זה רק ילד… כל כך קל להרוג, כל כך קשה לכתוב!

נורה על ידי חיילי צהל – הילד ח'ליל אלענאתי ממחנה הפליטים אלפוואר

חיילי צבא הכיבוש ירו היום (ראשון, 10.8.2014) למוות בילד ח'ליל אלענאתי במחנה הפליטים אלפוואר שבחברון.

לפי עדות בני משפחתו הילד, בן 11, שהה בפתח ביתו בשעה שנורה. הוא הובא על ידי מתנדבים לבית החולים "אלאהלי" בעודו מדמם, אך הרופאים לא הצליחו להציל את חייו. לפי דברי הרופאים, כפי שנמסרו בעיתונות, הכדור חדר מהגב ויצא מהבטן…

סוכנות הידיעות "רויטרס" בערבית מביאה גם את תגובת צבא הכיבוש, לפיה במקום הייתה "התפרעות אלימה" וכי החיילים "ירו לעבר המסיתים העיקריים וזיהו פגיעה בינהם"!

זהו פשע נוסף במסכת הפשעים הבלתי נגמרת של הציונות כנגד הפלסטינים, תושבי הארץ המקוריים, המגורשים, מנושלים, נכבשים, מנוצלים, מדוכאים ונרדפים בכל אשר יפנו.

לא ידיעה

המשך משטר האפרטהייד והרצח היומיומי מתאפשרים לא רק בגלל הפושעים עצמם הלוחצים על ההדק ואלה ששולחים אותם, אלא גם באשמת מנגנון ההדחקה של החברה האזרחית הישראלית שעבורה רצח הילד ח'ליל אלענאתי כלל אינו ידיעה בעלת משמעות: No News!

נראה מה כתב היום עיתון "הארץ" המתגאה בהיותו נושא דברם של הליברליזם והדמוקרטיה בישראל ולאחרונה אף הכריז על עצמו כ"שמאל".

מותו של הילד ח'ליל לא זכה לידיעה בפני עצמה, אבל הופיע פעמיים במבזקים:

כמו חייל שמקודם בדרגה לאחר מותו, זוכה הילד הפלסטיני לקידום למעמד נער… ואגב, סרקתי את כלי התקשורת הפלסטיניים וכולם מדברים על ילד – "טיפל" בערבית.

ומאוחר יותר, הכתבת גילי כהן, המקושרת לחוגי הצבא, מעדכנת:

למרבה המזל של "הארץ", בימי חרום אלו יש גם "עדכונים שוטפים" ולשם אפשר לזרוק ידיעות שאינן ראויות ל"אייטם" נפרד. וכך אנו רואים מיני-כותרת משנה:

ובגוף העדכונים:

וכך הצליח עיתון הארץ לשמור על שלוות הרוח של קוראיו ולדווח על ה"אירוע" ארבע פעמים בלי להזכיר את המילה המגונה "ילד".

הקושי הזה לאמר את האמת, לספר כיצד צה"ל רוצח ילדים, הופך את פעולת הרצח עצמה לקלה ונפוצה הרבה יותר…

פוסט זה פורסם גם באנגלית.