Skip to content

הכפר ראמיה נאבק על חייו כבר 40 שנה – וכעת גם על מתיו

אוקטובר 19, 2016
signs-defending-cemetery

הכתבה הבאה פורסמה ב"שיחה מקומית" ב-17.10.2016.

העיר כרמיאל הוקמה ב-1964 במסגרת התכנית ליהוד הגליל, תוך הפקעה מסיבית של אדמות הכפרים שבאזור, דיר אל אסד, מג'ד אלכרום, בענה ונחף. ב-1976, במסגרת גל נוסף של הפקעות להרחבת כרמיאל, הופקעה גם אדמת הכפר הקטן ראמיה, מעין שלוחה דרומית של היישוב בענה. בצו ההפקעה נאמר כי על בעלי הקרקע לפנותה תוך חדשיים. יותר מארבעים שנה אחר-כך תושבי ראמיה עדיין נאחזים במה שנותר מאדמתם ונאבקים נגד נסיונות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י, המוכרת עדיין בציבור בשמה הקודם כ"המינהל") ועיריית כרמיאל לפנותם מהאזור.

מאבקם של תושבי ראמיה כנגד הפקעת אדמתם, למען זכותם לבנות בתים ולגור בתנאים אנושיים ולמען המשך חייהם כקהילה על אדמת אבותיהם, פשט ולבש צורה במשך השנים. בעוד המאבק הבסיסי על זכות התושבים לחיות באדמת מאיים להפוך לעימות גלוי בקרוב, נפתח כעת פרק חדש במאבק עם הופעת סכנה מיידית של הרס בית הקברות של הכפר.

אפלייה זועקת לעין

מאות רבות של תושבים ערבים פונו מהאזור, ואלפים רבים איבדו את אדמתם, כדי לאפשר את בניית כרמיאל כעיר יהודית. אולם ראמיה הקטנה, כ-160 תושבים שמתעקשים להישאר בכפרם למרות התנאים הקשים, רדיפות משפטיות והתעמרות השלטונות, מהווים תזכורת חיה ומוחשית לאי הצדק הבסיסי שנעשה עם הקמת כרמיאל.

ביקור בראמיה הוא חוויה מזעזעת, מעין מוזיאון קטן להמחשת האפרטהייד. בתי ראמיה מוקפים כעת בשיכונים מפוארים ובשכונות ווילות של כרמיאל, אולם על תושבי ראמיה, שגרו שם הרבה לפני שכרמיאל היתה בתכנון, נאסר לבנות והם גרים בצריפי פח רעועים. הניגוד המשווע בין הבקתות לוילות, זה לצד זה, מקומם את העין ואת הלב. הם גרים כאן בשכנות, כולם לכאורה תושבי כרמיאל, אך חלקם, שרק אתמול באו, נהנים ממלוא הזכויות, בעוד התושבים המקוריים נחשבים לפולשים בלתי רצויים.

ramiya-vigil-near-cemetery-our-right-to-build

"זכותנו לבנות באדמתנו" תושבי ראמיה במשמרת המחאה

בנוסף לאיסור על התושבים לבנות על אדמתם המופקעת, במסגרת הניסיון ללחוץ על התושבים להתפנות מאדמתם, נמנע מהם חיבור לחשמל ולמים. בין הבתים אין רחובות סלולים והמקום כולו שוקע בבוץ בחורף ומכוסה באבק בקיץ.

