Skip to content

התביעה במשפט המשוררת מנסה למכר את בית המשפט לסרטי סנאף פיגועים

אפריל 6, 2017

(נוסח מקוצר של כתבה זו התפרסם באתר העוקץ. הכתבה כולה נמצאת גם באנגלית.)

ישיבת בית המשפט בעניין "מדינת ישראל נגד המשוררת הפלסטינית דארין טאטור" שנערכה ביום שלישי ה-28 במרץ 2017 נועדה להיות קצרה ואף משעממת. נשאר רק עד הגנה אחד ועדותו נועדה להיות טכנית בלבד. כיוון שאת הסיכומים ימסרו הצדדים בכתב, כאשר לכל צד יינתן כחודש לכתיבתם, ציפינו כי בעקבות ישיבה זו תיקבע השופטת עדי במביליה-איינשטיין את הישיבה הבאה למתן פסק הדין בעוד חודשיים וחצי או שלושה.

לבסוף צפינו בדרמה משפטית משובחת, עם אלמנטים אמנותיים מקוריים, כאשר במרכז עמדה הפעם על אמנות הקולנוע.

טענת האפליה באכיפה

העד האחרון מטעם ההגנה היה שוטר – פקד יניב המי – שבתוקף תפקידו במשטרה אחראי על תגובת המשטרה לבקשות הציבור במסגרת חופש המידע.

אחת מטענות ההגנה בתיק זה הינה קיום אפליה באכיפה: בעוד שהרשת מלאה בהסתה חמורה ואלימה נגד התושבים הערבים הפלסטינים בארץ, המשטרה והפרקליטות מעדיפים לחקור ולהעמיד לדין כמעט רק ערבים, גם כאשר התבטאו בצורה מתונה יחסית. בשלבים מוקדמים של המשפט הסנגור דאז, עו"ד עבד פאהום, ביקש מהשופטת להורות למשטרה ולפרקליטות למסור לו נתונים סטטיסטיים רלבנטיים כדי שיוכל לבסס את טענתו. השופטת סירבה לבקשה בטענה שאין אפילו בדל ראיה לאכיפה מפלה.

עורכי הדין המנהלים כעת את ההגנה, גבי לסקי ונרי רמתי, מצאו דרך לעקוף מכשול זה. מתברר כי במהלך יוני 2016 הגיש "פורום דו-קיום בנגב" בקשה במסגרת חוק חופש המידע לריכוז נתונים אודות חקירות, מעצרים וכתבי אישום בעבירות שעניינן פרסומי הסתה ברשתות החברתיות. תשובת המשטרה נמסרה למבקשים באוגוסט 2016 בידי פקד המי, וכעת הוא זומן למסור אותה גם כמסמך מטעם ההגנה במשפט טאטור.

בזמנו כיסו ג'ון בראון ונועם רותם את נתוני המשטרה כפי שהתקבלו בכתבה ארוכה ב"שיחה מקומית" תחת הכותרת "נתוני המשטרה: עשרות כתבי אישום נגד ערבים על הסתה, אפס נגד יהודים". נועם רותם פרסם מאמר נוסף בנושא באתר "העין השביעית".

עו"ד רמתי נתן לתביעה מראש את הנתונים כפי שקיבל אותם מפורום דו-קיום, אולם התברר שהנתונים שהביא עימו פקד המי לבית המשפט שונים. התובעת, אלינה חרדאק, טענה כי ההגנה הטעתה וניסתה למסור לבית המשפט נתונים שאינם מגובים על ידי עדות העד. לא, הסביר עו"ד רמתי, כל מה שהוא מבקש הוא להגיש לבית המשפט את הנתונים שהביא העד כפי שהביא אותם. התובעת נאלצה להסכים להגשת הנתונים. את הנתונים שהוגשו בפועל לא ראו הצדדים לפני הגשתם, והם יוכלו ללמוד את הפרטים רק לאחר שהדפים המודפסים ייסרקו לתוך התיק. העד גם לא ידע לענות על שאלות לגופו של עניין לגבי הנתונים בדוחות שמסר. הדוחות הופקו על ידי סטטיסטיקאית מטעם המשטרה והוא רק תיווך בהעברתם לציבור.

התביעה מפתיעה וזוכה בחודש מעצר נוסף למשוררת

בתום עדותו של פקד המי אמר עו"ד רמתי, שהגיע הפעם ללא עו"ד לסקי, "אלו הם עדי". בכך הסתיימה פרשת ההגנה. ציפינו כי ייקבעו לוחות הזמנים לסיכומים ולמתן הכרעת הדין, אך התובעת שלפה הפתעה. היא ביקשה לזמן עד נוסף, עו"ד חוסאם מוועד, שייעץ לטאטור בימים הראשונים שלאחר מעצרה.Waiting for the trial 2

כאן אנו חוזרים בפלאש-בק לטראומה של ה-11 באוקטובר 2015. בשלוש לפנות בוקר הקיף כוח מיוחד של משטרת נצרת בליווי משמר הגבול את ביתה של המשוררת, העיר את בני משפחתה ולקח את טאטור עימו למעצר וחקירות. טפח מהטראומה שמענו בעדותו של אחד השוטרים שחקר את טאטור באותו יום. הוא שאל אותה האם היא דתייה. כשנשאל על ידי הסנגור מדוע שאל זאת השיב שהיא לא חבשה כיסוי ראש בעוד שבתמונות בדף הפייסבוק שערה מכוסה. היא הסבירה כי השוטרים שלקחו אותה לא אפשרו לה אפילו לסיים להתלבש.

את המשך הטראומה תיארה טאטור בעדותה בבית המשפט. היא הוחזקה בניידת בחצר המשטרה כאשר השוטרים שעוברים במקום קוראים לה "מחבלת" ומקללים אותה. בשעה 5:40 בבוקר היא הובאה לחקירה ראשונה אך סירבה לענות על שאלות לפני שתיוועץ בעורך דין. בשעה 9:00 בבוקר הובאה שוב לחקירה לאחר שהתייעצה בעו"ד מוועד. החקירה נערכה לפני שהמשטרה בדקה את החומר במחשב ובטלפון שהוחרמו מטאטור, והחוקר הטיח בה האשמות רבות שרובן אינן מופיעות בכתב האישום שהוגש לאחר מכן. טאטור הכחישה כל מה שיוחס לה. במשך כל החקירות הבאות החוקרים הציגו בפני טאטור את הפרסומים שמצאו במחשב ובטלפון, היא הודתה בפרסומם והסבירה בפירוט את כוונתה מאחורי כל אחד מהם.

כאשר העידה טאטור בנובמבר 2016, בזמן החקירה הנגדית, היא נשאלה על ידי התובעת מדוע "שיקרה" באותה חקירה ביום הראשון למעצרה. היא הסבירה כי בפגישתה עם עורך דין מוועד הוא אמר לה כי מצבה חמור, כי היא עלולה להישפט למאסר 7 שנים, ויעץ לה להכחיש הכול. כיוון שבשלב זה לא היה ברור לא למשטרה ולא לטאטור מה ההאשמות כנגדה, קשה לדעת מה התמונה שעמדה בפני עורך הדין מתוך מה שאמרה לו העצורה המבוהלת והמבולבלת, ומה אכן ייעץ ללקוחתו. ספק עם הוא עצמו יזכור לאחר יותר משנה וחצי את פרטי השיחה ביניהם.

כעת דורשת התובעת להביא את עו"ד מוועד כעד מטעם התביעה כדי להזים את עדותה של טאטור בדבר הייעוץ שנתן לה.

עו"ד רמתי הופתע מהצעד הלא שיגרתי של התביעה להביא עורך דין כעד כנגד לקוחתו והתנגד בחריפות להזמנת העד. הוא ביקש להגיש את התנגדותו בכתב, אפילו למחרת היום, כדי שיוכל לנמקה כהלכה. השופטת לא רצתה לחכות והודיעה לסנגור שאם לא יטען היום היא תחייב אותו להופיע למחרת בבוקר באולם בית המשפט.

לבסוף הסביר עו"ד רמתי כי התנגדותו אינה על בסיס חוקי אלא על בסיס אתי, כיוון שהבאת עורכי דין להעיד נגד לקוחותיהם מהווה פגיעה חמורה ביכולת לקיים יחסי אמון ולאפשר התייעצות כנה, תנאי יסוד למתן הגנה משפטית הולמת לחשודים. לחילופין ביקש רמתי כי גם אם יובא עו"ד מוועד לעדות זו תוגבל למה שאמרה טאטור בבית המשפט לגבי ההתייעצות ביניהם.

השופטת אישרה את העדות וסירבה לבקשה להגביל אותה בהסתמכה על סעיף בחוק הקובע כי חיסיון היחסים בין עורך דין ללקוחו הינו זכות של הלקוח, אולם אם הלקוח בחר להסיר את החיסיון מחלק ממערכת היחסים אין הוא יכול להגביל את הסרת החיסיון לאותו חלק שנוח לו. את העובדה שטאטור התייחסה בעדותה, בעקבות שאלת התובעת, להתייעצות שקיימה עם עו"ד מוועד החליטה השופטת לפרש כהסרת החיסיון מטעם הנאשמת, למרות שברור שהנאשמת לא התכוונה לכך בשום צורה ולא הייתה מודעת להשלכות האפשריות.

בכל מקרה, קשה לראות כיצד עדותו של עו"ד מוועד יכולה לעזור לבית המשפט בהבנת הסוגיות שבמרכז כתב האישום. האישום כולו מתבסס על טקסטים שטאטור מודה בפרסומם וכל מה ששנוי במחלוקת הוא התרגום לעברית והשאלה אם פרסומים אלה מהווים הסתה או ביטוי פוליטי לגיטימי. לכל היותר יתכן כי התובעת רוצה לחזור ולנסות להציג את טאטור כשקרנית, דבר שגם הוא אינו רלבנטי לכתב האישום.

השופטת קבעה ישיבה מיוחדת לשמיעת עדותו של עו"ד מוועד ב-27 באפריל בשעה 12 בצהרים. פרוש הדבר כי המשפט יתמשך חודש נוסף וכך גם מעצר הבית ושלילת חרותה של טאטור.

חיים בסרט

התכוונו כבר ללכת הביתה כאשר התובעת הזכירה כי ברצונה להגיש לבית המשפט סרטונים שהציגה לעד ההגנה דר' יוני מנדל במהלך החקירה הנגדית (בישיבת המשפט הקודמת) וכי הדיון בהתנגדות הסנגור נדחה להיום.

מה שהתובעת הביאה עימה, במטרה לצרפו לחומר העדויות, היו דף נייר שעליו קישור לשלושה סרטוני וידאו באתר יוטיוב ודיסק צרוב שעליו קובץ טקסט ובו קישורים שיאפשרו לשופטת להפעיל בקליק את הסרטונים.Waiting for the trial

עו"ד רמתי התנגד להגשת הסרטונים מכל וכל. ראשית טען כי כיוון שהקישורים לא נרשמו בפרוטוקול בית המשפט בזמן שהסרטונים הוצגו לעד אין שום דרך לוודא כעת שאלו הם אכן אותם קישורים. התובעת מחתה בקול על כך שהסנגור מאשים אותה בניסיון להטעות את בית המשפט והוא השיב שכיוון שמדובר במשפט פלילי מספיק כי יתכן שנפלה טעות כדי שהראיה לא תתקבל ואין לו צורך לטעון לכוונת זדון.

מעבר לכך טען רמתי כי כדי שאפשר יהיה להציג את הסרטונים הם צריכים להיות מוגשים לפי דיני הראיות, כלומר צריך להביא עדים לגבי נסיבות ההסרטה, דבר שלא נעשה, וכי העובדה שהסרטונים הוצגו לעד אינה הופכת אותם לראיה. מנגד טענה התובעת כי הסרטונים אינם ראיה כנגד הנאשמת אלא נועדו לבחון את מהימנותו של העד דר' מנדל ועליהם להיות בפני בית המשפט בבואו להכריע לגבי עדותו כמומחה. טענה זו התקבלה על ידי השופטת שקבעה שלצורך בחינת תגובתו של העד לסרטונים אין חשיבות אם אלו סרטונים שעשו פלסטינים או מפוברקים על ידי השב"כ.

עוד טען עו"ד רמתי כי מאחר שאין מדובר בהגשת הסרטונים עצמם אלא קישורים לאתר יוטיוב, הרי שבעלי הסרטונים יכולים לשנות את תכנם כך שאין כל ביטחון שהקישור היום מוביל בדיוק לאותו תוכן שהוצג לעד לפני תשעה ימים.

סרט מדובר

לפעמים, כשאי אפשר לצפות בסרט עצמו, אפשר לפחות להתענג על סיפור העלילה. כך למשל בילו את זמנם האסירים בסרט המפורסם "נשיקת אשת העכביש". בישיבת המשפט הקודמת הסרטונים הוצגו לעד מתוך לפטופ שהוצב בשולי שולחנה של השופטת כאשר התובעת והסנגורים ניצבים לצדי העד. אנחנו כקהל קופחנו ולא ראינו כלום. הפעם זכינו לפיצוי בשמיעת תקציר עלילות הסרטים לא פעם אחת אלא בשלוש גרסאות שונות, מפי הסנגור, התובעת והשופטת, תוך כדי דיון על קבילות הקישורים כראיה.

הגרסה שהביא הסנגור הייתה המפורטת ביותר. הוא הזכיר כי שני הסרטונים הראשונים הוצגו לעד (שכזכור הובא כמומחה לתרגום) כמעין בחינה ספונטנית ליכולתו כמתרגם. כל מה שנרשם בפרוטוקול היו קטעי תרגום מתוך מה שנכתב ונאמר בסרטים. כיוון שהשופטת אינה יודעת ערבית, ברור כי צפייה בסרטונים לא תעזור לה לגבש חוות דעת מלומדת לגבי יכולתו כמתרגם. לכן לא ניתן לפרש את התעקשות התביעה על צירוף הסרטונים לחומר הראיות אלא כניסיון להכניס תכנים חדשים שיחזקו את פרשת התביעה. הסרטונים אינם חומר ניטראלי למבחן תרגום. בסרטון אחד מודיע פלסטיני על כוונתו לבצע פיגוע בתל אביב ולהיות שהיד. סרטון אחר נקרא "אוהבי הדקירות" ומופיעה בו תמונת הדיל השלמון, המוזכרת בשיר נושא כתב האישום, בין תמונות מבצעי פיגועים.

לגבי הסרטון השלישי, לעד הוצג קטע ממנו והוא נשאל מה ראה.  הוא ענה שראה זריקת אבנים ועוד סבב של האלימות משני הצדדים. כעת הבהיר לנו הסנגור מה מצאה התובעת בסרטון: הוצג בו גם רכב דורס שלושה נערים. עו"ד רמתי הבהיר כי צילום הדריסה שבסרטון מוכר לו כמקרה בו מתנחל דרס נערים פלסטינים. התובעת רצתה להוכיח ככל הנראה כי העד לא הזדעזע מספיק מהאלימות הפלסטינית שבסרטון…

התובעת עמדה על החשיבות שבית המשפט יצפה שוב בסרטונים כדי להבין את ההקשר לעדותו של העד. היא אף הציעה שבית המשפט יצפה שוב בסרטים יחד עם הסנגור כבר בישיבה זו כדי לוודא שלא השתנה בהם דבר מאז הוצגו בבית המשפט בישיבה הקודמת. הסנגור סרב.

הגרסה האלימה ביותר ששמענו, אם כי בצורה מופשטת, הייתה תיאורי העלילות שסיפרה השופטת. למרבה הצער, כמו מרבית דברי השופטת, דברים אלו לא נרשמו בפרוטוקול. היא הסבירה לסנגור כי אם, למשל, הוצג בסרט כיצד מרוצצים ראשי חתולים אבל העד כינה את הסרט "משחק עם חתולים" יש בכך כדי להעיד על גישתו של העד.

שיתוף הקהל

בהצגות המודרניות נהוג לפעמים לשתף גם את הקהל בהצגה. בישיבה הזאת זכינו לכך פעמיים.

בשלב אחד, כאשר הסבירה התובעת מדוע חשוב שבית המשפט יצפה שוב בסרטוני הפיגועים היא אמרה שזה חשוב לא רק כדי להבין את התנהגותו של העד אלא גם כדי להבין התרחשויות מסוימות בקהל…

בשלב הדיון על היכולת לשנות סרט יוטיוב לאחר שכבר פורסם טענה התובעת שידוע לה היטב כי סרט שפורסם אינו ניתן לשינוי בלי שישתנה הקישור. לכן הקישורים שמסרה אינם יכולים להוליך לתוכן שונה ממה שהוצג בבית המשפט קודם לכן.

הסנגור הסביר כי הוא חושב אחרת אך הוסיף כי הוא אינו מומחה כשם שהתובעת אינה יכולה להעיד כמומחית בנושא. העברתי לו פתק בו כתבתי כי יש לי ערוץ יוטיוב וכי אני נוהג לערוך סרטים לאחר פרסומם. הוא הציע להביא בו במקום עד בעל ניסיון בפרסום סרטוני יוטיוב שיוכל להעיד בשבועה.

לבסוף החליטה השופטת כי כיוון שאין בידה להכריע בשאלה העובדתית האם ניתן לערוך סרטונים לאחר פרסומם ביוטיוב היא לא תקבל בשלב זה את הקישורים. היה זה ניצחון ראשון במאבק הסיזיפי של ההגנה במשפט שבו כבר עברה התביעה הרבה גבולות והגיעה למחוזות הזויים.

Advertisements
3 תגובות
  1. לתשומת לב – לפי חוק סדר הדין הפלילי ופרשנותו המקובלת בפסיקת בהמ"ש העליון, אין צורך בראיות מלכתחילה כדי להצדיק חיוב של המדינה להמציא נתונים אשר עשויים לסייע להגנת נאשם. כמובן, בין עובדה זו לבין התנהגותם בפועל של שופטים יש מרחק רב.

  2. צליל permalink

    עוד לא אבדה תקוותנו להיות עם חופשי….
    בארצנו?

Trackbacks & Pingbacks

  1. The prosecution in the poet’s trial tries to cause the court addiction to snuff films | Free Haifa Extra

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: