דילוג לתוכן

על חלקו של עיתון "הארץ" בציד המכשפות נגד המשוררת דארין טאטור

אוגוסט 1, 2018

(כתבה זו פורסמה גם בערבית)

מדינת ישראל "ניצחה" במערכה המשפטית, שארכה כמעט שלוש שנים, נגד המשוררת הפלסטינית מריינה שבגליל, דארין טאטור. ב-3 במאי 2018 הורשעה טאטור בכל ההאשמות שיוחסו לה – 3 סעיפים של "הסתה לאלימות" וסעיף אחד של "תמיכה בארגון טרור". ב-31 ביולי דנה השופטת עדי במביליה-אינשטיין את טאטור למאסר בפועל בן 5 חודשים ועוד 6 חודשי מאסר על תנאי. עכשיו, אחרי הניצחון במערכה, היגיע הזמן לחלק את אותות העוז והגבורה לכל המשתתפים.

המשטרה, התביעה והשופטת חברו כולם לסלף את דבריה של טאטור ולייחס לה משמעות פלילית שלא נמצאת בטקסטים שכתבה. כולם משרתים נאמנים של מדינת ישראל שהכריזה על עצמה זה עתה רשמית כמדינת אפרטהייד שנועדה להבטיח את עליונות הגזע היהודי ולשלול את זכות ההגדרה העצמית (וזכויות האדם והאזרח) של תושבי הארץ המקוריים הערבים הפלסטינים. כולם כבר מתחלקים בוודאי בזוהר התהילה של המנצחים. אולם בין הראויים להוקרה על השתתפותו בציד המכשפות ניצב בביישנות מה מועמד "בלתי צפוי" – עיתון הארץ.

למרות שלושה מאמרי מערכת שקראו לשחרורה של טאטור, הכיסוי העיתונאי של העיתון את אירועי המשפט היווה בעיקרו שופר לטענות השקר של המשטרה והתביעה, חלקם כציטוטים וחלקם כ"עובדות", כאשר "הארץ" משתמש באמינותו כעיתון "אובייקטיבי" ו"ליברלי" כדי להלבין את השקרים. אנא, קיראו את המכתב שלהלן ושיפטו בעצמכן\ם…

(כרקע להבנת הפרטים שבמחלוקת מומלץ לקרוא את הניתוח המפורט של פסק הדין נגד טאטור).

פנייתי לעיתון הארץ לתקן טעויות ושקרים בדיווח בעניין משפט טאטור

(המכתב הבא נשלח למספר עיתונאים בעיתון הארץ ב-9 במאי 2018, במחאה על הדיווחים בעיתון לאחר הרשעתה של טאטור ב-3 במאי. בעת הכנת מאמר זה לפרסום ב-1 באוגוסט 2018, מצאתי כי העיתון שינה את מדיניותו בפרט אחד, והחל לפרסם את השיר נושא כתב האישום בשני תרגומים, זה של התביעה וזה של ההגנה, לעומת הסתפקות בתרגום המשטרתי בדיווחים הקודמים. עם זאת עיקר הדיווחים המעוותים נשארו בעינם. המכתב עצמו לא פורסם בעיתון.)

מכתב לידידי בעיתון הארץ

אני פונה אליכם בזאת בעניין ליקויים חמורים בדיווחים בעיתון הארץ בכל מה שנוגע למשפט המשוררת דארין טאטור שהורשעה ביום חמישי ה-3.5 בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור בעקבות פרסום שיר ושני סטטוסים בפייסבוק. משפט זה הפך לסמל בארץ ובעולם לדיכוי חופש הביטוי הפוליטי והמחאה האמנותית של הפלסטינים.

בעבר פניתי טלפונית למספר עיתונאים בהארץ בנושא אך ללא הועיל. הייתי רוצה לקוות שהארץ יכיר בטעויות שאירעו ויפעל כדי לתקן אותן. לחילופין הייתי מבקש לפרסם את מכתבי זה או נוסח מתוקן שלו בעיתון. בכל מקרה אבקש שתפנו את המכתב לכל מי שיכול לטפל בעניין ותודיעו לי מה נעשה.