עד עתה מתרכזים העירייה ורמ"י בנסיונות לחץ על התושבים לחתום על הסכמי פינוי, אך חרב הפינוי בכוח מונפת מעל ראשם. במקרה של ראמיה גם התירוצים לפינוי גרועים במיוחד – אין מחלוקת כי האדמות היו בבעלות התושבים מזה זמן רב וכי האזור בו הם גרים נועד לבניה למגורים במסגרת כרימיאל. "צורכי הציבור" שביסוד ההפקעה הוא הצורך לבנות שכונה ליהודים בעוד שהתושבים בעלי הזכויות במקום הינם ערבים. פינוי כזה של אוכלוסיה על בסיס השתייכותה הדתית, האתנית או הלאומית נקרא טיהור אתני. כאשר הוקמה כרמיאל עדיין לא נטבע המושג של טיהור אתני, אך כיום הוא מוכר כפשע חמור במסגרת החוק הבינלאומי. השאלה העומדת על הפרק היא האם ב-2016 או בשנים הקרובות ניתן עדיין לעשות טיהור אתני בגליל?

מאבק עממי ומשפטי

כאשר הוצאו הצווים להפקעת אדמותיהם, תושבי ראמיה כלל לא ידעו על כך. כרמיאל היתה אז מציאות רחוקה. המאבק המשפטי נגד ההפקעות החל בשנות ה-80 והסתיים בהחלטת בית המשפט העליון שאישר את ההפקעות סופית ב-1992.

בראשית שנות ה-90 הפכה ראמיה למוקד המאבק נגד ייהוד הגליל. באחת השנים אף התקיימה בראמיה התהלוכה הארצית המרכזית לציון יום האדמה. בהזדמנות אחרת השתתפו כל המפלגות הערביות בארגון תהלוכת סולידאריות המונית ממג'ד אלכרום אל ראמיה, שהיתה אז עדיין לבד על ההר, ללא כביש גישה סלול.

meeting-in-ramiya-tent-1

קטע מאספה באוהל המחאה – סלאח סוואעד

המאבק הציבורי הוביל להסכם שנחתם ב-1995. ההסכם רחוק מלהיות צודק אבל יש בו גם השג מסויים. הוא מבטיח הקמת שכונה ובה שלושים חלקות לבניה לתושבי ראמיה על חלק מאדמותיהם. בכך שבר את עיקרון האפרטהייד של פינוי התושבים מ"שטח כרמיאל" ואמור היה לאפשר את המשך חייהם כקהילה.

אלא שהמינהל לא הזדרז לקיים את ההסכם. כשהוכן השטח לשכונה החדשה, אחרי יותר מחמש שנים, נהג המינהל בניגוד למוסכם. במטרה להשתלט על מה שיותר אדמות ולהשאיר בשטח מה שפחות תושבים סגר המינהל עיסקה עם מספר מועט של תושבים שהיתה בבעלותם יותר אדמות ומסר להם חלק גדול של השטח המיועד לשכונה החדשה. התושבים האחרים שנותרו ללא פתרון למגורים במסגרת השכונה החדשה פנו לבית המשפט המחוזי בחיפה. בהחלטה מ-2009 קיבל בית המשפט את טענת התושבים כי המינהל הפר את ההסכם ו"הציע" למינהל להגדיל את שטח המוקצה לשכונה החדשה כדי לפתור את הבעיה שנוצרה.

המינהל לא עשה דבר כדי לתקן את העוול הנוסף שהוא גרם אלא המשיך לפעול למען פינוי התושבים גם ללא פיתרון מגורים – ובאוגוסט 2013 השיג החלטה חדשה של בית המשפט המחוזי בחיפה הקובעת כי על התושבים לקבל את תנאי הפינוי שמציע המינהל ואם לא יעשו זאת תוך 3 חדשים יראו כמוותרים על זכויותיהם במסגרת ההסכם.

בתגובה להחלטה זו עבר שוב מרכז הכובד של המאבק למישור הציבורי. ועדת המעקב נכנסה לתמונה והוקם ועד פעולה ציבורי תחת השם "קבוצת ידידי ראמיה", הוקם אוהל מחאה בראמיה ונערכו הפגנות רבות בצמתים, בראמיה ובכרמיאל.

עם התחדשות המאבק ב-2013 סיכמתי בפירוט ב"חיפה החופשית" את השתלשלות העניינים במאבק הציבורי והמשפטי. בהמשך דיווחתי על חלק מהפעולות. הדף של "ידידי ראמיה" בפייסבוק נמחק ולאחרונה פתחנו דף חדש אליו אתם מוזמנים להצטרף.

תקווה ואכזבה

בשנה האחרונה היתה תקווה שעניין הכפר ראמיה תעלה על פסים אחרים. התנהל משא ומתן בין נציגי התושבים ואישי ציבור ערבים התומכים בהם ובין רשות מקרקעי ישראל. התושבים אף הביאו מתכנן מטעמם, דר ראסם ח'מאייסי, שהציג פתרונות תכנוניים להרחבת השכונה המיועדת לתושבי ראמיה בכרמיאל, בצורה שתשתלב עם המרקם העירוני של כרמיאל ותבטיח את המשך קיומה של קהילת ראמיה כקהילה מאוחדת.

ולם למרות הבטחות מצד העירייה והרשות לחפש פתרון מוסכם התחדשו בינתיים הנסיונות להוציא צווי פינוי לחלק מהתושבים, והסכסוך בן 40 השנה (צווי ההפקעה הוצאו ב-1976) חזר לבית המשפט.

מאבק נגד הרס בית הקברות

בינתיים התחדש מאבקם של תושבי ראמיה ותומכיהם מזווית אחרת. לתושבים נודע כי קבלן פרטי קיבל חוזה לבנייה למגורים על אדמת בית הקברות של הכפר, הנמצא ליד "דרך השלום", דרומה ל"כיכר המחתרות". לפי מה שהבינו התושבים יש כעת חשש כי הדחפורים יעלו על בית הקברות בכל יום.

בית הקברות הקטן שימש לקבורה עד לשנות השבעים, הוא מגודר והקברים נראים היטב. למרות זה התברר לתושבים כי האזור מופיע במפות התכנון כמיועד כולו לבניה מגורים.

בעקבות הידיעה על הסכנה המיידית להרס בית הקברות התכנסו בדחיפות נציגי התושבים והועד הציבורי התומך במאבקם. הם החליטו על שורת פעולת מחאה ומאבק ציבורי, תכנוני ומשפטי.

visit-in-ramiya-cemetery

ביקור בבית הקברות של ראמיה

ביום שישי ה-30 בספטמבר התקיימה באוהל המחאה בראמיה תפילת יום השישי המוסלמית בנוכחות פעילים ואישי ציבור מהאזור. אחרי התפילה עדכנו נציגי התושבים את האורחים על הסכנה לבית הקברות ועל המשך מאבקם של התושבים למען זכותם לבנות באדמותיהם. אחרי הדיון פנו הנוכחים לסיור בבית הקברות וקיימו משמרת מחאה ב"דרך השלום".

במשמרת נישאו שלטים שקראו "בית קברות אינו נדל"ן", "כבוד למתים ולחיים", "לא לגירוש ראמיה", "זכותנו לבנות באדמתנו" ועוד.

בין המשתתפים בלטו שלושה חברי כנסת, דר' יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים ועבדאללה אבו מערוף, וראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל מר מחמד ברכה. השתתפו גם נציגים מארגונים יהודים וערביים הפועלים נגד אפליה ולמען שוויון זכויות ורואים בהבטחת מעמדם של תושבי ראמיה, כולל כיבוד קדושת בית הקברות והסדרת ההכרה בו, מבחן חשוב ליחסים בין יהודים וערבים באזור.

בישיבה של  נציגי ראמיה ותומכיה שנערכה לאחר ההפגנה החליטו המשתתפים לקיים עבודה התנדבותית ביום שישי ה-21 באוקטובר לשיפוץ וטיפוח בית הקברות במטרה להמחיש לעיריית כרמיאל את חשיבות הנושא ואת החלטתם הנחושה למנוע את ההרס.

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: