Skip to content

אורי דייויס: בזכות דו-לאומיות על בסיס אנטי-ציוני

אוקטובר 6, 2013

אורי דייויס: בזכות דו-לאומיות על בסיס אנטי-ציוני

ד"ר אורי דייויס

בזכות דו-לאומיות על בסיס אנטי-ציוני: שלוש הערות לחיבור "על-לאומיות דו-לאומיות ופתרון המדינה הדמוקרטית האחת" (1.9.2013.) (*)

הקדמה:

תכלית מאמרי זה הינה, בין השאר, לתרום תרומה לקראת חידוד מונחים משפטיים/פוליטיים חדשים/מחודשים במסגרת דיון בדבר ניסוח טיוטות חזוננו בדבר מדינה דמוקרטית אחת (מד"א) על בסיס אנטי-ציוני, כפופה לחוקה דמוקרטית-ליברלית המתיישבת עם ערכי ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, עקרונות המשפט הבינלאומי וכלל החלטות ארגון האומות המאוחדות הנוגעות בשאלת פלסטין.

הערה ראשונה:

בחיבור הנ"ל נזקק הכותב לשאלת היחס בין הלאומיות הערבית (الامة العريية) לעומת הזהויות המקומיות, הסורית, הירדנית, העיראקית, הלבנונית או הפלסטינית (כמו רבות אחרות.)

להבנתי, מה שהכותב מתייג כ"זהויות מקומיות" הינן זהויות לאומיות, זהויות העמים הערבים (الشعوب العربية.)

הזהויות הלאומיות הסורית, הירדנית, העיראקית, הלבנונית או הפלסטינית (כמו רבות אחרות) הובנו עם כינונן של המדינה הסורית, הירדנית, העיראקית, הלבנונית או הפלסטינית (כמו רבות אחרות.)

ההבדל המכריע בין הזהות הלאומית הישראלית מחד גיסא לבין הזהויות הסורית, הירדנית, העיראקית, הלבנונית או הפלסטינית (כמו רבות אחרות) מאידך גיסא הינו במה שהזהות הלאומית הישראלית היא זהות ציונית-מדינית, היינו, זהות המעוגנת בפשע-נגד-האנושות של הקמתה של מדינת ישראל במעשה הטיהור האתני של העם הילידי הפלסטיני-ערבי בחסות מלחמת 1948-49- בעוד והקמתה של המדינה הסורית, הירדנית, העיראקית, הלבנונית או הפלסטינית (כמו רבות אחרות) איננה מעוגנת בפשע-נגד-האנושות כגון זה.

וגם להבנתי, אכן המשך קיומה של מדינת ישראל במובנה הציוני-מדיני איננו מתיישב עם חזון מדינה אחת דמוקרטית בכל ניסוח שהוא. לעומת זאת המשך קיומה של מדינת ישראל אכן כן אפשרי על בסיס אנטי-ציוני במסגרת רפובליקת פלסטין אחת פדרטיבית ודו-לאומית המאגדת מדינה (ولاية, היינו "מדינה נטולת ריבונות) עברית (בגבולות 1947 ומימוש זכות השיבה למשפחות הפליטים הערבים של 1948), מדינה (ولاية) ערבית (בגבולות 1947 ומימוש זכות השיבה למשפחות הפליטים הערבים של 1948), וקריית ירושלים כ-Corpus Separatum (בגבולות 1947 ומימוש זכות השיבה למשפחות הפליטים הערבים של 1948) בכפוף לכלל החלטות ארגון האומות המאוחדות, למשפט הבינלאומי ולערכי ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם – רפובליקה הכפופה לריבונות פלסטינית אחת; לחוקה פדרלית דמוקראטית-ליברלית אחת; ולאזרחות פדרלית פלסטינית אחת.

היתרון המובהק של הניסוחים שאני מציע לעיל הינו, בין השאר, במה שעבור אש"פ (נציגו של העם הפלסטיני, כלומר, גם נציגנו) ואחרים מהווים ניסוחים אלה נרטיב מגשר בין נרטיב "שתי המדינות" לבין נרטיב מד"א, ועבורנו (רובנו ככולנו אזרחי מדינת ישראל האפרטהיידית) מעניקים ניסוחים אלה הגנה משפטית מסויימת.

