Skip to content

משפט המשוררת דארין טאטור: למרות התנגדות ההגנה – סיכום נוסף לתביעה

פברואר 27, 2018

(גרסה מקוצרת של כתבה זו הופיע ב"שיחה מקומית". תרגום לאנגלית הופיע באתר 972 + )

כמו דמות מסרט מצוייר שרצה מעבר לפי התהום – אך ממשיכה לרוץ באוויר, כמו אכילס שחשב כי ישיג את הצב בקלות – אך בכל פעם שהוא מגיע למקומו הצב התקדם עוד מרחק מה, כך גם משפט המשוררת דארין טאטור, העצורה מאז אוקטובר 2015, מתכחש לכוח המשיכה ומסרב להסתיים.

באפריל 2017 נשמעו אחרוני העדים ונקבע כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב תוך שלושה חודשים. בספטמבר ביקשה ההגנה להגיש ראיות חדשות, והעניין נידון ב-15 בנובמבר. בהזדמנות זו נענתה השופטת לבקשת התביעה להשלים את הסיכומים בכתב באמצעות סיכומים בעל-פה.

לאחר מספר דחיות נקבעה ישיבת בית המשפט לצורך שמיעת הסיכומים ליום ראשון ה-18 בפברואר. בתגובה לבקשת הסניגורית גבי לסקי לקבוע את הישיבה לשעה מאוחרת מעט, בהתחשב בעובדה שעליה להגיע מתל אביב לנצרת, קבעה השופטת עדי במביליה-איינשטיין את הישיבה ל-8:30 בבוקר. בבוקר יום ראשון התייצבה טאטור עם אביה, הסניגורית וכחמישה עשר מתומכיה ב-8:30 בפתח אולם השופטת, שנפתח לבסוף ב-8:45.

סיכומי התביעה חוזרים על עצמם

התביעה הגישה סיכומים בכתב המשתרעים על פני 43 עמודים. ההגנה הצליחה לצמצם את טיעוניה ולדחסם ל-83 עמודים. ההצדקה הראשונית לסיכומים הנוספים בעל פה היתה הראיות הנוספות…

אלא שראייה אחת לא התקבלה כלל: התביעה הצליחה לשכנע את בית המשפט שלא לקבל כראייה תצלום מעמוד הפייסבוק של טאטור המראה כי תמונת הפרופיל "אני השהיד הבא" התפרסמה לראשונה ביולי 2014 בתגובה לרצח הנער מחמד אבו ח'דיר. הנימוק היה העדר עד שיוכיח את האוטנטיות של התמונה. הראייה השניה נוגעת לפרסום הסרטון המלווה במילות השיר "התנגד עמי". ההגנה הביאה ראייה בדבר פרסום אותו סרטון עצמו על ידי השרה מירי רגב על עמוד הפייסבוק שלה. כיוון שלא ננקטו כל צעדים נגד רגב, ההגנה טוענת כי יש בכך הוכחה לאכיפה מפלה. הטיעון בעניין זה לא נמשך אפילו דקה מתוך כשעה ורבע של הסיכומים החוזרים של התביעה.

לעומת זה ניצלה התובעת, עו"ד אלינה חרדאק, את מעמד הסיכומים בעל-פה בכדי לחזור על אותם טיעונים שכבר פרטה באריכות בסיכומים בכתב. התביעה מנסה להציג את השיר "התנגד עמי" כחלק מהגל של "אינתפאדה הבודדים" באוקטובר 2015. ההגנה הציגה את השיר כמחאה לגיטימית כנגד הכיבוש שבמרכזה תאור הפגיעה בפלסטינים חפים מפשע. ההגנה הסתמכה בטיעוניה על הקשרים ספציפיים מתוך השיר: הילדים שנשרפו, הדיל שנורתה, שוד המתנחל, אלימות המסתערב.

התביעה התרכזה במה שלדעתה ידוע וברור לכל "אדם ממוצע" – הגישה הישראלית הרואה בכל ערבי, ובמיוחד במי שמתנגד לכיבוש, טרוריסט מסוכן. לשם כך הציגה התובעת בבית המשפט סרטונים עקובים מדם על פיגועים, באמתלה של בדיקת מיומנות ואוביקטיביות המתרגם מטעם ההגנה. הפעם, כדי "לרענן" את זכרון השופטת, היא החלה להקריא בבית המשפט רשימה של תקיפות על ידי פלסטינים שהתרחשו באוקטובר 2015. עו"ד לסקי התנגדה, והיה זה אחד המקרים הנדירים במשפט זה שבו התנגדות ההגנה התקבלה.

לשיטתה של התביעה פרסום תמונת הפרופיל "אני השהיד הבא" היתה חלק מתבנית שיטתית של עידוד פעולות התאבדות. העובדה שהתמונה פורסמה לראשונה בתגובה לשריפת הנער אבו-ח'דיר הינה כמובן הוכחה ניצחת כי טאטור מדברת על השהיד במובן של קורבן ולא של תוקף. אלא שכאמור התובעת שכנעה את בית המשפט שלא לקבל ראייה זו. כעת היא מנצלת את הסיכומים כדי "להוכיח" שתמונה זו פורסמה לראשונה באוקטובר 2015… לטענת התביעה (שהוכחשה על ידי טאטור בחקירותיה ובעדותה) הפרופיל הופיע לראשונה בצמוד לתמונתה של איסראא עאבד שנורתה בתחנה המרכזית בעפולה ב-9 באוקטובר 2015 (לאחר שנחשדה בטעות כמי שהתכוונה לבצע תקיפה), ולכן לא יכול להיות שפורסם על ידי טאטור קודם לכן. על סמך טיעון מעגלי זה אף חזרה התובעת וטענה כי טאטור "משקרת במצח נחושה", מה שגרר מחאה נוספת מצד לסקי.

חלק חשוב בסיכומי ההגנה התרכז בחשיבות הגנת חופש הביטוי, ובמיוחד חופש הביטוי הפוליטי והאמנותי. לצורך זה ההגנה ציטטה לא רק פסקי דין רבים אלא גם אמנות בינלאומיות שעליהן חתומה ישראל. לגבי אחת מאמנות אלו, הצהרה משותפת ל-57 מדינות שפורסמה בספטמבר 2015 לקראת המושב ה-30 של מועצת זכויות האדם של האו"ם, המתייחסת לחופש הביטוי האמנותי, טענה התובעת כי היא איננה מחייבת מבחינה משפטית ולמעשה להסכמת ישראל אליה אין שום ערך מעשי. היא אף הגדילה ואמרה כי קביעה זו הינה על סמך עמדת המחלקה למשפט בינלאומי בפרקליטות המדינה. עו"ד לסקי ביקשה לראות את חוות הדעת. ייתכן שהגיע הזמן ששותפיה של ישראל להצהרה יתחילו גם הם לשאול שאלות.

האם היתה סמכות להגשת כתב האישום?

כתב האישום מייחס לטאטור עבירה על שני סעיפים בחוק: הסתה לאלימות ותמיכה בארגון טרור. שני סעיפים אלו, מטבעם, מגבילים את חופש הביטוי, ולכן נקבע כי כתבי אישום על פי סעיפים אלו יוגשו רק באישור היועץ המשפטי לממשלה. בפועל הגישה התביעה לבית המשפט אישור מטעם היועץ להעמדת טאטור לדין לפי סעיף ה"הסתה לאלימות" בלבד.

כדאי לציין כי הרגישות היתירה לחופש הביטוי בחוק הישראלי מופעלת בעיקר בכל הנוגע לחופש הביטוי של הימין המתנחלי וכל מי שמסית לאלימות כנגד הציבור הערבי. לכן בתיקים מסוג זה ההגנה מצטטת תמיד בעיקר תיקים של פעילי ימין שזוכו למרות התבטאויות אלימות חמורות. השופטים, משום מה, לא מתקשים לגלות את ההבדל: כאשר הנאשם ערבי מופעלים קריטריונים אחרים לחלוטין.

עו"ד לסקי טענה בסיכומיה כי, בהעדר אישור כנדרש, חלק התביעה העוסק בתמיכה בארגון טרור בטל מעיקרו. היא אף הביאה תקדימים לכך שכתבי אישום נפסלו בשל העדר אישור להגשתם, וכי החלטות כאלו יכולות להתקבל גם בשלבים מאוחרים של המשפט.

בתגובה על טענות אלו שלפה התובעת שפן מהכובע. היא הציגה בפני השופטת מכתב המראה, לדבריה, כי היה אישור מטעם סגן פרקליט המדינה להאשמת טאטור בתמיכה בארגון טרור. עו"ד לסקי התרעמה כיצד מציגה התובעת כעת מסמך שלא היה בחומר החקירה שנמסר להגנה. התובעת הסבירה שמדובר בהתכתבות פנימית של הפרקליטות שאינה חלק מחומר החקירה. השופטת מסרה לעו"ד לסקי את המכתב כדי שתעיין בו, אך התובעת חטפה אותו מידה ואמרה שאסור לה לראותו.

במשך מספר דקות התנהל מאבק דרמטי בין התובעת לסנגורית, חלקו בצעקות וחלקו בטיעון מסודר לפרוטוקול בית המשפט. לסקי טענה כי לא יתכן שנאשמת תורשע על סמך חומר שאסור לה לראות. התובעת נסוגה בהדרגה, אומרת כי היא מוכנה שלסקי תראה את המכתב אך לא תצלם אותו. השופטת הבהירה שאם המכתב אכן יצורף לתיק הוא יסרק ויהיה נגיש להגנה. התובעת ביקשה להתייעץ עם האחראים עליה, וטענה שכל נושא האישור הנחוץ הינו נוהל פנימי שאינו מחייב אותה להציג את האישור לבית המשפט וכי על בית המשפט להסתפק בהצהרתה כי כתב האישום הוגש בסמכות.

לבסוף הוגש שנית לשופטת אותו מכתב, שבכל מקרה איננו אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה. השופטת הודיעה כי הוא ימסר גם להגנה, שבוודאי תתייחס אליו בתגובתה לסיכומי התביעה.

חמש דקות

Dareen Tatour and supporters waiting for trial 18 Feb 2018

ביום ראשון ב-8:30 דארין טאטור, עו"ד גבי לסקי וכחמישה עשר תומכים כב חיכו בפתח אולמה של השופטת במביליה

הישיבה נועדה להימשך שעה וחצי. לאחר רבע שעה איחור ושעה ורבע של סיכומי התובעת הגיעה השעה עשר ומתדיינים נוספים שהוזמנו להופיע בפני השופטת כבר חיכו באולם. אז פנתה השופטת אל עורך דין לסקי ואמרה לה: "יש לך חמש דקות לסכם". אומר את האמת, אינני יודע עד עכשיו אם הדבר נאמר ברצינות או בדרך ההלצה.

לסקי ניצלה את הדקות המועטות שניתנו לה כדי להתנגד לעצם ההליך. היא סקרה את השתלשלות האירועים, כיצד נקבע שהסיכומים ימסרו בכתב ובעקבות זאת יינתן פסק הדין ללא מקום לסיכומים נוספים. היא הקריאה מספרי לימוד בדבר טבעו של ההליך הפלילי, כיצד התובע מסכם תחילה ולנאשם ניתנת זכות המילה האחרונה. אם היתה הצדקה להשלמת סיכומים בשל הראיות הנוספות – הרי לא זה מה שהתרחש. היא ביקשה לבטל את ההליך כולו. במידה שבקשתה זו תידחה, אין ביכולתה לענות ללא הכנה ובדיקה לטענות התביעה, שכללו התייחסות לפסיקה ופרוטוקולים של ישיבות הכנסת המפרשים את כוונת המחוקק, והיא מבקשת להגיש תגובה בכתב.

השופטת והקהל

המשפט המתמשך והאבסורדי הזה מוליד בכל פעם הפתעות חדשות.

בשלב מסויים, בזמן הדיון הסוער על הגשת המכתב המוכיח לכאורה כי היה אישור להגשת כתב האישום, העירה בקול רם העיתונאית עפרה ישועה ליית, שישבה סמוך לטאטור: "תרשמו את זה, זה לא נרשם בפרוטוקול".

השופטת הפסיקה את הדיון ושאלה: "מי אמר את זה?"

שקט השתרר באולם ואז עפרה אמרה "אני" וכבר הכינה את עצמה להיות מוצאת מהאולם באשמת הפרעה לדיון.

אולם במקום הגערה הצפויה אמרה השופטת כי אל לה לעופרה לדאוג וכי המשפט מתנהל בהגינות רבה.

כיוון שהדיון בין השופטת לקהל קיבל לגיטימציה, הוסיפה עופרה כי היא עיינה בפרוטוקולים מהמשפט וכי לא כל מה שנאמר באולם רשום בהם.

השופטת החלה להסביר בסבלנות לקהל את מדיניותה לגבי רישום הפרוטוקול. היא הסבירה כי מתנהל דיון סוער בין התביעה להגנה, וכי רק מה שבעל ערך משפטי נרשם בפרוטוקול. כאשר חלק מהנוכחים חזר וטען כי דברים חשובים אינם נרשמים השיבה השופטת כי באם חסר דבר מה חשוב בפרוטוקול ההגנה יכולה להגיש בקשה לתיקונו.

לקראת סוף הישיבה, בתגובה להערת פעילה אחרת, בלהה גולן, כי "זהו משפט פוליטי", התחדש הדו-שיח הנדיר בין השופטת לקהל. בעיקרו היתה זו הרצאה של השופטת, שלא לפרוטוקול כמובן, שנועדה להסביר כי מדובר בהליך הוגן שכל מטרתו לאפשר לה לשפוט באובייקטיביות, על פי העובדות כפי שהן מוצגות בפניה, וכי "כולם כאן כדי לבדוק את האמת". היא הסבירה בסבלנות ואף אמרה שהיא מדברת אלינו כפי שהיא מדבר לפעמים אל ילדיה. בשלב מסויים היא אף טענה כי אנו, קהל התומכים, פוגעים בטאטור. לדבריה אנו, בגישתנו החד צדדית, גורמים לה להרגיש כי ההליך בלתי הוגן וכי נגרם לה עוול!

הפעילה החיפאית חנה ספרן ניצלה את ההזדמנות והזכירה כי בעוד המשפט מתנהל חייה של טאטור נעצרו, שהיא עצורה כבר יותר משנתיים, וגם אם תזוכה נגרם לה נזק כבד שאיש לא יוכל להשיבו. על כך השיבה השופטת כי נושא מעצר הבית אינו מעניינה אלא נקבע בתהליך משפטי אחר על ידי שופטים אחרים. הקהל העיר כי מדובר באותה תובעת, אך השופטת ענתה כי התובעת אינה קובעת. היא אמרה כי מי שרוצה לשחרר את טאטור צריך לפנות בהליך המקביל ולבקש זאת. אינני יודע אם היא מודעת לכך – אך בתגובה לבקשה האחרונה לביטול מעצר הבית סרב שופט המעצרים אידריס אפילו לקבוע דיון.

מה הלאה?

בסיום דחתה השופטת, כמצופה, את התנגדות ההגנה להליך עצמו.

היא נתנה לעו"ד לסקי לבחור בין טיעון במקום, והבטיחה שהיא מוכנה להישאר עד אמצע הלילה כדי לשמוע את הטיעון, לבין טיעונים בכתב. לבסוף הקציבה לה 7 ימים להגשת תגובה בכתב לסיכומים החדשים של התביעה. רק לאחר קבלת סיכומים אלה תקבע השופטת מועד למתן פסק הדין. עד שזה ינתן כבר תשלים המשוררת יותר משנתיים וחצי מחייה ללא חרות, בין הכלא ובין מעצר הבית…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: