דילוג לתוכן

החרמת הבחירות: להגיד לא החלטי לאפרטהייד

מרץ 18, 2021

(המאמר שלהלן הופיע היום ב"שיחה מקומית")

תל אביב, יש לנו בעיה. זה לא מצב טבעי שהולכים לבחירות פעם רביעית בתוך שנתיים. זה לא מצב טבעי שאין תקציב, שאין הנהגה אלא רק קבוצות אינטרסנטים, שמפלגות מצטרפות ומתפרקות כמו פתיתי הפלסטיק בקלאודוסקופ.

אבל מה עלינו לעשות? כדי למצוא פתרונות אמיתיים לא מספיק לתאר את הסימפטומים, צריך קודם להגיע לאבחנה מדוייקת של המחלה.

לשם כך צריך להגדיר קודם כל מי "אנחנו". אם נביא בחשבון את כל תושבי הארץ בין הירדן לים, חייבים לזכור שחלק גדול מאיתנו, תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, חיים תחת כיבוש צבאי קולוניאליסטי-גזעני, משוללים כל זכויות אזרח וכל דרך "חוקית" (לפי חוקי הכיבוש) להשתתף בקביעת גורלם. מליון וחצי ערבים פלסטינים בתוך הקו הירוק, בעלי אזרחות ישראלית, סובלים גם הם מאפליה שיטתית, מנישול, דיכוי והדרה מכל השפעה פוליטית. מליוני פלסטינים נוספים גורשו או נדחפו להגר אל מחוץ לגבולות הארץ ב-1948 ובשבעים השנים שחלפו מאז. עד היום נמנע מפליטים אלו לחזור לבתיהם ולמולדתם בשם הצורך לשמור על "אופיה היהודי" של המדינה.

ארגון בצלם, שעוקב אחר מצב זכויות האדם בארץ, סיפק לאחרונה תרומה חשובה לאיפיון המצב כאשר פרסם מסמך תחת הכותרת "משטר של עליונות יהודית מהים עד הירדן: זהו אפרטהייד" בו קבע: "בצלם דוחה את התפיסה המקובלת של ישראל כמדינה דמוקרטית המנהלת במקביל גם משטר כיבוש זמני וקובע כי בכל השטח הנמצא בשליטתה – בתוך גבולות הקו הירוק, בגדה המערבית, מזרח ירושלים וברצועת עזה – מתקיים משטר אחד, הפועל על פי עקרון מארגן אחד: קידום והנצחת עליונותה של קבוצה אחת של בני אדם – יהודים – על קבוצה אחרת – פלסטינים. משטר כזה הוא משטר אפרטהייד."

הבעיה האמיתית המרכזית של חיינו בארץ אינה נידונה כלל במסגרת הבחירות, כיוון שכל המשתתפים בהן לוקחים בחשבון, ובצדק, שמציאות האפרטהייד תישאר כמו שהיא גם אחרי הבחירות. תוצאת הבחירות נקבעה מראש על ידי גירוש מליוני פלסטינים ושלילת זכות הבחירה ממיליונים נוספים – מה שמאפשר את "הרוב היהודי" שבדרך הטבע (טבעו של הקולוניאליזם) שואף להבטיח את המשך הפריבילגיות שלו.

אין דמוקרטיה באפרטהייד

יש משהו חיובי בכל מי שנאבק נגד עוול ורשע ודורש את זכויותיו, גם אם מאבקו חלקי. אבל מקומם אותי לשמוע את הדיבור, שהפך לאחרונה לאופנה, על "הצלת הדמוקרטיה הישראלית". כדי לדבר או לחשוב על דמוקרטיה בישראל צריך הדובר למחוק לחלוטין מתודעתו או לשלול את אנושיותם של מליוני הפלסטינים החולקים איתו את הארץ (לאחר שכפה עצמו עליהם).

ראינו כיצד גנרלים וראשי שב"כ, שאחראים לדיכוי ללא מעצורים של אוכלוסיה שלמה, מזדעזעים לנוכח הפגיעה במפגינים מול מעון ראש הממשלה… "הנשמע כדבר הזה?!" ובכן, הם לא מגינים על הזכות להפגין או לבטא דעה, שכן זכות היא זו המובטחת לכל אדם באשר הוא אדם. הם מגינים על הפריבילגיה שלהם במסגרת משטר האפרטהייד הישראלי. כמוהם כאותה נוסעת שביקשה שוקולד במטוס וזעקה מעומק ליבה: "למה אתה לא נותן לי, מה אני ערביה?"

הפארסה של מערכות הבחירות האחרונות היתה מעין מחזה אבסורד שחובר במיוחד כדי להמחיש את האמירה ש"עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי". רוב המצביעים הצביעו עבור מפלגות שהבטיחו להיפטר משלטון נתניהו המואשם בשחיתות. "הרשימה המשותפת" שנתמכה על ידי מרבית המצביעים הפלסטינים המליצה על גנץ, שתעמולת הבחירות שלו נפתחה בהתפארות בטבח ההמוני שערך בתושבי עזה, לראשות הממשלה "כדי להפיל את נתניהו". אבל "גיבור" המלחמה בעזה פחד להקים ממשלה שתיתמך על ידי חברי הכנסת הערבים והעדיף להיכנס לממשלתו של האיש אותו נשבע להפיל.

כעת מנסה ה"אופוזיציה" לנתניהו להציע לנו אופציה נוראה עוד יותר – ממשלה שתהיה כל כך ימנית שתוכל להחליף את נתניהו מבלי לפחד להחשב ל"שמאל" בדעת הקהל הישראלית, המשולה למכונית שההגה שלה תקוע בהטיה ימנית ונותרת סובבת סביב עצמה.

בחירות אינן סימן לדמוקרטיה כאשר תנאי היסוד לדמוקרטיה אינם מתקיימים. אם במחסום יש חמישה חיילים וכולם מחליטים פה אחד לא לתת ליולדת לעבור, זו אינה החלטה דמוקטית.

מניין תבוא הישועה?

ההסטוריה מלמדת שהמדוכאים משתחררים רק כאשר הם קוראים תיגר על משטר הדיכוי, מתאחדים ונאבקים לשחרורם. במקרה שלנו, הפלסטינים ניהלו מאבק ארוך נגד נישולם ודיכויים, מאבק שזיכה אותם בהכרה בינלאומית והפך את פלסטין לסמל למאבק לחרות. אבל ישראל ובני בריתה המערביים והערבים הצליחו, במסגרת הסכמי אוסלו ושיווק האשליה של "פתרון שתי המדינות", להסיט את המאבק הפלסטיני ממאבק לשחרור למאבק על פרורים במסגרת הסדר הקיים. כך הפכה הרשות הפלסטינית לקבלן משנה של הכיבוש המשחרר את הכובשים מאחרויות לצרכי היום-יום של האזרחים הפלסטינים (למשל, תרוץ לא לחסן אותם נגד קורונה) ושומר על בטחון הכובשים (אך לא בטחון הנכבשים) במסגרת "התיאום הבטחוני". כך מנסה המפלגות הפלסטיניות המשתתפות בבחירות לכנסת להשיג השגים לציבור בוחריהן תוך מתן לגיטימציה ישירה או עקיפה למסגרת הגזענית מיסודה.

A poster produced by South Africa's United Democratic Front (UDF) resistance movement calling on white, coloured and Indian people to boycott elections held by the apartheid regime.

הבחירות הנערכות השנה, בקרוב זמנים, הן לכנסת והן למועצה המחוקקת של הרשות הפלסטינית ממחישות כיצד ישראל מחלקת את העם הפלסטיני ובכך מונעת ממנו כל השפעה על עתידו. בעוד שכל היהודים בין הים לנהר הם אזרחים רבי זכויות וקולותיהם יכריעו את הרכב הממשלה הבאה, הנציגות הפלסטינית מחולקת בין מיעוט מוקצה וחסר השפעה בכנסת לבין מועצה חסרת סמכויות ברשות הפלסטינית, שחבריה נאסרים כאשר פעילותם אינה נושאת חן בעיני שלטונות הכיבוש (כפי שקרה, למשל, לחברת הפרלמנט הפלסטיני ח'אלדה ג'ראר, כמו רבים אחרים). מליוני פלסטינים בגולה מורחקים לחלוטין מהתהליך הפוליטי שמכריע גם בעניינם.

פלסטינים רבים מחפשים היום דרך לאחד מחדש את המאבק של כל חלקי העם הפלסטיני, בין השאר על ידי העלאת הפרספקטיבה של מדינה דמוקרטית אחת בכל פלסטין ההסטורית, מסגרת שתאפשר את חזרת הפליטים הפלסטינים ותתן גם פתרון לבעיית היהודים בארץ, בהיותה מדינת כל תושביה שיהנו כולם משוויון זכויות מלא. הצעד הראשון להצגת אלטרנטיבה כזאת הוא השתחררות מאשליות בדבר היכולת "לתקן" את הסדר הקיים. המסקנה המתבקשת היא כי את הבחירות לכנסת, כמו גם הבחירות לרשות הפלסטינית, צריך להחרים, כיוון שגופים אלו לא יכולים, מעצם מהותם, להיות כלי שיקרב את השינוי הרצוי.

הנקודה היהודית

עבור פעילות ופעילים יהודים רבים שמודעים למצב האפרטהייד ורוצים להאבק נגדו התשובה היא להצביע למפלגות בהנהגה ערבית. לנו יש פריבילגיות במערכת הקיימת, הם אומרים, לכן ניתן את קולנו לנציגי הציבור הפלסטיני שמבקש את זכויותיו.

עם כל הסימפטיה לעמדה זו, שמבטאת רצון לצאת ממגבלות הפעילות במסגרת "הגטו היהודי", לטעמי היא אינה הולכת רחוק מספיק. בסך הכל המפלגות הערביות המשתתפות בבחירות בכנסת אינן מאתגרות את השיטה וכבר הוכיחו את נכונותן לתמוך בממשלה ציונית-גזענית שתמשיך את הכיבוש והאפליה בתמורה להשגים מוגבלים או גם ללא תמורה. התמיכה בהן הינה הבאה של רצון טוב אך עדיין במסגרת הסדר הקיים המעוות מיסודו.

המאבק לשינוי אמיתי מבוסס על ההכרה שמשטר האפרטהייד אינו מספק את הכלים לשינוי ולכן יש צורך לפעול לביטולו ולהקמת דמוקרטיה אמיתית, דמוקרטיה לכולם. מאבק זה מתחיל בהחרמת הבחירות לכנסת ובתמיכה בתנועה הפלסטינית למען מדינה דמוקרטית אחת.

One Comment

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: