Skip to content

המסע למען מדינה דמוקרטית אחת – דו"ח מפגישה בשפאעמר, 23.6.2018

יוני 29, 2018

כנס מכין שני של "המסע למען מדינה דמוקרטית אחת"

)הכתבה הבאה מתבססת על תרגום מאמר מאת עומר דלאשה שהופיע באתר "ערב 48", בצרוף רשימות שערכתי מהלך הישיבה. התמונות באדיבות אשרף עבד אל-פתאח.(

הועדה היוזמת של "המסע למען המדינה הדמוקרטית אחת" ערכה בשבת, ה-23.6.2018, כנס מכין שני לקראת ההשקה המתוכננת של הקמפיין בסתיו. בכנס שנערך בעיר שפאעמר (שפרעם) השתתפו כחמישים פעילות ופעילים, ערבים ויהודים.

הכנס עסק במספר נושאים תיאורטיים ופוליטיים, כמו גם בצעדים מעשיים להצבת הרעיון של פתרון דמוקרטי במרכז השיח הפוליטי וליצירת תודעה אלטרנטיבית מול המציאות של חלוקה, קולוניאליזם וטיהור אתני.

עווד עבד אלפתאח, חבר הועד היוזם ומזכ"ל בל"ד לשעבר, פתח את המפגש בהתייחסות לרקע ההיסטורי של תכנית המדינה הדמוקרטית האחת ובהסבר המניעים שהביאו את יוזמי התנועה להשיק קמפיין ציבורי מחודש למען תכנית זו בעיתוי הנוכחי.

רעיון חדש ישן

בדבריו אמר עבד אלפתאח: "הרעיון הזה שאנחנו מציגים היום אינו חדש. היוזמה שלנו להחיאת התכנית אינה הראשונה וגם איננה היחידה. בבניית היוזמה שלנו אנו מתבססים על המורשת המחשבתית של היוזמות שקדמו לה ועל ערכי החופש והמוסר שפתרון זה מייצג. אבל אנו גם מתחילים מקריאה ביקורתית של הניסיונות הקודמים, שלא הצליחו להמריא ולהפוך לתנועה ציבורית בעלת השפעה".

עבד אלפתאח הוסיף כי "אשלית פתרון שתי מדינות הוכחה כבלתי מציאותית לחלוטין, ואיתה נפלו רעיונות החלוקה וההפרדה המבוססת על עוול, כל זאת נוכח הדומיננטיות של משטר האפרטהייד הקולוניאלי כנגד עמנו. כנגד זה אנו, ובהסתמך על עקרונות הצדק, פועלים לחדש את הדיון בפתרון המדינה האחת ולהחזירו לקדמת הבמה."

הוא הסביר כי היוזמים אינם סבורים כי הרגע הנוכחי הוא מהפכני. נהפוך הוא, העם הפלסטיני עובר כעת תקופה מהקשות ביותר בתולדות מאבקו. לדבריו "אנו חיים בתקופה של בלבול וחוסר וודאות. הבעיה אינה טמונה רק בחוסר היכולת לשנות את המצב בצל יחסי הכוחות אלא אלא גם בהעדר חזון ובחוסר הגדרה ברורה של מטרות המאבק שסביבן יוכל העם הפלסטיני להתאחד. על רקע זה גוברת הנטיה אצל רבים לאמץ אלטרנטיבה שמבוססת על השאיפה לחופש וגישה הומניסטית שתוכל להדגיש מחדש את מרכיבי הכוח של המאבק הפלסטיני, בהסתמך על המימד המוסרי, מאבק למען זכויותיו של עם הסובל תחת משטר קולוניאלי גזעני, לא מאבק על הגדרת גבולות".

הוא הדגיש את קיומם של יהודים המתנגדים למשטר האפרטהייד הקולוניאלי בפלסטין, מאמינים במדינה האחת  ומהווים מרכיב מרכזי בהנהגת היוזמה. לדבריו שותפותם ביוזמה מגבירה את אמינותה. חלק ממשימות היזמה הוא לגבש דפוס חדש לשיתוף הפעולה בין ערבים ויהודים במאבק – במקום המודל של דו-קיום יש צורך בהתנגדות משותפת – co-resistance.

מה נעשה עד כה?

עבד אלפתאח סקר את הפעילויות שהתרחשו מאז המפגש המכין הראשון שהתקיים גם הוא בשפאעמר ב-21.4.2018 (דו"ח בערבית בקישור זה). הוקמו מספר קבוצות עבודה לפי נושאים: תקשורת, וועדה לענייני ארגון וצעירים, ועדה לקידום הדיון בנושאים עקרוניים. קבוצות העבודה פתוחות להצטרפות פעילות ופעילים נוספים. כמו כן נערכו פגישות רבות עם פעילים ותומכים פוטנציאליים, ערבים ויהודים. לדבריו: "במגעים אלו נוכחנו כי אנשים רבים עוברים תהליך של שינוי בגישתם לפתרון. עלינו להכפיל את המאמצים שלנו, להיות יצירתיים ולהשקיע יותר מחשבה".

הוא הסביר כי בחירת השם "מסע" במקום "תנועה", אם כי המטרה בהמשך היא להפוך לתנועה, נובעת מן הצורך והרצון לכלול קבוצות פלסטיניות ופלסטיניות-יהודיות נוספות, כמו גם פעילות ופעילים התומכים בפתרון זה. "אנו שומרים על גמישות, פתיחות וקבלת דעות שונות, בתנאי שכולם מסכימים על הרעיון של מדינה דמוקרטית אחת. אנו מאמינים כי ההתעקשות על נושאים שאין צורך להחליט בהם כעת, והניסיון ליצור אחדות דעים אידיאולוגית בנושאים גדולים וקטנים כאחד, הם בין הסיבות לכשלונן של תנועות פוליטיות שלא מצליחות לגדול. איננו רוצים להישאר תנועה קטנה, חסרת השפעה ונקרעת על ידי חילוקי דעות פנימיים או משותקת על ידי קיפאון וצרות מחשבה".

"זהו פרויקט שחרור דמוקרטי פטריוטי הדורש שנים רבות של עבודה קשה, שבה מתאחדים דורות, במאבק נחוש ומתמשך להגיע למולדת חופשית ואדם חופשי שמאמין בצדק ושוויון", סיכם עבד אל-פתאח. "מתוך הפעולה המשותפת יווצר דור צעיר מודע יותר, חופשי יותר, עם הבנה עמוקה יותר של רעיונות הדמוקרטיה והשחרור".

יזמה פלסטינית אליה מצטרפים יהודים

ההיסטוריון ד"ר אילן פפה, חבר הוועדה המכינה ואחד ממובילי היוזמה, דיבר על הסיכויים לקידום הרעיון בחברה הישראלית. בראשית דבריו סיפר פפה כיצד הוזמן ב-15 במאי להציג באו"ם את הפרספקטיבה של פתרון המדינה הדמוקרטית האחת. נציגי ישראל, ארה"ב וסעודיה החרימו את הישיבה, והשגריר הפלסטיני שנכח בה לא רק שלא תמך בפיתרון המוצע אלא אף תקף אותו, מתוך נאמנות לפיתרון שתי המדינות. אירוע זה מייצג את הבעיתיות שבה אנו נתקלים כאשר הגורמים הרשמיים המייצגים את העם הפלסטיני – אם במישור הבינלאומי ואם בכנסת – מתנגדים לפיתרון המוצע.Shefa3amer meeting 23 June 2018 2 speakers

על רקע זה, לדבריו "ישנה חשיבות, כוח והשפעה לעובדה כי זו יוזמה פלסטינית, אליה הצטרפו יהודים. העובדה שפלסטינים מאמצים את התכנית של מדינה דמוקרטית אחת המבוססת על שוויון תשפיע על הדעות ברחוב הישראלי. לעובדה שמדובר ביוזמה פלסטינית יש גם משקל מוסרי ואידאולוגי. מדברים על יחסי הכוחות החומריים, אך מה שאנו מציבים מולם זה יחסי הכוחות המוסריים בין תושבי הארץ המקוריים לבין חברת המתנחלים. יצירת איזון מלאכותי בין שני הצדדים, כאילו מדובר במחנות שלום משני הצדדים שנפגשים באמצע הדרך, אינה עושה טוב לתהליך. כאשר תוכנית המדינה האחת תופיע כשלב חדש בתנועת השחרור הפלסטינית זה ייצור גם סיכוי חדש לרכוש תומכים בחברה היהודית."

פפה עמד גם על הקשיים בגיוס תמיכה ליוזמה בחברה הישראלית. "אנחנו מדברים על ביטול משטר ההעדפה וזכויות היתר שהישראלי נהנה מהן על חשבון התושבים המקוריים. המתיישב לא יוותר בקלות או בהתנדבות על זכויות יתר אלו. לשם כך יש צורך לשנות את מאזן הכוחות מבפנים, דרך תנועה עממית, כמו שנחוץ גם לחץ חיצוני כמו זה שמפעילה תנועת החרם, ה-BDS. הצלחת תנועת החרם היא ניסיון חשוב שאפשר לבנות עליו. בהתחלה טענו רבים כי הקריאה לחרם תמנע דיאלוג ותפגע במתנגדי הכיבוש בחברה הישראלית. הניסיון הוכיח את ההפך – גם החרם הוא צורה של דיאלוג שבה אומרים לישראלים כי עליהם להשתנות. עצם הדיון על החרם, כמו עצם הדיון על המדינה האחת, פותח אפשרויות רבות." כמו כן הזכיר פפה את התרבות האלטרנטיבית שמתפתחת בקרב הדור הצעיר – תרבות שפתוחה הרבה יותר לכל מה שמתרחק מהקונצנזוס הממסדי ומוכנה לבדוק אפשרויות אחרות.

פפה הוסיף: "התחלנו ביוזמה לפני כשנה. בתקופה זו נפגשנו ושוחחנו עם אנשים שונים בחברה הישראלית והיינו עדים לנכונות גוברת לשמוע ולקבל את הרעיון, אפילו כעת כשאין עדיין תנועה פוליטית בעלת משקל הפועלת לקדם פיתרון זה. בעקבות כל פרסום נוסף בדבר התארגנות התנועה מתקשרים אנשים נוספים – פלסטינים ויהודים – שמבקשים להצטרף. אם נצליח להרכיב מסגרת מאורגנת שתאמץ את הרעיון, כלאמר תפעל לביטול משטר ההפרדה הגזעית ולויתור על זכויות היתר, ולקבלת חיים משותפים על בסיס עקרונות הצדק, זה ירחיב את מעגל התמיכה. כעת הרעיון קיים ומתפתח כזרם מחשבתי ולא כתנועה או כוח מאורגן. לכן יש צורך לבנות תנועה ציבורית מאורגנת, חזקה ובעלת השפעה. תנועה כזאת תוכל לתת מסגרת למיצוי פוטנציאל התמיכה ברעיון, שיכול להתרחב עוד יותר בשל העדר האופק לפתרון פוליטי, וככל שמתברר כי הקיפאון הפוליטי יכול להוביל לאסונות ולגבות מחיר דמים חדש."

תנועות המחאה של הצעירים ורעיון המדינה האחת

מוחמד יונס, פעיל בתנועת "חראק חיפה" וחבר הועדה המכינה, דיבר על ההקשר הפוליטי שבמסגרתו מתארגנות תנועות הצעירים שארגנו, בין השאר, את ההפגנות האחרונות בתמיכה ב"צעדות השיבה" ברצועת עזה. הוא ציין כי "הרוב המכריע של צעירים נוטה לרעיון של מדינה אחת, ולא לפתרון של שתי מדינות, אלא שלרובם אין קשר ארגוני לרעיון זה. המפלגות השונות בפלסטין ההסטורית לא הצליחו ליצור הסכמה רחבה סביב פרויקט לאומי פלסטיני מאחד. הנוער הפלסטיני היום הוא נוער שנולד בתקופת הסכמי אוסלו ובצל חלוקת העם הפלסטיני בין שני צידי הקו הירוק ובין המצויים בארץ לבין הפליטים. בנוסף, אנו עדים לחוסר המוצא של "תהליך השלום" ולכישלון "פתרון שתי המדינות". גדלנו כנוער כאשר הכל דיברו על פתרון של שתי מדינות והתחנכנו על הרעיון הזה. בצל כישלון פתרון זה והעדר אלטרנטיבה, או קוצר היד בהצגת אלטרנטיבה, נוצר מצב כללי של תסכול מהפעולה הפוליטית."

"על רקע זה נוצרה תופעת תנועות הצעירים, כנראה גם בהשפעת המהפכות הערביות שהיה לצעירים תפקיד מרכזי בהתעוררותן בראשית דרכן, לפני שהמשטרים וכוחות חיצוניים הפכו אותן למלחמות אזרחים הרסניות. תנועות אלו עברו מספר שלבים חשובים, שאחד משיאיהם היה התנועה נגד תכנית פראוור לעקירת התושבים הפלסטינים בנגב. כמו כן היה לתנועות הצעירים תפקיד חשוב בארגון התמיכה בשביתות הרעב של אסירי החופש הפלסטינים. לאחרונה היינו עדים לתהלוכת השיבה ברצועת עזה, וכיצד בעקבותיהן התפתחה תנועה תומכת של צעירים בחיפה וברמאללה. ניסיון זה העלה לרמה חדשה את האחדות במאבק, במטרות ובסיסמאות בקרב חלקים שונים של העם הפלסטיני."

תמיכה משמעותית בזכות השיבה בציבור היהודי

הדובר האחרון היה איתן ברונשטיין אפריסיו, מייסד תנועת "זוכרות" וכיום פעיל בארגון "דה קולונייזר". שתי התנועות פועלות בקרב הציבור היהודי לקדם מודעות לסוגיית הכפרים הפלסטינים ההרוסים ולהכרה בזכויותיהם של הפליטים. הוא הציג תוצאות של סקרי דעת קהל בנושא היחס לזכות השיבה שנערכו על ידי מכון סקרים מקצועי ביוזמת "דה קולונייזר" והתפרסמו לאחרונה בספר שהוא פרסם בשיתוף עם אלאונור מרזה-ברונשטיין "נכבה בעברית: יומן מסע פוליטי".

הסקר הראשון נערך במרץ 2015. התוצאה העיקרית הפתיעה גם את יוזמי הסקר: יותר מ-20% מהנשאלים, כולם יהודים תושבי ישראל, הביעו תמיכה בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. ברונשטיין הסביר כי התוצאה של 20% תמיכה מורכבת מחיבור מספר אלו שבחרו אחת משתי תשובות אפשריות, תמיכה לא מסוייגת או תמיכה בתנאי שלא יפגעו התושבים הנוכחיים. יוזמי הסקר רצו לוודא שהתוצאות אמיתיות וחזרו עליו שנית במרץ 2017. הפעם התוצאה היתה חיובית אף יותר – 27% תומכים בזכות השיבה, מותנית או בלתי מותנית. התמיכה הייתה גבוהה יותר בקרב צעירים ובקרב חילונים.

כדי להיות בטוחים יותר כי הנשאלים אכן הבינו את משמעות זכות השיבה, חזרה "דה קולונייזר" על הסקר פעם נוספת באפריל 2017, כאשר הסוקרים נדרשו להסביר במפורש לנשאלים כי זכות השיבה פרושה כי יותר מ-7 מליון פלסטינים יוכלו לבחור לממש זכות זו. בסקר זה ירדה התמיכה בזכות ל-16.2%.

בסיום דבריו ציין ברונשטיין שהתמיכה בזכות השיבה בקרב היהודים בארץ יכולה להיחשב כגבוהה באופן מפתיע לאור העובדה ששום מפלגה ישראלית אינה תומכת בזכות זו ולאור התעמולה הרשמית המנסה תמיד להפחיד מפני זכות השיבה ולאמר כי יישומה פירושו חיסול היהודים או לפחות גירושם מהארץ.

ברונשטיין הסיק מתוצאות הסקר כי עמדת הישראלים ביחס לזכות השיבה ניתנת לשינוי, ולשם כך נחוצים רצון ונחישות לבניית אלטרנטיבה דמוקרטית.

דיון פתוח

לאחר הצגת הדברים התנהל דיון פתוח שנמשך למעלה משעה וחצי.

הדיון עסק שוב בתוכנית הפוליטית בת 10 הנקודות של היזמה, שכבר נידונה במספר דיונים קודמים ועמדה הפעם לאישור. הובהר כי התכנית לא נועדה לענות על כל השאלות אלא ליצור בסיס רחב שבמסגרתו פעילות ופעילים וגופים שבאים ממסורות פוליטיות שונות ומתוך אידיאולוגיות שונות יוכלו לפעול ביחד. המכנה המשותף הוא המחוייבות למאבק נגד כל צורות הדיכוי, התגברות על משקעי העבר באמצעות חזרת הפליטים, ביטול כל מנגנוני הדיכוי, יצירת חברה דמוקרטית פתוחה שבה יהנו כולם ממלוא הזכויות ופעולה שיטתית לסגירת הפערים החברתיים וליצירת חברה צודקת.

חלק גדול מהדיון הוקדש גם לצורה הנכונה לבנות את התנועה בהתייחס לפערים הקיימים – פערי יחסי הכוח והתודעה – בין החברה הערבית פלסטינית לבין החברה היהודית בישראל. נשמעו דעות רבות ומגוונות – עבור רובנו עצם המחשבה על בניית תנועה משותפת מהווה ניסיון פוליטי חדש שמחייב להגדיר מחדש מושגים ולהתמודד עם שאלות שקל להתעלם מהן בעבודה הפוליטית השגרתית. לבסוף נקבע כי נושאים אלו, כמו רבים אחרים, מחייבים דיון מעמיק ושיטתי שילווה אותנו במשך החודשים והשנים הבאות.

החלטות וצעדים

למרות הצורך בדיונים נוספים, הסיכום היה לאמץ בינתיים את התכנית הפוליטית המוצעת ולפעול על בסיס זה להרחבת התנועה.

שמנו לנו למטרה לפעול לכינוס ועידה רחבה בסתיו, לאחר שיותר אנשים וקבוצות יצטרפו לקמפיין. ועידה זו תהיה גם הזדמנות לדון מחדש בתוכנית הפוליטית ולעדכן אותה על סמך תרומות המצטרפים החדשים והניסיון המצטבר.

כמו כן החליטו המשתתפים להמשיך את בנייתן של ועדות המשנה, לכלול חברים חדשים ולהמשיך לארגן מפגשי פעילים, אספות הסברה וחוגי בית.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: