Skip to content

לקראת פסק הדין מחר במשפט המשוררת דארין טאטור – מה עומד להכרעה?

מאי 2, 2018

(המאמר הבא פורסם היום בשיחה מקומית)

שנתיים ושבעה חודשים לאחר מאסרה והאשמתה בפרסום שיר ושני סטטוסים בפייסבוק, פסק הדין במשפט דארין טאטור, המשוררת הפלסטינית מריינה שבגליל, צפוי להינתן מחר, חמישי ה-3.5, בשעה 11:00, על ידי השופטת עדי במביליה-אינשטיין. תומכיה של המשוררת קראו לציבור לבוא לדיון כדי לבטא בעמידתם לצידה עמדה נחושה למען הגנת חופש הדיבור והאמנות וכנגד רדיפות פוליטיות. הם מקווים שגם אם הנוכחות במשפט לא תמנע את הרשעתה של המשוררת (בכל מקרה פסק הדין כבר נכתב) היא לפחות תעזור לשופטת להחליט שלא לשלוח את טאטור שנית לכלא, לאחר כל הסבל שכבר עבר עליה.

לאחר עשרות מאמרים שכבר נכתבו לגבי משפט יוצא דופן זה, שהיה לעיתים מקומם ולעיתים אבסורדי עד גיחוך, ננסה לסכם כאן בקצרה: מה הן ההוכחות שהוצגו בפני השופטת ובמה עליה להכריע?

האשמה הראשונה והעיקרית בכתב האישום היא פרסום השיר "התנגד עמי, התנגד להם" ביוטיוב ובפייסבוק. התביעה טוענת כי פרסום השיר מהווה הסתה לאלימות. כזכות התביעה הציגה לבית המשפט תרגום של השיר על ידי שוטר חסר כל הכשרה מיוחדת לתרגום ובוודאי שלא לתרגום שירה. חלק גדול מהמחלוקת בבית המשפט נסבה סביב תרגום השיר, כאשר ההגנה הציגה תרגום חליפי מטעם מתרגם סיפרותי מנוסה, דר' יוני מנדל. אולם גם לפי התרגום השנוי במחלוקת של השוטר השיר אינו מכיל שום קריאה לפעולה אלימה אלא מדבר על פלסטינים קורבנות הכיבוש וטרור המתנחלים.

במהלך המשפט, לאור טיעוני ההגנה, שינתה התביעה את קו ההתקפה שלה. בעוד שכתב האישום מתרכז בשיר הרי שסיכומי התביעה, המשתרעים על פני 43 עמודים, מתרכזים בסרטון וידאו ששימש את טאטור כרקע להקראת השיר. התובעת כלל לא הציגה את הסרטון בעת הגשת ההוכחות מטעם התביעה, אך הציגה אותו פעמיים במסגרת חקירה נגדית של עדי ההגנה. כעת היא טוענת כי על רקע הסרטון, הכולל התנגשיות איקוניות בין מפגינים פלסטינים ובין כוחות הכיבוש בעיירה סילווד, הקריאה בשיר להתנגד לכיבוש אינה יכולה להיות מובנת אלא כקריאה להתנגדות אלימה. לצורך כך גם ניסתה התביעה להחריף בדבריה את תוכן הסרטון אף הרבה מעבר למה שיש בו, למשל על ידי טענה חוזרת ונשנית במהלך המשפט ובסיכומים כי הסרטון מציג זריקת בקבוקי תבערה, בעוד שצפיה מדוקדקת בסרטון, שעדיין זמין ביוטיוב, מראה שאין בכך אמת.

נושא נוסף בו אפשר לראות שינוי עמדה מצד התביעה הוא כל היחס לטאטור כמשוררת. במהלך פרשת התביעה ניסתה התובעת להוכיח, ללא כל בסיס עובדתי, כי טאטור הינה משוררת מפורסמת ועל כן הסכנה מדבריה רבה יותר. ההגנה הביאה כעד הגנה את פרופ' ניסים קלדרון, מומחה לתולדות השירה העיברית, וטענה כי אפילו משטרים אפלים כמו משטר הצר ברוסיה והכיבוש הבריטי בפלסטין נמנעו מלרדוף משוררים כמו ביאליק ואורי צבי גינזבורג שהתבטאו בצורה חריפה בהרבה מכל מה שנכתב על ידי טאטור.

בסיכומי ההגנה נמנעת התובעת בעיקביות אובססיבית מלכנות את טאטור משוררת ומלכנות את השיר שבפרסומו היא נאשמת במילה "שיר". במקום זה היא מכנה את השיר בכינויים מכינויים שונים כמו "המלל" או "הטקסט המלווה את הסרטון". כאשר התובעת מדברת על הסכנה שמהווה הנאשמת היא מזכירה כי היא "איננה דמות אנונימית" וכי היא "הוזמנה להציג בפני פורומים נרחבים" – חס וחלילה מלהזכיר כי היא משוררת שהוזמנה לקרוא משיריה.

פרסום נוסף המהווה, לטענת התביעה, הסתה לאלימות הוא פרסום תמונתה של איסראא עאבד מוטלת על רצפת התחנה המרכזית בעפולה לאחר שנורתה על ידי חילים ושומרים ישראלים שחשדו בה בטעות כמי שעומדת לבצע התקפה, לצד תמונת הפרופיל של טאטור באותו זמן ועליה הכיתוב (בערבית, בלשון זכר) "אני החלל הבא". לדעת התביעה המילה הערבית "שהיד", המקבילה בשימושיה השונים ל"חלל" בעברית, מכוונת למי שבא לבצעה התקפה תוך ידיעה שיהרג. טאטור הסבירה בחקירותיה במשטרה ובבית המשפט כי המילה חלל בסטטוס מכוונת לחללים חפים מפשע וכי פרסום הסטטוס נועד למחות על הרג חפים מפשע ולהתריע כי כל אחד מאיתנו יכול להיות הקורבן הבא. כיוון שהמושג של קורבנות פלסטיניים חפים מפשע כמעט ואינו קיים בנארטיב הישראלי, ההגנה הזכירה בסיכומיה בהקשר זה גם את הלינץ באזרח האתיופי הבטום זרהום בתחנה המרכזית בבאר שבע ב-18.10.2015 ואת המאבטח החרדי שימחה חודדטוב שנורה למוות בירושלים ב-21.10 אחרי שנחשד בטעות על ידי חיילים – עוד חללים נוספים של אותה מדיניות יד קלה על ההדק שמפניה הזהירה טאטור בתמונה המפלילה לכאורה.

בנוסף להאשמה בהסתה לאלימות, מואשמת טאטור גם ב"תמיכה בארגון טרור". האשמה זו כולה מבוססת על סטטוס אחד קצר בפייסבוק המתחיל במילים "תנועת הג'יהאד האיסלאמי מכריזה בהצהרה על המשך האינתפאדה בכל רחבי הגדה…" בהמשך קורא הסטטוס לאינתפאדה למען אל-אקצא בתוך הקו הירוק. שני חוקרי משטרה מנוסים חקרו את טאטור בדבר סטטוס זה בהאשמה כאילו הקריאה לאינתפאדה הינה קריאה לפעולה אלימה. היא הסבירה שוב ושוב כי הקריאה הינה למאבק ציבורי לגיטימי למען זכות התפילה במסגד, שנסגר שוב ושוב בפני מתפללים מוסלמים באותה תקופה. אותם חוקרים, שבוודאי חיפשו במה ניתן להאשים את טאטור, לא הזכירו כלל תמיכה בארגון טרור – שכן גילוי הדעת של הג'יהאד רק מוזכר בקצרה באופן עובדתי ואינו נושא הסטטוס.

במהלך המשפט התברר כי כל הנושא של תמיכה בארגון טרור התווסף באופן מלאכותי לכתב האישום על ידי הפרקליטות בלילה שלפני הגשת כתב האישום ב-2 בנובמבר 2015. תוספת זאת הפכה את האישום הפלילי ("הסתה לאלימות") לאישום בטחוני ("תמיכה בארגון טרור") – שבו הארכת מעצר ממושכת נעשית באופן אוטומטי כמעט. כך הצליחה הפרקליטות במחי סעיף לגזול שנתיים וחצי מחייה של טאטור ולמנוע ממנה להגן על עצמה בצורה יעילה. כעת נראה האם השופטת תצליח להסיר את הגיבנת מהתיק ולזכות את טאטור לפחות מסעיף זה.

דיברתי עם טאטור עצמה, לשאול למה היא מצפה לקראת פסק הדין. על פי מה שראתה עד כה, היא אינה מצפה לצדק מבתי המשפט הישראליים ומוכנה לכל החלטה של השופטת. בכל מקרה, אם היא תורשע מחר ובעקבות זה תידון למאסר במהלך השבועות הקרובים, היא מעדיפה ללכת לכלא בהקדם ולא לחכות לערעור. יותר משנתיים וחצי מחייה כבר איבדה בין מאסר, מעצר בית בגלות ומעצר בביתה, ללא קשר לתוצאות המשפט – ומאסר הבית אינו מקוזז מכל עונש שיושת עליה. הדבר החשוב אותו הרוויחה במהלך מאבקה הממושך על צדקת דרכה איננו מה שיחליט בית המשפט – אלא התמיכה הרחבה לה זכתה בארץ ובעולם מכל מי שחופש הביטוי, חרות האדם וזכויות האישה יקרים לליבם.

 

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: