Skip to content

ליל סדר בלתי נשכח אצל משפחת בנקאטי…

אפריל 3, 2018

סיפור לחג

(הסיפור הבא פורסם בליל הסדר 2018 באתר "העוקץ".)

באמצע שנות ה-70 היינו צעירים אידיאליסטים, מהפכנים נלהבים, ותכננו בכל הרצינות לבצע את מה שאהבנו לכנות "הפשע של המאה". האמנו שכדי לשים קץ לעוני ולניצול יש לעשות מהפכה סוציאליסטית ולהחרים מהעשירים את כל העושר שצברו על חשבון זיעת הפועלים.

בינתיים התקיימנו די בדוחק מעבודות כאלו ואחרות. את העשירים עצמם לא יצא לנו להכיר אישית, אך, כמובן, קראנו על המפורסמים שבהם בעיתונים. לכן התרגשנו כאשר הוזמנו לבלות את ליל הסדר בביתה של משפחת אחד מבכירי הבנקאים בארץ, משפחת בנקאטי.

מעשה שהיה כך היה.

מי שהיתה חברתי באותם ימים עבדה כדוורת. תחום החלוקה שלה היה בשכונה מבוססת על הכרמל. לקראת חג הפסח פנתה אליה בעלת המכבסה השכונתית וסיפרה לה כי משפחת בנקאטי, שהתגוררה בבית פרטי גדול בשכונה, מחפשת עובדת שתשטוף כלים בביתם בליל הסדר, זאת כיוון שחלק מהמשרתים הקבועים, כך במילים אלה ממש, ביקשו חופש כדי לעשות את החג עם משפחתם.

בעלת המכבסה רמזה שהבנקאטים ישלמו סכום נאה. במילא לא היו לנו תוכניות מיוחדות לאותו ערב, וחשבנו שכדאי לנצל את הזדמנות לעבודה משתלמת.

בשעה המיועדת לתחילת הסדר החנינו את הקטנוע מול בית המשפחה, טיפסנו על המדרגות דרך הגן ודפקנו על הדלת. הדבר הראשון שהפתיע אותי היה שתושבי הבית, שככל הידוע לי היו תושבי קבע בחיפה, הקפידו לדבר ביניהם ואיתנו רק בצרפתית ובאנגלית. כלומר, איתנו רק באנגלית, שכן צרפתית לא ממש הבנו.

הוּבלנו מיד אל המטבח וקיבלנו את ההוראות הנחוצות. קודם שיצאה אֵם המשפחה מהמטבח כדי להצטרף אל המסובים לשולחן הסדר היא גילתה גם התעניינות אישית:

– אתם כבר עשיתם סדר היום?

– האמת שלא.

– טוב, אז אתם יכולים לשמוע אותנו קוראים מההגדה ושרים.

המנות עלו על השולחן בזו אחר זו ועם סיום כל מנה התמלא הכיור ערמה גדולה של כלים מלוכלכים. עבדנו בחריצות כמעט ללא הפסקה: מפנים את שאריות האוכל, שוטפים, מסבנים, שוטפים שוב, מנגבים ומניחים הכול בסדר במטבח כדי לפנות מקום לערימת הכלים הבאה.Washing dishes cat

אֵם המשפחה לא שכחה אותנו גם בעודה מנצחת על מלאכת הסדר. כאשר ירדה מהשולחן מנה שלא נאכלה עד תום ונראתה ראויה לשימוש היא נכנסה למטבח כדי להודיע לנו כי מנה זו צריכה להיכנס למקרר בדיוק כפי שהיא וכי אל לנו לאכול ממנה. ממה שנועד להיזרק היא דווקא הרשתה לנו לאכול, אבל האמת שלא היו לנו לא חשק ולא פנאי לאוכל.

כך עבדנו בחריצות כשלוש שעות וחצי. לאחר שהתפזרו האורחים סיימנו לנקות את אחרוני הכלים שירדו מהשולחן ושוב הוּבלנו, אך הפעם – אל דלת הכניסה. בחוץ, בחושך, דחף לידי מר בנקאטי דבר מה מגולגל לגליל צר. ירדנו במדרגות אל הרחוב וליד הקטנוע, לאורו של פנס הרחוב, פתחתי את הגליל. היה זה שטר בודד של מאה לירות.

הסתכלנו זה בזו, יותר בפליאה מאשר באכזבה. לא דיברנו עם מעסיקנו על שום סכום, אך ציפינו לקבל כמה מאות לירות. לפחות מאתיים. עשינו חישוב מהיר והגענו למסקנה כי מאה לירות היו, באותם זמנים, בערך שכר צנוע של "עוזרת בית" שהיתה עובדת אותן שלוש שעות וחצי ביום רגיל, ללא תוספת שבת וחג.

הסתכלנו זה בזו שוב ואמרנו: אנחנו לא מתביישים ולא מפחדים ממר בנקאטי. נלך לדבר איתו.

טיפסנו שוב על המדרגות וצילצלנו בפעמון. מר בנקאטי פתח את הדלת ובאנגלית השבורה שלנו התחלנו לשטוח את טענותינו.

– "ראשית," אמרתי לו, "עבדנו כאן שני אנשים במשך שלוש שעות וחצי. השכר שנתת לנו אינו מכסה אפילו עבודה של עובד אחד."

– "אנחנו הזמנו לעבודה רק את חברתך," ענה לי מר בנקאטי ללא היסוס. "אתה באת על דעת עצמך ואין שום סיבה שנשלם גם לך."

הסברתי לו כי היתה עבודה רבה, וכי חברתי לא היתה יכולה לסיימה בתוך שלוש שעות וחצי לבדה. הוא לא השתכנע.

בהמשך טענו כי השכר בליל חג אינו יכול להיות כמו שכר ביום עבודה רגיל. מר בנקאטי דחה גם טענה זו מכל וכל בנימוקים כאלו ואחרים. כאשר התעקשנו והמשכנו להתווכח הוא קרא לבנו. לרגע חשבתי שהוא רוצה לסלק אותנו בכוח מפתח ביתו, אלא שהבן הוזמן לתרום לוויכוח האידיאולוגי מניסיון חייו. מר בנקאטי הסביר כי בנו, כשהיה  סטודנט, עבד כשומר באוניברסיטה. במסגרת עבודתו זו לא קיבל בנקאטי הצעיר כל תוספת על עבודה בלילות ובחגים. הבן אישר את דבריו.

הסצנה היתה סוריאליסטית למדי. בשעת לילה מאוחרת אנו עומדים בפתח ביתו של מר בנקאטי, מבעלי בנק גדול למדי, מפעלים ואוניות סוחר, ודנים עימו ועם בנו באנגלית בנושאים עקרוניים הקשורים בזכויות העובדים. חשבתי אז כי במהלך אותה חצי שעה שבה התווכחנו על שכרנו הרוויח בנקאטי מעסקיו אלפי מונים מכל מה שיכולנו לחלום לקבל.

כאשר התארך הדיון וכמעט אפסה התקווה לקבל תוספת, אמרתי:

– I appreciate your generosity and I’m sure that the papers would appreciate to hear this story

כאן איבד מר בנקאטי את סבלנותו, עבר לדבר בעברית והרים את קולו. הוא חזר על אותם טיעונים ואנו חזרנו בעברית על טיעוננו.

לבסוף אמר:

– טוב, אם אתם מתעקשים, אתן לכם עוד 20 לירות.

– תודה, אמרתי, איננו צריכים את העשרים לירות שלך.

חזרנו הביתה והרגשנו שעכשיו אנחנו מכירים את העשירים מקרוב. הפשע של המאה נראה לנו קרוב ומפתה מתמיד.

במחשבה שניה אפשר לסכם זאת גם אחרת: לא רק שהתנדבתי לשטוף כלים בבית משפחת בנקאטי ללא תמורה, גם תרמתי להם 20 לירות משכר עבודתה של חברתי.

הערה

כל דמיון בין גיבורי הסיפור לדמויות אמיתיות מבכירי מערכת הבנקאות בארץ הינו מקרי בלבד.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: