בידי ארה"ב. אגבאריה ניהל בשם התנועה את המגעים שהובילו להקמת בל"ד, להעמדת עזמי בשארה בראשה וליצירת רשימה משותפת עם חד"ש בבחירות 1996. ב-1998 פרשה אבנאא אלבלד מבל"ד והחלה להיאבק מחדש על דרכה העצמאית, כולל חזרה להחרמת הבחירות לכנסת. בחשבון הסטורי לא הצליחה אבנאא אלבלד לבנות את התנועה המהפכנית ההמונית שאליה שאפה אך הצליחה לשמור על נוכחות קבועה בשטח בתפקיד הסמן השמאלי הרדיקאלי של התנועה הלאומית הפלסטינית בתוך הקו הירוק.

כתב אישום נגד כאב זיכרון וגאווה

כתב האישום שהוגש כנגד אגבאריה מתייחס לעשרה פרסומים שונים שהופיעו בדף הפייסבוק האישי שלו בין יולי 2017 ליולי 2018. בדיון הראשוני שנערך בבית משפט השלום בחיפה מיד לאחר הגשת כתב האישום הדגיש עורך הדין חסן ג'בארין מעדאלה, שעמד בראש צוות עורכי הדין של ההגנה, כי בכל הפרסומים המוזכרים בכתב האישום אין שום קריאה לפעולה אלימה. בכתב האישום התביעה מתארת את הפרסומים ומציגה תרגום קלוקל שלהם אך אינה מסבירה מה לדעתה מהווה עברה בכל אחד מהם.

הפוסט הראשון המוזכר בכתב האישום הינו מה-14.7.2017, היום בו תקפו שלושה צעירים מאום אל-פחם שוטרי מג"ב סמוך למתחם אלאקצא, הרגו שנים מהם ופצעו שוטר נוסף, לפני שנהרגו בעצמם מאש השוטרים. הפרסום הינו שיתוף קטעי וידאו חדשותיים המתארים את האירוע – אך נראה כי חמתה של התביעה יצאה על עצם ההתייחסות אל הצעירים שנהרגו כ"חללים" ("שוהדא") והאיחולים להם להגיע לגן העדן. הפרסום השני, מהיום שלמחרת, עוסק באותם שלושה חללים עצמם, ומדווח על המצב בבתי האבלים שנפתחו באום אל-פחם. הוא מספר כי ההורים נלקחו לחקירה, הכחישו כי ידעו מראש על המעשה, ושוחררו. בסיום הפוסט מרגיע את הציבור כי אין נוכחות משטרתית ברחובות וקורא לביקור בבתי האבל.

באופן דומה, מרבית הפרסומים המוזכרים עוסקים בחללי המאבק הפלסטיני. לא קריאה לפעולה, אבל הבעת צער וכבוד לחללים. פרסום מינואר 2018 עוסק ביום השנה העשירי למותו של ג'ורג' חבש – מייסד "החזית העממית לשחרור פלסטין" ואולי הדמות הבולטת ביותר בהסטוריה של השמאל הערבי. מי שעשו את המהפכה הסוציאליסטית הערבית הראשונה בדרום תימן היו תלמידיו, כמו גם זרמי שמאל רבים ברחבי העולם הערבי. הפוסטר של חבש, המופיע בפוסט, מציין את "אחדות הניגודים" של אישיותו המאחדת זהויות שונות: "ערביות – נצרות – תרבות איסלאמית – מרקסיזם וקידמה". אגבאריה עצמו מזכיר בפרסום כי באחרית ימיו פעל חבש להקים מרכז מחקר כדי להבין מדוע נכשלו הפלסטינים והערבים במאבקם… מבחינת התביעה כל זה מתפספס והם מסכמים זאת תחת כותרת אחת: "טרור".

פרסום אחר הינו תמונה מעצרת הזיכרון ביום השנה למותו של באסל אלאערג', פעיל בולט ואידיאולוג של "תנועות הצעירים" בגדה המערבית, שנורה על ידי חיילים בראמאלה. הפרסום כולל משפט אחד בלבד. תרגום המשפט כפי שהוא מופיע בכתב האישום אומר "אתמול, בפסטיבל לזכר יום השנה הראשונה למות הקדושים של הגיבור אלבאסל, כשם השהיד (באסל) אשר האיר מחדש את סמל המתעמת האינטלקטואל".

מתוך הטענה כי כל אחד מפרסומים אלו מהווה עבירה חמורה על חוק המאבק בטרור אנו למדים כי נעשה כאן ניסיון שיטתי להפליל את עצם הצער הכאב והגאווה על מי שנפלו במאבק נגד הכיבוש.

עריפת ראשים פוליטית

בכתב האישום נטען לגבי חלק מהפרסומים כי "יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה טרור". זה גם נוסח החוק שדורש "אפשרות ממשית" כזאת כבסיס לאשמה של "הסתה לטרור". אולם טענה זו נסתרת על ידי התנהגותם של האחראים על החקירה עצמם. בבית המשפט הם הזכירו מספר פעמים כי מעצרו של אגבאריה נערך אחר תקופה ארוכה של "חקירה סמויה". (מעניין מה משמעות "חקירה סמויה" כאשר מדובר בפרסומים גלויים בפייסבוק – האם החוקרים היו נכנסים לפיבסוק עם משקפי שמש?) גם בלי הכרזה זו של החוקרים ברור לכל כי אגבאריה, כמנהיג פוליטי, היה במעקב צמוד במשך כל אותה תקופה.

אם אכן היו החוקרים רואים סכנה אמיתית בפרסומים, הם היו יכולים לעצור את המפרסם, להזהיר אותו ולדרוש את מחיקתם כבר מהיום הראשון של הפרסום הראשון. הם לא עשו זאת כיוון שכוונתם לא היתה לסכל את הפרסומים (ולא למנוע סכנה שלא קיימת) אלא לסכל את המפרסם.

הניסיון להפליל ולהשתיק את אגבאריה, כמנהיג מרכזי באבנאא אלבלד וכחלק מההנהגה המוכרת של הציבור הפלסטיני, מתווסף לגל הרדיפות שנועד לרסק את התשתית הפוליטית של הציבור הערבי פלסטיני בתוך הקו הירוק. האות ניתן עם הוצאת התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק בנובמבר 2015. באופן דומה ל"טיפול" באגבאריה עכשיו, מתרכזות זרועות הדיכוי בסתימת פיו של השיח' ראאד סלאח, המנהיג העממי הפופולרי של התנועה האיסלאמית. הוא ישב בכלא על "תיק הסתה" אחד ועכשיו נמצא במעצר בית מחמיר "עד תום ההליכים" ב"תיק הסתה" חדש, כאשר נאסר עליו להיפגש עם איש מלבד מעגל מצומצם של קרובי משפחה. פעילים אחרים בתנועה האיסלאמית נשפטו לתקופות מאסר ממושכות על "עברות" מגוכחות כמו ארגון הסעות לתפילה במסגד אלאקצא.

ההתקפה אינה נעצרת בתנועה האיסלאמית ובאבנאא אלבלד. היא כוללת גם מסע חקירות ומעצרים נגד מפלגת בל"ד המהווה חלק מהרשימה המשותפת בכנסת. גורמים רבים במפלגות הימין הציוניות אינם מסתירים את שאיפתם להעיף את בל"ד (וחברי כנסת ערבים נוספים) מהכנסת.

משפטו של רג'א אגבאריה הינו אחד היישומים הראשונים של "חוק המאבק בטרור" החדש שעבר בכנסת כחלק מגל החקיקה הלאומנית האנטי דמוקרטית. כבר כשעבר החוק הזהירו ארגוני זכויות האדם כי הוא ישמש ככלי לדיכוי פוליטי. ההגנה על אגבאריה היום היא קו החזית הראשון של ההגנה על יכולת הביטוי הפוליטי וההתארגנות של הפלסטינים אזרחי ישראל בצל משטר שמחפש תמיד איך להחריף את הדיכוי – בחוקים חדשים, ברדיפות, במעצרים ובמשפטים.

ההתקפה החזיתית של זרועות הדיכוי, שנועדה למנוע כל ביטוי פוליטי פלסטיני, מחזקת וממחישה את טענתה של אבנאא אלבלד מראשית דרכה: ישראל אינה דמוקרטיה ולא ניתן לקיים דמוקרטיה לחלקים במסגרת קולוניאליזם, תוך גירוש, כיבוש ומניעת זכות ההצבעה של רוב תושבי הארץ המקוריים.

Demo in front of Hadera Court - Free Raje - Sunday 16 Sept 2018

משמרת מחאה נגד מעצר רג'א אגבאריה מול בית משפט השלום בחדרה

שרות בתי הסוהר מונע ביקורי משפחה מהמשוררת דארין טאטור

(כתבה זו פורסמה גם באנגלית)

בבוקר ה-8 באוגוסט ליווינו את המשוררת דארין טאטור לבית המעצר ג'למה (קישון) – לשם היה עליה להתייצב כדי לעבור "מיון" שיקבע היכן תרצה את שארית עונש המאסר בן חמשת החודשים שהוטל עליה. למחרת נודע לנו כי היא נשלחה לבית הסוהר דאמון, לאגף האסירות ה"ביטחוניות".

למרות התנאים הקשים שבהם מוחזקים האסירים והאסירות "הבטחוניים" הרי שהשהות עמהם עדיפה עבור אסירה כמו דארין. הסולידאריות בין האסירות והעובדה שמדובר באוכלוסייה שאינה חלק מתרבות שוליים "עבריינית" חשובים יותר מכל התנאים הקשים. עם זאת, מבחינת שירות בתי הסוהר, סיווגה כאסירה "ביטחונית" מהווה אור ירוק להתעללות ולשלילת זכויות האדם הבסיסיות שלה, גם אם כל מה שהיא נאשמת בו בפועל הוא פרסום שיר.

Damon_prison from Wikipedia

כלא דמון על הר הכרמל – מבנים ישנים טחובים שבעבר כבר נקבע שאינם ראויים למגורי אדם

לאסירות "הבטחוניות" (כמו גם לאסירים "הבטחוניים") אין זכות לטלפון, אין גישה לעובדת סוציאלית לדאגה לבעיות אישיות ואין תהליך שיקום שיכין אותן לחיים לאחר הכלא. אפילו הפגישה עם עורך הדין שמייצג אותן אינה פגישה פתוחה אלא מאחורי מחיצת זכוכית. כל אסירה "בטחונית", גם מי שהואשמה בכתיבת שיר, נחשבת, על פי שיטת האפרטהייד של מערכת הכליאה הישראלית, כמסוכנת יותר מכל אנס או רוצח פלילי, ויש לה בכלא פחות זכויות אנוש מינימליות.

בית הסוהר דאמון שעל הר הכרמל שוכן במבנים טחובים במקום ששימש לפני 1948 כמחסני טבק של משפחת קרמאן. בשנת 2000 הכיר שירות בתי הסוהר בעובדה כי המקום אינו ראוי למגורי אדם והכלא נסגר. אולם זמן קצר לאחר מכן, כשהחלה "האינתפאדה השנייה", נפתח דאמון מחדש כבית סוהר לכליאת "שוהים בלתי חוקיים" – אסירי הלחם הפלסטינים המסכנים את חייהם ואת חירותם בחיפוש אחר עבודה. בהמשך חזרו לכלוא בדאמון גם אסירים פלסטינים אחרים, כולל אגף מיוחד לאסירות.

ביום שני ה-27.8 ביקרתי בבית המשפחה כדי לשאול מה הם יודעים על מצבה של דארין בכלא.

Dareens father Tawfiq Tatour (Abu Yamen) -at home

תאופיק טאטור, אביה של דארין, בבית המשפחה בריינה

כשנפרדה דארין מהמלווים ונכנסה בשער הברזל של בית המעצר נכנס איתה גם אביה, תאופיק טאטור (אבו יאמן), ואיתם תיק בגדים שהכינה מבעוד מועד. עכשיו המשיך אביה הסיפור ההתעללות בדארין ובמשפחה כבר מרגע הכניסה לבית המעצר עם אותו תיק בגדים. לאחר שנפרד מביתו הורו לא שומרי הכלא לחכות כדי שיבדקו את תיק הבגדים. לאחר המתנה ארוכה, אולי כשעה, החזירו לו את התיק נפוח ומלא. הוא לא יודע מה נכנס ואם בכלל נכנס דבר מה מכל הבגדים שארזה דארין.

הקשיים בהכנסת בגדים לאסירות (ולאסירים) הינם צורת התעללות ידועה ו"מקובלת" בתקופת החקירות. האב סיפר כיצד לאחר מעצרה של דארין, שנלקחה מביתה באישון לילה ללא כל בגדים להחלפה, היא שהתה ימים רבים בחקירות עד שהמשפחה הורשתה להכניס בגדים. אולם במאסר מתוכנן וידוע מראש אפשר היה לצפות שלא תהיה בעיה מסוג זה – במיוחד כיוון שדארין כבר הכירה את בית הכלא וארזה בדיוק את אותם בגדים שמותרים להחזקה. תיק הבגדים הוחזר כמובן ללא כל נימוק.

Dareens Cat named Cadi waiting impatiently

החתולה "כאדי" מחכה בכליון עיניים לשובה של דארין

את הביקורים לאסירה ה"ביטחונית", כך נמסר למשפחה, אפשר לתאם רק באמצעות פקס. יש לשלוח את שמות המבקרים ולחכות לאישור. במילא לאסירים "ביטחוניים" מותר רק ביקור קרובי משפחה מדרגה ראשונה. האב מספר כיצד שלח בקשה לביקור וקיבל תשובה שלילית: "לא מגיע לה ביקור". גם הפעם לא נמסר שום נימוק. מספר בקשות נוספות כלל לא נענו.

ביום רביעי, ה-22.8, בשעת ביקור המשפחות בדאמון, נסע האב לכלא, למרות שידע כי לא יוכל לבקר את דארין, וביקש לפחות להכניס לה בגדים. הסוהרת בשער סירבה לבקשה. כאשר ביקש לדבר עם הקצין או הקצינה האחראית גם זה לא ניתן לו והוא נשאר מאחורי שער נעול.

לפני פרסום כתבה זו פנינו לשירות בתי הסוהר לקבלת תגובה. בתגובתם נמסר כי "על פי פקודת שירות בתי הסוהר מותר לאשר ביקורים לאסירים שפוטים בתום שלושה חודשים מיום כניסתם לבית הסוהר". עורכי דין המכירים את הנושא מקרוב יודעים לספר כי לא זה הנוהג המקובל וכי הביקורים מתחילים בדרך כלל כשבועיים לאחר תחילת המאסר. אבל גם אם לוקחים את דברי שירות בתי הסוהר כלשונם – הרי דארין כבר שהתה בבית הסוהר למעלה משלושה חודשים בתחילת מעצרה לפני שהועברה למעצר בית. האם כל פעם מתחילים לספור את שלושת החודשים מהתחלה?

התוכנית הפוליטית של המסע למען מדינה דמוקרטית אחת בפלסטין ההיסטורית

מבוא

(מסמך זה פורסם גם בערבית ובאנגלית)

בשנים האחרונות עלה מחדש הדיון ברעיון המדינה הדמוקרטית האחת בכל פלסטין ההיסטורית כפתרון הטוב ביותר לסכסוך. הרעיון זוכה כיום לתמיכה גוברת ברמה הציבורית. אין זה רעיון חדש. תנועת השחרור הפלסטינית, לפני האסון של 1948 (הנכבה) ולאחריו, תמכה ברעיון ולכן ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף) הציב אותו כחזון הפלסטיני. הארגון נטש את הרעיון במסגרת המשא ומתן הדיפלומטי אשר הוביל לחתימת הסכם אוסלו בשנת 1993. ההנהגה הפלסטינית קיוותה כי באמצעות הסכמים אלו תתאפשר הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית על השטחים שנכבשו על ידי ישראל בשנת 1967. אך בפועל, ישראל העמיקה את שליטתה הקולוניאלית על ידי פרוק הגדה המערבית, ירושלים ורצועת עזה לקנטונים מופרדים זה מזה באמצעות מחסומים, התנחלויות, בסיסים צבאיים וגדרות.

אבד הכלח על פתרון שתי המדינות, שביסודו הוא פתרון לא צודק. ישראל קברה עמוק את הפתרון הזה באמצעות מדיניותה הקולוניאלית וההתנחלות בשטחים הפלסטינים שעליהם ציפו לבנות את המדינה הפלסטינית העצמאית. וכך השליטה ישראל על כל הפלסטינים החיים בפלסטין ההיסטורית, כולל בעלי אזרחות ישראלית, משטר דיכוי אחד.

 לאור ההתפתחויות המסוכנות האלה, וחשוב מכך, על בסיס ערכי הצדק, החרות והדמוקרטיה, אנו קובעים כי הדרך היחידה להשגת צדק ושלום ובר קיימא הוא פירוק משטר האפרטהייד הקולוניאלי בפלסטין ההיסטורית והקמת משטר מדיני חדש המבוסס על שוויון זכויות מלא, ועל מימוש מלא של זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים ובניית מנגנונים לתיקון העוולות ההיסטוריות שנגרמו לעם הפלסטיני כתוצאה מהפרוייקט הציוני הקולוניאלי.

על רקע זה יזמו בעת האחרונה מספר רב של פעילים וקבוצות, פלסטינים וישראלים, את העלאתו מחדש של רעיון המדינה האחת, תוך הצגת מודלים שונים לרעיון זה, כגון מדינה דו-לאומית, מדינה דמוקרטית ליברלית ומדינה סוציאליסטית. יחד עם זאת כולם נפגשים סביב העיקרון של הקמת מדינה אחת דמוקרטית בכל פלסטין ההיסטורית, כתחליף למשטר האפרטהייד הקולוניאלי שכופה ישראל על הארץ כולה בין הים והנהר. משטר שדוגמתו הופל על ידי מאבק שחרור משותף של אפריקאים ולבנים בהנהגת הקונגרס הלאומי האפריקאי בדרום אפריקה בשנת 1994.

התוכנית המדינית של "המסע למען המדינה הדמוקרטית האחת" נועדה להרחיב את התמיכה וההכרה ברעיון בקרב דעת הקהל המקומית, הפלסטינית והישראלית, כמו גם בדעת הקהל העולמית. אנו קוראים לכל מי שנאבק למען חירות וצדק בעולם להשתתף ולתמוך במאבקנו כנגד משטר האפרטהייד. רק על ידי הקמתה של מדינה דמוקרטית, משוחררת מעול הכיבוש והקולוניאליזם ומבוססת על צדק ושוויון, נבטיח עתיד טוב יותר לדורות הבאים ושלום אמיתי בכל פלסטין ההסטורית.

התוכנית הפוליטית

  1. מדינה דמוקרטית חוקתית אחת. תוקם מדינה דמוקרטית אחת בין הים התיכון ונהר הירדן, כמדינה לכל אזרחיה כולל הפליטים הפלסטינים. במדינה זו כל האזרחים ייהנו מזכויות שוות, מחירות ומביטחון אישי. תהיה זו דמוקרטיה חוקתית, כאשר רצון העם יהיה הבסיס לחוקיה ולאופי שלטונה, וכל אזרחיה ייהנו מזכות שווה לבחור ולהיבחר לכל משרה ולשותפות בשלטון בארץ.
  2. זכות השיבה, השיקום וההשתלבות בחברה. המדינה תממש במלואה את זכות השיבה לכל הפליטים הפלסטינים, אלו החיים בגלות ואלה אשר מתגוררים כעת בפלסטין ההיסטורית, כולל בעלי אזרחות ישראלית, ואשר גורשו בשנת 1948 וכן צאצאיהם. המדינה תסייע בידם לשוב לארץ ואל המקומות אשר מהם גורשו. היא תסייע להם לבנות מחדש את חייהם האישיים ולהשתלב בחברה, בכלכלה במוסדות המדינה. המדינה תעשה כל שביכולתה להחזיר את הרכוש הפרטי והציבורי לפליטים הפלסטינים ו\או פיצויים על אובדנו.
  3. זכויות הפרט. ייאסר על אפליה בין אזרחי הארץ, בחוקי המדינה, מוסדותיה ומדיניותה, על בסיס השתייכות אתנית, לאומית, תרבותית, גזעית, מגדרית, או על בסיס שפה, דת, דעות פוליטיות, רכוש או העדפה מינית. המדינה תעניק לכל אזרחיה חופש תנועה ומגורים בכל מקום בשטחה, תכבד חופש המחשבה והדעה, ותעניק שוויון זכויות מלא לכל האזרחים בכל התחומים ובכל המוסדות. ולצד נישואין דתיים המדינה תספק אפשרות לנישואים אזרחיים לכל החפץ בכך.
  4. זכויות קבוצתיות (קוליקטיביות). במסגרת המדינה הדמוקרטית האחת, תגן החוקה על זכויות קבוצתיות וחופש ההתארגנות על בסיס לאומי, אתני, דתי, מעמדי ומגדרי. המדינה תספק ערבויות חוקתיות להתפתחותן בחופשיות של כל השפות, האמנויות והתרבויות. אף קבוצה לא תזכה להתייחסות מועדפת, ולא תהיה לאף קבוצה השפעה או שליטה על זולתה. מבחינה חוקתית לא יאופשר לפרלמנט לחוקק חוקים כנגד קבוצה אתנית, לאומית, דתית, תרבותית או מעמדית כלשהיא.
  5. הגירה. יותר לקבל אזרחות במדינה בהתאם לכללי ההגירה הרגילים.
  6. בניית חברה אזרחית משותפת. המדינה תסייע לבנות חברה אזרחית חיונית ותעודד הקמת מוסדות אזרחיים, ובמיוחד חינוכיים, תרבותיים וכלכליים משותפים.
  7. כלכלה וצדק כלכלי. אנו שואפים למימוש צדק חברתי וכלכלי ולאימוץ מדיניות כלכלית שתפעל כנגד תוצאות עשרות שנים של ניצול ואפליה, אשר יצרו פערים חברתיים וכלכליים עמוקים בקרב האוכלוסייה שגרה בארץ הזו ואשר הביאו לקיטוב הכלכלי העמוק ביותר בעולם. המדינה שמה לה כיעד צדק חברתי ותאמץ מדיניות כלכלית יצירתית לשם חלוקה מחדש הוגנת של משאביה לטווח ארוך. זאת כדי להבטיח שכל האזרחים יהנו מהזדמנויות שוות בתחומי החינוך והתעסוקה, מביטחון כלכלי ורמת חיים הוגנת ומכובדת.
  8. דבקות בזכויות האדם, הצדק והשלום. המדינה תכבד את החוק הבינלאומי ותפעל לפתרון הסכסוכים בדרכי שלום ובאמצעות משא ומתן ועקרונות הביטחון הקולקטיבי בהתאם לאמנת האו"ם. המדינה תצטרף ותכבד את כל האמנות הבינלאומיות העוסקות בשמירת זכויות האדם, ותפעל כנגד כל גילויי הגזענות ולחיזוק הזכויות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות בהתאם לאמנות האו"ם והחוק הבינלאומי.
  9. מקומנו באזור. "המסע למען המדינה הדמוקרטית האחת" ישתף פעולה עם התנועות המתקדמות והדמוקרטיות בעולם הערבי אשר נאבקות למען דמוקרטיה וצדק חברתי, למען הקמת חברות המשוחררות מדיקטטורות, כיבוש והשתלטות מבחוץ. המדינה תפעל למען חיזוק הדמוקרטיה והחרות באזור מזרח התיכון, למען הבטחת זכויותיהם של עמי האזור ותושביו וכיבוד הדתות והמסורות והאידאולוגיות השונות, ותוכר זכותם של כל תושבי האזור להיאבק למען השוויון וחופש המחשבה. אנחנו מאמינים כי השגת צדק בפלסטין יסייע רבות למאבקים צודקים אלה.
  10. אחריותנו הבינלאומית. אנחנו רואים במסע המדינה הדמוקרטית האחת חלק בלתי נפרד מן הכוחות הדמוקרטיים המתקדמים, אשר נאבקים למען סדר עולמי אלטרנטיבי, שיהיה פלורליסטי, בר קיימא, צודק, שוויוני ואנושי יותר, ומשוחרר מניצול, גזענות, חוסר סובלנות, דיכוי, מלחמות, קולוניאליזם ואימפריאליזם. סדר עולמי חדש זה יתבסס על כבוד האדם וכיבוד זכויותיו לחרות ולחלוקה צודקת של המשאבים ויספק סביבה בריאה ובת קיימא.

על חלקו של עיתון "הארץ" בציד המכשפות נגד המשוררת דארין טאטור

(כתבה זו פורסמה גם בערבית)

מדינת ישראל "ניצחה" במערכה המשפטית, שארכה כמעט שלוש שנים, נגד המשוררת הפלסטינית מריינה שבגליל, דארין טאטור. ב-3 במאי 2018 הורשעה טאטור בכל ההאשמות שיוחסו לה – 3 סעיפים של "הסתה לאלימות" וסעיף אחד של "תמיכה בארגון טרור". ב-31 ביולי דנה השופטת עדי במביליה-אינשטיין את טאטור למאסר בפועל בן 5 חודשים ועוד 6 חודשי מאסר על תנאי. עכשיו, אחרי הניצחון במערכה, היגיע הזמן לחלק את אותות העוז והגבורה לכל המשתתפים.

המשטרה, התביעה והשופטת חברו כולם לסלף את דבריה של טאטור ולייחס לה משמעות פלילית שלא נמצאת בטקסטים שכתבה. כולם משרתים נאמנים של מדינת ישראל שהכריזה על עצמה זה עתה רשמית כמדינת אפרטהייד שנועדה להבטיח את עליונות הגזע היהודי ולשלול את זכות ההגדרה העצמית (וזכויות האדם והאזרח) של תושבי הארץ המקוריים הערבים הפלסטינים. כולם כבר מתחלקים בוודאי בזוהר התהילה של המנצחים. אולם בין הראויים להוקרה על השתתפותו בציד המכשפות ניצב בביישנות מה מועמד "בלתי צפוי" – עיתון הארץ.

למרות שלושה מאמרי מערכת שקראו לשחרורה של טאטור, הכיסוי העיתונאי של העיתון את אירועי המשפט היווה בעיקרו שופר לטענות השקר של המשטרה והתביעה, חלקם כציטוטים וחלקם כ"עובדות", כאשר "הארץ" משתמש באמינותו כעיתון "אובייקטיבי" ו"ליברלי" כדי להלבין את השקרים. אנא, קיראו את המכתב שלהלן ושיפטו בעצמכן\ם…

(כרקע להבנת הפרטים שבמחלוקת מומלץ לקרוא את הניתוח המפורט של פסק הדין נגד טאטור).

פנייתי לעיתון הארץ לתקן טעויות ושקרים בדיווח בעניין משפט טאטור

(המכתב הבא נשלח למספר עיתונאים בעיתון הארץ ב-9 במאי 2018, במחאה על הדיווחים בעיתון לאחר הרשעתה של טאטור ב-3 במאי. בעת הכנת מאמר זה לפרסום ב-1 באוגוסט 2018, מצאתי כי העיתון שינה את מדיניותו בפרט אחד, והחל לפרסם את השיר נושא כתב האישום בשני תרגומים, זה של התביעה וזה של ההגנה, לעומת הסתפקות בתרגום המשטרתי בדיווחים הקודמים. עם זאת עיקר הדיווחים המעוותים נשארו בעינם. המכתב עצמו לא פורסם בעיתון.)

מכתב לידידי בעיתון הארץ

אני פונה אליכם בזאת בעניין ליקויים חמורים בדיווחים בעיתון הארץ בכל מה שנוגע למשפט המשוררת דארין טאטור שהורשעה ביום חמישי ה-3.5 בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור בעקבות פרסום שיר ושני סטטוסים בפייסבוק. משפט זה הפך לסמל בארץ ובעולם לדיכוי חופש הביטוי הפוליטי והמחאה האמנותית של הפלסטינים.

בעבר פניתי טלפונית למספר עיתונאים בהארץ בנושא אך ללא הועיל. הייתי רוצה לקוות שהארץ יכיר בטעויות שאירעו ויפעל כדי לתקן אותן. לחילופין הייתי מבקש לפרסם את מכתבי זה או נוסח מתוקן שלו בעיתון. בכל מקרה אבקש שתפנו את המכתב לכל מי שיכול לטפל בעניין ותודיעו לי מה נעשה.

בכבוד רב, בתודה מראש ובברכת ידידות

שקרים והטעיות שפרסם "הארץ" בעניין המשוררת דארין טאטור

בעקבות פסק הדין שהרשיע את המשוררת הפלסטינית מריינה, דארין טאטור, בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור, פרסם עיתון הארץ ביום ראשון ה-6.5.2018 מאמר מערכת תחת הכותרת "טרור השירה" הקורא לבית המשפט "לחזור בו מהחלטה מבישה זו, לשחרר את טאטור ולהניח לשירה ולמשוררים". זו הפעם השניה שבה מקדיש הארץ מאמר מערכת לטאטור. כבר ב-27.6.2016, "רק" שמונה חודשים לאחר מעצרה וכחודשיים לאחר שפרשת משפטה החלה להתפרסם בעיתונות, פרסם הארץ מאמר מערכת תקיף תחת הכותרת "לשחרר את המשוררת".

לכאורה היה עלי, כתומך טאטור, להיות אסיר תודה ל"הארץ" על עמדתו הדמוקרטית העיקבית. אלא שלרוע המזל אני נוהג לקרוא לא רק את הכותרות אלא גם את תוכן הידיעות, ומעבר לכך אני מאמין כי תפקידו העיקרי של העיתון אינו להצהיר הצהרות כלליות בזכות הדמוקרטיה אלא לבדוק את העובדות ולחשוף את שקרי השלטון. בעניין זה נכשל העיתון כישלון מחפיר בכל מה שנוגע לכיסוי משפט המשוררת.

אביא כאן מספר דוגמאות שנראות לי מקוממות.

1.      תרגום השיר

בשני מאמרים שונים שהתפרסמו ב-3.5 בעקבות פסק הדין, אחד מאת נועה שפיגל, כתבת לענייני משטרה, והשני מאת גילי איזיקוביץ, כתבת לענייני תרבות, בחר הארץ לתת לקוראיו את תרגום השיר, שבעבור פרסומו נשפטת טאטור, כפי שהופיע בכתב האישום. כפי שידוע היטב לכל מי שעקב אחרי המשפט, תרגום זה נעשה על ידי שוטר ממשטרת נצרת חסר כל הכשרה לתרגום או השכלה ספרותית, מעבר ללימדי הספרות בבית הספר התיכון – כפי שהעיד הוא עצמו בבית המשפט. למרות זאת, ולמרות הטענות בדבר סילופים מכוונים בתרגום שנידונו בהרחבה במהלך המשפט, הופיע התרגום בהארץ ללא הסתייגות.

הארץ גם לא טרח להפנות את קוראיו, לפחות לשם השוואה והרחבת השכלתם, לתרגום אחר של השיר שפורסם בשיחה מקומית, או לפרסם את התרגום האלטרנטיבי שהגישה ההגנה לבית המשפט במסגרת עדות המתרגם המקצועי דר' יוני מנדל. נראה כי כאשר מדובר בשירה ערבית הרי שהארץ שותף לדעת התביעה כי המקור המועדף לתרגום, לטובת דוברי העברית שביננו, הם שוטרי משטרת ישראל.

במאמרה של גילי איזיקוביץ אף מצוטטות במיוחד מספר שורות מתוך התרגום המשטרתי של השיר, כולל "לא אסכים לפיתרון שלום". תרגום שורה זו נדון בהרחבה במהלך המשפט, כאשר התרגום (הנכון יותר) שנמסר על ידי ההגנה היה "לא אתפשר על פתרון השלום". השמטת ה' הידיעה מהתרגום המשטרתי אינה דבר של מה בכך – בעוד שהתרגום המשטרתי נועד ליצור רושם כאילו המשוררת מתנגדת לכל פתרון של שלום, ומכאן שכנראה שהיא תומכת באלימות, הרי "פתרון השלום" המיודע מתייחס להסכם או תהליך ספציפי, שאת התנגדותה אליו מסבירה המשוררת ביתר פרוט בהמשך השיר: "הסכם שהביא את ההשפלה הכואבת \ הסכם שמנע מאיתנו את השבת זכויותינו". כמובן שהבאת השורה הראשונה בתרגומה המעוות ללא ההסבר שבהמשך השיר יוצר את הרושם שרצתה התביעה ליצור.

2.      פרשת איסראא עאבד

באותה כתבה מה-3.5 מזכירה שפיגל סעיף נוסף בכתב האישום לפיו "היא פרסמה תמונה של אסראא עאבד, תושבת נצרת שנורתה ונפצעה לאחר ששלפה סכין בתחנה המרכזית בעפולה, עם הכיתוב 'אני השהיד הבא'."

ככתבת לענייני משטרה, חזקה על שפיגל שהיא מכירה היטב את פרשת איסראא עאבד, או, לפחות, לא יקשה עליה לברר את הפרטים. כידוע עאבד נחשדה בטעות כמי שמתכוונת לבצע תקיפה ונורתה מספר פעמים על ידי חיילים ושומרים בתחנה המרכזית בעפולה ב-9 באוקטובר 2015, יומיים לפני מעצרה של טאטור. למרבה המזל עאבד לא מתה מפצעיה ולאחר ברור קצר הודתה המשטרה עצמה כי לא היתה בכוונתה לתקוף איש וכי לא היוותה סכנה לאיש. עוד לפני שהוגש כתב האישום נגד טאטור ב-2 בנובמבר 2015, הוגש כתב אישום נגד עאבד באותו בית משפט בנצרת, על אחזקת סכין בלבד, ולא על כוונת תקיפה. שפיגל בדיווחה מנסה ליצור רושם מטעה של סכנה בכתבה על "שליפת סכין" מבלי לשתף את קוראיה בעובדות המקרה.

הכיתוב "אני השהיד הבא" היה תמונת הפרופיל של טאטור כמחאה נגד הרג חפים מפשע. הוא פורסם על ידה לראשונה בעקבות שריפת הנער מחמד אבו ח'דיר בירושלים, ומאוחר יותר בעקבות הרג ח'יר חמדאן מכפר כנא על ידי שוטרים שירו בו מטווח קצר בסגנון של הוצאה להורג.

עבודה עיתונאית אמיתית מחייבת בדיקת העובדות והתיחסות לגירסאות שני הצדדים ולא שיווק של גרסת המשטרה בלבד. עבודה עיתונאי אמיתית צריכה היתה גם לחשוף את החוצפה התהומית של השוטרים שדיברו בבית המשפט שוב ושוב על עאבד בתור "המחבלת מעפולה" – למרות שידעו היטב כי לא תקפה ואף לא התכוונה לתקוף איש. כלאמר לשיטתם ערביה ירוייה היא תמיד מחבלת, לא משנה מה היתה הסיבה לירי. והנה, ראה זה פלא, במהדורה המודפסת של "הארץ", בכותרת המבשרת על הרשעתה של טאטור, נאמר כי היא "פרסמה בפייסבוק שיר שקרא להתנגדות ותמונת מחבלת" – האין זו בושה לעיתון הארץ לקרוא כך לאיסראא עאבד?

The picture of a terroris smaller

האם כל ערביה שנורתה על ידי חיילים היא בהכרח "מחבלת"???

עבודה עיתונאית אמיתית היתה צריכה גם להוקיע את התובעת אשר בסיכומיה טענה שוב ושוב כי בזמן שטאטור פירסמה את תמונתה של עאבד היא "ידעה" כי עאבד באה לתחנה המרכזית בעפולה כדי לדקור יהודים. התובעת נימקה את טענתה כי טאטור "ידעה" זאת כיוון שבאותו זמן היתה זו הגירסה הישראלית הרישמית. כלאמר, לשיטתה של התובעת, לערבים אין זכות אפילו שלא להאמין להסתה הרשמית עד לאותו רגע שבו המימסד משנה את גרסתו.

3.      סילוף תוכן הסרטון

במאמרה של איזיקוביץ נכתב: "בסרטון שפרסמה טאטור, נראים רעולי פנים מיידים אבנים ומשליכים בקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון, על רקע הקראת השיר."

ובכן – הסרטון עדיין ניתן לצפייה וקישורים אליו בגרסאות שונות אפילו מופיעים פעמיים בכתבה של שפיגל. צפיתי בסרטון עשרות פעמים, לפעמים בעזרת חברים נוספים, ובשום פנים לא נראית בו זריקת בקבוקי תבערה. הטענה בדבר זריקת בקבוקי תבערה אכן מופיעה בכתב האישום והתובעת חזרה עליה שוב ושוב במהלך המשפט, במטרה ברורה לחריף את האלימות והחומרה לכאורה שבפירסום הסרטון.

גם כאן הארץ משווק לנו את גרסת המשטרה במסווה של עובדות ולא כציטוט דברים בשם אומרם. כמה כיף להיות עיתונאי ישראלי: לא רק שהמשטרה מתרגמת עבורנו שירים היא גם צופה עבורנו בסרטונים. עבודה עיתונאית אמיתית הייתה מחייבת לא רק לאמר שאלו טענות התביעה אלא לבדוק את נכונות הטענות ובמקרה שלפנינו – כאשר התביעה טוענת טענות שווא בכתב האישום ובמהלך המשפט – לחשוף זאת בפני ציבור הקוראים.

tatour with family members smaller

הכותרת לתמונה: טאטור עם בני משפחתה… עיתונות במיטבה!

4.      ציטוט מסולף מכתב האישום

שפיגל מצטטת בהרחבה ובצורה לא ביקורתית מתוך כתב האישום. אלא שציטוט אחד חשוב מסולף בצורה מטעה שמשנה את משמעותו.

בכתב האישום מיוחס לטאטור סטטוס בו נכתב "תנועת הג'יהאד האיסלאמי מכריזה בהצהרה על המשך האינתפאדה בכל רחבי הגדה… המשך זה אומר הרחבה… זאת אומרת כל פלסטין… ועלינו להתחיל בתוך הקו הירוק…" בהמשך עוסק הסטטוס בצורך במאבק בתוך הקו הירוק למען אל-אקסא. על סמך ציטוט זה, והוא בלבד, הורשעה טאטור בסעיף של "תמיכה בארגון טרור". אלא שהרשעה זו מבוססת על פרוש מרחיק לכת שאיננו משתמע מהטקסט עצמו. הקטע המתייחס לג'יהאד האיסלאמי הינו ידיעה חדשותית שיכולה היתה להופיע בכל אתר חדשות. הטקסט מבדיל בפרוש בין הג'יהאד האיסלאמי הנאבק בגדה המערבית לבין "אנחנו" שנאבקים בתוך הקו הירוק. לגבי הקריאה למאבק בתוך הקו הירוק הסבירה טאטור בחקירותיה במשטרה ובבית המשפט כי מדובר היה במאבק המוני לגיטימי למען זכות התפילה באל-אקסא.

בציטוט המסולף שמביאה שפיגל בהארץ נכתב "הג'יהאד האיסלאמי מכריז על המשך האינתיפאדה בכל רחבי הגדה, והרחבה לכל פלסטין. עלינו להתחיל בתוך הקו הירוק". כלאמר – כדי להקל על הקורא להבין את מה שלא משתמע מהטקסט המקורי, היא מיחסת לג'יהאד האיסלאמי את הקריאה למאבק בתוך הקו הירוק, ומכאן שהכותבת אכן נענית לכאורה ל"הוראות" הג'יהאד ולא דנה ביוזמתה בצורך למאבק באזור אחר ובתנאים אחרים בהם היא חיה.

נשאלת רק השאלה, שאותה כדאי שיבדקו האחראים ב"הארץ": מי עומד מאחורי סילוף זה? המקורות של גברת שפיגל בתביעה או העיתונאית עצמה?

5.      שתי הטעיות בפסקה אחת

בלהיטותה למכור לנו את גרסת התביעה כותבת שפיגל:

"בתחילה כפרה טאטור בקשר בינה לבין הפרסומים, אך לאחר שהחליפה את הייצוג המשפטי שלה בנובמבר 2016, היא הודתה בפרסום השיר אך טענה כי הוא תורגם באופן שגוי. השוטר שתרגם את השיר, כך נטען, 'מבין בשפה ובספרות ערבית' ודובר ערבית כשפת אם."

נתחיל מהסוף: שפיגל מצטטת טענה של טאטור, ומיד אחר כך מוסיפה משפט משלה להגנת הלגיטימיות של המתרגם המשטרתי, בחסות המילים "כך נטען". מי טען? התביעה כמובן. אלא ששפיגל, בבואה לשווק את גירסת התביעה אינה בודקת את אמינות הטענות ואף מנסה למכור לנו אותן בצורה מטעה כך שהקורא הנמהר אף עלול לחשוב כי הטוענת היא טאטור.

לגבי הכפירה בפרסומים ההטעיה חמורה הרבה יותר. טאטור נחקרה במשטרה מספר פעמים. בחקירה הראשונה האשימו אותה שהיא מתכוונת לבצע פיגוע – והיא הכחישה זאת מכל וכול. רק לאחר מכן, לאחר שהשוטרים חיטטו במחשבה ובטלפון שלה, התרכזו החקירות הנוספות בפרסומים בפייסבוק – וטאטור הודתה בעובדה שפרסמה פרסומים אלו אך הכחישה את הפרשנות האלימה שהשוטרים ייחסו לה.

בראשית המשפט כפר הסנגור כפירה גורפת בכל עובדות כתב האישום – טקטיקה משפטית מקובלת. בהמשך המשפט ניסתה התובעת להציג את הכפירה הגורפת של הסנגור כאילו "הנאשמת שיקרה" והכחישה את הפרסומים. שוב, שפיגל אינה טורחת לבדוק את העובדות ומוכרת לנו את גרסת התביעה עטופה באריזת צלופן מתקתקה כדיווח עיתונאי.

נחוץ בדק בית בהארץ

עם הארץ רוצה לשרת את הדמוקרטיה עליו לעשות ראשית כל בדק בית במערכת שלו עצמו.

סילופים בעניין טאטור הופיעו בהארץ קודם לכן, למשל בצמוד למאמרו הנפלא של יהודה שנהב מה-2.8.2017 "מחזה האבסורד: מדינת היהודים נגד המשוררת דארין טאטור". גם שם נזכרה כעובדה זריקת בקבוקי התבערה שלא היתה בסרטון ולגבי איסרא עאבד נטען שם כי "שלפה סכין לעבר שוטרים" – מה שכבר עובר את גבול ההטעיה באמצעות חצאי אמיתות.

כדאי לזכור כי איש הימין הקיצוני שרון גל היה כתב הארץ בצפון בזמן אירועי אוקטובר 2000 והשתמש ב"הארץ" כבמה להסתה נגד הציבור הערבי באמצעות דיווחים מסולפים. הגיע הזמן שבעיתון הארץ יראו את הציבור הערבי – גם בדיווחים החדשותיים ולא רק במאמרי הדעה והמערכת – לא דרך קנה הרובה ולא דרך דוברי המשטרה.

* * *

תוספת מאוחרת – 1 באוגוסט 2018

לאחר מתן גזר הדין שהטיל על דארין טאטור חמישה חודשי מאסר פרסם "הארץ" שוב מאמר מערכת הקורא לשחרר את המשוררת. אך הכתבה החדשותית המבשרת על העונש, עדיין מאת נועה שפיגל, מהווה ברובה הגדול שופר להאשמות השווא ולסילופים נגד טאטור, כולל הסילוף המכוון והמפליל של הציטוט בעניין הג'יהאד האיסלאמי שמופיע בכתב האישום.

אולם לא רק נועה שפיגל משמשת שופר המלבין את שקרי המשטר. הפרופסור הנכבד ואיש זכויות האדם מרדכי קרמניצר כתב מאמר פרשנות במדור "משפט ופלילים" לרגל הרשעתה של טאטור. אפשר היה לצפות שהוא לפחות ינתח בצורה ביקורתית את משפט הראווה שהתנהל כנגד טאטור ויחשוף את ההאשמות המפוברקות. אבל לא ממנו ולא מקצתו. הפרופסור הנכבד לוקח כמובן מאליו שטאטור הינה "מסיתה" ומשווה אותה בכובד ראש לרבנים שקראו במפורש ובריש גלי לרצוח ערבים, ודורש דין שווה ל"מסיתים משני הצדדים"!

מאמרו של קרמניצר חושף בצורה הבוטה ביותר את שורשי האימפוטנטיות של הליברליזם הישראלי. הוא אינו רואה את "הערביה" כאישה שיכולה להיות לה אמת משלו וראוי שקולה ישמע. הוא מקבל את ההגמוניה והסמכות של מערכת הדיכוי בהגדרתה של טאטור כמסיתה. את הביקורת שלו הוא מנהל בתוך המערכת, כיועץ לענייני צדק ויעילות של המומחים לדיכוי. לכן הוא מדגיש את הסכנה שדווקא דיכויה של טאטור יהפוך אותה מ"דמות שולית" ל"גיבורה" ויגרום לכך שדבריה ישמעו עוד יותר. כמה פטטי גיבור זכויות אדם שכזה שחושב כי הוא יודע יותר טוב מאחרים כיצד לגרום לכך שקולה של טאטור לא ישמע!

 

מדוע הורשעה המשוררת דארין טאטור?

קריאה ביקורתית של פסק הדין חושפת את הגזענות המובנית של מערכת האי-צדק הישראלית

(הכתבה הבאה פורסמה תחילה באתר "העוקץ". היא פורסמה גם באנגלית ב"מונדווייס" ו"Free Haifa")

ב-3 במאי 2018, בדיוק שנתיים וחצי לאחר הגשת כתב האישום נגדה, הורשעה המשוררת הפלסטינית מריינה שבגליל, דארין טאטור, בכל ההאשמות שיוחסו לה: שלושה פרסומים הוכרזו כ"הסתה לאלימות" ואחד מהם אף הוכרז כ"תמיכה בארגון טרור".

אולמה של השופטת עדי במביליה-איינשטיין בבית משפט השלום בנצרת היה מלא עד אפס מקום בתומכיה של טאטור ובנציגי התקשורת הערבית והעברית. השופטת מנהלת בדרך כלל את הדיונים באולם ביד רמה ובעבר אף פנתה ישירות לקהל כדי להסביר לנוכחים כיצד ההליך שהיא מנהלת נועד כולו להציא לאור את האמת והצדק. אולם הפעם, בדיוק כאשר הצדק היה אמור לצאת לאור, היא הודיעה מראש כי פסק הדין ארוך ולכן תקריא רק מעט מתוכו, ואת המעט הזה היא בחרה למלמל בקול נמוך שבקושי נשמע באולם. רק פעם אחת הרימה את קולה כאשר ציטטה פסק דין תקדימי בעניין חשיבות חופש הדיבור. לבסוף כאשר הגיעה למסקנות, ציינה רק את מספרי הסעיפים בהם הרשיעה את הנאשמת ונחפזה לצאת מהאולם. היינו צריכים לחכות שהנוסח המודפס של פסק הדין יימסר לעורכת הדין גבי לסקי והיא תסביר לנו מתוכו את משמעות פסק הדין: הרשעה בכל הסעיפים.

הטיעונים לעונש נשמעו ב-31 במאי. התובעת ביקשה להטיל על טאטור עונש מאסר שבין 15 ועד 26 חודשים, יותר מכל נאשם אחר שנשפט על עבירות דומות. גזר הדין צפוי להינתן ב-31 ביולי. בינתיים חזרתי לקרוא את פסק הדין כדי לנסות להבין על סמך אילו נימוקים הורשעה טאטור, זאת למרות שבכל הפרסומים בהם הואשמה אין שום קריאה לאלימות או תמיכה בארגון המנהל מאבק מזויין נגד ישראל.

אין ערבי חף מפשע

פרשת המשוררת דארין טאטור החלה בשרשרת של טעויות.

ב-9 באוקטובר 2015, בתחנה המרכזית בעפולה, אישה בשם איסראא עאבד, שהחזיקה בידה סכין, נחשדה בטעות כמי שעומדת לבצע פיגוע. היא נורתה על ידי חיילים ואנשי אבטחה במקום. תמונתה של איסראא הפצועה, שוכבת על רצפת התחנה, פורסמה על ידי דארין טאטור כתמונת הרקע לעמוד הפייסבוק שלה. לידה הופיעה תמונת פרופיל עם הכיתוב "אני השהיד הבא" – תמונה בה השתמשו פעילים רבים כדי למחות על הקלות שבה נהרגים שוב ושוב אזרחים פלסטינים על לא עוול בכפם על ידי מתנחלים, צבא הכיבוש ומשטרת ישראל.

תצלום עמוד הפייסבוק עם תמונת איסראא עאבד והכיתוב "אני השהיד הבא" הועבר על ידי גורם אלמוני למשטרת נצרת, אשר פירשה זאת כאילו טאטור מתכוונת לבצע פיגוע. במבצע צבאי למחצה בשעת לילה מאוחרת פשטה המשטרה, מלווה בכוח של משמר הגבול, על ביתה של טאטור ועצרה אותה ללא צו חיפוש וללא צו מעצר. היא הוחזקה שעות עצורה בניידת בחצר תחנת המשטרה בנצרת כאשר השוטרים מתגאים כי תפסו "מחבלת". בחקירה הראשונה, עוד באותו בוקר, היא הואשמה ב"איום לפגוע באחרים ואיום על בטחון המדינה".

ana_elshaheed_eljay

תמונת הפרופיל "אני החלל הבא" פורסמה לראשונה בעמוד הפייסבוק של דארין ביולי 2014, בתגובה לשריפת הנער מוחמד אבו ח'דיר

מהר מאוד השתכנעו החוקרים כי טאטור לא התכוונה לבצע פיגוע – אולם במקום לשחררה ולשלוח אותה לביתה הם פתחו בחקירה מאומצת סביב שני דפי הפייסבוק שלה, ערוץ היוטיוב, הבלוג וכל החומר שבמחשב האישי ובטלפון במטרה למצוא איזו האשמה אחרת. בהתחשב בכך כי טאטור הינה משוררת, צלמת וכותבת בלתי נלאית, שמגיבה בזמן אמת לאירועים רבים, הרי העובדה שלא מצאו שום אמירה חורגת מהמקובל ראויה לציון. אולם את מה שלא מופיע בטקסטים עצמם הוסיפו החוקרים בפרשנות – ולבסוף בחרו שיר אחד ושני סטטוסים בפייסבוק שעליהם התבסס כתב האישום.

חלק חשוב מכתב האישום ומהדיונים בבית המשפט מתייחס לתקופה שבה בוצעו הפרסומים – ראשית אוקטובר 2015. בכתב האישום מתארת התביעה כי באותה תקופה "בוצעו באופן יומיומי פיגועים רבים כלפי אזרחים ישראלים יהודים". לשיטתה על רקע זה צריך לפרש את פרסומיה של טאטור כקריאה מסוכנת לביצוע פיגועים. טאטור בחקירותיה במשטרה ובעדותה בבית המשפט הזכירה כי באותה תקופה אירעו גם דברים רבים אחרים: פגיעה באזרחים ערבים חפים מפשע, הגבלות על התפילה במסגד אל-אקצא, מאבק עממי פלסטיני. היא הראתה במפורט כיצד פרסומיה מתייחסים במפורש לאירועים אלו ומהווים מחאה לגיטימית.

israa_abed_and_soldiers-768x388

תיעוד הירי באיסראא עאבד בתחנה המרכזית בעפולה. דארין סיפרה כיצד צפתה שוב ושוב בווידאו של האירוע והשתכנעה כי איסראא לא תקפה ולא היוותה איום לאף אדם.

בסיכומי ההגנה, בבואה להראות כי הפגיעה בחפים מפשע היתה סכנה מוחשית שאיפיינה את התקופה והצדיקה את מחאתה\התרעתה של טאטור, מזכירה עורכת הדין לסקי כי באותה תקופה התפרסמו קריאות רבות, כולל מצד שרים ומנהיגים פוליטיים, לירות על מנת להרוג חשודים או מפגעים. היא ממשיכה ומפרטת שני מקרים: הלינץ שהתבצע ב-18 באוקטובר באזרח האתיופי הבטום זרהום שנחשד בטעות במעורבות בפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע והאירוע בו נורה למוות בירושלים ב-21 באוקטובר מאבטח חרדי בשם שמחה חודדטוב שנחשד בטעות על ידי חיילים.

אין זה מקרה כי על פי הנרטיב הישראלי השולט אלו הם שני המקרים היחידים של הרג חפים מפשע באותה תקופה בה נורו למוות עשרות רבות של אזרחים ערבים. במקרים אלו הטעות בזיהוי היתה ברורה – הנפגעים לא היו ערבים. המושג של קורבן ערבי חף מפשע פשוט אינו מוכר ב"ישראלית". אם ערבי נפגע בנסיבות כלשהן המערכת דואגת להוכיח בדיעבד את אשמתו. כך גם לגבי טאטור עצמה – המתריעה שהפכה לקורבן השיטה – כיוון שנחשדה ונפגעה שלא בצדק, המערכת כולה התגייסה להוכיח בדיעבד את אשמתה.

שלוש מילים מופללות: אינתפאדה, קאוום, שהיד

ההרשעה כולה סובבת סביב פרשנות עברית לשלוש מילים בערבית שמופיעות בטקסטים שפירסמה טאטור: אינתיפאדה, קאוום ושהיד.

את המילה "אינתפאדה" – התנערות – המקובלת בהקשרים היסטוריים שונים לתיאור מאבק עממי נגד דיכוי – הרשיעה השופטת באמצעות אימוץ אחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון בעניין מנהיג התנועה האיסלאמית השיך ראאד סלאח. השופטת מצטטת בהרחבה פסק דין זה שלבסוף קובע: "מונח זה הפך "שם גנרי" להתקוממות פלסטינאית אלימה… דעת לנבון נקל, כי כך נתפס מונח זה באוזני הכל…" (מפסק הדין, עמ' 200 בפרוטוקול המשפט). כך הפך בית המשפט הישראלי לפוסק אחרון לא רק לענייני החוק הישראלי אלא גם לעניין השפה הערבית ויותר מכך – הוא חוקר כליות ולב ויודע מה כולנו חושבים ומבינים בשומענו את המושג אינתפאדה.

טאטור השתמשה במילה "קאוום" (התנגד) בשיר שפרסמה ובתגית באחד הפוסטים. האם אסור להתנגד למדיניות השלטון? בחקירות, במשפט ובפסק הדין פעלו השוטרים, התביעה והשופטת כדי להוכיח כי לא מדובר בהתנגדות לגיטימית. בהעדר כל קריאה לאלימות בדברים שפרסמה טאטור הם ניסו להדביק את האלימות המיוחלת באמצעות הטענות כי פרסמה סרטון אלים (בו נראים עימותים בין צעירים זורקי אבנים וחיילים היורים בהם) וכן כי טאטור, כמפרסמת, אחראית לתגובותיו של כל מי שעלול לראות את הפרסומים שלה, ולא רק הקורא הסביר.

למילה "שהיד" ישנו תרגום עברי פשוט המקביל לה במובנים רבים – "חלל". בשתי השפות מילה זו יכולה לשמש הן לקורבנות אסון, מלחמה או כיבוש והן למי שמתו בנסיבות טראגיות אחרות. למרות זאת התעקשו החוקרים, התביעה והשופטת בגזר הדין להשתמש במילה הערבית "שהיד", כאשר הם מייחסים למילה זו משמעות תוקפנית שאינה קיימת בשפה הערבית.

במהלך המשפט סיפקה ההגנה הסברים נרחבים, כולל על ידי העד המומחה דר' יוני מנדל, על השימוש המקובל בתואר "שהיד" לקורבנות הכיבוש. העובדה שגם פלסטיני שנהרג בעת פעולה אלימה נגד הכיבוש מכונה שהיד מתייחסת לעובדה שנהרג, לא לפעולה האלימה שביצע, בדיוק כפי שהדבר נכון בשפה העברית לגבי "חללי צה"ל" שייקראו "חללים" בלי קשר למה שעשו או לא עשו קודם לכן. למרות הסברים אלו הגיעה השופטת לבסוף למסקנה כי למעשה מדובר במילה עם שני תרגומים\משמעויות שונים: "חלל קורבן" או "מפגע". חלק גדול מפסק הדין, כפי שנראה להלן, מבוסס על תפיסה מוטעה זו ועל הטענה כי דבריה של טאטור על "חללים" מתכוונים ויובנו כמתייחסים ל"מחבלים מתאבדים".

הסרטון והשיר

הסעיף העובדתי הראשון בכתב האישום, לאחר ההקדמות, הינו פרסום השיר "התנגד עמי, התנגד להם". תרגום שלו לעברית, שנעשה על ידי שוטר ממשטרת נצרת, אף מופיע במלואו בכתב האישום. כדי לייחס לשיר אופי אלים, שאינו מצוי במילים עצמן, פנתה התביעה לצורה שבה פורסם השיר: בפרסום בערוץ יוטיוב מקריאה טאטור את מילות השיר על רקע סרטון המציג עימותים בין מפגינים פלסטינים וחיילי כיבוש בכפר סילווד שבגדה המערבית.

טאטור בעדותה בבית המשפט הסבירה כי אלו הן תמונות אופייניות ממציאות הכיבוש אליה אנו כולנו נחשפים באופן שגרתי במשך עשרות שנים. התביעה מצידה ניסתה להחריף את האלימות המופיעה בסרטון כאשר היא חוזרת שוב ושוב בכתב האישום, בבית המשפט ובסיכומים על הטענה כי בסרטון נראות "פעולות אלימות הכוללות בין היתר רעולי פנים המיידים אבנים ומשליכים בקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון והתפרעויות שונות". ההגנה בסיכומיה ציינה כי לאורך כל הסרטון לא נראה כלל יידוי בקבוקי תבערה.

התייחסות השופטת בפסק הדין לנושא הסרטון מאפיינת את גישתם של שופטים רבים שבילו את מיטב שנותיהם בתביעה ועדיין פועלים מתוך אותה גישה. ראשית היא מצטטת את כתב האישום כלשונו, כולל בקבוקי התבערה. בהמשך, בבואה לתאר את הסרטון בלשונה, היא משמיטה את בקבוקי התבערה מבלי לציין את טעותה של התביעה. במקום זה היא מפגינה יצירתיות ומנסה להשלים את החסר בשפתה שלה, בהצגת האלימות בסרטון כחמורה במיוחד. היא כותבת: "סרטון שכל כולו אלימות, ובו רעולי פנים, המיידים אבנים לא רק באמצעות ידיהם אלא גם תוך שימוש באמצעים שונים, הנראים כחבלים, שנועדו להארכת טווח הפגיעה ולהגברת עוצמת הפגיעה, נראים צמיגים בוערים, נראית שריפת דגל ישראל, זריקת אבנים לעבר ג'יפ צבאי, חיילי צה"ל מצולמים כשהם רצים אחרי חשוד ואינם מצליחים לתפסו, אשה מתווכחת עם חיילי צה"ל, חיילי צה"ל עומדים מול מפגינים, והתפרעויות." (פסק הדין, עמ' 186 לפרוטוקול המשפט). ניתן להבין שלשיטתה גם אישה המתווכחת עם חיילים הינה ביטוי לאלימות ולהתפרעות…

פרשנות השיר

במהלך המשפט נראה היה שהתובעת הבינה כי יש בעייתיות בכתב אישום המבוסס על שיר, והיא החלה להטיל ספק אם אכן מדובר בשיר. בסיכומיה התובעת אף נמנעה בעקביות מלכנות את השיר במילה המפורשת "שיר" והיא משתמשת בעקביות בביטויים תחליפיים כמו "המלל שמלווה את הסרטון".

השופטת, לעומת זאת, החליטה לאחוז את השור (השיר) בקרניו. היא טרחה והדפיסה זה לצד זה, שורה לצד שורה, את שני התרגומים שהוגשו לה: התרגום של השוטר והתרגום החליפי של המומחה מטעם ההגנה המתרגם המקצועי דר' יוני מנדל. לאחר השוואה מפורטת של שני התרגומים השופטת קובעת כי אין בינהם הבדל מהותי וכי היא מעדיפה להתבסס על התרגום המקצועי של דר' מנדל. אולם בפועל השופטת משתמשת במילותיו של דר' מנדל תוך הוצאתן מהקשרן וכדי לייחס לשיר משמעות הפוכה ממה שנכתב בחוות הדעת המלומדת שהציג לבית המשפט.

דר' מנדל, בהתבסס על מחקרים רבים שערך בנושא, הציג בפני בית המשפט את התופעה של אי תרגום מילים מערבית לעברית, ודמוניזציה של משמעותן בשיח העברי. בין המילים שלגביהן הנוהג של אי-תרגום הינו נפוץ וגורם לעיוות המשמעות הוא הזכיר את המילה "שהיד" שיש לה מקבילה ברורה בעברית, "חלל". בהקשר זה הוא מתייחס בחוות הדעת לשורה בשיר בה נכתב "לך בעקבות שיירת החללים". הוא קובע כי החלטתו של השוטר שלא לתרגם מילה זו ולכתוב "ותלך בעקבות שיירת השהידים" היא דוגמא מובהקת לעיוות המשמעות שנוצר בעקבות אי-תרגום, כאשר בקונוטציה העברית המונח "שהיד" עבר דמוניזציה ומובן בטעות כ"מפגע מתאבד".

מכל חוות הדעת של דר' מנדל מאמצת השופטת רק את הגדרתו זו בדבר הפירוש המוטעה שעלול להינתן לשורה זו בשיר על ידי הקוראים העבריים של התרגום הלוקה, ועל סמך זה היא קובעת כי עד ההגנה

"רשם מפורשות כי אינו חולק על כך שבשיר נרשם בתרגום מילולי: "לך בעקבות שיירת ה"שהידים", משפט שניתן להבינו "כקריאה של המשוררת לצאת ולפגוע בישראלים, ובכך להפוך לשהידה ולהצטרף למפגעים-שהידים שפגעו בישראלים"" (פסק הדין, עמ' 190 מפרוטוקול המשפט)

כלאמר ההזהרה המפורשת מפני תרגום (ליתר דיוק אי-תרגום) ופרוש מוטעים הופכת לבסיס לאימוץ פרוש מוטעה זה.

במהלך החקירות במשטרה ובעדותה בבית המשפט הבהירה טאטור חזור והבהר כי החללים עליהם מדבר השיר הם… אותם חללים המוזכרים במפורש בשיר עצמו: הילדים שנשרפו ללא סיבה (מחמד אבו ח'דיר ועלי דוואבשה) הדיל (אלהשלמון) שנורתה במחסום בחברון – כלאמר קורבנות הכיבוש וטרור המתנחלים.

Hadeel-al-Hashlamoun-soldier-580x341

הירי בהדיל אלהשלמון במחסום הצבאי בחברון

השופטת, בהחלטתה לראות במשפט "לך בעקבות שיירת החללים" הסתה לאלימות קובעת את עצמה כסמכות האולטימטיבית לא רק בנבכי החוק אלא גם בנבכי השירה. היא קובעת שלא ייתכן כי החללים שמוזכרים בשורה 11 בשיר קשורים בצורה כלשהוא לאותם חפים מפשע – שהרי אלו מוזכרים במקום אחר לגמרי, בשורות 15-26 לשיר! לעומת זאת השופטת החליטה כי החללים הינם בברור "מחבלים מתאבדים", למרות שאין כל זכר לפעולות מעין אלו לא בשיר ולא בסרטון המלווה, אך כידוע זה מה שקיים תמיד בתודעה הישראלית בכל מקום שבו חושבים על התנגדות פלסטינית. לבסוף, אמנם החללים המופיעים בשורה 11 אינם קשורים לקורבנות בשורה 15 ואילך, אך הקשר ההפוך קיים גם קיים: "אדם סביר המעיין בשיר יבין מיד כי המילים: "הם שרפו את הילדים ללא סיבה ובהדיל הם צלפו בפומבי", נועדו להגביר את ההסתה, לתת הסבר, מניע והצדקה לביצוע פעולות ההתקוממות לשוד המתנחלים, ההליכה בעקבות השהידים וקריעת ההסכם" (מפסק הדין, עמ' 192 בפרוטוקול המשפט). הרי לכל ישראלי סביר ברור כי לא ייתכן שמשוררת פלסטינית תבכה באמת את קורבנות עמה ותרצה למנוע קורבנות נוספים – כל אזכור שלהם הוא כמובן רק לצורך הסתה.

התינוק-עלי-דוואבשה-עם-הוריו

התינוק עלי דוואבשה נשרף עם הוריו בביתם בדומא. השופטת קבעה שאם המשוררת מזכירה את עלי בשיר זה כמובן רק לצרכי הסתה.

לבסוף, בסיכום ההחלטה המרשיעה בנושא השיר, קובעת השופטת: "מדובר בשיר הכולל קריאה ללכת בעקבות שיירת ה"שהידים", מלה המזוהה עם מבצעי פיגועים רצחניים על רקע אידיאולוגי, כמו גם עם חללים וקורבנות. הקונוטציה בשיר הובהרה." (שם, עמ' 202). כאן סוגרת השופטת את מעגל האשמה – מהאלימות שלא קיימת בשיר עצמו דרך זריקות האבנים בסרטון הרקע ועד למסקנה הבלתי נמנעת… "מבצעי פיגועים רצחניים"!

איסראא עאבד והשהיד הבא

מילכוד קפקאי במיוחד בכתב האישום היתה ההאשמה בדבר פרסום תמונתה של איסראא עאבד, שוכבת על רצפת התחנה המרכזית בעפולה לאחר שנורתה, כתמונת הרקע לעמוד הפייסבוק של טאטור, לצד תמונת הפרופיל ועליה הכיתוב "אני השהיד הבא". בחקירותיה סיפרה טאטור כיצד הסתכלה שוב ושוב בוידאו המראה כיצד נורתה איסראא והשתכנעה שהיא לא התכוונה לתקוף אף אחד. בכיתוב "אני השהיד הבא" השתמשו טאטור ופעילים אחרים כדי למחות נגד הרג בלתי מוצדק – עוד מימי רצח הנער מחמד אבו ח'דיר בירושלים ובהמשך רצח ח'יר חמדאן בידי שוטרים בכפר כנא. המשמעות פשוטה – כאשר הורגים ערבים ללא הבחנה כל אחד מאיתנו יכול להיות קורבן.

בפועל, אכן, בקושי עבר יום מאז נחשדה ונורתה איסראא עאבד וכבר נפל החשד גם על דארין טאטור – דווקא בגלל פרסום תמונתה של איסראא וכיתוב המחאה. למזלה טאטור לא נורתה אלא נעצרה. אך לאחר שהתברר כי מדובר בחשד שווא החלו רשויות החוק לבצע בה "ווידוא הריגה" משפטי.

למרבה המזל איסראא עאבד עצמה נותרה בחיים. עוד לפני שהוגש כתב האישום נגד טאטור, הוגש נגד עאבד כתב אישום באותו בית משפט עצמו המייחס לה החזקת סכין ואיומים אך לא תקיפה ולא כוונה לבצע פיגוע. זה לא הפריע לשוטרים שהעידו בבית המשפט להמשיך ולטעון כי טאטור פרסמה את תמונתה של "המחבלת". אפילו בסיכומים התובעת חזרה וטענה כי מה שטאטור ידעה בעת פרסום התמונה הוא שעאבד באה לדקור יהודים, שכן זה מה שנטען באותה עת בתקשורת הישראלית. שוב, התביעה טוענת למונופול לא רק על החוק אלא גם על התודעה – כאילו שטאטור חייבת להאמין לשקרי התקשורת הישראלית ולא למה שראו עיניה בוידאו שתעד את האירועים.

השופטת, כמו אלכסנדר מוקדון בשעתו, פתרה את הקשר הגורדי הזה באבחת חרב. היא הוציאה את איסראא עאבד גם מהתיק הזה בטענה שלא הוכח הקשר בין פרסום תמונתה לבין הכיתוב "אני השהיד הבא". לעומת זאת היא חזרה על עמדתה לפיה טאטור משתמשת במילה שהיד במובן "מחבל מתאבד" ולכן קבעה כי פרסום הסטטוס "אני השהיד הבא" כשלעצמו מהווה הסתה לאלימות.

כיצד נוספה ה"תמיכה בארגון טרור"?

במהלך המשפט דיברנו עם עורכי דין שמכירים את "חוקי המשחק" במערכת המשפט הישראלית. כמעט אף אחד לא ציפה שטאטור תזוכה, ולא משנה כמה ההאשמות נגדה תלויות על בלי מה. מי שניסה להיות אופטימי אמר כי ייתכן והשופטת, בניסיון להפגין איזון, תזכה את טאטור לפחות מהאשמת "תמיכה בארגון טרור". האשמה זו מבוססת כולה על הסטטוס הבא שפורסם בפייסבוק, כפי שתורגם בכתב האישום:

"אללה אכבר וברוך השם…תנועת הג'יהאד האיסלאמי מכריזה בהצהרה על המשך האינתיפאדה בכל רחבי הגדה…המשך זה אומר הרחבה…זאת אומרת כל פלסטין…ועלינו להתחיל בתוך הקו הירוק…לנצחון אלאקצא ונכריז עליה אינתיפאדה כללית…#תתנגד"

מלבד אי דיוק קטן בתרגום ("נאמנות" לאל-אקצא, לא "נצחון"), לא היתה מחלוקת על עצם הפרסום. טאטור הסבירה כי העתיקה סטטוס זה מאתר כלשהו בשל תמיכתה במאבק העממי למען זכות התפילה באל-אקצא, מאבק שהלך והתרחב באותה תקופה למה שלדעתה ראוי היה לשם אינתפאדה. היא לא ייחסה חשיבות מיוחדת לאיזכור הג'יהאד האיסלאמי. בהתייחס לשיטתה של התביעה לייחס לכל מאבק פלסטיני אופי אלים, ברור מניין מייחסים לסטטוס זה "הסתה לאלימות". אבל הג'יהאד רק מוזכר עובדתית כמי שקרא לאינתפאדה בגדה, להבדיל מ"אנחנו" שנאבקים בתוך הקו הירוק. אז איפה כאן התמיכה?

Dareen at home july 2018 photo by Yoav H 3

דארין בביתה בריינה ביולי 2018, מחכה לסיום המשפט. עדיין במעצר בית. מנצלת את הזמן לכתיבת שירים נוספים.

גם שני חוקרי משטרה מנוסים שחקרו את טאטור שוב ושוב על סטטוס קצר זה שאלו אותה רק לגבי הקריאה לאינתפאדה, ולא ייחסו לה תמיכה בג'יהאד. רק כשהגיע החומר לפרקליטות להכנת כתב אישום החליט מי שהחליט להפוך את התיק ל"ביטחוני" על ידי הוספת הסעיף של תמיכה בארגון טרור. בין השאר הוספת סעיף זה עזרה להביא להארכת מעצרה של טאטור עד לסוף ההליכים המשפטיים ומכאן לשחרור עם איזוק, הגליה מהאיזור וכל מסכת ההתעללויות שעברו עליה בשלוש השנים האחרונות בתור "סכנה לביטחון המדינה".

בבואה להצדיק את ההרשעה ולכסות על החסר בפרסום עצמו השופטת לא רק מפרשת את הכתוב אלא גם כותבת אותו מחדש בלשונה בדרך שונה מהותית מהמקור: "מפרסמת הנאשמת פרסום בשמו של ארגון טרור רצחני, הג'יהאד האסלאמי, פרסום שאינו פשוט אלא קורא לאינתיפאדה כוללת בכל פלסטין לרבות בקו הירוק, כששם הארגון מתנוסס בראש ההודעה" (עמ' 206 לפרוטוקול). כדי לעשות זאת ברור עוד יותר השופטת אף חוזרת על כך שוב "ארגון טרור רצחני מכריז בהצהרה על אינתיפאדה כללית בתחומי הקו הירוק – והנאשמת תומכת בארגון בדרך של הפצת ההכרזה" (שם).

לא בטעות

טאטור נחשדה בטעות וכל החקירה בעניינה החלה עקב טעות זו. אולם הרשעתה אינה טעות. היא זוהתה בברור כערבייה פלסטינית גאה המתנגדת לדיכויה ולדיכוי בני עמה. בתור שכזאת היא הורשעה.

זיהוי והבנת הערבי או הערביה, היכולת לזהות את מחשבותיו הנסתרות ואת כוונותיו האפלות, הן המומחיות של כל ישראלי סביר. זה מתחיל כבר בספרות הילדים, כאשר אנו קוראים בחסמבה כיצד "הקצין המצרי הרים את הטלפון ברשעות וחייך באכזריות".

גם אם לכאורה כל מה שהערבי עושה זה לעוות את פניו בכאב כאשר החייל הישראלי דורך על צווארו – המערכת תדע תמיד לזהות את כוונותיו התוקפניות הנסתרות.

 

 

המסע למען מדינה דמוקרטית אחת – דו"ח מפגישה בשפאעמר, 23.6.2018

כנס מכין שני של "המסע למען מדינה דמוקרטית אחת"

)הכתבה הבאה מתבססת על תרגום מאמר מאת עומר דלאשה שהופיע באתר "ערב 48", בצרוף רשימות שערכתי מהלך הישיבה. התמונות באדיבות אשרף עבד אל-פתאח.(

הועדה היוזמת של "המסע למען המדינה הדמוקרטית אחת" ערכה בשבת, ה-23.6.2018, כנס מכין שני לקראת ההשקה המתוכננת של הקמפיין בסתיו. בכנס שנערך בעיר שפאעמר (שפרעם) השתתפו כחמישים פעילות ופעילים, ערבים ויהודים.

הכנס עסק במספר נושאים תיאורטיים ופוליטיים, כמו גם בצעדים מעשיים להצבת הרעיון של פתרון דמוקרטי במרכז השיח הפוליטי וליצירת תודעה אלטרנטיבית מול המציאות של חלוקה, קולוניאליזם וטיהור אתני.

עווד עבד אלפתאח, חבר הועד היוזם ומזכ"ל בל"ד לשעבר, פתח את המפגש בהתייחסות לרקע ההיסטורי של תכנית המדינה הדמוקרטית האחת ובהסבר המניעים שהביאו את יוזמי התנועה להשיק קמפיין ציבורי מחודש למען תכנית זו בעיתוי הנוכחי.

רעיון חדש ישן

בדבריו אמר עבד אלפתאח: "הרעיון הזה שאנחנו מציגים היום אינו חדש. היוזמה שלנו להחיאת התכנית אינה הראשונה וגם איננה היחידה. בבניית היוזמה שלנו אנו מתבססים על המורשת המחשבתית של היוזמות שקדמו לה ועל ערכי החופש והמוסר שפתרון זה מייצג. אבל אנו גם מתחילים מקריאה ביקורתית של הניסיונות הקודמים, שלא הצליחו להמריא ולהפוך לתנועה ציבורית בעלת השפעה".

עבד אלפתאח הוסיף כי "אשלית פתרון שתי מדינות הוכחה כבלתי מציאותית לחלוטין, ואיתה נפלו רעיונות החלוקה וההפרדה המבוססת על עוול, כל זאת נוכח הדומיננטיות של משטר האפרטהייד הקולוניאלי כנגד עמנו. כנגד זה אנו, ובהסתמך על עקרונות הצדק, פועלים לחדש את הדיון בפתרון המדינה האחת ולהחזירו לקדמת הבמה."

הוא הסביר כי היוזמים אינם סבורים כי הרגע הנוכחי הוא מהפכני. נהפוך הוא, העם הפלסטיני עובר כעת תקופה מהקשות ביותר בתולדות מאבקו. לדבריו "אנו חיים בתקופה של בלבול וחוסר וודאות. הבעיה אינה טמונה רק בחוסר היכולת לשנות את המצב בצל יחסי הכוחות אלא אלא גם בהעדר חזון ובחוסר הגדרה ברורה של מטרות המאבק שסביבן יוכל העם הפלסטיני להתאחד. על רקע זה גוברת הנטיה אצל רבים לאמץ אלטרנטיבה שמבוססת על השאיפה לחופש וגישה הומניסטית שתוכל להדגיש מחדש את מרכיבי הכוח של המאבק הפלסטיני, בהסתמך על המימד המוסרי, מאבק למען זכויותיו של עם הסובל תחת משטר קולוניאלי גזעני, לא מאבק על הגדרת גבולות".

הוא הדגיש את קיומם של יהודים המתנגדים למשטר האפרטהייד הקולוניאלי בפלסטין, מאמינים במדינה האחת  ומהווים מרכיב מרכזי בהנהגת היוזמה. לדבריו שותפותם ביוזמה מגבירה את אמינותה. חלק ממשימות היזמה הוא לגבש דפוס חדש לשיתוף הפעולה בין ערבים ויהודים במאבק – במקום המודל של דו-קיום יש צורך בהתנגדות משותפת – co-resistance.

מה נעשה עד כה?

עבד אלפתאח סקר את הפעילויות שהתרחשו מאז המפגש המכין הראשון שהתקיים גם הוא בשפאעמר ב-21.4.2018 (דו"ח בערבית בקישור זה). הוקמו מספר קבוצות עבודה לפי נושאים: תקשורת, וועדה לענייני ארגון וצעירים, ועדה לקידום הדיון בנושאים עקרוניים. קבוצות העבודה פתוחות להצטרפות פעילות ופעילים נוספים. כמו כן נערכו פגישות רבות עם פעילים ותומכים פוטנציאליים, ערבים ויהודים. לדבריו: "במגעים אלו נוכחנו כי אנשים רבים עוברים תהליך של שינוי בגישתם לפתרון. עלינו להכפיל את המאמצים שלנו, להיות יצירתיים ולהשקיע יותר מחשבה".

הוא הסביר כי בחירת השם "מסע" במקום "תנועה", אם כי המטרה בהמשך היא להפוך לתנועה, נובעת מן הצורך והרצון לכלול קבוצות פלסטיניות ופלסטיניות-יהודיות נוספות, כמו גם פעילות ופעילים התומכים בפתרון זה. "אנו שומרים על גמישות, פתיחות וקבלת דעות שונות, בתנאי שכולם מסכימים על הרעיון של מדינה דמוקרטית אחת. אנו מאמינים כי ההתעקשות על נושאים שאין צורך להחליט בהם כעת, והניסיון ליצור אחדות דעים אידיאולוגית בנושאים גדולים וקטנים כאחד, הם בין הסיבות לכשלונן של תנועות פוליטיות שלא מצליחות לגדול. איננו רוצים להישאר תנועה קטנה, חסרת השפעה ונקרעת על ידי חילוקי דעות פנימיים או משותקת על ידי קיפאון וצרות מחשבה".

"זהו פרויקט שחרור דמוקרטי פטריוטי הדורש שנים רבות של עבודה קשה, שבה מתאחדים דורות, במאבק נחוש ומתמשך להגיע למולדת חופשית ואדם חופשי שמאמין בצדק ושוויון", סיכם עבד אל-פתאח. "מתוך הפעולה המשותפת יווצר דור צעיר מודע יותר, חופשי יותר, עם הבנה עמוקה יותר של רעיונות הדמוקרטיה והשחרור".

יזמה פלסטינית אליה מצטרפים יהודים

ההיסטוריון ד"ר אילן פפה, חבר הוועדה המכינה ואחד ממובילי היוזמה, דיבר על הסיכויים לקידום הרעיון בחברה הישראלית. בראשית דבריו סיפר פפה כיצד הוזמן ב-15 במאי להציג באו"ם את הפרספקטיבה של פתרון המדינה הדמוקרטית האחת. נציגי ישראל, ארה"ב וסעודיה החרימו את הישיבה, והשגריר הפלסטיני שנכח בה לא רק שלא תמך בפיתרון המוצע אלא אף תקף אותו, מתוך נאמנות לפיתרון שתי המדינות. אירוע זה מייצג את הבעיתיות שבה אנו נתקלים כאשר הגורמים הרשמיים המייצגים את העם הפלסטיני – אם במישור הבינלאומי ואם בכנסת – מתנגדים לפיתרון המוצע.Shefa3amer meeting 23 June 2018 2 speakers

על רקע זה, לדבריו "ישנה חשיבות, כוח והשפעה לעובדה כי זו יוזמה פלסטינית, אליה הצטרפו יהודים. העובדה שפלסטינים מאמצים את התכנית של מדינה דמוקרטית אחת המבוססת על שוויון תשפיע על הדעות ברחוב הישראלי. לעובדה שמדובר ביוזמה פלסטינית יש גם משקל מוסרי ואידאולוגי. מדברים על יחסי הכוחות החומריים, אך מה שאנו מציבים מולם זה יחסי הכוחות המוסריים בין תושבי הארץ המקוריים לבין חברת המתנחלים. יצירת איזון מלאכותי בין שני הצדדים, כאילו מדובר במחנות שלום משני הצדדים שנפגשים באמצע הדרך, אינה עושה טוב לתהליך. כאשר תוכנית המדינה האחת תופיע כשלב חדש בתנועת השחרור הפלסטינית זה ייצור גם סיכוי חדש לרכוש תומכים בחברה היהודית."

פפה עמד גם על הקשיים בגיוס תמיכה ליוזמה בחברה הישראלית. "אנחנו מדברים על ביטול משטר ההעדפה וזכויות היתר שהישראלי נהנה מהן על חשבון התושבים המקוריים. המתיישב לא יוותר בקלות או בהתנדבות על זכויות יתר אלו. לשם כך יש צורך לשנות את מאזן הכוחות מבפנים, דרך תנועה עממית, כמו שנחוץ גם לחץ חיצוני כמו זה שמפעילה תנועת החרם, ה-BDS. הצלחת תנועת החרם היא ניסיון חשוב שאפשר לבנות עליו. בהתחלה טענו רבים כי הקריאה לחרם תמנע דיאלוג ותפגע במתנגדי הכיבוש בחברה הישראלית. הניסיון הוכיח את ההפך – גם החרם הוא צורה של דיאלוג שבה אומרים לישראלים כי עליהם להשתנות. עצם הדיון על החרם, כמו עצם הדיון על המדינה האחת, פותח אפשרויות רבות." כמו כן הזכיר פפה את התרבות האלטרנטיבית שמתפתחת בקרב הדור הצעיר – תרבות שפתוחה הרבה יותר לכל מה שמתרחק מהקונצנזוס הממסדי ומוכנה לבדוק אפשרויות אחרות.

פפה הוסיף: "התחלנו ביוזמה לפני כשנה. בתקופה זו נפגשנו ושוחחנו עם אנשים שונים בחברה הישראלית והיינו עדים לנכונות גוברת לשמוע ולקבל את הרעיון, אפילו כעת כשאין עדיין תנועה פוליטית בעלת משקל הפועלת לקדם פיתרון זה. בעקבות כל פרסום נוסף בדבר התארגנות התנועה מתקשרים אנשים נוספים – פלסטינים ויהודים – שמבקשים להצטרף. אם נצליח להרכיב מסגרת מאורגנת שתאמץ את הרעיון, כלאמר תפעל לביטול משטר ההפרדה הגזעית ולויתור על זכויות היתר, ולקבלת חיים משותפים על בסיס עקרונות הצדק, זה ירחיב את מעגל התמיכה. כעת הרעיון קיים ומתפתח כזרם מחשבתי ולא כתנועה או כוח מאורגן. לכן יש צורך לבנות תנועה ציבורית מאורגנת, חזקה ובעלת השפעה. תנועה כזאת תוכל לתת מסגרת למיצוי פוטנציאל התמיכה ברעיון, שיכול להתרחב עוד יותר בשל העדר האופק לפתרון פוליטי, וככל שמתברר כי הקיפאון הפוליטי יכול להוביל לאסונות ולגבות מחיר דמים חדש."

תנועות המחאה של הצעירים ורעיון המדינה האחת

מוחמד יונס, פעיל בתנועת "חראק חיפה" וחבר הועדה המכינה, דיבר על ההקשר הפוליטי שבמסגרתו מתארגנות תנועות הצעירים שארגנו, בין השאר, את ההפגנות האחרונות בתמיכה ב"צעדות השיבה" ברצועת עזה. הוא ציין כי "הרוב המכריע של צעירים נוטה לרעיון של מדינה אחת, ולא לפתרון של שתי מדינות, אלא שלרובם אין קשר ארגוני לרעיון זה. המפלגות השונות בפלסטין ההסטורית לא הצליחו ליצור הסכמה רחבה סביב פרויקט לאומי פלסטיני מאחד. הנוער הפלסטיני היום הוא נוער שנולד בתקופת הסכמי אוסלו ובצל חלוקת העם הפלסטיני בין שני צידי הקו הירוק ובין המצויים בארץ לבין הפליטים. בנוסף, אנו עדים לחוסר המוצא של "תהליך השלום" ולכישלון "פתרון שתי המדינות". גדלנו כנוער כאשר הכל דיברו על פתרון של שתי מדינות והתחנכנו על הרעיון הזה. בצל כישלון פתרון זה והעדר אלטרנטיבה, או קוצר היד בהצגת אלטרנטיבה, נוצר מצב כללי של תסכול מהפעולה הפוליטית."

"על רקע זה נוצרה תופעת תנועות הצעירים, כנראה גם בהשפעת המהפכות הערביות שהיה לצעירים תפקיד מרכזי בהתעוררותן בראשית דרכן, לפני שהמשטרים וכוחות חיצוניים הפכו אותן למלחמות אזרחים הרסניות. תנועות אלו עברו מספר שלבים חשובים, שאחד משיאיהם היה התנועה נגד תכנית פראוור לעקירת התושבים הפלסטינים בנגב. כמו כן היה לתנועות הצעירים תפקיד חשוב בארגון התמיכה בשביתות הרעב של אסירי החופש הפלסטינים. לאחרונה היינו עדים לתהלוכת השיבה ברצועת עזה, וכיצד בעקבותיהן התפתחה תנועה תומכת של צעירים בחיפה וברמאללה. ניסיון זה העלה לרמה חדשה את האחדות במאבק, במטרות ובסיסמאות בקרב חלקים שונים של העם הפלסטיני."

תמיכה משמעותית בזכות השיבה בציבור היהודי

הדובר האחרון היה איתן ברונשטיין אפריסיו, מייסד תנועת "זוכרות" וכיום פעיל בארגון "דה קולונייזר". שתי התנועות פועלות בקרב הציבור היהודי לקדם מודעות לסוגיית הכפרים הפלסטינים ההרוסים ולהכרה בזכויותיהם של הפליטים. הוא הציג תוצאות של סקרי דעת קהל בנושא היחס לזכות השיבה שנערכו על ידי מכון סקרים מקצועי ביוזמת "דה קולונייזר" והתפרסמו לאחרונה בספר שהוא פרסם בשיתוף עם אלאונור מרזה-ברונשטיין "נכבה בעברית: יומן מסע פוליטי".

הסקר הראשון נערך במרץ 2015. התוצאה העיקרית הפתיעה גם את יוזמי הסקר: יותר מ-20% מהנשאלים, כולם יהודים תושבי ישראל, הביעו תמיכה בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. ברונשטיין הסביר כי התוצאה של 20% תמיכה מורכבת מחיבור מספר אלו שבחרו אחת משתי תשובות אפשריות, תמיכה לא מסוייגת או תמיכה בתנאי שלא יפגעו התושבים הנוכחיים. יוזמי הסקר רצו לוודא שהתוצאות אמיתיות וחזרו עליו שנית במרץ 2017. הפעם התוצאה היתה חיובית אף יותר – 27% תומכים בזכות השיבה, מותנית או בלתי מותנית. התמיכה הייתה גבוהה יותר בקרב צעירים ובקרב חילונים.

כדי להיות בטוחים יותר כי הנשאלים אכן הבינו את משמעות זכות השיבה, חזרה "דה קולונייזר" על הסקר פעם נוספת באפריל 2017, כאשר הסוקרים נדרשו להסביר במפורש לנשאלים כי זכות השיבה פרושה כי יותר מ-7 מליון פלסטינים יוכלו לבחור לממש זכות זו. בסקר זה ירדה התמיכה בזכות ל-16.2%.

בסיום דבריו ציין ברונשטיין שהתמיכה בזכות השיבה בקרב היהודים בארץ יכולה להיחשב כגבוהה באופן מפתיע לאור העובדה ששום מפלגה ישראלית אינה תומכת בזכות זו ולאור התעמולה הרשמית המנסה תמיד להפחיד מפני זכות השיבה ולאמר כי יישומה פירושו חיסול היהודים או לפחות גירושם מהארץ.

ברונשטיין הסיק מתוצאות הסקר כי עמדת הישראלים ביחס לזכות השיבה ניתנת לשינוי, ולשם כך נחוצים רצון ונחישות לבניית אלטרנטיבה דמוקרטית.

דיון פתוח

לאחר הצגת הדברים התנהל דיון פתוח שנמשך למעלה משעה וחצי.

הדיון עסק שוב בתוכנית הפוליטית בת 10 הנקודות של היזמה, שכבר נידונה במספר דיונים קודמים ועמדה הפעם לאישור. הובהר כי התכנית לא נועדה לענות על כל השאלות אלא ליצור בסיס רחב שבמסגרתו פעילות ופעילים וגופים שבאים ממסורות פוליטיות שונות ומתוך אידיאולוגיות שונות יוכלו לפעול ביחד. המכנה המשותף הוא המחוייבות למאבק נגד כל צורות הדיכוי, התגברות על משקעי העבר באמצעות חזרת הפליטים, ביטול כל מנגנוני הדיכוי, יצירת חברה דמוקרטית פתוחה שבה יהנו כולם ממלוא הזכויות ופעולה שיטתית לסגירת הפערים החברתיים וליצירת חברה צודקת.

חלק גדול מהדיון הוקדש גם לצורה הנכונה לבנות את התנועה בהתייחס לפערים הקיימים – פערי יחסי הכוח והתודעה – בין החברה הערבית פלסטינית לבין החברה היהודית בישראל. נשמעו דעות רבות ומגוונות – עבור רובנו עצם המחשבה על בניית תנועה משותפת מהווה ניסיון פוליטי חדש שמחייב להגדיר מחדש מושגים ולהתמודד עם שאלות שקל להתעלם מהן בעבודה הפוליטית השגרתית. לבסוף נקבע כי נושאים אלו, כמו רבים אחרים, מחייבים דיון מעמיק ושיטתי שילווה אותנו במשך החודשים והשנים הבאות.

החלטות וצעדים

למרות הצורך בדיונים נוספים, הסיכום היה לאמץ בינתיים את התכנית הפוליטית המוצעת ולפעול על בסיס זה להרחבת התנועה.

שמנו לנו למטרה לפעול לכינוס ועידה רחבה בסתיו, לאחר שיותר אנשים וקבוצות יצטרפו לקמפיין. ועידה זו תהיה גם הזדמנות לדון מחדש בתוכנית הפוליטית ולעדכן אותה על סמך תרומות המצטרפים החדשים והניסיון המצטבר.

כמו כן החליטו המשתתפים להמשיך את בנייתן של ועדות המשנה, לכלול חברים חדשים ולהמשיך לארגן מפגשי פעילים, אספות הסברה וחוגי בית.