בכבוד רב, בתודה מראש ובברכת ידידות

שקרים והטעיות שפרסם "הארץ" בעניין המשוררת דארין טאטור

בעקבות פסק הדין שהרשיע את המשוררת הפלסטינית מריינה, דארין טאטור, בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור, פרסם עיתון הארץ ביום ראשון ה-6.5.2018 מאמר מערכת תחת הכותרת "טרור השירה" הקורא לבית המשפט "לחזור בו מהחלטה מבישה זו, לשחרר את טאטור ולהניח לשירה ולמשוררים". זו הפעם השניה שבה מקדיש הארץ מאמר מערכת לטאטור. כבר ב-27.6.2016, "רק" שמונה חודשים לאחר מעצרה וכחודשיים לאחר שפרשת משפטה החלה להתפרסם בעיתונות, פרסם הארץ מאמר מערכת תקיף תחת הכותרת "לשחרר את המשוררת".

לכאורה היה עלי, כתומך טאטור, להיות אסיר תודה ל"הארץ" על עמדתו הדמוקרטית העיקבית. אלא שלרוע המזל אני נוהג לקרוא לא רק את הכותרות אלא גם את תוכן הידיעות, ומעבר לכך אני מאמין כי תפקידו העיקרי של העיתון אינו להצהיר הצהרות כלליות בזכות הדמוקרטיה אלא לבדוק את העובדות ולחשוף את שקרי השלטון. בעניין זה נכשל העיתון כישלון מחפיר בכל מה שנוגע לכיסוי משפט המשוררת.

אביא כאן מספר דוגמאות שנראות לי מקוממות.

1.      תרגום השיר

בשני מאמרים שונים שהתפרסמו ב-3.5 בעקבות פסק הדין, אחד מאת נועה שפיגל, כתבת לענייני משטרה, והשני מאת גילי איזיקוביץ, כתבת לענייני תרבות, בחר הארץ לתת לקוראיו את תרגום השיר, שבעבור פרסומו נשפטת טאטור, כפי שהופיע בכתב האישום. כפי שידוע היטב לכל מי שעקב אחרי המשפט, תרגום זה נעשה על ידי שוטר ממשטרת נצרת חסר כל הכשרה לתרגום או השכלה ספרותית, מעבר ללימדי הספרות בבית הספר התיכון – כפי שהעיד הוא עצמו בבית המשפט. למרות זאת, ולמרות הטענות בדבר סילופים מכוונים בתרגום שנידונו בהרחבה במהלך המשפט, הופיע התרגום בהארץ ללא הסתייגות.

הארץ גם לא טרח להפנות את קוראיו, לפחות לשם השוואה והרחבת השכלתם, לתרגום אחר של השיר שפורסם בשיחה מקומית, או לפרסם את התרגום האלטרנטיבי שהגישה ההגנה לבית המשפט במסגרת עדות המתרגם המקצועי דר' יוני מנדל. נראה כי כאשר מדובר בשירה ערבית הרי שהארץ שותף לדעת התביעה כי המקור המועדף לתרגום, לטובת דוברי העברית שביננו, הם שוטרי משטרת ישראל.

במאמרה של גילי איזיקוביץ אף מצוטטות במיוחד מספר שורות מתוך התרגום המשטרתי של השיר, כולל "לא אסכים לפיתרון שלום". תרגום שורה זו נדון בהרחבה במהלך המשפט, כאשר התרגום (הנכון יותר) שנמסר על ידי ההגנה היה "לא אתפשר על פתרון השלום". השמטת ה' הידיעה מהתרגום המשטרתי אינה דבר של מה בכך – בעוד שהתרגום המשטרתי נועד ליצור רושם כאילו המשוררת מתנגדת לכל פתרון של שלום, ומכאן שכנראה שהיא תומכת באלימות, הרי "פתרון השלום" המיודע מתייחס להסכם או תהליך ספציפי, שאת התנגדותה אליו מסבירה המשוררת ביתר פרוט בהמשך השיר: "הסכם שהביא את ההשפלה הכואבת \ הסכם שמנע מאיתנו את השבת זכויותינו". כמובן שהבאת השורה הראשונה בתרגומה המעוות ללא ההסבר שבהמשך השיר יוצר את הרושם שרצתה התביעה ליצור.

2.      פרשת איסראא עאבד

באותה כתבה מה-3.5 מזכירה שפיגל סעיף נוסף בכתב האישום לפיו "היא פרסמה תמונה של אסראא עאבד, תושבת נצרת שנורתה ונפצעה לאחר ששלפה סכין בתחנה המרכזית בעפולה, עם הכיתוב 'אני השהיד הבא'."

ככתבת לענייני משטרה, חזקה על שפיגל שהיא מכירה היטב את פרשת איסראא עאבד, או, לפחות, לא יקשה עליה לברר את הפרטים. כידוע עאבד נחשדה בטעות כמי שמתכוונת לבצע תקיפה ונורתה מספר פעמים על ידי חיילים ושומרים בתחנה המרכזית בעפולה ב-9 באוקטובר 2015, יומיים לפני מעצרה של טאטור. למרבה המזל עאבד לא מתה מפצעיה ולאחר ברור קצר הודתה המשטרה עצמה כי לא היתה בכוונתה לתקוף איש וכי לא היוותה סכנה לאיש. עוד לפני שהוגש כתב האישום נגד טאטור ב-2 בנובמבר 2015, הוגש כתב אישום נגד עאבד באותו בית משפט בנצרת, על אחזקת סכין בלבד, ולא על כוונת תקיפה. שפיגל בדיווחה מנסה ליצור רושם מטעה של סכנה בכתבה על "שליפת סכין" מבלי לשתף את קוראיה בעובדות המקרה.

הכיתוב "אני השהיד הבא" היה תמונת הפרופיל של טאטור כמחאה נגד הרג חפים מפשע. הוא פורסם על ידה לראשונה בעקבות שריפת הנער מחמד אבו ח'דיר בירושלים, ומאוחר יותר בעקבות הרג ח'יר חמדאן מכפר כנא על ידי שוטרים שירו בו מטווח קצר בסגנון של הוצאה להורג.

עבודה עיתונאית אמיתית מחייבת בדיקת העובדות והתיחסות לגירסאות שני הצדדים ולא שיווק של גרסת המשטרה בלבד. עבודה עיתונאי אמיתית צריכה היתה גם לחשוף את החוצפה התהומית של השוטרים שדיברו בבית המשפט שוב ושוב על עאבד בתור "המחבלת מעפולה" – למרות שידעו היטב כי לא תקפה ואף לא התכוונה לתקוף איש. כלאמר לשיטתם ערביה ירוייה היא תמיד מחבלת, לא משנה מה היתה הסיבה לירי. והנה, ראה זה פלא, במהדורה המודפסת של "הארץ", בכותרת המבשרת על הרשעתה של טאטור, נאמר כי היא "פרסמה בפייסבוק שיר שקרא להתנגדות ותמונת מחבלת" – האין זו בושה לעיתון הארץ לקרוא כך לאיסראא עאבד?

The picture of a terroris smaller

האם כל ערביה שנורתה על ידי חיילים היא בהכרח "מחבלת"???

עבודה עיתונאית אמיתית היתה צריכה גם להוקיע את התובעת אשר בסיכומיה טענה שוב ושוב כי בזמן שטאטור פירסמה את תמונתה של עאבד היא "ידעה" כי עאבד באה לתחנה המרכזית בעפולה כדי לדקור יהודים. התובעת נימקה את טענתה כי טאטור "ידעה" זאת כיוון שבאותו זמן היתה זו הגירסה הישראלית הרישמית. כלאמר, לשיטתה של התובעת, לערבים אין זכות אפילו שלא להאמין להסתה הרשמית עד לאותו רגע שבו המימסד משנה את גרסתו.

3.      סילוף תוכן הסרטון

במאמרה של איזיקוביץ נכתב: "בסרטון שפרסמה טאטור, נראים רעולי פנים מיידים אבנים ומשליכים בקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון, על רקע הקראת השיר."

ובכן – הסרטון עדיין ניתן לצפייה וקישורים אליו בגרסאות שונות אפילו מופיעים פעמיים בכתבה של שפיגל. צפיתי בסרטון עשרות פעמים, לפעמים בעזרת חברים נוספים, ובשום פנים לא נראית בו זריקת בקבוקי תבערה. הטענה בדבר זריקת בקבוקי תבערה אכן מופיעה בכתב האישום והתובעת חזרה עליה שוב ושוב במהלך המשפט, במטרה ברורה לחריף את האלימות והחומרה לכאורה שבפירסום הסרטון.

גם כאן הארץ משווק לנו את גרסת המשטרה במסווה של עובדות ולא כציטוט דברים בשם אומרם. כמה כיף להיות עיתונאי ישראלי: לא רק שהמשטרה מתרגמת עבורנו שירים היא גם צופה עבורנו בסרטונים. עבודה עיתונאית אמיתית הייתה מחייבת לא רק לאמר שאלו טענות התביעה אלא לבדוק את נכונות הטענות ובמקרה שלפנינו – כאשר התביעה טוענת טענות שווא בכתב האישום ובמהלך המשפט – לחשוף זאת בפני ציבור הקוראים.

tatour with family members smaller

הכותרת לתמונה: טאטור עם בני משפחתה… עיתונות במיטבה!