הערה שניה:

בהמשך נזקק הכותב לשאלה: "האם יש לאום יהודי ישראלי" והוא מציין נכון כי:

 

קשה להתעלם מהעובדה כי יהדות היא בעיקרו של דבר דת. בשלבים שונים של ההסטוריה היו לדת זו, כמו לדתות אחרות, תפקידים פוליטיים וחברתיים שונים. בעבר היא שימשה כדת מדינה לממלכות שונות. בהיסטוריה קצת קרובה יותר שימשה הדת היהודית להסדרת היחסים החברתיים והכלכליים של מעמד ביניים מסחרי שהיה קיים באירופה בצל הפאודליזם.הציונות מדברת בשם "העם היהודי" הגלובאלי – ומתוך כך קובעת שישראל שייכת לכל יהודי בעולם אך אינה שייכת לתושביה שאינם יהודים.

לעניות דעתי, עלינו להדגיש שוב ושוב כי אין בנמצא "עם יהודי" אלא באינטרפרטציה של הציונות המדינית, ומדינה דמוקרטית אחת דו-לאומית (במובנה האנטי-ציוני) איננה "מדינה אחת לערבים ויהודים" אלא, למשל, מדינה אחת עבור פלסטינים-ערבים (ששפתם הלאומית היא השפה הערבית) ופלסטינים-עברים (ששפתם הלאומית היא השפה העברית.)

בהקשר זה אין הכותב מדייק בקביעתו כי "כאשר באים לבחון מה הוא 'עם יהודי' זה מתברר מייד כי הדיבור על עם אינו אלא מליצה ומדובר למעשה בבני הדת היהודית, שהרי כל מי שמתגייר כהלכה הינו יהודי וזכאי להגר לישראל ולקבל את הפריבילגיות המובטחות ליהודים בתוקף חוק השבות" – שהרי תיקון מספר מס 2 של שנת 1970 לחוק השבות של שנת 1950 מעניק זכויות "יהודי" וזכויות "עולה" "גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון" (ראה למטה.)

חוק השבות (תיקון מס' 2), תש"ל – 1970

בחוק השבות תש"י – 1950[1], אחרי סעיף 4 יבוא:

1.

הוספת
סעיפים 4א
ו-4ב

4א. (א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב –
1952 [2], וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי,
לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר
דתו מרצון.
(ב) אין נפקא מינה אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות לפי סעיף קטן (א), בעודו בחיים או
לאו ואם עלה ארצה או לאו.
(ג) הסייגים והתנאים הקבועים לגבי יהודי או עולה בחוק זה או על פיו או בחיקוקים
כאמור בסעיף קטן (א), יחולו גם על מי שתובע זכות זכות לפי סעיף קטן (א).

      "זכויות בני
משפחה

4ב. לענין חוק זה, "יהודי" – מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת
אחרת".

http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/chok_hashvut.htm

הערה שלישית:

הכותב מציין נכון כי האספקט הפוליטי המרכזי של הויכוח על קיום "לאומיות עברית" הינו ההנחה כי באם קיימת לאומיות כזו הרי היא מהווה בסיס ל"זכות ההגדרה העצמית" ולקיום מדינה נפרדת עבור לאום זה. הוא ממשיך וטוען כי "הבעיה העיקרית עם טיעון זה אינה בניתוח העובדות בנושא השאלה הלאומית אלא בעיקרון. כיוון שקיום מדינה או עברית אינו אפשרי ללא גרוש, נישול ואפלייה של האוכלוסייה המקורית של פלסטין", ובהכללה שערוריתית הוא קובע כי "המגינים על קיום המדינה היהודית המציאו לשם כך סוג חדש של זכויות אדם: הזכות לערוך טיהור אתני בשכניך כיוון שאינך רוצה לחיות עימם."

נכון, אמת, ויציב כי המגינים הציוניים-מדיניים על קיום "המדינה היהודית" המציאו לשם כך סוג חדש של זכויות אדם: הזכות לערוך טיהור אתני בשכניך כיוון שאינך רוצה לחיות עימם – אך לא כך ארגון השחרור הפלסטיני (אש"פ), נציגו של העם הפלסטיני, עת הכריז הכרזת העצמאות הפלסטינית במושב

ה-19 של המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר ב-15 בנובמבר 1988:

Despite the historical injustice done to the Palestinian Arab people in its displacement and in being deprived of the right to self-determination following the adoption of General Assembly resolution 181 (II) of 1947, which partitioned Palestine into an Arab and a Jewish State, that resolution nevertheless continues to attach conditions to international legitimacy that guarantee the Palestinian Arab people the right to sovereignty and national independence.

(http://unispal.un.org/unispal.nsf/eed216406b50bf6485256ce10072f637/6eb54a389e2da6c6852560de0070e392?OpenDocument)

עם חתימת הסכמי "אוסלו" החל משנת 1993 ואילך היה אש"פ והיו הארגונים הפלסטינים המאוגדים באש"פ לארגונים חוקיים דה-פקטו לא רק בראמאללה אלא גם ביפו. ובהיות אש"פ נציגו הלגיטמי של העם הפלסטיני, הריהו, להבנתי, גם נציגנו.

 

בהיותי חבר המועצה הלאומית הפלסטינית (מל"פ) וחבר במועצה המהפכנית של התנועה לשחרור לאומי פלסטיני (פת"ח), לכבוד הוא לי להמליץ על כל אחד מהחברים האנטי-ציונים של קבוצות יפו וחיפה למען מד"א לחברות במל"פ וגם/או בפת"ח.

אני לחלוטין מסכים עם הכותב כי "עלינו לקבוע את המסגרות הפוליטיות והחוקתיות, את הזכויות והחובות ואת כללי המשחק, בצורה שתאפשר את ההתפתחות האנושית הטובה ביותר לכולם", ולהבנתי  המסגרת הפוליטית והחוקתית ששרטטתי לעיל אכן תאפשר ההתפתחות האנושית הטובה ביותר לכולם על בסיס אנטי-ציוני; על בסיס השיגי ההתנגדות הפלסטינית בהנהגת אש"פ כנציגו של העם הפלסטיני שהוא בעל מעמד של חבר-משקיף אצל העצרת הכללית של ארגון האו"ם; ועל בסיס מימושן של כלל החלטות ארגון האו"ם ובראש ובראשונה החלת העצאת הכללית 181(ii) משנת 1947 ו 194(iii) משנת 1948לאורם של ערכי ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם ועקרונות המשפט הבינלאומי.

למותר לציין כי מודל המדינה האחת שאני מציע ודאי שאיננו מניח סימטריה בין מדכאים ומדוכאים וכי במונחי מודל זה המסר/סיסמת "מדינה דו-לאומית" וודאי שאיננו "מסר מסוכן של סימטריה.".

אני גם מסכים עם הכותב כי:

לגבי הפלסטינים והיהודים בפלסטין לא נראה לי כי לאחר ההשתחררות מהציונות ירצו להשקיע את מיטב זמנם ומרצם "תקועים" אלו עם אלה באותה פיסת ארץ קטנה כדי לבנות מחדש את היחסים בינהם בתהליך ארוך ומיוסר. הבונוס הגדול עבור כולם יהיה הרס החומות שהציבה הציונות, חומות שהפכו את פלסטין לכלא עבור הפלסטינים ולגטו מבוצר עבור היהודים. השלב הבא יהיה השתלבות באזור שבעזרת האל והאנשים יהיה קרקע פורייה ותוססת לחופש, מודרניזציה, התפתחות כלכלית וצדק חברתי.

 

ונראה לי כי אפשר שהמודל שאני מציע לעיל הינו מודל גישור יעיל לקראת בניה מחדש של היחסים "ביניהם" (היינו בין העם שלהצעתי יוגדר בחוקתה של המדינה האחת הדמוקרטית "עם פלסטיני-עברי" לבין העם שיוגדר בחוקה הנ"ל "עם פלסטיני-ערבי".) בכך גם יחסך מאיתנו נרטיב מביך כמו זה המודגם בשורות האחרונות של הפסקה לעיל והעושה שימוש במונחים פסולים כגון: "לגבי הפלסטינים והיהודים" – שהרי סבור הייתי כי מוסכם על כולנו שאל לשני מונחים אלה לדור בכפיפה אחת, וגם סבור הייתי כי מוסכם עלינו להימנע מניסוחים כגון: "השלב הבא יהיה השתלבות באזור שבעזרת האל והאנשים" – שהרי עקרון הפרדת מוסדות הדת מהמדינה/מהפוליטיקה גם הוא מוסכם על כולנו.

—————-

(*) מובאות מהמאמר ב"חיפה החופשית" מצוטטות בקו נטוי.

2 תגובות
  1. מזדהה לגמרי עם המונח פלסטיני-עברי!

  2. epk permalink

    אוף, כל כך הרבה לגליזם בורגני ורצון להתקבל בין האומות הקפיטליסטיות. אבל – זה לא דווקא אורי דייויס, זו כל יוזמת המדינה הדמוקרטית האחת. הרציונליזציות וההצדקות הבורגניות שאתם/ן שורים בהן כל הזמן יוצרת תחושה מאוד ברורה כי האופי של יוזמת המדינה האחת לא יכול להיות אלא כזה, הווה אומר, שאפילו בגרסתה ה'רדיקלית' זוהי 'סתם' מדינה דמוקרטית קפיטליסטית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: