דילוג לתוכן
תמונה

כמה קל להעלים צעיר חיפאי?

כמה קל להעלים צעיר חיפאי?

(This post is also available in English)

בשבת, ה-12 באפריל, פירסמה "עדאלה" ידיעה דחופה על מעצרו של הפעיל הפוליטי ואיש התקשורת החיפאי, המשמש כעורך אתר האינטרנט שלה, מג'ד כיאל. הוא נעצר במעבר הגבול "שיח' חוסיין" על נהר הירדן, מיד עם הגיעו לנקודת הביקורת הישראלית. מג'ד היה בדרכו חזרה מביירות, בה השתתף באופן פומבי וגלוי בכנס לכבוד 40 שנה לעיתון "אלספיר" בו הוא נוהג לפרסם מאמרים.

עדאלה מזכירה בהודעה זו כי עורך דין מטעמה ניסה לפגוש את מג'ד במקום מעצרו אולם נמנע ממנו לפגשו בטענה כי קיים צו האוסר על מג'ד להיפגש בעורכי דין. עדאלה מציינת עוד בהודעתה כי עורכי דין מטעמה ייצגו את מג'ד למחרת, בבוקר יום ראשון ה-13.4, בדיון בבקשת המשטרה להאריך את מעצרו.

את הדיווח באנגלית על מעצרו של מג'ד מסיימת עדאלה בנימה אופטימית בהבטחה לפרטים נוספים…

לפי מקורות זרים…

מאז ההודעה הראשונית על מעצרו של מג'ד לא פורסמו באתר עדאלה פרטים נוספים.

במקום זאת אנו קוראים באתר דיונים כללים על החוקים האוסרים יציאה ל"ארץ אוייב" ועל החוקים המאפשרים מניעת פגישה בין עציר ועורכי דינו. בלי שמות, בלי פרטים, "מג'ד יוק". אתמול היה עצור והיום נעלם.

חשבתם אולי שמג'ד שוחרר? הרי מאות אנשים נעצרים מדי יום מעצרי שוא על ידי משטרת ישראל ומשוחררים מבלי שאיש יכתוב על כך מילה…

חיפוש בעברית ברשת מעלה מעט מאוד חדשות טריות על "מג'ד כיאל". אתר "קפהפוך" מדווח (שלישי 15.4) כי בתדרוך שיגרתי בסטייט דפרטמנט (משרד החוץ של ארצות הברית) הביעה הדוברת גברת פאסקי את דאגתה מהדיווחים על מעצרו של העיתונאי מג'ד כיאל. לדבריה היגיעו לידיהם דיווחים כי הוא מוחזק בבידוד אולם הם לא הצליחו לאשר דיווחים אלו.

אם משרד החוץ האמריקאי לא מצליח לברר את העובדות למרות "דאגתו" – איך נגלה אנחנו מה עלה בגורלו של מג'ד?

כפתורי הפלא <Alt><Shift> יובילו אותנו לחיפוש באנגלית אחר “Majd Kayyal” ולדיווח של עלי אבו נימה ב"אלקטרוניק אנתפאדה". לפי דיווח זה מעצרו של מג'ד הוארך בבית משפט השלום בחיפה עד ליום שלישי הבא, ה-22.4. לטענת האתר, המפרסם את פרוטוכל הדיון בבית המשפט בעברית ובאנגלית, מנע בית המשפט כל פרסום על ההליכים כנגד מג'ד והוארכה התקופה שבה הוא מנוע מלהיפגש עם עורכי דינו.

מקור אמין אחר, העיתונאי ריצ'רד סילברסטיין מ"תיקון עולם", מפרסם פרטים נוספים על המעצר ותצלום של הבקשה להוצאת צו איסור פירסום. הוא מציין כי השופט שהאריך את המעצר ואישר את "העלמת" מג'ד הוא זאיד פלאח, תובע צבאי בעברו.

גילוי נאות

כדי לא לפגוע באמון הקוראים אני חייב להבהיר כי אני מכיר את מג'ד כיאל כשכן וכחבר משפחה מאז שבא לעולמנו לפני כ-23 שנים… בן לפעילים חיפאים, פלסטינים גאים, נצר למשפחת כיאל מעקורי הכפר ברווה שנהרס ב-1948, כפר הולדתו של מחמוד דרוויש שעל חורבותיו הוקמה "אחיהוד". בן דודתו של מג'ד, אסיל עאסלי, נרצח על ידי שוטרי משטרת ישראל בהפגנות האינתפאדה באוקטובר 2000 בכפר עראבה שבגליל, אחד מ-13 מפגינים ערבים שרציחתם בהפגנות בתוך הקו הירוק מסמלת עבור רבים את אחדות הגורל והדם הפלסטיני במאבק נגד הכיבוש והאפרטהייד הציוניים.

מג'ד גדל לתוך הפעילות הפוליטית ואנו מרבים להיפגש בהפגנות: ביום האדמה, ביום הזיכרון לאירועי אוקטובר, בהפגנות נגד הרס בתים והפקעת אדמות, בסולידאריות עם האסירים הפלסטינים. ביום הזיכרון לנכבה ב-15 במאי 2011 נעצרנו ביחד בהפגנה ביער "ברעם" מול מארון אל-ראס הלבנונית, כאשר תהלוכת השיבה של הפליטים מלבנון נתקלה באש רצחנית של הצבא הישראלי. בנובמבר 2011 נעצר מג'ד יחד עם צוות הספינה "תחריר" שהיתה בדרכה לעזה עם אספקה הומניטארית כחלק מהמסע לשבירת המצור.

מג'ד מהווה דוגמה לדור החדש של הפעילים הפלסטינים הצעירים. הוא מדלג בין עולם האינטרנט לפעילות ברחוב, בין הכתיבה היוצרת והעיתונאית, בין המאבק לזכויות האדם ובין המאבק לשחרור לאומי וחברתי. הוא היה בין הפעילים שאירגנו את ההתנגדות ל"תכנית פראוור" לטיהור אתני של עשרות אלפי בדואים מהנגב ולהרס עשרות כפרים. כשנודע על ביטול התוכנית (לפחות זמנית) ראיתי אותו מלא אושר וסיפוק.

אין פלא שהמשטרה והשב"כ מחפשים את מג'ד. אימו, סוהיר בדארנה, סיפרה כיצד ב"חקירת שב"כ" אליה הוזמנה לאחרונה הבטיח לה החוקר לתפור תיק למג'ד ולדאוג להושיבו בכלא.

כוחות החושך

כוחות הרשע מעדיפים לפעול באפלה. מג'ד מוחזק כעת, ככל הנראה, במרתפים הטחובים והאפלים של "אגף השב"כ" בבית המעצר ג'למה ("קישון"), מבודד מהעולם החיצון. מופעל עליו כל מכבש הלחצים של מנגנוני הדיכוי כדי לסחוט ממנו הודאה בעבירות שלא ביצע.

זה ההסבר הסביר היחיד למניעת הפגישה עם עורכי הדין, למניעה אפילו של מגע עין עם בני משפחתו בזמן הארכת המעצר, לאיסור הפירסום הגורף על כל פרטי ההליכים נגדו (לפי מקורות זרים, כמובן).

אם החקירה היתה בגין העבירה של "יציאה לארץ אוייב" – הרי שיציאתו ללבנון נעשתה בגלוי לצורך השתתפות באירוע פומבי. הוא אף דיווח בעצמו על חוויותיו בבירות, בין השאר בפוסט (בערבית כמובן) באתר "גדלייה". עיתונאים ישראלים רבים יצאו לכל ארץ אפשרית ודיווחו מישם ללא שנעצרו או נענשו. באם מג'ד כיאל מואשם ונרדף בשל נסיעתו ללבנון – הבעיה אינה בהיותה של לבנון "ארץ אוייב" אלא ביחסה של מדינת ישראל אל תושבי הארץ הפלסטינים כולם כאל אוייבים.

מסך האפלה שהוטל על מג'ד לא היה מתאפשר לולא האדישות, ההסכמה והטבעיות שבה מקבלת דעת הקהל הישראלית את שלילת זכויות האדם הבסיסיות ביותר של הערבי באשר הוא ערבי. עיתונאי, פעיל זכויות אדם, פעיל פוליטי מוטל למעצר לתקופה ממושכת תוך הטלת איסור פרסום ומניעת מפגש עם עורכי הדין: אלו הם אמצעים דרקוניים ששמים ללעג את המעטה הדק של דמוקרטיה לכאורה.

כוחות האור

קבוצת "אחדות" האנרכיסטית קוראת להפגנה ביום רביעי ה-16.4 בשעה 10:00 בבוקר מול בית "הארץ", ברח' שוקן 21 בתל אביב, למחות על אי-פרסום הפרשה ולמשוך אליה תשומת-לב תקשורתית דרך קיום המחאה. בהמשך תעבור המשמרת לעמוד מול מתקן המשטרה והשב"כ הנמצאים בסמוך, ברח' קיבוץ גלויות, לדרוש את שחרורו המיידי של מג'ד ואת הפסקת הרדיפה הפוליטית כנגדו ונגד הפלסטינים בכלל.

חבריו של מג'ד מתכננים הפגנה ביום חמישי ה-17.4 בשעה 19:30 בערב ב"כיכר האסיר" – בשדרות הכרמל (בן גוריון) ליד מלון חדאד במושבה הגרמנית בחיפה. הפגנה נוספת מתוכננת מול בית המשפט באם אכן תבקש המשטרה את הארכת מעצרו בבוקר יום שלישי ה-22.4.

המאבק הציבורי יכול לפחות להסיר את מעטה הסודיות מעל הפרת זכויות האדם של מג'ד כיאל. עזרו לנו במאבק זה.

חדשה טריה

(יום רביעי 16.4, 18:00) תחת לחץ הציבור והפרסומים בארץ ובעולם – הודיעו השלטונות לעדאלה כי צו איסור הפרסום על מעצר מג'ד יבוטל החל ממחר (חמישי 17.4) בשעה 12:00. ישיבת בית המשפט שנועדה לדיון באיסור הפרסום התבטלה. אפשר להפגין ולכתוב בחופשיות נגד המעצר ונגד איסור הפגישה עם עורכי הדין!

חדשות טובות

(חמישי 17.4 בבוקר) תודה לכל מי שמחה ופירסם – הלחץ עזר! היום לפנות בוקר התאפשר סוף סוף לעורכי הדין של עדאלה להיפגש עם מג'ד. עכשיו נשאר רק לדרוש את שחרורו המיידי של מג'ד. להתראות היום בהפגנה ב-19:30 במושבה הגרמנית בחיפה.

 

תמונה

מסמך: כיצד תשפיע תכנית המתאר החדשה של חיפה על העיר הערבית?

מסמך: כיצד תשפיע תכנית המתאר החדשה של חיפה על העיר הערבית?

ב-7 במרץ הפקידה עיריית חיפה את תכנית המתאר החדשה של העיר בועדה המחוזית לתכנון ולבניה.

קדם להפקדה תהליך תכנוני שנמשך מספר שנים, כולל הצגה של עיקרי התכנית בפורומים שונים בפני נציגים מהציבור. במסגרת זו יזמה "החברה להגנת טבע" דיון ביקורתי על התכנית, שמסקנותיו פורסמו מיד לאחר הפקדת התכנית.

חיפה החופשית שבה ומפרסמת כאן את הפרק הנוגע במיוחד לתושבי חיפה הערבים.

השכונות הערביות בחיפה בהתייחס לתוכנית המתאר של חיפה – חפ/2000

מאת: עו"ד ג'ומאנה אגבאריה-המאם, עורווה סויטאת, רונן בן-אריה, יואב בר.

הקדמה

במשך שנים רבות סובלת העיר חיפה מיחס אמביוולנטי כלפי האוכלוסייה הערבית: קיים קונצנזוס בעיר על הצורך ביחסים טובים בין הקהילות, והעיר אף ממותגת כלפי חוץ כ"סמל לדו קיום", אך בפועל קיימת הזנחה מתמשכת של צרכי האוכלוסייה הערבית. תחום התכנון הינו אחד התחומים המרכזיים שבהם קיימת אפליה, כאשר האוכלוסייה הערבית מתרכזת במספר שכונות, ישנות ברובן, בהן קיים מחסור בשירותים ובתשתיות ואיכות החיים ירודה.

הדרישה לצמצום הפערים ולמתן פתרונות לפיתוח האוכלוסייה הערבית בחיפה איננה רק שאלה של מיעוט מתושבי העיר התובע את זכויותיו. שילוב נכון של פיתוח המרכז העירוני הערבי הינו חלק הכרחי מאסטרטגיית הפיתוח של חיפה: חיפה מהווה מטרופולין עבור כשני מליון תושבים בצפון שכחציים ערבים. מקומה של חיפה כמטרופולין עבור האוכלוסייה הערבית בצפון ואף מעבר לכך הינו טבעי יותר, בעוד שהאוכלוסייה היהודית נוטה לפנות אל מטרופולין תל אביב לעבודה ולשירותים. כמטרופולין העיר נמדדת לא רק באוכלוסייה שגרה בה אלא ביחס למכלול האוכלוסייה לה היא מספקת שירותים.

האוכלוסייה הערבית והשכונות הישנות מהווים את הקשר של העיר לעברה וטיפוחם הוא חלק משמירה על אופייה הייחודי של העיר. ההצלחה הרבה של פיתוח מתחם "המושבה הגרמנית" כמתחם בילויים ותיירות, כמו גם ההצלחה התיירותית של "חג החגים", מעידים על הפוטנציאל לעיר כולה מפיתוח המשלב את האוכלוסייה הערבית. מצד שני, המשך ההזנחה שיוביל לתסכול גובר מאיים על הישגי העיר ויפגע בחזון שלו שותפים כלל תושבי העיר.

בהקשרים אלו היינו רוצים לראות את תכנית המתאר של חיפה כנקודת מפנה הכרחית שבה תוגדר המטרה ויקבעו האמצעים לסגירת הפערים בתכנון ובפיתוח השכונות הערביות ובמתן שירותים לאוכלוסייה הערבית. כדי שחיפה תמצה את פוטנציאל הפיתוח העירוני שלה עליה לתת מענה אמיתי לצרכי הפיתוח של כלל האוכלוסייה – כך שכל שכבות האוכלוסייה יהיו שותפות מלאות לתנופת הפיתוח של העיר וייהנו מפרותיה. לצערנו תוכנית המתאר, כפי שהיא מוצעת, אינה עונה על צרכי האוכלוסייה הערבית ובכך עלולה להעלות את העיר על מסלול מסוכן של הגברת הפערים והמתחים בעיר.

העדר שיתוף אמיתי של הציבור בתהליך התכנון

שיתוף הציבור בתכנון אינו רק חובה פורמאלית שנועדה להעביר את התכנית, אלא אמור להיות חלק מהותי בתהליך התכנון. שיתוף אמיתי צריך בשלב ראשון להגדיר את מטרות התכנון כך שיענו על צרכים אמיתיים של הציבור. בהמשך על הצוות המתכנן לגבש אלטרנטיבות תכנוניות למענה על צרכי הציבור ולהציג אלטרנטיבות אלו בפני הציבור כדי למצוא את המענה הטוב ביותר.

לגבי צרכי הציבור הערבי, בכל מסמכי התכנית אין זכר לצרכים אלו. מכאן שהתכנית כלל אינה מנסה לתת מענה לצרכי הציבור הערבי בחיפה, ומובן ששום אלטרנטיבות תכנוניות לא הוצגו בפני הציבור כדי לסייע בבחירת הפתרונות התכנוניים ההולמים. התעלמות גורפת זו הינה פגם מהותי בתהליך התכנון הגורם לכך שהתכנון אינו הולם את הצרכים.

הצרכים התכנוניים

ניתן להתייחס לצרכים התכנוניים של האוכלוסייה הערבית במספר מישורים מרכזיים:

1.      סגירת הפערים בתשתיות ובשירותים בשכונות הותיקות

השכונות הותיקות של חיפה נבנו ללא תשתית מתאימה לקיום אורח חיים מודרני: לא הוקצו בהן שטחים ירוקים מספיקים, אין פתרונות לחניה, חסרים מבני ציבור ושירותים חברתיים. תכנית המתאר הינה הזדמנות בלתי חוזרת לקבוע כמטרה פתרון בעיות אלו.

העיקרון המוצע בתכנית הינו ציפוף הבנייה והגברת זכויות הבנייה. בהעדר הבטחת תשתיות מתאימות, תוספת הבנייה בשטחים הקיימים תחריף את המצוקה. מצד שני, כיוון שהתכנית מקצה זכויות בניה חדשות, זו ההזדמנות להשתמש בזכויות אלו בחלקן כתחליף לזכויות בנייה קיימות ולפנות שטחים לשיפור התשתיות בשכונות הוותיקות.

2.      מתן פתרונות לדיור

האוכלוסייה הערבית זקוקה לפתרונות דיור בשל מצוקת הדיור הקיימת, הריבוי הטבעי, המגמה הכללית לשיפור תנאי המגורים ומאזן ההגירה החיובי לחיפה. בעוד שאין אנו דוגלים בתיחום אזורי מגורים על בסיס לאומי, האוכלוסייה הערבית נוטה להתרכז באזורים בהם יש תשתית שירותים מתאימה עבורה ובמיוחד בתחום החינוך, התרבות והחברה. הבניה הצפופה ברחוב המוטראן חג'אר היא דוגמה מובהקת לצורך בבניה לאוכלוסיה הערבית שבהעדר תכנון הגביר ויצר מחדל תכנוני של ציפוף אוכלוסיה ללא תשתית מתאימה.

מתחמי הבניה החדשה המוצעים בתכנית הינם כולם באזורים המרוחקים ממרכזי האוכלוסייה הערבית וללא תכנון מתאים ישרתו בפועל כמעט אך ורק אוכלוסייה יהודית. פתרון מצוקת הדיור מחייב הקצאת מתחמי בנייה חדשים עם תכנון הולם שיבטיח תשתיות מתאימות ושילוב של דיור בר השגה עם שיפור בתנאי הדיור. מתחמים אלו צריכים להיות משולבים עם השכונות הערביות הקיימות או תוך הבטחת תשתיות חינוך וחברה שישרתו אוכלוסייה ערבית באזורים חדשים.

3.      שיפור רמת השירותים – בעיקר בתחומי החינוך, התרבות והחברה

החינוך הינו המנוף העיקרי לצמצום פערים חברתיים, להבטחת המוביליות החברתית ולהשתלבות בכלכלה ובחברה העתידית. החינוך, ובמיוחד החינוך הגבוהה, הוא גם המאפיין החשוב ביותר של העיר כמטרופולין המקרינה על סביבתה.

החינוך הערבי בחיפה מבוסס בחלקו הגדול על מוסדות, וותיקים ברובם, של הכנסיות השונות אשר אינם עומדים בביקוש וסובלים, בין היתר, מהיעדר תשתיות מספיקות ומחוסר אפשרות להתרחבות. החינוך הממלכתי בחיפה סובל גם הוא מחולשה כרונית ומהעדר השקעה מספקת.

תכנית המתאר של העיר חייבת לשנות את המגמה של תת-השקעה בתחום החינוך הערבי ולהניח את היסוד למתן חינוך על הרמה הגבוהה ביותר עם הבטחת כל אמצעים והתשתיות המודרניים. פתרון לעתיד החינוך הערבי יכול להינתן על ידי הקצאת שטח להקמת "קריית חינוך" (או מספר מרכזים) שבה יהיו כל התשתיות כולל שטחים פתוחים ומתקני ספורט ויוקמו מספר מוסדות חינוך שיבטיחו את עתיד החינוך הערבי בחיפה.

גולת הכותרת של קריית החינוך צריכה להיות הקמת אוניברסיטה ערבית בחיפה שתהווה המשך ישיר למוסדות החינוך התיכוני, תחזק את מעמדה של חיפה כמוקד משיכה לאליטות התרבותיות ותקרין ותעצים את האוכלוסייה כולה.

4.      התפתחות המסחר, התיירות והכלכלה

התוכנית מדברת על פיתוח מע"ר בעיר התחתית ועל הדר כאזור התערבות מיוחד ומתעלמת מהצרכים ומהפוטנציאל לתרומה ייחודית של האוכלוסייה הערבית בפיתוח המסחר, התיירות והכלכלה.

בפועל אזור וואדי ניסנאס הינו מרכז מסחרי תיירותי ייחודי המאפיין את חיפה ותורם הרבה למרקם החיים העירוני וזאת בעודו סובל מהיעדר תכנון ופיתוח ומהתדרדרות באיכות החיים של התושבים. בהמשך לוואדי ניסנאס, לכיוון המושבה הגרמנית והעיר התחתית, יש אזור עירוני מיוחד נרחב שבו מתקיימות תשתיות חיי מסחר, תיירות וכלכלה.

אנו מציעים להגדיר את ואדי ניסנאס כאזור התערבות מיוחד עם קביעת תקנות שיבטיחו את התפתחותו המסחרית ביחד עם שיפור איכות החיים של התושבים.

במקביל אנו מציעים לשנות את התפיסה של העיר התחתית והדר כשני מרכזים עירוניים נפרדים ולהוסיף אזור עירוני מיוחד ברצועה שבין הדר לעיר התחתית – מוואדי סליב ועד המושבה הגרמנית. אזור זה יהווה מרכז עירוני מיוחד שיתבסס על חיזוק ושיתוף האוכלוסייה הערבית מבחינת מגורים, פיתוח חיי מסחר, תיירות, כלכלה ושירותים ציבוריים, עם תשתיות מתאימות ותוספת שטחים ירוקים מטופחים. בתכנון ופיתוח מרכז זה יינתן דגש גם לשמירת כל מה שנשאר מהבניה ומהאופי ההיסטורי הערבי.

שלושה אזורים עלו ביחד, הדר, המרכז העירוני הערבי והעיר התחתית יהוו את הלב העירוני של מטרופולין חיפה.

5.      הבטחת פיתוח משלב ולא ג'נטריפיקציה והדרה

בפיתוח השכונות הוותיקות יש לקבוע כחלק ממטרת התכנית, ולגבות זאת בתקנות מתאימות, הבטחה שהפיתוח ישלב ויחזק את האוכלוסייה המקומית המוחלשת המתגוררת בשכונות אלו ולא יגרום להדרה של אוכלוסייה זו כתוצאה מתהליך ג'נטריפיקציה. בעיה זו יכולה להיות מוחשית ביותר עם תתממש המגמה של פתיחת העיר אל הים ופיתוח מואץ של אזור חזית הים.

6.      שמירה  על מה שנותר מההיסטוריה של חיפה ומהמורשת התרבותית והארכיטקטונית

פיתוח העיר חיפה עד כה כלל הרס שיטתי של חלקים גדולים ממרכז העיר הישן והזנחה רבה. התכנית חייבת לקבוע כמטרה לשמור על כל מה שנשאר מהמורשת התרבותית והארכיטקטונית של העיר. מדובר הן במתחמים שלמים כמו וואדי סליב וקטעים מהעיר התחתית, רח' יפו וואדי ניסנאס והן במתחמים חלקיים של בניה באבן שנשארה בשכונות כמו חליסה, וואדי ניסנאס, וואדי ג'מאל (עין הים) ורחוב אלנבי.

מטרות התכנית המוצעת

נוסח טיוטת  המסמך "הוראות התכנית" כולל 10 מטרות שהציבו המתכננים לפניהם. להקלת הקריאה, מטרות אלו מצורפות כנספח למסמך זה.

בנוסף למטרות המוגדרות אנו מציעים להוסיף שתי מטרות נוספות:

  1. צמצום פערים באיכות החיים בעיר באמצעות שיפור התשתיות והשירותים בשכונות שסובלות ממחסור בשטחי שירות, שטחים פתוחים ומבני ציבור. פיתוח משלב ובר קיימא באמצעות עידוד שיפור תנאי המגורים במקומות בהן קיימת מצוקה ועידוד בניה איכותית של דיור בר השגה ויצירת היצע דיור שיאפשר לבני המקום לצמוח ולהצמיח את האזור.
  2. פיתוח העיר כמטרופולין רב תרבותי. שמירה על מה שנשאר מההיסטוריה הערבית של העיר וטיפוח העיר כמרכז לחינוך ותרבות ערבית. פיתוח והרחבת מרכזי המסחר הערבי בחיפה כחלק מהפיתוח הכלכלי והתיירותי של חיפה.

מובן שקביעת המטרות צריכה להתבטא בהמשך בהוראות התכנית, כמו קביעת אזורי התערבות מיוחדים ותקנות מתאימות לקידום מטרות אלו.

הגדרת מתחמי תכנון עיקריים

על פי המתודה של התכנית הגדרת מתחמי התכנון הינה כלי מרכזי לקביעת כיוון התפתחותה של העיר. בהתאם לכך אנו מציעים לשנות את הגדרת מתחמי התכנון בשני ממדים:

  1. הוספת אזורי התערבות בהם זוהה חוסר בתשתיות הולמות וקביעת הוראות תכנון שיתוו דרך להתגבר על מחסור זה. בין מתחמי התכנון שזקוקים להגדרה ולפעולה מיוחדת אנו מזהים, לדוגמה, את שכונת עבאס ואת אזור חליסה.
  2. בתכנית המוצעת מוגדרת העיר התחתית כמרכז עסקים ראשי וכמו כן מוגדרת שכונת הדר כמתחם תכנון עיקרי. המרכז הערבי של חיפה, מוואדי סליב דרך מורדות הדר ועד ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית אינו זוכה בתכנית זו לתשומת הלב הראויה. בהעדר תכנון מתאים תימשך המגמה של הרס אזורים אלו או ניצולם כתחומי חיץ תומכים לפיתוח המרכזים בעיר ובהדר. אנו מציעים לשנות את התפיסה של המרכז העירוני כך שהלב המסחרי תרבותי של חיפה יתוכנן כמכלול אחד החל מוואדי רושמייה במזרח ועד שכונת תחנת הכרמל. בתוך מרכז עירוני זה תהיינה שלוש רצועות משולבות: העיר התחתית, הדר ובינם המרכז העירוני הערבי. ברצועת האמצע מוואדי סליב ועד המושבה הגרמנית יינתן דגש לשמירת האופי הארכיטקטוני של העיר הערבית, ירוכזו השירותים לאוכלוסייה הערבית ותוכן תכנית מתאימה לפיתוח מסחרי ותיירותי.

זכויות בניה ושטחי שירות

במסגרת התכנית, הן במתחמי התכנון העיקריים והן בכלל שכונות העיר, יש מגמה לעידוד תוספת בנייה למגורים. התכנית מתייחסת לצורך להבטיח תשתיות מתאימות ושטחי שירות, כולל מבני ציבור ושטחים פתוחים, אולם עושה זאת כלאחר יד מבלי לקבוע קריטריונים ברורים. במצב בו גם היום שכונות רבות, ובמיוחד השכונות הוותיקות, סובלות מחוסר בתשתיות תחבורה, מחסור בשטחים ירוקים פתוחים ומחסור במבני ציבור, עלולה התוכנית להביא למצב של ציפוף השכונות הקיימות תוך החרפת המחסור בתשתיות ולגרום לפגיעה נוספת באיכות החיים של התושבים.

במסגרת תכנון הולם שיבטיח שיפור איכות החיים של התושבים אנו מציעים:

  1. קביעת קריטריונים ברורים שיבטיחו שיפור ברמת התשתיות ושטחי השרות. קריטריונים אלו צריכים לכלול שטחים ירוקים מטופחים ונגישים לשירות האוכלוסייה. קיומן של תשתיות מתאימות צריך להיות תנאי לכל תוספת בנייה.
  2. הקצאת אחוז מסויים מזכויות הבנייה החדשות הנוצרות על ידי התכנית כתחליף לזכויות בנייה קיימות בשכונות הישנות עבור פינוי שטחים נחוצים להקלת מצוקת התשתיות ושטחי השירות.
  3. מתן העדפה בזכויות בנייה ליזמות של התושבים הקיימים לשיפור תנאי הדיור תוך שיקום ושיפוץ של בתים קיימים.

שטחים פתוחים – תוספת פארק וואדי רושמייה

וואדי רושמייה הינו וואדי גדול הנמצא בלב העיר חיפה ומחבר בין שכונות העיר השונות מאחוזה, רוממה ונווה שאנן ועד ויזניץ, הדר, העיר התחתית וחליסה. הוואדי ניזוק קשות בעת עבודות תשתית להקמת צירי תחבורה. התכנית המוצעת מתעלמת מהפוטנציאל המיוחד של וואדי זה, שבעבר הבטיחו מתכנני העיר להפוך אותו ל"סנטראל פארק של חיפה".

בעבר נקבעו שולי הוואדי באזור העיר התחתית, הדר וחליסה כאזורי בנייה, וזאת בניגוד למדיניות הנקבעת בתכנית המוצעת לפיה ככלל שולי הוואדיות בחיפה יטופחו כשטחים ירוקים. מצד שני אזורי המגורים הצפופים שסביב לוואדי סובלים ממחסור משווע בשטחים ירוקים מטופחים.

על התכנית לעצור את הבנייה במדרונות וואדי רושמייה במקום אליו היגיע בפועל ולקבוע את הוואדי כפארק מרכזי המקשר בין שכונות העיר השונות. הטופוגרפיה המיוחדת של הוואדי והעובדה כי הוא זקוק לשיקום יסודי מאפשרות לקבוע אותו כאתר לטיפוח פעילות נופש ותיירות אתגרית.

חזון לעתיד

מעבר לכל הפרטים התכנוניים והצרכים הדחופים של האוכלוסייה הערבית בעיר, תכנית שתתווה דרך לעתידה של חיפה צריכה להיות מבוססת על חזון לעתיד טוב יותר שיכלול:

  1. צדק חברתי – פיתוח לטובת כלל האוכלוסייה, סגירת פערים ומתן מיטב השירותים לכל השכבות החברתיות.
  2. שוויון לאומי – לשים קץ למצב בו האוכלוסייה הערבית מופלית לרעה.
  3. פתרון הסכסוך – חידוש הקשר עם הקהילה הערבית הגדולה שגלתה מחיפה.
  4. השתלבות במרחב האזורי – חיפה כעיר מרכזית במזרח התיכון במעבר על הציר קהיר – ביירות ועיר נמל המקושרת למרחב היבשתי של פלסטין, ירדן וסוריה.

 

 

נספח

מטרותהתוכנית (מתוך טיוטת התכנית)

"תוכנית זו" כוללת את מטרות תוכנית מתאר מקומית כפי שנקבעו בחוק התכנון והבניה 1965

וכן המטרות הבאות:

  1. העלאת רמת הרווחה ואיכות החיים והמגורים בכל חלקי העיר. הגברת יעילות ניצול הקרקע ויצירת עתודות קרקע זמינות לבנייה למגורים.
  2. התאמת מערך התשתיות לצרכים העתידיים של העיר, תוך מיצוי מרבי של משאב הקרקע ופיתוח מושכל בר-קיימא.
  3. קביעת מדיניות פיתוח מאוזנת באמצעות עמידה בקריטריונים סביבתיים גבוהים ושיפור איכות הסביבה בעיר.
  4. פיתוחה של חיפה כמטרופולין הצפוני של מדינת ישראל. העצמה וביסוס מעמדה הכלכלי-חברתי של העיר באמצעות הקמתם וחידושם של מבני ציבור, מוסדות, מוקדי השכלה גבוהה ורפואה וכן באמצעות התייחסות למפרץ חיפה כמתחם מרכזי המקשר בין חלקי המטרופולין.
  5. פיתוח מרכז עסקים ראשי (מע"ר) עירוני ומטרופוליני דומיננטי בעיר התחתית. חיזוקו כמרכז תעסוקה, תיירות, תרבות, מסחר, פנאי ומגורים, הכולל חזית ים עירונית.
  6. שימור התבנית הייחודית והערכים העירוניים הייחודיים של חיפה ושילובם בפיתוח העיר. שימור ומתן ביטוי לאופי המקום על מגוון המבנים והמתחמים לשימור הקיימים,חטיבות הנוף, לרבות חוף הים, נחל הקישון וגדותיו, ואדיות טבעיים, תצפיות נוף, חורשות וכד' וחשיפתם לכלל תושבי העיר ומבקריה.
  7. פיתוח הנמל ועורף הנמל כמוקד פעילות כלכלית ומתן בסיס להרחבת פעילותו.
  8. הבטחת חיוניות שכונות מגורים לאורך זמן באמצעות מתן מענה לפיתוח, התחדשות ושדרוג המרחב הציבורי, תוך שימור האתרים, הצירים והאלמנטים היסטוריים המחזקים את אופיין הייחודי של השכונות.
  9. פיתוח מושכל של מערך התחבורה, באופן התומך בפיתוח העירוני. מתן העדפה לתחבורה הציבורית ופיתוח מערך תנועת הולכי רגל.
  10. שמירה על מירב האפשרויות והגמישות לפיתוח דינמי, בסביבת מציאות משתנה וקביעת בסיס לתכנון עתידי.
תמונה

פניית תושבי ראמיה לחברי מועצת עיריית כרמיאל

פניית תושבי ראמיה לחברי מועצת עיריית כרמיאל

(המכתב שלהלן חולק לחברי מועצת העיר כרמיאל בישיבת המועצה שהתקיימה ביום רביעי ה-2 באפריל 2014. נושא ראמיה לא עלה עדיין על סדר היום של מועצת העיר…)

לכבוד

חברי מועצת עיריית כרמיאל

הנידון: דרוש פיתרון אנושי

שיאפשר לנו, תושבי ראמיה, לחיות כתושבים שווי זכויות בכרמיאל

 

לרגל ישיבת מועצת העיר היום, החלטנו לפנות אליכם ישירות ובאופן אישי, כדי לעודד אתכם כנציגי ציבור לקחת אחריות, להכיר בזכויותינו הבסיסיות ולפעול למען פיתרון אנושי לבעייתנו.

אנו, כ-170 תושבי ראמיה, חיים היום באדמת אבותינו שעל הבעלות עליה אין חולקים.

ב-1976 הוצא צו להפקעת אדמותינו בטענה של "צרכי ציבור" – אולם אם הצורך הציבורי הינו בנייה למגורים באדמות אלו – הרי שאנו בעלי הזכות הראשונית והטבעית לבנות באדמות אלו.

אנו לא באנו לגור בכרמיאל, אלא העיר כרמיאל היא שבאה אלינו.

אלפים מבני משפחתנו שהתגוררו ב"כפרים לא מוכרים" באזור זכו להכרה בכפריהם, בעוד שתושבי ראמיה מוכרים היום כתושבי כרמיאל. אלא שהכרה זו בנו כתושבי כרמיאל, במקום שתאפשר לנו לבנות את בתינו ותביא לשילובנו כתושבים שווי זכויות בעיר, מלווה בהמשך המצוקה הקשה והמכוונת שממנה אנו סובלים במטרה להביאנו לוויתור על אדמתנו.

אנו מתגוררים בפחונים, צריפים, ובתי אבן – חשופים לחום, לקור ולגשם. כל ניסיון לשפר את מצב הדיור גורר קנסות כבדים והריסות. נמנע מאיתנו להתחבר לרשת החשמל ובשכונה שלנו אין ביוב או דרכים סלולות.

כל מי שרואה בעיניים אנושיות את התנאים הקשים בהם אנו חיים כתוצאה ממדיניות מכוונת זו, יודע כי זו היא חרפה לעיר כרמיאל. הרשו לנו להאמין כי מצב דברים זה אינו מקובל על הרוב המכריע של תושבי העיר, יהודים כערבים.

עבורנו, פיתרון שיאפשר לנו להתחבר לחשמל, לבנות בתים, ולהנות משרותים ותשתיות ברמה המקובלת בעיר – יהווה הקלה ומעט צדק לאחר שנים רבות של סבל. משום תושב בעיר כרמיאל לא ייגרע דבר עם ל-170 תושבי ראמיה יינתן לחיות בכבוד. עבורנו ועבור העיר כרמיאל על כל תושביה, שינוי המגמה מרדיפות ועימות, לכיוון של הכרה ושיווין זכויות, יהווה שינוי גדול ומהותי – שינוי שכולנו מייחלים לו.

ועדת הפנים של הכנסת שדנה לפני מספר חדשים בעניין תושבי ראמיה המליצה לרשות מקרקעי ישראל ולעירייה, לפתוח מיד במשא ומתן עם תושבי ראמיה, כדי למצוא פתרון תכנוני הולם. פסק דין של השופט רניאל בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-2009 קבע כי מנהל מקרקעי ישראל הפר את הסכם הפשרה מ-1995 והמליץ למנהל ללכת לקראת תושבי ראמיה. נציגת עיריית כרמיאל הודיעה בדיון בכנסת, כי העירייה פנתה למנהל באותה הרוח אך לא נענתה.

האחריות הראשית לאפשר לתושבי ראמיה לחיות בכבוד, לבנות ולהשתלב בכרמיאל כתושבים שווי זכויות – הינה על ההנהגה הנבחרת של הציבור בכרמיאל.

אל תגידו שלא ידעתם. הפיתרון בידכם, ואינו דורש אלא אנושיות, אחריות ורצון טוב.

בכבוד רב

בשם ועד הפעולה של תושבי ראמיה

סלאח סוואעד   054-5975958

swaid932@gmail.com

2.4.2014

תמונה

על הדמוקרטיה בתכנית המדינה האחת – תכונתה החשובה ביותר

על הדמוקרטיה בתכנית המדינה האחת – תכונתה החשובה ביותר

תומכי תכנית "המדינה הדמוקרטית האחת" בחיפה מקיימים חוג רעיוני לדיון בנושא, בהשלכותיו הפוליטיות ובדרכים להאבק למענו. יצא שהתחייבתי להכין את הדיון על תפקידה של הדמוקרטיה במסגרת חוג זה… לא אכחיש שאני חד צדדי ואף קיצוני בתמיכתי בדמוקרטיה ואני רואה בה את המרכיב החשוב ביותר של תכנית המדינה האחת. מדוע?

הדמוקרטיה היא מהותו של פרויקט השחרור

בטקסט ההזמנה לחוג הרעיוני נכתב שאנחנו "ננסה לפרק את הסיסמה" – כאילו הייתה התכנית הפוליטית שעון או מכונית הבנויים מברגים וצירים ועלינו להבין את תפקידו וחשיבותו של כל אחד מהם…

התחלתי בפרוק והפרדתי בין "הדמוקרטיה" לבין "המדינה האחת" – ומצאתי כי המדינה האחת קיימת עד כאב על כל אדמת פלסטין, אלא שזוהי מדינת כיבוש והתנחלות שהיא האנטיתזה של המדינה הדמוקרטית האחת ולא אחד ממרכיביה…

אם ניקח את "המדינה" בנפרד נמצא שהיא, במקרה הטוב, רע הכרחי, ואילו במקרים רבים היא רע שחובה להילחם בו.

לגבי "האחת" – לרבים נדמה שזהו עיקר התכנית. אנחנו מדברים על "הפתרון של מדינה אחת" לעומת "פתרון שתי המדינות". אלא שזאת אשליה מסוכנת, כיוון שהפתרון של שתי המדינות אינו קיים. ריבוי הדיבורים על שתי המדינות לא נועד אלא להסיט את תשומת הלב מהמציאות בשטח של מדינה אחת לא דמוקרטית… גם אם תוקם מדינה פלסטינית דמוקרטית בחלק מהארץ – וזה אינו בגדר פתרון – הסיבה העיקרית להתנגדותנו לתכנית זו אינה עצם ההתנגדות לחלוקת הארץ, אלא הסרוב להשלים עם הטיהור האתני והיעדר דמוקרטיה ברוב חלקי הארץ.

יש המציעים את הסיסמה "מדינה דמוקרטית חילונית אחת", ובכך מחלקים את התקוות שלנו לגבי המדינה העתידית בין שתי איכויות – "דמוקרטיה" ו "חילוניות". לדעתי תוספת זו אינה מגדילה את הבהירות של המטרה ויכולה לפגוע בה. אם מתכוונים ב"חילוניות" לחופש של כל הדתות, לחופש מכפייה דתית ולשוויון זכויות לכל – אלא הן תכונות יסוד של הדמוקרטיה. אולם בזמנים אלו ממש, ובמקומות לא רחוקים מכאן, אנו עדים לדיכוי הדמוקרטיה בשם החילוניות וזה עומד בניגוד למסר הדמוקרטי שלנו – ההשתתפות של כולם בדיאלוג, בקבלת ההחלטות ובעיצוב העתיד.

ה"מתחרה" החזקה היחידה ל"דמוקרטיה" בקביעת מהות התכנית היא "השיבה". הטיהור האתני היה ועודנו התכונה החשובה ביותר והמסוכנת ביותר של ההתיישבות הציונית בפלסטין. לכן שיבת הפליטים הפלסטיניים חייבת להיות במרכז פרוייקט השיחרור. אבל, מנקודת מבט רחבה יותר, שלילת זכותם של הפליטים לחיות במולדתם היא פן אחד מאופני גזילת זכויות העם הפלסטיני בכל המקומות בו הוא נמצא, כמוה כמו הכיבוש הצבאי, הדיכוי, האפרטהייד, הגזענות, גניבת האדמות ועוד… השבת הזכויות למי שהן נגזלו ממנו וחזרת העם הפלסטיני לחיות חופשי במולדתו – כל זה, בסופו של דבר, פרושו ייסוד דמוקרטיה באדמת פלסטין ולכל בני הארץ הזאת.

הדמוקרטיה בין הצורה והתוכן

נפרק גם את הדמוקרטיה עצמה ונמצא שהיא מורכבת מ"דמו" – העם – ו"קראטיה" – השלטון. מכאן שבלב הדמוקרטיה נמצא מושג ריבונות העם: הלגיטימיות של המשטר נובעת מתפקידו בשירות המוני העם. האינטרסים של הציבור יכולים להיקבע רק על ידי האנשים עצמם. וכדי שהציבור הרחב יוכל לקבוע את האינטרסים שלו האנשים צריכים להיות חופשיים ומשכילים.

פעילים רבים תוהים: מהו הקשר בין אידאל זה של דמוקרטיה – שלטון העם – לבין המערכות הפוליטיות המכונות דמוקרטיות הנשלטות על ידי קבוצה קטנה של אנשי הון?

הבסיס לתגובה לביקורת כנגד "הדמוקרטיה הבורגנית" הוא שהרמאות בדמוקרטיה כזו אינה מבטלת את הרעיון הבסיסי של דמוקרטיה. כאשר אנו מבקרים את הדמוקרטיה הבורגנית כחסרה או כמעוותת, אנחנו רוצים יותר דמוקרטיה, לא פחות.

בנוסף לתגובה עקרונית זו, חשוב לראות כי כוחה של הדמוקרטיה, כמו כוחו של כל עיקרון חיובי גדול, שגם אם היא מיושמת באופן חלקי ומעוות עדיין יש בכך אספקטים חיוביים רבים… המרחב הניתן למחשבה, ביטוי, תנועה וארגון במשטרי הדמוקרטיה הבורגנית הוא הישג ​​חשוב ויכול לשמש כדי לעבוד לקראת דמוקרטיה אמיתית. יכולת ההשפעה של הציבור על ההחלטה הפוליטית והאפשרות של חילופי שלטון (גם אם לא שינוי מהותי) בבחירות על ידי מאבק פוליטיים ופעולה ישירה אפשרו להמונים להשיג זכויות חברתיות רבות גם תחת משטרים בורגניים ושלטון הון.

מכאן שהתנגדותנו לדמוקרטיה בורגנית (אם אנו מתנגדים לה) היא התנגדות להגבלת הדמוקרטיה על ידי שלטון הבורגנות ועלינו לפתח את מושג הדמוקרטיה ולא להפחית בערכו.

מלימוד ההיסטוריה וניסיון העמים נמצא נסיונות רבים לפיתוח סוגים שונים של דמוקרטיה – משלטון המועצות העממיות ועד "דמוקרטיה השתתפותית". אני מקווה שנוכל ללמוד על נסיונות אלו ולהעזר בהם כדי לפתח חזון דמוקרטי.

מכאן אנו מתחילים

הדמוקרטיה כמוה כאוויר וכמים – ערכה לא ידוע אלא למי שהיא נשללה מהם. המשטר הקולוניאלי ואפרטהייד אינם אלא שלילת זכויות האדם הבסיסיות ביותר, החרות וההגדרה עצמית, מהתושבים המקוריים של הארץ – או, במילה אחת, לשלול מהם את הדמוקרטיה.

מאבקנו מתחיל, בכל תחום מתחומי החיים, בהגנה על הזכויות, למען השבת זכויות שנגזלו ולהשגת החופש. כל אלו גילויי התנגדות לחוסר דמוקרטיה ומתוך כך התנגדות למשטר שמונע מאתנו את הדמוקרטיה. הממד הפוליטי של כל המאבקים האלה הוא המאבק למען דמוקרטיה.

מלימוד ההיסטוריה נראה שכל המהפכות הגדולות היו בבסיסן מהפכות למען דמוקרטיה – החל מהמהפכה הצרפתית, עובר במהפכות הרוסית והסינית ועד האביב הערבי שזעזע את הסדר העולמי, למרות שעדיין לא ניצח. זה דבר טבעי, כי מהפכות עממיות אלו נעשו על ידי עמים שנשללו מהם זכותם לביטוי, להתארגנות ולהגדרה עצמית. הם נאבקו להשגת החירות כדי לקחת את גורלם בידיהם. כאשר העם יכול לקבוע את גורלו, הוא יכול לשנות את המשטר באופן דמוקרטי ואין הוא נזקק לשינויים מהפכניים מסוכנים ויקרים.

מאחורי כל משטר דיכוי יש שכבה שלטת אינטרסנטית… מצד שני, גם תנועת ההמונים למען הדמוקרטיה מבטאת אינטרסים מעמדיים, חברתיים, לאומיים ואחרים. עם זאת, בהיעדר דמוקרטיה, ההמונים המדוכאים והמנוצלים לא יכולים להגן על האינטרסים שלהם אלא באמצעות ההתנגדות לשלטון הרודנות והמאבק למען החרות.

על מנת להצליח במאבק לדמוקרטיה אנחנו צריכים ליצור חזית רחבה ככל האפשר של כל הכוחות והתנועות והמפלגות המעוניינים להתנגד למשטר האפרטהייד ורוצים בכינון דמוקרטיה. כדי להקים חזית רחבה זו על תנועת השחרור לאמץ פלורליזם, הידברות והבנה בין כל מרכיביה – או, במילים אחרות – עליה להיות תנועה דמוקרטית במובן העמוק ביותר כדי להגיע דמוקרטיה.

מכאן אנו מתחילים.

(פוסט זה מתורגם מהמקור בערבית. פורסם גם באנגלית.)

תמונה

הגוף המייסד של "התנועה העממית למדינה דמוקרטית אחת על אדמת פלסטין ההיסטורית" נפגש ברמאללה

הגוף המייסד של "התנועה העממית למדינה דמוקרטית אחת על אדמת פלסטין ההיסטורית" נפגש בשבת ה-8.2.2014 באולם הכנסים של עיריית אלבירה, בהשתתפות חברי הגוף ואורחים נבחרים מקרב המנהיגות הפוליטית הפלסטינית, אקדמאים ו​​תומכי רעיון המדינה הדמוקרטית האחת מכל קצווי פלסטין, כולל משלחת של תומכים מתחומי הקו הירוק.

המשתתפים דנו במצב פוליטי הנוכחי ובעמדתה של התנועה העממית כלפי תכניתו של מזכיר המדינה אמריקאי, ג'ון קרי. בישיבה נידון נייר עמדה המציג את עמדת התנועה לגבי האירועים הפוליטיים בזירה הפלסטינית ואת חזון התנועה לפתרון הסכסוך בפלסטין,  הנמשך יותר ממאה שנה, על בסיס הקמת מדינה דמוקרטית אחת המבוססת על עקרונות החירות, הצדק, הדמוקרטיה והשוויון, ועל עקרונות ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אדם, מדינה לכל תושביה, תוך עמידה על זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים לבתיהם ולרכוש שמהם גורשו בכוח. מדינה נשלטת על ידי חוקה דמוקרטית המבוססת על הזכות לאזרחות כאחת מזכויות האדם היסודיות, שוויון בפני החוק, שוויון בין נשים וגברים בכל תחומי החיים ומתן הזדמנויות שוות ללא אפליה על בסיס גזע, דת, צבע או כל דבר אחר. זוהי תגובה אנושית ותרבותית לפתרון הסכסוך לעומת הכיוון גזעני הקורא להכרה בישראל כמדינה יהודית גזענית.

לאחר מכן התקיים דיון בהשתתפות הקהל, בו נשמעו דעות שונות, ביקורת והצעות לועדת ההיגוי של התנועה.

במהלך הפגישה חולקו טופסי הצטרפות לתנועה העממית למדינה דמוקרטית אחת על אדמת פלסטין ההיסטורית והוכרז על השקת אתר האינטרנט של התנועה:

Ods-palestine.ps

הפגישה נפתחה בדקת דומייה לזכר הקדושים שנתנו את נפשם במאבק למען החרות בכל מקום ובצלילי ההמנון הלאומי.

לאחר מכן קידם המנחה, מר רסאן עליאן, בברכה את משתתפי הפגישה. אחריו דיבר מר מוניר עבושי, מושל מחוז סלפית לשעבר, שהציג את עקרונות התנועה העממית, מטרותיה, תפיסות היסוד שלה והעיתוי להקמתה. מר ראדי ג'ראעי, מרצה באוניברסיטת ירושלים, הקריא את נייר העמדה של התנועה על המצב הפוליטי בזירה הפלסטינית.

לסיום הדיון על נייר העמדה השיבו עווני משני, חבר במועצה המייעצת של תנועת הפת"ח, ודר' אורי דייוויס, חבר המועצה המהפכנית של תנועת הפת"ח ומרצה באוניברסיטת ירושלים, לשאלות שהעלו האורחים.

כמו כן דיבר החבר יואב בר, מקבוצת חיפה למדינה דמוקרטית אחת, על הפעילות של קבוצות תומכי הרעיון, האתגרים העומדים בפני התנועה בשטחים הכבושים מאז 1948, החזון העתידי של התנועה ועל הפרסקטיבה להתרחבתה הן בפלסטין והן במישור הבינלאומי.

(דו"ח זה תורגם מהמקור הערבי. ניתן לקרוא אותו גם באנגלית.)

תמונה

פנייה לתושבי כרמיאל לתמוך בזכויות תושבי ראמיה

פנייה לתושבי כרמיאל לתמוך בזכויות תושבי ראמיה

ביוזמת "קבוצת ידידי ראמיה" נערכה היום (שישי ה-10.1.2014) משמרת מחאה נגד נישול התושבים והכוונה להרוס את בתיהם ולגרשם. המשמרת נערכה בכניסה למתחם הקניות "ביג" בכניסה המזרחית של כרמיאל בהשתתפות עשרות מתושבי ראמיה ותומכיהם. המפגינים חילקו את הכרוז שלהלן לתושבים הרבים שעברו במקום בשעות העומס של צהרי יום שישי והזמינו אותם לבקר באוהל המחאה בראמיה ולתמוך במאבקם של התושבים להגנת זכויותיהם, להתחבר לרשת החשמל, לבנות בתים באדמותיהם ולחיות כתושבים שווי זכויות בכרמיאל.

(תמונות נוספות ממשמרת המחאה אפשר לראות בכתבה באתר "בוקרא").

לא לנישול! לא לגירוש!

זכותם של תושבי ראמיה לחיות כתושבים שווי זכויות

ולבנות את בתיהם על אדמת אבותיהם!

הידעתם?

  • תושבי ראמיה חיים באדמתם ואדמת אבותיהם הרשומה על שמם בטאבו!
  • ב-1976 הוצא צו להפקעת אדמות ראמיה "לצרכי ציבור". מאז מנהלים תושבי ראמיה מאבק ציבורי ומשפטי נגד פינויים בטענה כי עם התרחבות העיר כרמיאל על שטחיהם הם בעלי הזכות הראשונית לבנות באדמתם ולהיות תושבים שווי זכויות בכרמיאל.
  • ב-1995 נחתם הסכם פשרה שאמור היה לאפשר לתושבי ראמיה לבנות את בתיהם בכרמיאל. ב-2009 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי מנהל מקרקעי ישראל הפר את ההסכם וכי עליו ללכת לקראתם מעבר למה שהוסכם ב-1995. למרות זו מתעקש המנהל על פינוי תושבי ראמיה ומתעלם מהחלטת בית המשפט.

נמאס לכם?

מרגיז אותכם לשמוע דיבורים על גזענות ואפרטהייד?

קשה הרבה יותר לגדל ילדים בפחון, לסבול מהקור והחושך בהעדר חשמל, ובמיוחד כאשר אתה מוקף בעיר מטופחת ומשגשגת והקיפוח מנקר עיניים.

קשה עוד יותר להרגיש כל הזמן כי רוצים לעקור אותך מאדמת אבותיך כדי לשכן אחרים במקומך, רק בגלל מוצאך.

תהיו בני אדם, תנו כתף!

הקיפוח והאפליה נגד תושבי ראמיה הם פצע פתוח בלב כרמיאל.

הכוונה להרוס את בתי ראמיה ולגרש את התושבים הינה אי צדק משווע ומאיימת להצית את האזור.

לא ייגרע כלום מאף תושב בכרמיאל אם יתאפשר לתושבי ראמיה לבנות את בתיהם על אדמתם.

בואו לאוהל המחאה, להכיר את תושבי ראמיה, ללמוד את הנושא ולהביע תמיכה במאבקם על זכותם לחיות כתושבים שווי זכויות.

הצטרפו לדרישתנו מעיריית כרמיאל להפסיק את רדיפת תושבי ראמיה ולהכיר בזכויותיהם!

ינואר 2014                                                                       קבוצת ידידי ראמיה

(פרטים נוספים על הפקעת האדמות ומאבק תושבי ראמיה פורסמו בחיפה החופשית בעברית, ערבית ואנגלית.)

תמונה

אלדד ציון חוזר על "הטעות הקטלנית"

חוזרים מההפגנה בראמיה נגד האפרטהייד בגליל ומדברים על המאבק נגד תכנית פראוור לנישול ערביי הנגב. שורר בלבול… האם ניצחנו או לא? האם תוכנית פראוור נגנזה או שהממשלה עדיין מתכוונת להעלות אותה מחדש? בכל מקרה ברור שהמאבק לא הסתיים. האפליה, ההרס והנישול הם ממאפייני "השיטה" בכל רחבי הארץ, מהים עד הנהר – ועם עליית הביטחון העצמי של הפעילים הצעירים המאבק רק ייגבר.

האם אנחנו מוכנים למאבק? האם הפקנו לקחים מתקופות המאבק הקודמות ומהארועים האחרונים?

אחד הנושאים הבוערים בכל מאבק הוא ההגנה על העצורים. ביום הזעם האחרון (30.11.2013) נגד מתווה פראוור, בהפגנות שהתקיימו בחורה ובחיפה, נראה כי היו אלו בעיקר השוטרים שכילו את זעמם ללא רסן במפגינים. מפגינים שנעצרו הוכו באכזריות שיטתית גם לאחר מעצרם והמכות נמשכו גם בתחנות המשטרה. הזלזול בחוק מטעם המשטרה מגיע לשיאים חדשים שכאשר עציר מתחנן שיפסיקו להכות בו השוטר אומר "תתלונן למח"ש" וממשיך להכות. יש לנו עוד הרבה מה לעשות אפילו רק כדי לחייב את השוטרים למראית עין של כיבוד החוק.

בכל מקרה נוכל ללמוד הרבה מניסיון המעצרים האחרונים…

מדוע נעצר אלדד ציון?

אחד מעצורי ההפגנה בחורה הינו מורה מתל אביב בשם אלדד ציון. אפילו לטענת המשטרה אלדד לא היה מעורב בשום פעילות אלימה במהלך ההפגנה. הוא נעצר כיוון שניסה לדבר עם שוטרים ולשכנעם שלא להכות עצורים אחרים.

העבירה העיקרית שייחסה המשטרה לאלדד בבית המשפט התרחשה בתחנת המשטרה המכונה "תחנת העיירות" לשם נלקח עם עצורים אחרים מההפגנה. תיאורו של אלדד לאותו ארוע מובא על ידי אור קשתי בעיתון "הארץ" במילים הבאות: "נכנסתי לחדר העצורים, שאת קירותיו מעטרות כתובות בכתב יד 'כהנא צדק' ו'משה ציווה להרוג את כל הערבים', עם סמלי מג״ב. ראיתי שוטר נותן סטירה לעצור, אז הרמתי את קולי. בתגובה תקפו אותי 2–3 שוטרים כשגבי מופנה אליהם, הוציאו אותי מהחדר, בועטים בי ושוברים את משקפיי… עשיתי את חובתי האזרחית מול אלימות של שוטר. המשטרה היא גוף שחייב להיות מפוקח על ידי האזרחים. חובה עלינו לעמוד על המשמר".

מצד שני, האשמות השוטרים כנגד אלדד, שנועדו להצדיק את תקיפתו, הסתכמו בטענה כי "תפס בחולצתו של שוטר אחד ודחף שוטר אחר". על בסיס זה ניסתה התביעה בעיקביות לבנות לאלדד תדמית של אדם מסוכן, כפי שמדווח קשתי מבית המשפט: "מדובר באדם מסוכן", אמר אתמול עו"ד גיא זהבי מהפרקליטות, "כלל ראשון בשחרור לערובה הוא אמון במשיב. כאן מדובר במישהו שאין עליו מורא חוק והוא יוצא נגד החוק – תוקף ומשבש". עוד אמר עו״ד זהבי כי אין לקבל את הטענה שציון איננו מסוכן כיוון שתוכנית פראוור בוטלה. "ראשית, התוכנית לא בוטלה, ושנית – הדבר דומה למי שרצח את אשתו ועכשיו טוען כי איננו מסוכן יותר כי אשתו מתה."

אלדד היה עצור בשל אשמה זו כשבועיים וחצי, והמשטרה אף ביקשה את הארכת מעצרו עד תום ההליכים. לבסוף החליט בית המשפט לשחררו למעצר בית תחת "שמירת" חבריו שערבו לשחרורו במשך 24 שעות ביממה. רק אתמול (24.12) שוחרר סוף סוף ממעצר הבית וגם זאת בתנאי הגבלה קשים.

אלדד מצידו, נשמה טובה שכמותו, לאחר שהוכה על ידי השוטרים, הודיע כי הוא סולח להם על כל אשר עשו. הוא חזר על עמדה זו גם לאחר שחרורו כשהוא כולל בסליחתו את הפרקליטות שהתעקשה על הארכת מעצרו ואת השופטים שהאריכו את מעצרו ללא סיבה פעם אחר פעם.

אנחנו מדברים על אלדד ומנסים להבין את עמדתו – האם זו תמימות או גדלות נפש? האם ייתכן שעמדתו זו גרמה להחרפת ההתנכלויות כנגדו? להלן מספר תקדימים הסטוריים.

זכרונות מהאנתפאדה

מוהנד מספר על חבר מימי אנתפאדת האבנים (1987-1995) שהיה פעיל ב"חזית העממית לשחרור פלסטין" והרבה להשתתף בעימותים נגד חיילי הכיבוש. הוא נעצר פעמים רבות, נחקר ועונה. הוא נשפט וישב בכלא הישראלי.

לאחר שריצה את מאסרו והאנתפאדה הסתיימה סיים החבר את לימודי תואר הראשון וזכה למלגה ללמוד לתואר שני בארצות הברית. הוא פנה באמצעות "ועדות הקישור" הפלסטיניות לקבל אישור לצאת ללימודים, אולם כל בקשותיו נדחו.

בפניותיו החוזרות והנשנות אל קצין הקישור הפלסטיני אמר חברנו:

-         "תגיד להם, הישראלים, כי אינני נוקם ונוטר. אני סולח להם על כל מה שעשו לי."

-         "תבין," ענה לו קצין הקישור, "בדיוק בגלל זה לעולם לא תקבל אישור נסיעה. משום שאתה רואה את עצמך בעמדה שבו אתה יכול לסלוח לישראלים! על כך הם לא יסלחו לך…"

תקדים הסטורי מסוכן

לבסוף איריס מסכמת את הדיון.

מזל יש לו לאלדד שהשתחרר למעצר בית. הוא יצא בזול. מי שהיה לפניו וחשב שהוא יכול לסלוח לכולם גמר על הצלב.

(עוד על חקירת מח"ש בעניין האלימות נגד אלדד אפשר לקרוא במאמר נוסף של אור קשתי בהארץ.)

* * *

כתבה זו פורסמה גם באנגלית.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.