4.      ציטוט מסולף מכתב האישום

שפיגל מצטטת בהרחבה ובצורה לא ביקורתית מתוך כתב האישום. אלא שציטוט אחד חשוב מסולף בצורה מטעה שמשנה את משמעותו.

בכתב האישום מיוחס לטאטור סטטוס בו נכתב "תנועת הג'יהאד האיסלאמי מכריזה בהצהרה על המשך האינתפאדה בכל רחבי הגדה… המשך זה אומר הרחבה… זאת אומרת כל פלסטין… ועלינו להתחיל בתוך הקו הירוק…" בהמשך עוסק הסטטוס בצורך במאבק בתוך הקו הירוק למען אל-אקסא. על סמך ציטוט זה, והוא בלבד, הורשעה טאטור בסעיף של "תמיכה בארגון טרור". אלא שהרשעה זו מבוססת על פרוש מרחיק לכת שאיננו משתמע מהטקסט עצמו. הקטע המתייחס לג'יהאד האיסלאמי הינו ידיעה חדשותית שיכולה היתה להופיע בכל אתר חדשות. הטקסט מבדיל בפרוש בין הג'יהאד האיסלאמי הנאבק בגדה המערבית לבין "אנחנו" שנאבקים בתוך הקו הירוק. לגבי הקריאה למאבק בתוך הקו הירוק הסבירה טאטור בחקירותיה במשטרה ובבית המשפט כי מדובר היה במאבק המוני לגיטימי למען זכות התפילה באל-אקסא.

בציטוט המסולף שמביאה שפיגל בהארץ נכתב "הג'יהאד האיסלאמי מכריז על המשך האינתיפאדה בכל רחבי הגדה, והרחבה לכל פלסטין. עלינו להתחיל בתוך הקו הירוק". כלאמר – כדי להקל על הקורא להבין את מה שלא משתמע מהטקסט המקורי, היא מיחסת לג'יהאד האיסלאמי את הקריאה למאבק בתוך הקו הירוק, ומכאן שהכותבת אכן נענית לכאורה ל"הוראות" הג'יהאד ולא דנה ביוזמתה בצורך למאבק באזור אחר ובתנאים אחרים בהם היא חיה.

נשאלת רק השאלה, שאותה כדאי שיבדקו האחראים ב"הארץ": מי עומד מאחורי סילוף זה? המקורות של גברת שפיגל בתביעה או העיתונאית עצמה?

5.      שתי הטעיות בפסקה אחת

בלהיטותה למכור לנו את גרסת התביעה כותבת שפיגל:

"בתחילה כפרה טאטור בקשר בינה לבין הפרסומים, אך לאחר שהחליפה את הייצוג המשפטי שלה בנובמבר 2016, היא הודתה בפרסום השיר אך טענה כי הוא תורגם באופן שגוי. השוטר שתרגם את השיר, כך נטען, 'מבין בשפה ובספרות ערבית' ודובר ערבית כשפת אם."

נתחיל מהסוף: שפיגל מצטטת טענה של טאטור, ומיד אחר כך מוסיפה משפט משלה להגנת הלגיטימיות של המתרגם המשטרתי, בחסות המילים "כך נטען". מי טען? התביעה כמובן. אלא ששפיגל, בבואה לשווק את גירסת התביעה אינה בודקת את אמינות הטענות ואף מנסה למכור לנו אותן בצורה מטעה כך שהקורא הנמהר אף עלול לחשוב כי הטוענת היא טאטור.

לגבי הכפירה בפרסומים ההטעיה חמורה הרבה יותר. טאטור נחקרה במשטרה מספר פעמים. בחקירה הראשונה האשימו אותה שהיא מתכוונת לבצע פיגוע – והיא הכחישה זאת מכל וכול. רק לאחר מכן, לאחר שהשוטרים חיטטו במחשבה ובטלפון שלה, התרכזו החקירות הנוספות בפרסומים בפייסבוק – וטאטור הודתה בעובדה שפרסמה פרסומים אלו אך הכחישה את הפרשנות האלימה שהשוטרים ייחסו לה.

בראשית המשפט כפר הסנגור כפירה גורפת בכל עובדות כתב האישום – טקטיקה משפטית מקובלת. בהמשך המשפט ניסתה התובעת להציג את הכפירה הגורפת של הסנגור כאילו "הנאשמת שיקרה" והכחישה את הפרסומים. שוב, שפיגל אינה טורחת לבדוק את העובדות ומוכרת לנו את גרסת התביעה עטופה באריזת צלופן מתקתקה כדיווח עיתונאי.

נחוץ בדק בית בהארץ

עם הארץ רוצה לשרת את הדמוקרטיה עליו לעשות ראשית כל בדק בית במערכת שלו עצמו.

סילופים בעניין טאטור הופיעו בהארץ קודם לכן, למשל בצמוד למאמרו הנפלא של יהודה שנהב מה-2.8.2017 "מחזה האבסורד: מדינת היהודים נגד המשוררת דארין טאטור". גם שם נזכרה כעובדה זריקת בקבוקי התבערה שלא היתה בסרטון ולגבי איסרא עאבד נטען שם כי "שלפה סכין לעבר שוטרים" – מה שכבר עובר את גבול ההטעיה באמצעות חצאי אמיתות.

כדאי לזכור כי איש הימין הקיצוני שרון גל היה כתב הארץ בצפון בזמן אירועי אוקטובר 2000 והשתמש ב"הארץ" כבמה להסתה נגד הציבור הערבי באמצעות דיווחים מסולפים. הגיע הזמן שבעיתון הארץ יראו את הציבור הערבי – גם בדיווחים החדשותיים ולא רק במאמרי הדעה והמערכת – לא דרך קנה הרובה ולא דרך דוברי המשטרה.

* * *

תוספת מאוחרת – 1 באוגוסט 2018

לאחר מתן גזר הדין שהטיל על דארין טאטור חמישה חודשי מאסר פרסם "הארץ" שוב מאמר מערכת הקורא לשחרר את המשוררת. אך הכתבה החדשותית המבשרת על העונש, עדיין מאת נועה שפיגל, מהווה ברובה הגדול שופר להאשמות השווא ולסילופים נגד טאטור, כולל הסילוף המכוון והמפליל של הציטוט בעניין הג'יהאד האיסלאמי שמופיע בכתב האישום.

אולם לא רק נועה שפיגל משמשת שופר המלבין את שקרי המשטר. הפרופסור הנכבד ואיש זכויות האדם מרדכי קרמניצר כתב מאמר פרשנות במדור "משפט ופלילים" לרגל הרשעתה של טאטור. אפשר היה לצפות שהוא לפחות ינתח בצורה ביקורתית את משפט הראווה שהתנהל כנגד טאטור ויחשוף את ההאשמות המפוברקות. אבל לא ממנו ולא מקצתו. הפרופסור הנכבד לוקח כמובן מאליו שטאטור הינה "מסיתה" ומשווה אותה בכובד ראש לרבנים שקראו במפורש ובריש גלי לרצוח ערבים, ודורש דין שווה ל"מסיתים משני הצדדים"!

מאמרו של קרמניצר חושף בצורה הבוטה ביותר את שורשי האימפוטנטיות של הליברליזם הישראלי. הוא אינו רואה את "הערביה" כאישה שיכולה להיות לה אמת משלו וראוי שקולה ישמע. הוא מקבל את ההגמוניה והסמכות של מערכת הדיכוי בהגדרתה של טאטור כמסיתה. את הביקורת שלו הוא מנהל בתוך המערכת, כיועץ לענייני צדק ויעילות של המומחים לדיכוי. לכן הוא מדגיש את הסכנה שדווקא דיכויה של טאטור יהפוך אותה מ"דמות שולית" ל"גיבורה" ויגרום לכך שדבריה ישמעו עוד יותר. כמה פטטי גיבור זכויות אדם שכזה שחושב כי הוא יודע יותר טוב מאחרים כיצד לגרום לכך שקולה של טאטור לא ישמע!

 

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. Yaron permalink

    הייתי פונה לוועדת האתיקה של העיתונות, ובלבד שהעיתונאיות ידעו שעבודתן נמצאת בבדיקה.

Trackbacks & Pingbacks

  1. “صيد السّاحرات”: دور صحيفة “هآرتس” في حملة التّحريض على الشاعرة دارين طاطور | حيفا الحرة

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: